רע"א 4655/22 עו"ד איתן צפריר נ. שרה גרין

1.

בקשה לרשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ר' ערקובי ) בת"א 61740-09-19 מיום 09.05.2022, בגדרה נדחתה עתירת המבקש לסילוק על הסף של תביעת משיבה 1 נגדו.

רקע והליכים קודמים

2.

משיבה 1, שרה גרין (להלן: שרה ), הינה גרושתו של משיב 4, מיכאל פרוינד (להלן: מיכאל ). ביום 25.09.2019, הגישה שרה תביעה בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, נגד מספר נתבעים: משיבה 2, "עמותת שבי ישראל למען אחינו האבודים" (להלן: העמותה ); משיב 3, אליהו בירנבוים, שכיהן כרב והמנהל החינוכי של העמותה (להלן: אליהו ); המבקש, עו"ד איתן צפריר, שמונה בשנת 2015 לשמש כיועץ המשפטי של העמותה; ומשיב 4, מיכאל, שהוא מייסד ויו"ר העמותה.

במסגרת תביעתה, טענה שרה כי קיבלה מאביה מיליוני דולרים שנועדו לצרכי התא המשפחתי, שלה ושל מיכאל. לגרסתה, מיכאל שלח ידו בכספים והעבירם לעמותה ולצדדים הקשורים בעמותה, תוך הפרה של ההסכמות בין בני הזוג. לשיטתה של שרה, היא עצמה לא הייתה מושקעת בפעילות העמותה ולא התכוונה להעניק לעמותה, ולגורמים הקשורים בעמותה, סכומי עתק.

3.

ביום 03.03.2022, הוגשה בקשת המבקש לסילוק התביעה נגדו על הסף. המבקש טען בבקשתו כי כתב התביעה אינו מגלה עילת תביעה נגדו, וכי אין יריבות בין שרה ובינו. לוז טענת המבקש היא כי חזקה על כספים המצויים בחשבון משותף, שהם שייכים לשני בעלי החשבון בחלקים שווים. לפיכך, למיכאל הייתה הזכות לשלם, מחשבונם המשותף, למבקש את הכספים ששולמו כשכר-טרחה עבור שירותים משפטיים שהעניק. לא זו אף זו, המבקש טען כי גם אם נכונה טענת שרה, לפיה הכספים ששילם מיכאל למבקש לא היו של מיכאל – הרי שהמבקש רכש בכסף זכות טובה ופעל בתום-לב.

4.

שרה התנגדה לבקשה וטענה כי כפי שעולה מן הבקשה עצמה, ישנה מחלוקת עובדתית בין הצדדים שמחייבת בירור מקיף, בירור שראוי שייעשה במסגרת הדיון בתובענה לגופה ולא במסגרת בקשה לסילוק על הסף. עוד הוסיפה שרה לטעון כי על המבקש הייתה מוטלת חובה לברר את הרשאת מיכאל להעברת כספים – וזאת מחמת נימוקים עובדתיים שונים.

5.

במקביל להליך המתואר לעיל, התנהל הליך בת"א (מחוזי ת"א) 47061-07-20 גרין נ' עמותת שבי ישראל - למען אחינו האובדים

(15.04.2022). שם נקבע, בפסק דין מיום 15.04.2022 כי חתימותיה של שרה על מסמכים שונים של העמותה במהלך השנים, זויפו על ידי מיכאל.

6.

בהחלטתו מיום 09.05.2022 דחה בית משפט קמא את הבקשה לסילוק על הסף. במסגרת ההחלטה נומק כי לא ניתן, בשלב זה, להורות על סילוקה של התובענה, בהינתן פסק הדין בת"א 47061-07-20 בו הוכרע, כאמור, כי חתימותיה של שרה על מסמכי העמותה – זויפו. לפיכך נקבע, כי יש לברר מה הייתה רמת מודעותו של המבקש ביחס למערכת היחסים של שרה והעמותה, וסוגיה עובדתית זו צריכה להתברר לגופו של עניין. עוד הודגש, כי עצם העברת כספים מהחשבון המשותף למבקש "לא מובילה למסקנה המידית שעל [המבקש] להחזירם, גם אם יסתבר [ששרה] לא הייתה מודעת להעברתם". על סמך הטעמים האמורים לעיל, ובשים לב לזהירות היתרה שבה יש לנקוט בשימוש בסעד של סילוק על הסף, דחה בית משפט קמא את הבקשה.

7.

מכאן הבקשה שלפניי, בגדרה נטען כי שגה בית המשפט המחוזי כשלא קיבל את טענת המבקש, וכי זה שגה כאשר התייחס להליך אחר במסגרת החלטתו, הליך בו לא היה המבקש צד. זאת ועוד נטען, כי שגה בית משפט כאשר לא התייחס בהחלטתו לנימוקים שהציג המבקש בבקשתו, ולפיכך נתן החלטה ללא הנמקה ראויה.

דיון והכרעה

8.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת אף מבלי להיזקק לתשובה.

9.

בהתאם להוראות סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, תינתן רשות ערעור על החלטה אחרת של בית משפט מחוזי "... אם שוכנע בית המשפט כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה". מלשון הסעיף עולה כי, ככלל, יש לברר את טענות הצדדים על החלטות ביניים שניתנו במהלך הדיון, אגב הערעור על פסק הדין.

משכך, מתן רשות ערעור על החלטת ביניים הוא בגדר חריג, אשר יינתן רק כאשר נדרש הדבר באופן מידי – במצבים שההכרעה משפיעה על המשך ניהולו של ההליך באופן מלא והוגן (רע"א 1936/16 פלונית נ' ד"ר יונס גרייס , פסקה 4 (24.03.2016); רע"א 6452/14 רילוב נ' מרטינס, פסקה 8 (30.11.2014)).

ייאמר מיד, כי לאורך השנים נוספו בפסיקה טעמים לחריגה מכלל זה, הקשורים במהות ההחלטה ונחיצות הדיון בה. אחד מחריגים אלו הוא המקרה הנדיר שבו ניתן לקבוע לאלתר כי הערכאה המבררת טעתה טעות ברורה. כמו כן נקבע, כי גם למורכבותה של הסוגיה שבבסיס הבקשה יכול שתהיה השפעה על השאלה האם ראוי לבררה במסגרת ערעור על החלטת ביניים (רע"א 2387/13 איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ נ' לשכת סוכני הביטוח בישראל , פסקה 4 (26.12.13); רע"א 2856/12 כהן ו- 21 אח' נ' מע"צ- החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ, פסקה 12 (20.05.2012)).

10.

ההחלטה מושא הבקשה דנא אינה נופלת בגדר החריגים שנמנו לעיל, ואינה מצדיקה מתן רשות ערעור. לא נראה כי דחיית הבקשה לסילוק על הסף משפיעה באופן ממשי על זכויות הצדדים או גורמת נזק של ממש שאינו ניתן לפיצוי בדמות פסיקת הוצאות או כל סעד אחר (רע"א 8946/12 חברת נמל חיפה בע"מ נ' בתי זיקוק נפט בע"מ , פסקה 6 (21.03.2013)). והדברים מקבלים משנה תוקף לאור ההלכה כי "אין לסלק תביעה על הסף אלא אם לא קיימת אפשרות, ולו רחוקה, לכך שהתובע יצליח בתביעתו" (רע"א 8270/21 מוהנא נ' סולימאן , פסקה 11 (12.12.2021)).

היינו, נדרשת שמירה יתירה בעת סילוק תובענה על הסף, והזהירות יפה לה בענייננו גם כאן.

11.

הבקשה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תגובת המשיבים, אין צו להוצאות.