רע"א 3844-23 רע"א 3844-23

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט ר' אמיר) מיום 15.5.2023 בת"א 18085-09-17, אשר דחתה את בקשת המבקשים להורות על מחיקת סעיפים מתצהירי עדותו הראשית של המשיב 1.

בקשת רשות הערעור

1.בקליפת אגוז, עניינו של ההליך המתנהל בבית משפט קמא הוא בתביעה שהגיש המשיב 1 נגד המבקשת והמשיבות 3-2, בה הוא עתר להורות על מחיקת הערת אזהרה שנרשמה לטובתה של המבקשת על הנכס נושא ההליך, וכן למתן סעד הצהרתי לפיו יש לו זכות לרישום שמו בנכס. ביום 7.5.2020 ניתן פסק דין הדוחה את התביעה (להלן: פסק הדין הקודם). המשיב 1 הגיש ערעור על פסק הדין הקודם לבית משפט זה (ע"א 4186/20).

ביום 30.6.2021 ניתן פסק הדין בערעור, בו נקבע כי ההליך בבית משפט קמא נוהל מבלי שצורפה לו בעלת דין חיונית שהייתה צד למערכת ההסכמות שבמחלוקת – היא המשיבה 4 בבקשה דנן. בית המשפט היה סבור כי צירופה של המשיבה 4 הכרחי עוד בשלב בירור העובדות, וקבע משכך כי התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי "לצורך השלמת צירוף הצד הנחוץ והשלמת ההליך – לפי שיקול דעתו של בית המשפט המחוזי".

2.בהמשך לכך, לאחר שהוחזר התיק לבית משפט קמא וצורפה המשיבה 4, התקיימו ארבעה דיונים בפני בית משפט קמא. בתום הדיון האחרון מיום 1.12.2022 נקבעו מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים. המשיב 1 הגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו ביום 6.3.2023 (להלן: תצהירי המשיב 1), ועל המבקשת והמשיבים 4-2 להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמם עד ליום 22.5.2023.

3.ביום 10.5.2023 – כחודשיים לאחר שהוגשו תצהירי המשיב 1 וכשבועיים עובר למועד בו נקבע כי על המבקשת להגיש את תצהיריה – הגישה המבקשת בקשה למחיקת סעיפים מתצהירי המשיב 1 בטענה כי הם חורגים מגדר המחלוקת כפי שהוצגה בכתבי הטענות ובתצהירים שהוגשו עובר לפסק הדין הקודם. ביום 15.5.2023 ניתנה החלטת בית משפט קמא הדוחה את הבקשה. זאת, מהטעם שהבקשה אינה מפורטת או מנומקת דיה, ולא ברור במה חורגים התצהירים מגדר המחלוקת כפי שהוגדרה בכתבי הטענות. עוד הבהיר בית המשפט כי אין באמור כדי להוות פתח לשינוי והרחבת חזית, וכי עניין זה ידון בהמשך ככל שיהא בכך צורך. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

4.בבקשת רשות הערעור טוענת המבקשת כי בית משפט קמא החליט להתחיל מחדש את הדיון בהליך. זאת בניגוד לקביעה קודמת (שניתנה עובר למתן פסק הדין הקודם) לפיה אין להתחיל מחדש בהליך שמיעת הראיות; ובניגוד לפסק הדין בערעור. בית המשפט אף דחה בהחלטתו את עמדתה כפי שהיא הועלתה לשיטתה על ידיה בדיון שהתקיים ביום 18.7.2022. לגישת המבקשת, בישיבת יום 18.7.2022, היא טענה כי פסק הדין בערעור הורה לבית המשפט להשלים את ההליך בלבד, ולא לנהל אותו מראשיתו. המבקשת טענה כי פרוטוקול הדיון לא הביא את הדברים הללו לידי ביטוי. משום כך היא לא הגישה בקשת רשות ערעור בסמוך לאותו המועד, וחיכתה לבחון האם תצהירי המבקש 1 סוטים מהוראות פסק הדין בערעור ל"השלמת ההליך".

לטענת המבקשת, בפועל החליט בית משפט קמא לנהל את ההליך מתחילתו תוך חריגה מסמכותו. זאת בניגוד לפסק הדין בערעור שלא השאיר לצדדים פתח להגשת תצהירי עדות ראשית משופרים. כמו כן היא טענה כי תצהירי המשיב 1 שינו והרחיבו חזית עם התייחסות לעילות שעלו בפסק הדין הקודם.

5.יצוין כי עם הגשת בקשת רשות הערעור הגישה המבקשת גם בקשה לעיכוב הגשת תצהירי עדות ראשית מטעמה עד להכרה בערעור.

דיון והכרעה

6.לאחר עיון בבקשה ובנספחיה מצאתי כי דינה להידחות אף ללא צורך בתגובת המשיבים.

7.הבקשה לרשות ערעור הוגשה כאמור כנגד ההחלטה מיום 15.5.2023 בגדרה נדחתה הבקשה למחיקת סעיפים מתצהירי המבקש 1. אולם בפועל טענותיה של המבקשת בבקשה מופנות בעיקרן כנגד החלטות קודמות של בית משפט קמא שניתנו בדיונים שהתקיימו לפניו בימים 17.7.2022 ו-1.12.2022. לשיטת המבקשת, התוצאה של החלטות אלה היא דיון בהליך מראשיתו ושמיעת עדויות בו, ולא רק "השלמתו" כפי שהיה עליו לעשות בהתאם לפסק הדין בערעור.

אלא שהמועד להשיג על החלטות אלה חלף זה מכבר (תקנה 137 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018). המבקשת אינה יכולה לעקוף את המועדים הקבועים בדין ולהשיג על החלטות אלה במסגרת בקשת רשות ערעור המופנית כנגד ההחלטה המאוחרת יותר מיום 15.5.2023. בהקשר זה יצוין כי אינני סבורה שעמדת המבקשת – לפיה בפרוטוקול מיום 17.7.2022 לא צוינה בקשתה שלא לנהל את ההליך מראשיתו ולכן היא המתינה כדי לבחון את תצהירי המבקש 1 - מצדיקה את האיחור בהגשת השגה בהקשר זה.

8.זאת ועוד, אני סבורה כי דין טענות המבקשת להידחות גם לגופן. כידוע, רק בנסיבות חריגות יתערב בית משפט זה בסוגיות הנוגעות לסדרי דין ולאופן ניהול ההליך (ראו מיני רבים: רע"א 2732/23 כהן נ' שירותי בריאות כללית, פסקה 5 (19.4.2023); רע"א 1963/22 עם הפנים ליפו נדל"ן בע"מ נ' אשטרום הנדסה ובניה בע"מ, פסקה 7 (26.4.2022)). בהתאם לכך, גם בפסק הדין בערעור הותיר בית משפט זה לשיקול דעתו של בית משפט קמא את האופן בו ינהל את ההליך לצורך השלמתו. אופן ניהול ההליך על-ידי בית משפט קמא אינו חורג מקביעה זו. כך, משמצא בית משפט קמא כי לאחר צירופה של המשיבה 4 ולצורך השלמת ההליך והכרעה במחלוקות שבפניו, יש מקום להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים (חלף הסתמכות על העדויות שהוגשו עובר למתן פסק הדין בלבד) – הוא רשאי להורות כן במסגרת שיקול הדעת הרחב המוקנה לערכאות הדיוניות בעניינים שבסדרי הדין. החלטה זו אף עולה בקנה אחד עם פסק הדין בערעור לפיו צירופה של המשיבה 4 דרוש אף לשלב בירור העובדות.

9.באשר להחלטה מיום 15.5.2023 – גם החלטה זו של בית משפט קמא שלא להיעתר למחיקת הסעיפים מתצהירי המשיב 1 היא החלטה דיונית הנטועה בלב שיקול הדעת המסור לערכאה הדיונית. ככזו, בית המשפט של הערעור לא נוטה להתערב בה.

יתרה מכך, דין בקשת רשות הערעור להידחות גם לגופה. כזכור, המבקשת טוענת שיש למחוק סעיפים מתצהירי המשיב 1 מאחר שהם חורגים מגדרי כתבי הטענות שהוגשו עובר למתן פסק הדין. אולם, עיון בבקשה שהגישה המבקשת בבית משפט קמא מעלה כי אכן, כפי שקבע גם בית משפט קמא, הבקשה אינה מפורטת ולא ניתן לחלץ ממנה במה חורגים לשיטת המבקשת הסעיפים הנטענים מגדר המחלוקת כפי שהוגדרה בכתבי הטענות. דברים אלה נכונים גם ביחס לבקשת רשות הערעור, אשר גם היא לא מבארת במה חורגים הסעיפים מגדר המחלוקת.

מכל מקום, וזה העיקר – בית משפט קמא הבהיר בהחלטתו במפורש כי אין בה כדי לאפשר שינוי והרחבת חזית. בית המשפט אף השאיר פתח לבחון טענות בדבר הרחבת חזית בתצהירי העדות הראשית אם יהיה לכך מקום וצורך - בהמשך. משכך, ככל שאכן יש בתצהירי המשיב 1 טענות המהוות הרחבת חזית אסורה, טענות המבקשת יישמרו לה גם ללא מחיקת הסעיפים מהתצהיר. משכך לא ייגרם למבקשת עיוות דין ואין בהחלטה משום חריגה ממתחם הסבירות המצדיקה להיעתר לבקשה.

10.לאור כל האמור, בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשה תגובה – אין צו להוצאות.