רע"פ 7673/15 יעקב דה ליון נ. מדינת ישראל

1.

בפני רשות ערערו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (בהרכב: כב' השופטים: י' אלרון (אב"ד), א' אליקים , ו י' ליפשיץ ), ב-עפ"ג 25155-07-15 מתאריך 29.10.2015, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית המשפט השלום בחדרה (כב' השופט א' גופמן ( ( סג"נ)) ב-ת"פ 33722-05-11 , מתאריך 23.06.2015 –

וזאת הן ביחס לחומרת הענישה, והן ביחס לרכיב המאסר בפועל.

אקדים ואומר כי יחד עם הגשת הבקשה למתן רשות ערעור, עתר המבקש גם לעיכוב ביצוע ריצוי עונש המאסר שהושת עליו. ואולם, מכיון שמצאתי כי אין מקום למתן רשות ערעור בנסיבות, ממילא אין גם מקום להעתר לבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר.

להלן אביא את הנתונים הנדרשים להכרעה.

רקע עובדתי

1.

המבקש הורשע, בתאריך 27.02.2014, על פי הודאתו בבית משפט המחוזי בחיפה – במסגרת הסדר טיעון, בחמש עבירות של קשירת קשר לביצוע עוון, לפי סעיף 499(א)(2) ל חוק העונשין, התשל"ז-1997 (להלן: חוק העונשין ), וכן בחמש עבירות של גניבה בצוותא חדא לפי סעיפים 384 ו-29 ל חוק העונשין .

2.

על פי כתב האישום המתוקן, המבקש, יחד עם אחרים, קשרו קשר לגנוב סולר מתחנות דלק שונות. המבקש ואדם אחר תכננו ותאמו מראש מאילו תחנות יגנבו את הסולר, ובאילו מועדים. עוד על פי כתב האישום, המבקש ואותו אדם (שעבד באחת מתחנות הדלק) נטרלו את משאבות הדלק באמצעות שלט, ושאבו את הסולר למכלים וחביות שהורכבו מראש על גבי רכב, שהמבקש רכש מבעוד מועד לצורך כך. הכספים שהתקבלו ממכירתו של הסולר (כ-140,700 ש"ח) חולקו בין המבקש לאדם האחר.

3.

בגדר הסדר הטיעון הסכימו הצדדים על תיקון כתב האישום, כך שיכלול את תיאורי האישומים, על פי המובא בפיסקה 3 שלעיל – והמערער הודה, כאמור, בביצוע העבירות הנ"ל.

לגבי העונש, עמדתה של המדינה היתה, בלא קשר להמלצת שירות המבחן, כי יש להשית על המבקש 12 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס, פסילת רישיון נהיגה, פסילה על תנאי, וחילוט רכבו שנתפס. עוד הוסכם כי המבקש יטען לעונש מאסר בעבודות שירות, מאסר על תנאי, וכן הוסכם כי הוא יוכל לטעון באופן חופשי לגבי שאר רכיבי הענישה.

4.

על פי התסקיר שניתן בעניינו של המבקש בתאריך 25.06.2014, להערכת שירות המבחן קיים סיכוי להישנות עבירות דומות בעתיד, והומלץ על צו מבחן, לצד מאסר בעבודות שירות – וזאת נוכח חומרת העבירות שהמבקש ביצע.

5.

בית המשפט השלום הנכבד קבע כי חרף עברו הנקי של המבקש, הרי שנוכח חומרת העבירות בהן הודה, נסיבות ביצוען, וחלקו של המבקש באירועים, והסכנה להישנות המעשים העולה מן התסקיר – אין בידו לקבל את המלצת שירות המבחן ולהימנע מהטלת מאסר בפועל על המבקש. על כן גזר על המבקש בתאריך 23.06.2015

את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 8 חודשים; 6 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, בתנאי שהמבקש לא יעבור עבירה שהורשע בה; פסילת רשיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים בפועל, וכן חילוט רכבו של המבקש.

המבקש ערער על גזר הדין, לעניין עונש המאסר בפועל בלבד, וטען כי היה מקום להשית עליו מאסר בעבודות שירות בלבד.

נימוקי הבקשה למתן רשות ערעור

6.

המבקש טוען כי העונש שהושת עליו איננו מידתי הן ביחס לחומרת מעשי העבירה בנסיבות הביצוע, והן ביחס למידת מעורבותו היחסית בפעולות. המבקש מוסיף עוד, כי בהתחשב בכך שאין לו עבר פלילי, בנסיבות חייו הקשות, ובהמלצת תסקיר שירות המבחן בעניינו – היה מקום להורות על גזירת עונש של מאסר לביצוע בדרך של עבודות שירות, חלף מאסר לריצוי בפועל.

דיון והכרעה

7.

לאחר עיון בבקשה שלפני ובחומר שצורף לה – נחה דעתי כי דין הבקשה

להידחות . הטעמים לכך יובאו מיד בסמוך.

8.

על פי ההלכה הפסוקה רשות ערעור לדיון "בגלגול שלישי" תינתן רק במקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית, החורגת מעניינם של הצדדים הישירים להליך (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982); רע"פ 4515/07 אבו שנב נ' מדינת ישראל (17.10.2007)). רשות ערעור כאמור יכולה להינתן אף במקרים שמתגלה בהם אי-צדק בולט, או מתעורר חשש כי נגרם למבקש עיוות-דין (ראו: רע"פ 6487/12 דביר נ' מדינת ישראל (15.7.2013); רע"פ 2222/13 חיחיאשווילי נ' מדינת ישראל (2.5.2013)).

זאת ועוד – בהתאם להלכה הפסוקה, כאשר הבקשה עוסקת רק בחומרתו של העונש, תינתן רשות ערעור רק במקרים נדירים במיוחד, שבהם ניכרת סטייה משמעותית ממדיניות הענישה המקובלת, או הראויה, בהתאם לנסיבות העניין (ראו למשל: רע"פ 3929/09 דהן נ' מדינת ישראל (16.08.2009); רע"פ 4491/14 סורן נ' מדינת ישראל (29.6.14) ).

9.

כל טענותיו של המבקש מתמקדות אך ורק בעניינו האישי, בחומרת העונש שהושת עליו, ואין בהם חשיבות משפטית כללית. כמו כן, כל טענותיו של המבקש, הן ביחס לאי-מתן משקל מספק לנסיבותיו האישיות, ולהעדר עבר פלילי –

התבררו כבר בפני ערכאת הערעור הראשונה – ודי בכך כדי להביא לדחיית הבקשה.

10.

גם לגופם של דברים דינה של הבקשה – להידחות, מכיון שלא מצאתי כי העונש שהושת על המבקשת מצדיק התערבות. זאת בהתחשב בחומרתן היתרה של העבירות בהן הודה המבקש, נסיבות ואופן ביצוע המעשים (לאורך זמן רב, וב-4 מקרים שונים). נסיבות אלו אינן מתיישבות עם הטלת עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות. לעומת זאת עונש המאסר שהוטל על המבקש מתיישב, ומבטא את מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות רכוש מסוג זה, ולפיכך לא מצאתי כל מקום להתערב בו (ראו והשוו: עפ"ג 31067/11/11 קדוש ברוך נ' מדינת ישראל

(04 .01.2012ׁ); רע"פ 1068/13 יזמרו מלסה נ' מדינת ישראל

(20.02.2013 )). האמור נכון ביתר שאת נוכח העובדה כי עונש המאסר איננו חורג, למעשה, מטווח הענישה המוסכם בהסדר הטיעון שנערך בין הצדדים, וגם מסיבה זו אינני מוצא מקום להתערבות בגזר הדין שהושת על המבקש (ראו: רע"פ 3147/04 דמיטרי סטקרוט נ' מדינת ישראל ( 15.4.2004 ); רע"פ 1276/13 סמי שושן נ' מדינת ישראל

(20.02.2013) ).

11.

לאור כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור – נדחית , ומכאן שנדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר.