רע"א 1936/16 פלוני נ. ד"ר גרייס

בקשת רשות ערעור על החלטתו מיום 2.3.2016 של בית המשפט המחוזי בירושלים בת"א 36833-09-14 (כב' השופט ר' יעקובי ), בגדרה נדחתה בקשת המבקשים להוצאת תצהיר עדות ראשית שהגישו המשיבים מתיק בית המשפט.

רקע

1.

המבקשים הגישו תביעה שעילתה רשלנות רפואית נגד המשיבה 4 (להלן: בית החולים ) והמשיבים 3-1 – רופאי בית החולים. בכתב התביעה נטען, כי בשל הטיפול הרפואי הרשלני שניתן על-ידי המשיבים בעת לידת המבקשת 1, נולדה זו האחרונה כשהיא סובלת מנכות צמיתה בשיעור של מאה אחוזים. במסגרת ההליך הגישו המשיבים תצהירי עדות ראשית - תצהיריהם של המשיבים 3-1, רופאים אשר היו מעורבים בלידתה של המבקשת 1 , ותצהיר של ד"ר ברדיצ'ב, מנהל אגף המיילדות בבית החולים. יובהר, כי אין מחלוקת בין הצדדים שד"ר ברדיצ'ב לא לקח חלק בטיפול הרפואי במבקשת 1 או באמהּ, המבקשת 2.

2.המבקשים הגישו בקשה להוצאת תצהירו של ד"ר ברדיצ'ב מתיק בית המשפט, וזאת בטענה כי מדובר למעשה "בחוות דעת רפואית נוספת, בכסות של תצהיר עדות ראשית". המשיבים מצדם התנגדו לבקשה בטענה כי תצהירו של ד"ר ברדיצ'ב מתייחס לפרקטיקה הרפואית שנהגה בבית החולים בזמנים הרלוונטיים למקרה דנא, ומשכך מדובר בעניין עובדתי במהותו שהמידע לגביו נחוץ לצורך בירור התביעה. ביום 2.3.2016 דחה בית המשפט את בקשת המבקשים, תוך שקבע כי בהמשך, במסגרת שלב הסיכומים, יהיה באפשרות הצדדים להעלות טענותיהם "לגבי מה שתצהיר זה יוכל לשמש לו במשפט זה".

3.כלפי החלטה זו הוגשה הבקשה דנא, בגדרה מתבקש בית משפט זה ליתן החלטה בבקשה להוצאת התצהיר מתיק בית המשפט לגופה כבר עתה, חלף ההמתנה לשלב הסיכומים. לטענתם, השלב הראוי לדון בטענה הנוגעת לקבילות התצהיר – במובחן מטענה הנוגעת למשקלו – הוא קדם המשפט ולא שלב הסיכומים, וזאת תוך הפנייה לפסיקה רלוונטית. לגישתם, יש מקום להתערבות בית משפט זה כעת, על-מנת למנוע מצב בו ד"ר ברדיצ'ב ייחקר על תצהירו, ורק לאחר מכן בפסק הדין תוכרע השאלה המקדמית האם היה רשאי כלל להעיד בנוגע לעניינים המובאים בתצהיר. לגופו של עניין נטען, כי ההחלטה הכשירה את ד"ר ברדיצ'ב לשמש כמומחה רפואי נוסף מטעם המשיבים, שכן לגישת המבקשים, תצהירו מהווה עדות סברה בלתי קבילה.

דיון והכרעה

4.דין הבקשה להידחות, אף מבלי שתידרש תשובה, שכן בהחלטתו של בית משפט קמא לא נפל פגם המצדיק התערבות של בית משפט זה. זאת ועוד – וזהו העיקר – המבקשים לא הצביעו על טעם שבגינו יש לסטות בעניינם מן הכלל שלפיו, ככלל, השגות בעלי דין על החלטות ביניים של הערכאה הדיונית יידונו במסגרת הערעור על פסק הדין. כל זאת, כאשר החלטת בית משפט קמא אינה יוצרת מצב בלתי הפיך, ובניגוד לטענת המבקשים, גם לא עלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה (סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984).

5.עיון בתצהירו של ד"ר ברדיצ'ב מעלה כי נראה שחלקו (העיקרי, יש לומר) אכן כולל מידע באשר לפרקטיקה המקובלת בבית החולים ביחס לעריכת ניתוח קיסרי, מידע עובדתי שעשויה להיות לו חשיבות להתנהלות המשפט ולהגנת המשיבים, בעוד שדומה כי בחלקים אחרים ייתכן שמובאת דעתו המקצועית הרפואית של ד"ר ברדיצ'ב באשר להתנהלות המשיבים, באופן שיש בו כדי להוות עדות הנוגעת בעניינים שבמומחיות (אם כי לא ניתן לשלול את האפשרות שגם באותם חלקים מתוארת הנורמה שנהגה בבית החולים במועד הרלוונטי). ואולם, המבקשים לא עתרו למחיקת חלקים מסוימים מתצהירו של ד"ר ברדיצ'ב, באופן שיש בו כדי לרפא את הפגם הנטען, אלא ביקשו את הוצאת התצהיר כולו מתיק בית המשפט, מה שבוודאי אינו מוצדק. במצב דברים מעין זה, אין מקום להתערבות בית משפט זה בהחלטה, מה גם שבהמשך יהיה באפשרותם של המבקשים למקד טענותיהם באשר לחלקים בעדותו של ברדיצ'ב שאינם קבילים לגישתם, בהיותם עדות סברה שיש להביאה באמצעות מומחה. ברי, כי אם בסיומו של ההליך (הנמצא כעת בשלב קדם המשפט) יסברו המבקשים כי זכויותיהם קופחו, וזאת גם בשל טענותיהם ביחס לאי-קבילות תצהירו של ד"ר ברדיצ'ב, יהיה באפשרותם לטעון לכך במסגרת ערעור על פסק הדין, ככל שיוגש.

אוסיף, כי מדובר בתצהיר קצר, וככל שהוא כולל, אם בכלל, עדות סברה, הרי שחלקו זה קצר עוד יותר ונקודתי. מבחינה זו, גם אם יתברר בסיום ההליך שלא כל חלקי התצהיר היו קבילים, לא ייגרם נזק ממשי למבקשים מכך שההחלטה בנדון לא התקבלה בשלב קדם המשפט, שכן לכל היותר הם יפנו מספר שאלות "מיותרות" לד"ר ברדיצ'ב. אין בפנינו מצב שמחייב להחליט על אתר בטענת אי-קבילות, שאם לא כן ייגרם לבעל דין נזק ממשי בניהול המשפט, ואין כל פגם בהחלטת בית המשפט לדחות את ההכרעה בנושא לשלב מתקדם של ההליך או לפסק הדין.

הנה כי כן, מכל זווית אפשרית נראה שלא היה כל מקום להגיש בקשה זו. רק משום מצבה הרפואי של המבקשת 1 אמנע מלחייב את המבקשים בהוצאות לטובת אוצר המדינה.

סוף דבר; הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.