רע"א 3848-23 רע"א 3848-23

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ס' יעקבי) בת"א 2133-10-22 מיום 21.3.2023, בה נדחתה בקשת המבקשות לסילוק על הסף של בקשת המשיבים לפירוקה של מבקשת 2.

הרקע לבקשה

1.עניינו של ההליך בבקשת המשיבים לפירוקה של מבקשת 2, שותפות מוגבלת שהוקמה לצרכי השקעה בנכסי נדל"ן מעבר לים (להלן: השותפות). מבקשת 1 היא השותף הכללי בשותפות (להלן: השותף הכללי) והמשיבים הם שותפים מוגבלים בה. במוקד הבקשה לפירוק טענות המשיבים לפיהן השותף הכללי הונה ורימה אותם, באופן המקים להם עילה לפירוק השותפות על ידי בית המשפט מכוח סעיף 45 לפקודת השותפויות [נוסח חדש], התשל"ה-1975 (להלן: פקודת השותפויות או הפקודה).

2.בתשובת המבקשות לבקשה התבקש בית המשפט להורות על סילוקה של הבקשה על הסף. נטען כי בהסכם השותפות שנחתם בין הצדדים נכללה תניה לפיה השותפות תפורק "אך ורק" בקרות אחד מהמקרים המנויים בה, אשר אף לא אחד מהם מתקיים בענייננו. הודגש כי בהתאם להלכה הפסוקה ניתן להתנות על הוראות פקודת השותפויות, ובכללן על הוראות סעיף 45 שבה, ויש לכבד את הסכמת הצדדים לגבי העילות שבגינן ניתן לפרק את השותפות.

3.בתגובת המשיבים נטען, בתמצית, כי העמדה לפיה הסכם השותפות שולל את סמכותו הכללית של בית המשפט להורות על פירוק השותפות מכוח סעיף 45 לפקודה עומדת בניגוד לדין. לעמדתם, בשונה מעילות פירוק אחרות בפקודה הכפופות להוראות ההסכם בין הצדדים, סמכותו של בית המשפט להורות על פירוק מכוח סעיף 45 לפקודה אינה מוגבלת ואינה כפופה להסכמת הצדדים. עוד נטען כי אין בלשון הסכם השותפות כדי לשלול את סמכותו הרחבה של בית המשפט לפרק את השותפות.

4.בהחלטתו מיום 21.3.2023 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לסילוק על הסף. נקבע כי שותפים רשאים להתנות על הוראות סעיפים 44-41 לפקודה המקנות את הכוח לפרק את השותפות בידי השותפים עצמם; אולם הם אינם רשאים להתנות על הסמכות הנתונה לבית המשפט מכוח סעיף 45 לפקודה, להורות על פירוק השותפות לבקשת שותף. לצד זאת נקבע כי שותפים רשאים להגביל בהסכם את זכותם לפנות לבית המשפט בבקשה לפירוק השותפות מכוח הוראת סעיף 45 לפקודה. בהקשר זה הובהר כי הואיל והגבלה כזו כרוכה בפגיעה משמעותית בזכות הגישה לערכאות של כל אחד מהשותפים, על הצדדים לעשות כן במפורש בהסכם, או לחלופין להצביע על נסיבות ברורות המבססות כוונה. אלא שבענייננו אין בלשון ההסכם דבר המבקש לשלול את כוחם של השותפים לפנות לבית המשפט ולא הוצגו נסיבות המראות כי הצדדים התכוונו לכך. בשולי ההחלטה ניתנו הוראות בנוגע להמשך ההליכים, כאשר בין היתר נקבע כי המבקשות רשאיות להגיש תצהיר משלים בצירוף אסמכתאות לתמיכה בטענות שהעלו בנוגע לאחת הסוגיות שבמחלוקת בין הצדדים.

5.מכאן הבקשה שלפנַי. לטענת המבקשות, מלשונו של הסכם השותפות עולה בבירור כי הצדדים אכן הגבילו במפורש את זכותם של השותפים לפנות לבית המשפט, שכן צוין בו במפורש כי השותפות תפורק "אך ורק" בהתקיים אחד מהמקרים המפורטים בהסכם, אשר אין חולק שאינם מתקיימים בענייננו. חרף זאת קבע בית המשפט בהחלטה בלתי מנומקת כי אין בנמצא הגבלה מפורשת של השותפים על פניה לבית המשפט, ובכך שגה. נטען גם כי טענות המשיבים נטענו בלשון רפה, מבלי ניסיון להתמודד עם לשונו הבהירה של הסכם השותפות והן אף לא נתמכו בתצהיר, וגם מטעם זה לא היה מקום לדחות את הבקשה לסילוק על הסף. לעמדת המבקשות, בקשתן מעוררת סוגיה בעלת השלכות רוחב משמעותיות, ואם לא תתקבלנה טענותיהן עלול להתנהל הליך מיותר וכפועל יוצא מכך להיגרם להן נזק של ממש. בשולי בקשתן הלינו המבקשות גם על ההוראות שניתנו על ידי בית המשפט בנוגע לתצהיר המשלים. נטען בהקשר זה כי כבר בתשובתן לבקשת הפירוק ביקשו המבקשות כי ייקבע מועד להגשת ראיות ותצהירים מטעמן בהתאם לתקנה 51(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות), ולא היה מקום להגביל את התצהיר המשלים לסוגיה צרה אחת ולמנוע מהן הגשת ראיות ומסמכים לתמיכה בתגובתן בכללותה.

דיון והכרעה

6.דין הבקשה להידחות בלא צורך בתשובה. סילוק על הסף הוא סעד דיוני קיצוני אשר יינתן רק במקרים שבהם שוכנע בית המשפט כי אין סיכוי ולוּ קלוש כי בירור התביעה לגופה יניב לתובע את הסעד שהתבקש על ידו בתביעתו (רע"א 5464/22 לדרמן נ' עיריית קרית-גת, פסקה 13 (19.10.2022); רע"א 4655/22 עו"ד איתן צפריר נ' גרין, פסקה 10 (21.7.2022); רע"א 5337/17 כץ נ' כץ, פסקה 13 (31.7.2017)). לפיכך, ערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בהחלטות הדוחות בקשות לסילוק על הסף אלא במקרים חריגים שבהם נפלה טעות מהותית בהחלטה, או שקיים חשש לניהול הליך סרק הכרוך בהשקעת משאבים משמעותית (ראו למשל: רע"א 1739/23 אלד פלאנט בע"מ נ' מנסור, פסקה 12 (21.5.2023); רע"א 8651/22 גולדשטיין נ' לוי, פסקה 2 (20.12.2022)). הבקשה שלפנַי אינה באה בגדרם של מקרים חריגים אלו. ראשית ייאמר, כי מוקשית בעיני טענת המבקשות כי ניתן להתנות על הוראות סעיף 45 לפקודה ולשלול את סמכותו של בית המשפט להורות על פירוק השותפות, או לשלול את זכותו של שותף לפנות לבית המשפט בבקשה כי יפעיל את סמכותו. זאת בפרט במקרים בהם מועלות כלפי שותף בשותפות טענות מעין אלו שנטענו כלפי השותף הכללי כבמקרה זה. כמו כן, אף אם אצעד לקראת המבקשים בדרך שצעד בה בית המשפט המחוזי ואקבע כי בכוחם של צדדים להסכם שותפות להגביל את זכותם לפנות לבית המשפט בבקשה לפירוק שותפות, אין מקום באכסניה זו של בקשת רשות ערעור על דחיית בקשה לסילוק על הסף, להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי במקרה קונקרטי זה. מכל מקום, אין בדחיית הבקשה לסילוק על הסף כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים ואף אם יתברר בסופו של דבר כי היה מקום לסילוק התביעה, לא מדובר בנזק שלא ניתן לפיצוי באמצעות פסיקת הוצאות (וראו למשל: רע"א 1504/22 מדינת ישראל משרד הבינוי והשיכון נ' אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ, פסקה 13 (17.3.2022); רע"א 6938/19 אילני נ' ברוך, פסקה 25 (20.8.2020); רע"א 2387/13 איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ נ' לשכת סוכני ביטוח בישראל, פסקה 4 (26.12.2013)).

7.בכל הנוגע לטענת המבקשות לעניין התצהיר המשלים, מדובר בהחלטה דיונית באשר לאופן ניהול ההליך המבוססת על הסוגיות השנויות במחלוקת בין הצדדים כפי שהדבר עולה מכתבי טענותיהם. החלטה זו נתונה לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית בו ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב (ראו לדוגמה לאחרונה: רע"א 3844/23 לבני מהנדסים בע"מ נ' עמרניאן, פסקה 8 (21.5.2023)), ולא מצאתי מקום לחרוג מכך במקרה דנן.

כאמור, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.