רע"א 2882-23 רע"א 2882-23

1.בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט י' פרידמן) בת"א 39474-11-22 מיום 09.02.2023, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת למתן צו מניעה זמני אשר ימנע ממשיב 1 (להלן גם: הבנק), להמשיך בהליכי מימוש דירתה של המבקשת ושל משיב 2 בהוצאה לפועל (הזכויות בבית רשומות בחלקים שווים על-שם שניהם). בצד הבקשה לרשות ערעור, הוגשה גם "בקשה למתן צו מניעה ארעי".

2.המבקשת ומשיב 2 הם זוג נשוי, המצוי בהליכי פשיטת רגל, לאחר שבעבר היו בעלי מניותיה ומנהליה של רשת מכללות פרטיות שהעניקה שירותים לגופים ממשלתיים ופרטיים – "רשת מעוף" (להלן: רשת מעוף). ככל שניתן להבין מכתב התביעה, ביסוד רשת מעוף עמדה חברת "מעוף שירותי הדרכה (2004) בע"מ" (להלן: חברת מעוף), שמשיב 2 היה המנהל ובעל המניות היחיד בה; ואילו המבקשת הייתה המנהלת ובעלת המניות היחידה בחברה אחרת, חברת "ר.ל פדגוגיה בע"מ".

3.בשנת 2014 ביקשה חברת מעוף להתקשר בפרויקט שדרש מימון, ולשם כך פנתה למימון בנקאי, ונטלה הלוואה על סך 850,000 ש"ח; כן הועמדה לה מסגרת אשראי בסך של 150,000 ש"ח. בתוך כך, המבקשת חתמה, כערבה משנית, על כתב ערבות של ערבה יחידה, לטובת הבנק, במסגרתו ערבה לפירעון ההלוואה במקרה וזו לא תפרע על ידי החייבת העיקרית – חברת מעוף. הערבות ניתנה על כל הסכום של 850,000 ש"ח.

4.ברם, בכך לא סגי. שכן, מספר ימים קודם לכן, ביום 18.06.2014, חתמו בני הזוג באותו סניף בנק, לטענתם בחופזה ובהיסח דעת, על שטר משכנתא מדרגה ראשונה, מכוחו משכנו את בית מגוריהם לטובת הבנק; ומשכנתא זו נרשמה בלשכת רישום המקרקעין.

5.ודוק; אין חולק כי בשטר המשכנתא נרשם, ברחל ביתך הקטנה, כי המבקשת ומשיב 2 ממשכנים בזאת את כל זכויותיהם בבית המגורים, עד לסכום של 2,000,000 ש"ח (בצירוף הפרשי הצמדה וריבית וסכומים אחרים שנקבעו בהסכם בין הצדדים). זאת ועוד נרשם, כי מישכון הבית ניתן לשם הבטחת כל הסכומים שמגיעים ושיגיעו לבנק מהזוג, ביחד ולחוד, או מאת חברת מעוף. כמו כן צוין, בסעיף 1.2 לתנאים המיוחדים, שוב, ששטר המשכנתא נערך להבטחת תשלום כל הסכומים המגיעים ושיגיעו לבנק מהממשכן, קרי מבני הזוג, או מהנערב, קרי מחברת מעוף. בין שהכספים מגיעים מהממשכן או הנערב, לבדו או ביחד עם אחרים.

6.לימים רשת מעוף הגיעה לכדי קריסה כלכלית, שהובילה למספר הליכים משפטיים; לרבות ה"פ (מחוזי חי') 50558-03-19 מעוף שירותי הדרכה (2004) בע"מ ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ (06.04.2020) – על אודותיו אפרט עתה.

באותו הליך מסרה המבקשת תצהיר, עליו נחקרה; ומטעם הבנק הוגש תצהיר ונחקרו שני בעלי תפקידים מסניף הבנק הרלבנטי, לרבות מי שהחתים את המבקשת ומשיב 2 על מסמכי המשכנתא. יוער, כי בגדרי המרצת הפתיחה, ניתן סעד זמני לעיכוב מימוש הנכס בהוצאה לפועל. טענת בני הזוג בגדרי אותו הליך, הייתה, כי המשכנת נעדרת כל תוקף, שכן היא נועדה להבטיח הלוואה ספציפית של 2,000,000 ש"ח, והלוואה זו בלבד. אולם, משהלוואה בסכום זה לא ניתנה המשכנתא חסרת תוקף. ברם, טענה זו נדחתה בפסק הדין שניתן על-ידי סגן הנשיא, השופט ר' סוקול. עת נקבע, בהתאם ללשון הסכם המשכנתא וכעמדת הבנק, כי המשכנתא על הבית לא ניתנה להבטחת הלוואה ספציפית, כנטען. אלא, כשיעבוד שנועד להבטיח כל חוב עקב הלוואה של מעוף או של הממשכנים כלפי הבנק, בסכום שיכול ויצטבר עד ל- 2,000,000 ש"ח. זאת, תוך שנקבע כי לא הוצגה כל ראיה לכך שבכלל הוצעה הלוואה ספציפית בסכום של 2,000,000 ש"ח; ומנגד ברי כי ניתנו, לאחר ובהמשך לחתימת הסכם המשכנתא מספר הלוואות, כגון אלה שפורטו לעיל וכן הלוואות נוספות. זאת ועוד נפסק, כי מגישי המרצת הפתיחה (החברה ובני הזוג), לא עמדו בנטל כבד הנדרש לשם הוכחת טענתם, שעומדת בניגוד לאמור בכתב המשכנתא.

7.כן יצוין, כי ערעור שהוגש לבית משפט זה (ע"א 5134/20) – נדחה בהסכמה.

8.ובחזרה לענייננו. כאמור, לימים, הוגש כתב התביעה מושא ת"א 39474-11-22, בגדרו התבקש בית משפט קמא להצהיר על בטלות המשכנתא שנרשמה לטובת הבנק על חלקה של המבקשת בבית מגורי בני הזוג; ולהורות, בהתאמה, על מחיקת משכנתא זו; להצהיר כי אין תוקף לערבותה של המבקשת כלפי הבנק, ביחס לחוב ההלוואה האמורה לעיל, שניטלה בסך של 850,000 ש"ח; וכן להצהיר כלפי משיב 2, שאין הוא רשאי לחזור עליה כערבה או חייבת בגין ביטול ערבותה או ביטול המשכנתא, ולתת צו האוסר עליו להתקשר עם הבנק בעסקאות הפוגעות בקניינה, בבית מגוריה או בזכויותיה כ'דייר מוגן'.

כאמור, בצד כתב התביעה בת"א 39474-11-22, הוגשה גם בקשה לצו מניעה זמני שיאסור על הבנק מלהמשיך בהליכי מימוש הדירה בהוצאה לפועל, אך בקשה זו נדחתה בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 09.02.2023. זאת, מפאת "חולשת הבקשה [...] חרף העובדה שבדירת מגורים עסקינן", ובשים לב לכך ש"אין מדובר בהליך ראשון שבין הצדדים בו מותקף חוזה המשכנתא", ותוך שנקבע כי "הבקשה הנוכחית נחזית כמחזור בלבוש אחר של טענות שכבר נדונו ונדחו או שהיו אמורות להיות מועלות בהליך קודם שנוהל בין הצדדים, מתוך ניסיון נוסף לדחות את הקץ, כאשר הבנק אינו מצליח לממש בטוחתו מזה שנים". בהמשך לכך, הוטעם בבקשה כדלהלן:

"לטעמי מדובר בלבוש אחר של אותה טענה, כאשר [המבקשת ומשיב 2] מושתקים מכוחו של מעשה בי"ד לטעון אותה כאן. הן לאור השתק עילה, ולטעמי אף לאור השתק פלוגתא (שאף שדי שיתקיים אחד משני ראשים אלה, של מעשה בי"ד).

השתק פלוגתא - שהרי משעה שנקבע עובדתית בהליך הקודם שהמשכנתא נועדה להבטיח (במקרה של אי פירעון) כלל חובות האשראי של מעוף, של דוד ושל רויטל (במצטבר - עד לסך של 2 מיליון ₪), ממילא כלולה בקביעה זו דחיית טענה עובדתית המתיימרת לייחד המשכנתא כבטוחה להלוואה ספציפית כלשהי ואין בלתה. מתקיימים 4 תנאי השתק פלוגתא [...]:

א.הפלוגתא העולה בכל אחת מההתדיינויות היא אכן אותה פלוגתא, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים (האם יוחדה המשכנתא להבטחת הלוואה ספציפית או שמא להבטחת כל החובות של מעוף רויטל ודוד כלפי הבנק , כפי האשראי המצטבר שיעמיד להם, עד לסך הנקוב במשכנתא של 2 מיליון ש"ח);

ב.קוים דיון בין הצדדים באותה פלוגתא במסגרת ההתדיינות הראשונה, ולצד המועמד להשתק בהתדיינות השנייה היה יומו בבית-המשפט בהתדיינות הראשונה ביחס לאותה פלוגתא.

ג.ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא של בית-המשפט באותה פלוגתא, בקביעת ממצא פוזיטיבי, להבדיל מממצא הנובע מהיעדר הוכחה (עיון בפסה"ד שבהליך הקודם מעלה כי ניתנה כאמור הנמקה לגופה שדחתה לגופה עמדתם של רויטל ודוד, ולא דובר בקביעה בהיעדר הוכחה).

ד.ההכרעה הייתה חיונית לצורך פסק-הדין שניתן בתובענה הראשונה.

זאת ועוד, נחזה שרויטל בכלל מושתקת לטעון כעת שהמשכנתא , שלחתימה עליה אין היא מתכחשת, נועדה להבטיח ההלוואה בסך 850,000 ₪ ורויטל לא הסכימה להרחיב מישכון ביתה מעבר לסכום זה. הרי בהליך הקודם טענה היא שהמשכנתא נועדה להבטיח הלוואה בסכום ספציפי של 2 מיליון ₪ . כעת משנדחתה הטענה, טוענת היא שהמשכנתא נועדה למעשה להבטיח הלוואה של 850,000 ₪ ותו לא, כלומר שוב טענה ל"יחוד" המשכנתא להבטחת הלוואה ספציפית, אך אחרת מזו לה נטען בהליך הקודם.

זו הרי משמעות טענתה של המבקשת בסע' 6 ו 20 -21 של כתב התביעה, לפיהם לא הסכימה היא להרחיב משכון ביתה מעבר לסכום ההלוואה של 850,000 ₪ שנטלה מעוף, וכי הבינה (שכן הוטעתה כביכול על ידי נציגת הבנק), שהמשכנתא מוגבלת לסכום הלוואה אחרונה זו בלבד, והבנק לא הסביר שהמשכנתא תחול גם על הלוואות נוספות שתיטול מעוף.

טענת [המבקשת ומשיב 2] אמנם נדחתה בהליך הקודם. יש שאלה האם הצלחת הטענה או טובת הנאה שצמחה לטוען מהעלאתה הנה לעולם תנאי בלעדיו אין להשתק שיפוטי. [...] אך יש לומר שלכל הפחות, ואף אם (בנגוד להילוכי) אין השתק פלוגתא ואף לא השתק שיפוטי, שה"זיגזוג" בין הטענות, מחליש משמעותית לגופה טענתה של רויטל. [...].

השתק עילה – המבקשת מנסה לטעון כעת לחוסר תקיפות המשכנתא בטענה כאמור שזו יוחדה (או כך ניתן לה להבין) להבטחת הלוואה בסך 850,000 ₪, והכל מתוך הפרת חובות הבנק כלפיה כמי שנהנית ממעמד של ערבה יחידה, ומבלי שינתן לה פירוט לגבי סכום נקוב או שיעורי ריביות חריגות, כאשר אין לראות בשטר המשכנתא (שקדם בכלל להסכם ההלוואה) משום חוזה ערבות . לטעמה מבצע הבנק מעקף של ההגנות העומדות לה כערבה יחידה, באמצעות שטר המשכנתא, כאשר הפקידה שהחתימה אותה על כתב הערבות להלוואה הטעתה אותה לחשוב שהמשכנתא, שנחתמה בסמיכות זמנים קודם, מוגבלת לגובה ההלוואה. מדובר כאמור בכסות חדשה לאותה טענה של יחוד המשכנתא להבטחת הלוואה ספציפית. ראוי שיחול כלל מיצוי העילה" (שם, פסקאות 10-7).

9.מכאן הבקשה שלפניי. שלפי הנטען גלומות בה "שאלות עקרוניות רוחביות וציבוריות להן השלכות מהותיות על קהל מתדיינים רבים [...] האם השתק גובר על חקיקה קוגנטית? האם מותר לבצע עבירה, אזרחית, מנהלית או פלילית, ולא לציית לחוק קוגנטי בטענת השתק?" ועוד כהנה וכהנה טענות, תוך שצוין כי "החלטת בית משפט קמא יצרה תקדים משפטי לו עשויות להיות השלכות קשות בדין הישראל[י]".

10.לאחר שעיינתי בבקשה, על נספחיה הרבים, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

זאת, בהתאם למְשׂוּכָה הגבוהה, שמציב סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, להתערבות בית משפט זה בהחלטות ביניים של בית המשפט המחוזי (ראו, מיני רבים: רע"א 4655/22 צפריר נ' גרין, פסקה 9 (21.07.2022)); ובשים לב לפסיקה העקבית, לפיה שיקול דעתה של הערכאה הדיונית – בכל הנוגע להחלטות שעניינן סעדים זמנים – הוא רחב, נוכח יכולתה להתרשם באופן ישיר ובלתי אמצעי מהצדדים להליך. משכך, התערבות בשיקול דעתה בכגון דא שמורה למקרים חריגים בלבד (ראו: רע"א 2900/22 אללה נ' יורופן גי אר בע"מ, פסקה 11 (31.07.2022); רע"א 3751/22 בנילוז נ' לוי, פסקה 14 (28.06.2022)).

11.ההחלטה מושא הבקשה שלפניי לא נופלת בגדר החריגים שנמנו לעיל, ואינה מצדיקה מתן רשות ערעור. החלטתו של בית המשפט המחוזי מקיפה ומנומקת היטב, ולא ראיתי מקום להתערב בה. בית המשפט דן בטענות הצדדים כפי שהתבררו לפניו, ניתח היטב את ההליכים הקודמים – ועל יסוד אלה ניתנה החלטתו המפורטת. בתוך כך, התמודד בית משפט קמא עם הקושי הטמון בבקשה במבט ראשון, משמדובר במימוש דירת מגורים, בציינו כך:

"כאשר מדובר במחלוקת על הזכות לממש נכס מקרקעין, ובפרט דירת מגורים, בדרך כלל תיטה הכף בשלב הסעד הזמני לטובת מבקש הסעד. בדר"כ – אך לא תמיד. אין זה כלל של ברזל. המלים "מקרקעין" או "דירת מגורים" אינם בבחינת מטה קסם שידחה מעל פניו ולעולם כל שיקול נוגד אחר בשלב הסעד הזמני. לאור שיקולי מעשה בי"ד והשתק שפירטתי, ספק אם ניתן לומר שהמבקשת מציגה עילת תביעה מבוררת, בגלגול חוזר זה. מעבר לצורך יוער כי הודתה בישיבה, כי אף ההלוואה בסך 850,000 ₪ - לא נפרעה (אותה הלוואה שכעת היא מתיימרת לטעון שהמשכנתא נועדה להבטיח אותה ורק אותה). וגם אם היינו אומרים שיש לתביעה סיכוי כלשהו, אין המדובר בתחילת הדרך וכניסה ראשונה להיכל המשפט. לאור ההתדיינויות וההליך הקודם, המבקשים כבר נהנו מחמש שנות מגורים בביתם מעת שהוגשה המשכנתא לראשונה למימוש בהוצל"פ; וגם בהוצל"פ אין חולק שמדובר על דיון בסידור חלוף למבקשים. דומה אפוא כי עם כל הרגישות לסוגית בית המגורים, אף מאזן הנוחות אינו נוטה לכיוון עמדת המבקשת במקרה הספציפי, לה כבר ניתן יומה. [...] בשלב זה, בהינתן כל המפורט במצטבר, כבר נוטה מקבילית הכוחות לכיוון עמדתו של המשיב 1 כנושה מובטח, שבטוחתו עומדת כאבן שאין לה הופכין מזה שנים, החוב לטובתו הולך ותופח, וכבר התדיין עם המבקשים באותן טענות או טענות חופפות כמעט במלואן, וזכה" (שם, בפסקה 12).

12.הבקשה לרשות ערעור נדחית אפוא; וממילא נדחית הבקשה למתן צו מניעה ארעי שהוגשה עמה.

מפאת נסיבות העניין – אין צו להוצאות.