רע"פ 7819/15 עופר סלור נ. מדינת ישראל

1.

בפני רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב–יפו (הרכב: כב' השופטים: הנשיאה ד' ברלינר (אב"ד), ג' קרא , ו- א' נחליאלי-חיאט ), ב-עפ"ג 10332-07-15, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית המשפט השלום בתל-אביב יפו (כב' השופט ש' מלמד ) ב -ת"פ 47535-01-14 מתאריך 24.06.2015.

להלן אביא את הנתונים הנדרשים להכרעה במכלול.

רקע והליכים קודמים

2.

בתאריך 02.11.2014 המבקש הודה, במסגרת הסדר טיעון, במה שיוחס לו ב כתב אישום מתוקן בעבירות הבאות: החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיפים 7(א) ו-7(ג) רישא ל פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973

(להלן: פקודת הסמים ) ו-גידול סם, עבירה לפי סעיף 6 ל פקודת הסמים . על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בתאריך 15.01.2014 המבקש הקים בביתו מעבדת סמים, שכללה ציוד רב וגידל בה 45 שתילים של סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל כולל של 7,440 גרם נטו.

3.

בתאריך 02.11.2014 הודה המבקש בכתב האישום המתוקן. במעמד הצגת הסדר הטיעון, הצהירה המשיבה כי עמדתה היא הרשעה והשתת עונש מאסר לריצוי בפועל, אולם הסכימה כי יתקבל תסקיר שירות המבחן בעניינו של המבקש, אשר יתן את דעתו אף לעניין שאלת עצם הרשעתו של המבקש. כתב האישום המתוקן כלל את בקשתה של המשיבה מבית המשפט השלום הנכבד לקבוע כי המבקש הינו סוחר סמים ולחלט סכום כסף מזומן בסך 2,600 ש"ח ופריטים נוספים (להלן: הרכוש ).

4.

בתאריך 10.06.2015 הוגש תסקיר שירות המבחן בעניינו של המבקש. המבקש טען בפני שירות המבחן כי גידל את הסמים לשימוש עצמי והתקשה להסביר את הכמות הגדולה שגידל. שירות המבחן העריך כי המבקש מצוי בראשיתו של הליך טיפולי משמעותי וכי שליחתו לעונש של מאסר בפועל תהווה ענישה רגרסיבית עבורו. בסיכומם של דברים – שירות המבחן המליץ על עונש טיפולי, הכולל רכיב משמעותי של שעות של"צ. שירות המבחן לא המליץ על אי הרשעתו של המהבקש.

5.

בתאריך 14.06.2015 טענו הצדדים לעונש. המשיבה טענה לעונש של מאסר בפועל, מאסר על תנאי, פסילה, קנס וכן עתרה לחילוט

הרכוש . ב"כ המבקש עתר מנגד לאי הרשעה ולשל"צ.

בתאריך 24.06.2015, בית המשפט השלום הנכבד גזר את דינו של המבקש. במסגרת זו המבקש הורשע בכתב האישום המתוקן. בגזר דינו – בית המשפט השלום עמד על חומרת העבירות בהן הורשע המבקש, התכנון וההשקעה שקדמו להן ועל הצורך להציב למבקש גבולות ראויים. לאחר מכן בית המשפט השלום הנכבד עמד על נסיבותיו האישיות של המבקש והליכי שיקומו, אשר פורטו בתסקיר. לאחר איזון מכלול השיקולים הרלוונטיים נקבע כי מתחם הענישה ההולם נע, בנסיבות, בין 7 ל- 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל. לאחר מכן, בית המשפט השלום הנכבד גזר על המבקש את העונשים הבאים: תשעה חודשי מאסר לריצוי בפועל, מאסר על תנאי וקנס בסך 2,500 ש"ח בנוסף, בית המשפט השלום הנכבד הכריז במסגרת גזר הדין על המבקש כ"סוחר סמים" בהתאם לסעיף 36א(ב) ל פקודת הסמים , והורה על חילוטו של הרכוש .

6.

המבקש הגיש ערעור על חומרת עונשו בפני בית המשפט המחוזי הנכבד. המבקש טען כי בית המשפט השלום הנכבד החמיר עימו יתר על המידה ביחס למדיניות הענישה הנוהגת. המבקש הוסיף וטען כי בית המשפט השלום הנכבד שגה כאשר הכריז על המבקש כ"סוחר סמים" שלא במסגרת הכרעת הדין. המבקש טען כי הכרזתו הנ"ל השפיעה אף על חומרת העונש בגזר הדין.

7.

בתאריך 28.10.2015 בית המשפט המחוזי הנכבד דחה את ערעורו של המבקש. נקבע כי גזר דינו של בית המשפט השלום הנכבד מאוזן ומידתי ומשקף נכונה את מכלול הנתונים. עוד נקבע כי על אף שמוטב היה כי המשיבה היתה טוענת במהלך הדיון בפני בית משפט השלום כי היא מבקשת להכריז על המבקש כ"סוחר סמים", הרי שבנסיבות העניין לא קופחו זכויותיו של המבקש בהקשר זה.

נימוקי הבקשה למתן רשות ערעור

8.

בבקשה מפורטת מאוד למתן רשות ערעור – המבקש טוען כי עניינו מצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". לטענת המבקש, בית המשפט השלום הנכבד סטה באופן ניכר ממדיניות הענישה הנהוגה. המבקש טוען כי בנסיבות העניין יש להעדיף את האינטרס השיקומי ולהימנע משליחתו למאסר בפועל ובכך ליתן משקל רב יותר לנסיבותיו האישיות, וכן להליכי שיקומו. המבקש טוען עוד כי בנסיבותיו מתעוררת שאלה משפטית כללית בדבר הנפקות של הכרזתו כ"סוחר סמים" שנעשתה, לטענתו, בניגוד להליך תקין. לטענת המבקש, המשיבה לא ביקשה בפני בית המשפט השלום להכריז עליו כ"סוחר סמים" והוא הוכרז כך בגזר הדין ולא במסגרת הכרעת הדין, כנדרש בחוק וללא שמיעת טיעוניו בנושא. זאת ועוד, לטענתו, ההכרזה הלא תקינה הנ"ל אף גרמה להחמרה בלתי צודקת בעונשו.

9.

המשיבה טוענת מנגד כי דין הבקשה להידחות. לטענת המשיבה עונשו של המבקש איננו חורג מהעונש ההולם מקרים כגון אלו. בנוסף לכך, לטענתה, הכרזתו של המבקש כ"סוחר סמים" הינה רלוונטית לעניין החילוט בלבד ובכל מקרה באת-כוחו של המבקש לא התנגדה בשעתו להכרזה זו.

דיון והכרעה

10.

לאחר עיון בבקשה שלפני ובחומר שצורף לה, בתגובת בא-כוח המדינה שנתבקשה על ידי, ובתגובת באת-כוח המבקש לתגובה האמורה – הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות . הטעמים לכך יובאו מיד בסמוך.

11.

הלכה היא כי רשות ערעור "בגלגול שלישי" תינתן רק במקרים שבהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית, החורגת מעניינם של הצדדים הישירים להליך, או במקרים שמתגלה בהם אי-צדק בולט, או מתעורר חשש כי נגרם למבקש עיוות-דין. זאת ועוד: במקרים שבהם הבקשה מתייחסת רק לחומרת העונש, כבענייננו – ההלכה היא כי רשות ערעור תינתן, ככלל, רק במקרים נדירים במיוחד, שבהם ניכרת סטייה משמעותית ממדיניות הענישה המקובלת, או הראויה, בהתאם לנסיבות העניין (ראו למשל: ע"פ 3929/09 דהן נ' מדינת ישראל

(16.8.2009); רע"פ 2581/14 יקותיאלי נ' מדינת ישראל (12.2.2015); רע"פ 7673/15 דה ליון נ' מדינת ישראל (12.11.2015)). בעניינו, השגותיו של המבקש ממוקדות רובן ככולן בחומרת העונש שנגזר עליו. לא מזדקרת מהן שאלה בעלת חשיבות משפטית רחבת היקף ואף לא מתעורר, בנסיבות, חשש לעיוות דין, שעשויים להצדיק מתן רשות ערעור בהתאם לאמות המידה הנ"ל.

12.

גם לגופם של דברים – דינה של הבקשה להידחות.

לא מצאתי כי עונשו של המבקש חורג ממדיניות הענישה הנהוגה בעבירות כגון אלו, המחייבת, ככלל, השתת מאסר בפועל גם במקרים בהם מדובר בנאשמים שנטלו חלק בהליך שיקומי, או בעלי נסיבות אישיות מיוחדות (ראו גם:

רע"פ 1447/06 ביטאן נ' מדינת ישראל (23.4.2006); רע"פ 7005/14 דגן נ' מדינת ישראל

(30.11.2014); רע"פ 7675/13 סעפין נ' מדינת ישראל (26.1.2014); רע"פ 5177/14 משה זוארץ נ' מדינת ישראל

(31.12.2014); רע"פ 1787/15 עמר נ' מדינת ישראל (24.03.2015) (להלן: פרשת עמר )). בפסיקתנו כבר הודגש כי האינטרס השיקומי מהווה רק שיקול אחד מבין כלל השיקולים העומדים בפני בית המשפט בבואו לגזור את עונשו של נאשם בעבירות כגון אלו (ראו: פרשת עמר , בפיסקה 9;

עיינו גם: רע"פ 4218/15 אמסלם נ' מדינת ישראל (18.6.2015); רע"פ 3463/15 קוטוב נ' מדינת ישראל (21.5.2015)).

13.

בתיק, מושא הבקשה, המבקש הורשע בעבירות שעניינן גידול סמים מסוג קנבוס והחזקת סמים שלא לצריכה עצמית בכמות נכבדה העולה על 7 ק"ג . המבקש גידל את הסמים בדירתו, בין השאר, באמצעות התקן שהכיל ציוד רב ודרש השקעה כספית נכבדה.

מדובר במעשים המלווים בתחכום ובתכנון מוקדם.

המבקש טען מנגד כי מדובר בסמים לצריכה עצמית בלבד – נתון העומד לחובתו ומלמד על אי נטילת אחריות כנדרש. בנסיבות אלו

לא מצאתי כי עונשו של המבקש מצדיק דיון ב"גלגול שלישי".

14.

לבסוף, נותר לדון בטענת המבקש לפיה נפל פגם בהליך הכרזתו כ"סוחר סמים" בפני בית משפט השלום הנכבד. המבקש טען, כאמור, כי הכרזה זו בוצעה שלא במסגרת הכרעת הדין, כנדרש בחוק ומבלי שהוגשה בקשה מתאימה לכך מטעם המשיבה וללא שמיעת טיעוני הצדדים. עוד טען המבקש כי הכרזה זו עמדה ברקע גזר הדין ותרמה להחמרתו.

15.

סעיף 36א(ב) ל פקודת הסמים , שכותרתו "חילוט רכוש בהליך פלילי", קובע כך:

"בית המשפט שהרשיע אדם בעבירה של עסקת סמים והוכח לו כי הנידון הפיק רווח מעבירה של עסקת סמים או שהיה אמור להפיק רווח מעבירה כאמור, יקבע בהכרעת הדין, על פי בקשת תובע, שהנידון הוא סוחר סמים ומשעשה כן – יצווה בגזר הדין , כי בנוסף לכל עונש יחולט לאוצר המדינה כל רכוש של הנידון שהושג בעבירה של עסקת סמים, אלא אם כן סבר שלא לעשות כן מנימוקים מיוחדים שיפרט" (ההדגשות שלי – ח"מ ).

"עבירה של עסקת סמים" מוגדרת ב פקודת הסמים

כעבירה שעונשה מאסר עשרים שנים או יותר (ראו: סעיף 1 ל פקודת הסמים ) – דרישה המתקיימת בעניינו. ההכרזה שהמורשע הוא סוחר סמים, אמנם צריכה להיעשות במסגרת הכרעת הדין על פי הוראת הסעיף הנ"ל, ולפיכך המשיבה אכן היתה נדרשת לבקש הכרזה כאמור טרם הכרעת הדין ובית המשפט היה אמור להוציא את ההכרזה במסגרת הכרעת הדין . עם זאת, בנסיבות העניין יש להחיל כאן את כלל "הבטלות היחסית" ובהקשר זה נחה דעתי כי לא נגרם למבקש עיוות דין, או חוסר צדק בולט עקב הליקוי בהליך וכי במכלול לא קופחו למעשה זכויותיו (השוו: רע"פ 523/13

דזנשוילי נ' מדינת ישראל (25.08.2015) (להלן: עניין דזנשוילי )). עמדתי זו מבוססת על הטעמים הבאים:

ראשית , בכתב האישום המתוקן, בו הודה

המבקש, נכללה הודעה לפיה המשיבה מבקשת להכריז על המבקש כסוחר סמים ובעקבות זאת לחלט ממנו את הרכוש .

שנית , במהלך הטיעונים לעונש בפני בית משפט השלום הנכבד עתרה המשיבה, בין היתר, לחילוט הרכוש הנ"ל. ב"כ של המבקש לא טענו בדיון זה כנגד בקשת החילוט הנ"ל ולא הצביעו על כך שהתנאי המוקדם לחילוט לא התקיים (ראו: פרוטוקול מתאריך 14.06.2015, בעמ' 6).

שלישית , בית המשפט המחוזי הנכבד קיים דיון לגופו של עניין בטענות המבקש בנושא הכרזתו של המבקש כ"סוחר סמים" ובכך ריפא חלקית את הפגם שנפל בנושא זה (השוו: עניין דזנשוילי ). לאחר בירור טענתו של המבקש בסוגיה זו לגופה נקבע על ידי בית המשפט המחוזי הנכבד כי בנסיבות, "התוצאה האופרטיבית היחידה היתה חילוט של פריטים שעליו למעשה לא מלין הסניגור" (ראו: פסק הדין , בעמ' 9).

16.

העולה מהמקובץ בנקודה זו מלמד כי

לא ניתן לומר כי המבקש הופתע מהכרזתו כ"סוחר סמים", לאחר שבקשה כזו נכללה בכתב האישום המתוקן, בו הודה ואף לא טען כנגד עתירת המשיבה לחלט את הרכוש . זאת ועוד, המבקש הודה בגידול והחזקה של כמות סם נכבדה שאיננה לצריכה עצמית. הכרזתו של המבקש כ"סוחר סמים" היתה איפוא מתבקשת, בנסיבות העניין, כפי שקבע בצדק בית המשפט המחוזי הנכבד, ולפיכך מצאתי כי לא נגרם עיוות דין בתוצאה.

17.

אף דין טענתו של המבקש כי להכרזה הלא תקינה הנ"ל היתה השפעה מחמירה על גזר הדין – להידחות . מעבר לעובדה שההחמרה הנטענת לא הוכחה על ידי המבקש – בית המשפט המחוזי הנכבד בחן פעם נוספת הן את מתחם העונש ההולם והן את מיקומו של המבקש בתוך המתחם, ומצא כי לא נפל בקביעותיו של בית המשפט השלום הנכבד בנושא זה ליקוי כלשהו.

18.

המסקנה המתבקשת מכל האמור לעיל הינה כי הבקשה שלפני איננה עומדת בקריטריונים למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" – ועל כן דינה להידחות .

19.

עיכוב ביצוע העונש הארעי, שעליו הוריתי בהחלטתי מתאריך 25.11.2015 – יתבטל איפוא והמבקש יתייצב לריצוי עונש המאסר שנגזר עליו – בתאריך 13.06.2016 עד לשעה 10:00, בבימ"ר ניצן, או במקום אחר על פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותו תעודת זהות, או דרכון. על המבקש לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, טלפונים: 08-9787377 או 08-9787336.