רע"א 8270/21 יוסף מוהנא נ. מוחמד חליל סולימאן

לפניי שתי בקשות רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת אספרנצה אלון ) בת"א 5393-11-18 מיום 10.11.2021, במסגרתה נדחו בקשות המבקשים לסילוק על הסף של התובענה שהגיש המשיב 1 נגדם ונגד המשיב 2 ובא-כוחו.

1.

הרקע העובדתי פורט בהחלטתי ברע"א 8966/20 מוהנא נ' סולימאן (17.1.2021), ולפיכך יובא להלן בתמצית. במוקד ההליך ניצב סכסוך שנתגלע בין מוחמד ח'ליל סולימאן (הוא המשיב 1 ברע"א 8270/21 וברע"א 8274/21. להלן: סולימאן ) לבין יוסף מוהנא – חייב בפשיטת רגל (המבקש 1 ברע"א 8270/21 והמשיב 3 ברע"א 8274/21. להלן: יוסף ), באשר להסכם שנכרת בין הצדדים בחודש ינואר 2007 למכירת יתרת זכויותיו של יוסף במקרקעין הידועים כגוש 10286, חלקה 33, בשפרעם (להלן: הסכם המכר ו- הנכס ). על רקע זה, הגיש סולימאן בחודש נובמבר 2018 תביעה בבית המשפט המחוזי בחיפה נגד יוסף, רעייתו של יוסף – מלכה מוהנא (המבקשת 2 ברע"א 8270/21 והמשיבה 4 ברע"א 8274/21. להלן: מלכה ), בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (המשיב 2 ברע"א 8270/21 וברע"א 8274/21. להלן: הבנק ) ובא-כוחו של הבנק, במסגרתה נתבקש בית המשפט להצהיר על תוקפו של הסכם המכר. בהמשך, בחודש יולי 2019, כתב התביעה תוקן כך שעזבונו של אביו של יוסף ויורשיו נוספו כנתבעים (המשיבים 10-3 ברע"א 8270/21 והמבקשים ברע"א 8274/21. להלן: היורשים ).

2.

ביום 27.11.2018 הגישו יוסף ומלכה בקשה לסילוק תביעתו של סולימאן על הסף מחמת היעדר עילה, מעשה בית דין, השתק עילה והשתק פלוגתא. הטענה העיקרית שעמדה בבסיס הבקשה היתה כי הזכויות הנטענות של סולימאן התבררו והוכרעו במסגרת הליכי פשיטת הרגל שננקטו בעניינו של יוסף, ושלאחריהם, בחודש יולי 2013, ניתן ליוסף צו הפטר חלוט (פש"ר 408/07). עוד טענו יוסף ומלכה, כי במסגרת הליכים קודמים גובש בין הצדדים הסכם פשרה, אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 15.1.2015, ובמסגרתו נקבע כי כל העסקאות שביצע סולימאן עם יוסף בטלות (ת"א 724/07 ו-ת"א 1181/07. להלן: הסכם הפשרה ו- הבקשה הראשונה לסילוק על הסף ). לפיכך, סברו יוסף ומלכה, כי לכל היותר – עומדת לסולימאן זכות לפיצוי כספי בגין הפרת הסכם המכר, ולא לסעד הצהרתי, כפי שנתבקש על ידו בתביעתו. ביום 9.1.2019 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה הראשונה לסילוק על הסף, בקובעו כי קיימות מחלוקות עובדתיות בין הצדדים, ועל כן בקשה לסילוק על הסף איננה המסגרת ההולמת לבירור מחלוקות אלו.

3.

כעבור כחודש, ביום 11.2.2019, הגישו יוסף ומלכה תביעה שכנגד נגד סולימאן בסך של כ-4.9 מיליון ש"ח. ביום 16.10.2020 הגיש סולימאן בקשה נוספת לתיקון כתב תביעתו, כך שיכלול סעד כספי (בנוסף לסעדים ההצהרתיים שנתבקשו בתביעתו) בסך של 20 מיליון ש"ח (לצרכי אגרה). ביום 6.12.2020 נעתר בית המשפט לבקשת סולימאן לתיקון כתב התביעה, וביום 28.12.2020 הוגש כתב תביעה מתוקן כאמור. בקשת רשות הערעור שהגישו יוסף ומלכה על ההחלטה לאשר את תיקון כתב התביעה נדחתה בהחלטתי מיום 17.1.2021 (רע"א 8966/20 הוזכר לעיל).

4.

ביום 28.1.2021 הגישו יוסף ומלכה בקשה נוספת לסילוק על הסף, במסגרתה שבו על מרבית הטענות שהעלו בבקשתם הראשונה לסילוק על הסף, אך הוסיפו כי דין התביעה להידחות על הסף אף מחמת התיישנות, שכן העילות שבכתב התביעה התגבשו כבר באוקטובר 2007 – במועד בו ניתן צו כינוס לנכסי יוסף (ומשכך, זהו המועד בו הפר כביכול יוסף את התחייבויותיו ההסכמיות כלפי סולימאן), ולחלופין במועד בו ניתן ליוסף צו ההפטר חלוט, בחודש יולי 2013.

5.

ביום 7.2.2021 הגישו גם היורשים בקשה לסילוק על הסף, במסגרתה טענו טענות הדומות במהותן לאלו שנטענו על ידי יוסף ומלכה (להלן יכונו יחד שתי הבקשות יחד: הבקשות לסילוק על הסף ).

6.

סולימאן, בתגובתו, התנגד לקבלת הבקשות. אשר לבקשתם של יוסף ומלכה, טען סולימאן כי אין בה אלא חזרה על טענות שנטענו במסגרת בקשתם הראשונה לסילוק על הסף. בכל הנוגע לעילת ההתיישנות, טען סולימאן, כי לא הצביעו יוסף ומלכה על עילות תביעה שהתיישנו בתקופה שבין הגשת כתב התביעה המקורי לבין תיקונו (בין נובמבר 2018 לבין דצמבר 2020), כפי שהיה עליהם לעשות, ומכל מקום – כי עילת ההתיישנות מחייבת בירור עובדתי החופף לבירור העובדתי שנדרש ממילא בתביעה לגופה. ביחס לבקשת היורשים לסילוק על הסף, הוסיף סולימאן וטען, כי הטענות שנטענו במסגרתה זהות לאלו שנטענו בבקשתם של יוסף ומלכה באופן המהווה שימוש לרעה בהליכי משפט.

7.

ביום 10.11.2021 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי בבקשות לסילוק על הסף. ביחס לבקשתם של יוסף ומלכה , קבע בית המשפט כי " מדובר בחזרה על עיקרי הטענות שטענו [יוסף] ומלכה בבקשתם הראשונה ", ועל כן סבר " כי ל [יוסף] ומלכה אין כלל זכות להגיש את בקשתם השניה לסילוק התביעה על הסף, עת בית המשפט כבר עסק בטענותיהם ודחה באופן ברור ומפורש את בקשתם הראשונה בעניין, החלטה שנותרה על כנה " (סעיף 13 להחלטה). עוד נקבע, כי הדברים אמורים בייחוד, בהתחשב בתיקון שנעשה בכתב התביעה, אשר הוביל לכך שמסכת הטענות והסעדים שנתבעו במסגרתה נפרשו על יריעה רחבה יותר, ומשכך בוודאי שאין מקום להורות על סילוקה. כמו כן, ציין בית המשפט קמא כי בבקשתם הראשונה לסילוק על הסף, הדגישו יוסף ומלכה כי " ככל ש [סולימאן] טוען לכך ש [יוסף] נותר חייב לו חוב כלשהו, דבר המוכחש מכל וכל, הרי שמוזמן [סולימאן] להגיש תביעה כספית, אשר במסגרתה יוכיח את חובו של [יוסף] כלפיו " (סעיף 1.3 לבקשה הראשונה לסילוק על הסף; וסעיף 15 להחלטת בית המשפט קמא). אשר לכך, קבע כי " יש לתמוה מדוע [יוסף ומלכה] מצאו לנכון לבקש מבית המשפט לסלק על הסף את תביעתו המתוקנת של סולימאן... וזאת על אף שפעל בדיוק ובהתאם לשיטתם המשפטית " (סעיפים 16-15 להחלטה). ביחס לבקשת היורשים לסילוק על הסף , קבע בית המשפט כי זו מתבססת על נימוקים אשר מחייבים בירורים מעמיקים, ועל כן בקשה לסילוק על הסף איננה המסגרת ההולמת לדון בהם.

לבסוף, קבע בית המשפט ביחס לשתי הבקשות יחדיו, כי השלב הראשוני בו מצוי בירור התביעה, כאשר טרם נשמעו טענות הצדדים בכתבי הטענות וטרם הוגדרה המחלוקת; וכן היקפן המשמעותי של המחלוקות, כפי שנלמד מהיקפו ומורכבותו של כתב התביעה והסעדים שנתבקשו במסגרתו, כמו גם מהטענות שנטענו במסגרת הבקשות לסילוק על הסף, " [מהווים] יחדיו אינדיקציה לכך שאין אנו מצויים במקרה בו 'ברור על פניו' כי יש לדחות את תביעת התובע, אלא להיפך, היינו יש מה לברר במסגרת התביעה לגופה " (סעיף 26 להחלטה). על רקע זה, משלא שוכנע בית המשפט כי דין התביעה להידחות על הסף, ובשים לב להלכה הנוהגת ולפיה סילוק תביעה על הסף ייעשה במקרים חריגים וקיצוניים, הגיע בית המשפט למסקנה כי יש לדחות את הבקשות.

מכאן בקשות רשות הערעור שלפניי.

8.

במסגרת רע"א 8270/21 שבים יוסף ומלכה על טענותיהם לעניין קיומן של עילות סף המחייבות את סילוק התביעה על הסף, וטוענים כי שגה בית המשפט קמא משלא עשה כן. במסגרת רע"א 8274/21 שבים היורשים אף הם על טענותיהם שבבקשתם לסילוק על הסף, ומדגישים כי לעמדתם – לא נדרש דיון מעמיק על מנת להכריע בטענות הסף, אלא לכל היותר בירור עובדתי קצר. בנוסף, מבהירים היורשים, כי מאחר שאין המדובר בתובענה בנושא מקרקעין, אלא בעילות חוזיות, שלגביהן תקופת ההתיישנות עומדת על 7 שנים (בהתאם לסעיף 5(1) לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958) – הרי שאין חולק כי תקופה זו חלפה זה מכבר, וכי עילות התביעה התיישנו.

9.

לאחר שעיינתי בבקשות רשות הערעור על נספחיהן, הגעתי למסקנה כי דינן להידחות ללא צורך בתגובות.

10.

החלטה הדוחה בקשה לסילוק על הסף היא החלטה המורה על המשך בירור התובענה. כלל ידוע הוא, כי אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהחלטות כגון דא אלא במקרים נדירים (רע"א 8524/10 טיב הכרמל תעשיות (2002) בע"מ נ' פרימיוס קלאס בע"מ , פסקה 6 (31.1.2011); רע"א 2306/20 סער נ' י. שומרוני – חברה לבניין ופיתוח (2002) בע"מ , פסקה 8 (1.7.2020)). לא מצאתי כי המקרה שלפניי מצדיק חריגה מכלל זה, ודי בכך כדי לדחות את הבקשות.

11.

אף לגופם של דברים, דין הבקשות להידחות. בענייננו, משמצא בית המשפט המחוזי כי הטענות העומדות במוקד התביעה טעונות בירור עובדתי ומשפטי, בדין דחה את הבקשות. זאת, בשים לב להלכה הנוהגת ולפיה אין לסלק תביעה על הסף אלא אם לא קיימת אפשרות, ולו רחוקה, לכך שהתובע יצליח בתביעתו (רע"א 359/06 מועין נ' פרג , פסקה 3 (26.4.2006); רע"א 6953/20 נת"ע נתיבי תחבורה עירוניים להסעת המונים בע"מ נ' לזר - ב.י. מדידות הנדסיות בע"מ , פסקה 12 (05.01.2021)) .

12.

סוף דבר : דין הבקשות להידחות. יוסף ומלכה יישאו בהוצאות סולימאן והבנק ביחס לרע"א 8270/21 בסכום של 2,500 ש"ח לטובת כל אחד מהם (סה"כ 5,000 ש"ח). היורשים יישאו בהוצאות סולימאן והבנק ביחס לרע"א 8274/21 בסכום של 1,000 ש"ח לטובת כל אחד מהם (סה"כ 2,000 ש"ח). בקביעת סכומים אלה הבאתי בחשבון את העובדה שלא התבקשו תגובות, מחד גיסא, ואת הנתון שעסקינן בבקשת סילוק על הסף שניה מצד יוסף ומלכה, מאידך גיסא.