רע"א 2732-23 רע"א 2732-23

בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' לוי) בת"א 62504-01-19 מיום 8.2.2023, בגדרן נדחו בקשות המבקשת, התובעת בהליך העיקרי, להורות על אי-קבילותם של חלק ממסמכי תיק המוצגים של המשיבה, וכן להורות על מחיקת סעיפים מתצהירו של אחד מעדי המשיבה.

1.המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי תביעה בעילה של רשלנות רפואית כנגד שירותי בריאות כללית (להלן: המשיבה). בתמצית, בכתב התביעה נטען כי ביום 18.1.2016 עברה המבקשת ניתוח לקיצור קיבה אצל המשיבה, אך בעקבות ביצוע רשלני של הניתוח נאלצה המבקשת לעבור כריתת קיבה ונגרמו לה, בין היתר, נכות תפקודית מלאה ופגיעות אורולוגיות. ביום 26.12.2022 הגישה המשיבה תיק מוצגים, וביום 29.12.2022 הוגש תצהיר עדות ראשית של עד מטעם המשיבה, ד"ר ספוז'ניקוב (להלן: התצהיר והעד בהתאמה).

2.ביום 4.1.2023 הגישה המבקשת בקשה במסגרתה התבקש בית המשפט המחוזי להורות על מחיקת סעיפים מהתצהיר בהם לא פורטו שמות האנשים המוזכרים בהם, ביניהם, הצוות הרפואי שטיפל במבקשת ובני משפחתה שליוו אותה; וכן, להורות למשיבה להמציא למבקשת את שמותיהם. המשיבה בתגובתה לבקשה טענה כי מדובר בבקשת סרק שנועדה להסיט את תשומת ליבו של בית המשפט המחוזי מהעיקר; כי התיק מתנהל מזה ארבע שנים והמבקשת לא פעלה להשגת פרטי הגורמים השונים; וכי המבקשת עצמה התייחסה לצוות הרפואי שטיפל בה בתצהירה, וחזקה עליה שהיא יודעת מי מבני משפחתה ליוו אותה לאורך הטיפול. בהחלטתו מיום 8.2.2023, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה וקבע כי אין מקום להורות על מחיקת הסעיפים מהתצהיר בשל העובדה שההליכים המקדמיים בתיק הסתיימו והמבקשת יכולה הייתה לפנות בשאלונים ובבקשות לפרטים נוספים זה מכבר (להלן: ההחלטה הראשונה).

3.ביום 5.1.2023 הגישה המבקשת בקשה נוספת לבית המשפט המחוזי במסגרתה ביקשה להורות על אי-קבילותם של חלק ממסמכי תיק המוצגים של המשיבה, זאת מכיוון שלא הוגשו כרשומה מוסדית ובצירוף תצהיר, כפי שמורה סעיף 36(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות). המשיבה בתגובתה לבקשה טענה כי גם בקשה זו היא בקשת סרק; כי לא יכולה להיות מחלוקת באשר לאמיתות המסמכים הרפואיים, אשר צורפו בחלקם גם לכתב התביעה, והומצאו למבקשת כבר בחודש פברואר 2020 במסגרת גילוי המסמכים; וכי המסמכים המרכזיים נערכו על ידי העד, אשר הגיש תצהיר עדות ראשית ויעמוד לחקירה נגדית. בהחלטתו מיום 8.2.2023, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה וקבע כי "מדובר בתיקה הרפואי של הנתבעת, שעמד לעיונה עוד מראשית ההליך, כאשר חלק מהמסמכים אף צורפו לכתב התביעה". משכך, בית המשפט המחוזי קיבל את המסמכים כראיה "לכך שהם מצויים בתיק הרפואי של התובעת אצל הנתבעת ומשקפים את הטיפול הרפואי בתובעת אצל הנתבעת וזאת בלבד" (להלן: ההחלטה השנייה).

4.על החלטות בית המשפט המחוזי מיום 8.2.2023 נסבה בקשת רשות הערעור שלפניי.

בבקשה טענה המבקשת כי בית המשפט המחוזי שגה משדחה את בקשותיה וזאת, בין היתר, מכיוון שהמשיבה לא עמדה בתנאי הוראת סעיף 36(א) להגשת מסמכים כרשומה מוסדית בצירוף תצהיר, ומשכך הם אינם קבילים, ולחילופין, אינם קבילים לאמיתות תוכנם; כי זו זכותה של המבקשת לדעת מי האנשים המוזכרים בתצהיר עד ההגנה כדי שתוכל לבחון את אמיתות דבריהם, ואף להזמינם כעדים מטעמה; כי המבקשת התנגדה לחלק מהרשומות בתיקה הרפואי כבר בכתב התביעה, ולכן אין לקבל את המסמכים הרפואיים כראיות קבילות רק בשל היותם חלק מתיקה הרפואי; וכי אין כל רלוונטיות לעובדה ששלב ההליכים המקדמיים הסתיים שהרי לא היה ביכולתה של המבקשת לדעת מה יהיו הראיות שיוגשו על ידי המשיבה בשלב ההוא.

5.לאחר שעיינתי בבקשה ובהחלטות בית המשפט המחוזי, מצאתי כי דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתגובה.

בראש ובראשונה, יש לציין כי החלטות בית המשפט המחוזי ניתנו ביום 8.2.2023, בעוד שהבקשה דנן הוגשה רק ביום 3.4.2023, קרי מספר ימים לפני תום 60 הימים הנתונים לבעל דין לצורך הגשת בקשת רשות ערעור (תקנה 137 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות)). כפי שהוסבר לא אחת בפסיקה, "קביעת רף עליון למועד להגשת בקשת רשות ערעור, אינה פוטרת את בעלי הדין מהחובה לפעול על פי עקרונות היסוד של התקנות, ובכלל זה החובה לנהוג בהגינות דיונית ולסייע לבית המשפט לנהל את ההליך באופן יעיל" (רע"א 5/23 עזבון המנוח ה.ט. ז"ל נ' טיפול רפואי מיידי ט.ר.מ. בע"מ, בפסקה 9 (09.01.2023); ראו גם: רע"א 2631/22 פלוני נ' המרכז הרפואי המשולב ע"ש שיבא תל השומר, בפסקה 7 (24.4.2022)). מכל מקום, אף בהתעלם מהשיהוי המאפיין את הגשת הבקשה שלפניי, דינה להידחות.

אקדים ואזכיר כי כלל ידוע הוא שרק בנסיבות חריגות יתערב בית משפט זה בסוגיות הנוגעות לסדרי דין ולאופן ניהול ההליך, ובפרט בכל הנוגע לזימון עדים, להבאת ראיות, ולקביעת קבילותן (רע"א 3870/19 פלוני נ' שירותי בריאות כללית, בפסקה 6 והאסמכתאות שם (02.07.2019); רע"א 2133/17 פלוני נ' בית חולים מקאסד אל איסלאימה, בפסקה 3 והאסמכתאות שם (20.4.2017)) – ולא הוכח כי נסיבות שכאלה מתקיימות בענייננו.

6.באשר להחלטה הראשונה, בקשתה של המבקשת לקבל לידיה את שמות האנשים המצוינים בתצהיר נועדה לבירור עובדות – בירור שיכול וצריך היה להיעשות כבר בשלב ההליכים המקדמיים, למשל באמצעות שאלונים, כפי שציין בית המשפט המחוזי בהחלטתו. מכל מקום, ודאי שאין בכך כדי להצדיק מחיקה של סעיפים שלמים מהתצהיר, קל וחומר כאשר מדובר בזהות בני משפחתה של המבקשת עצמה. לא למותר לציין כי המבקשת תוכל לחקור את העד על שכתב בתצהירו במסגרת החקירה הנגדית, ולהפנות אליו שאלותיה בדבר זהות האנשים. משכך, איני רואה מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי בעניין זה.

בהקשר זה, של בקשה למחיקת סעיפים מתצהיר, אין לי אלא לחזור שוב על דברים שאמרתי ברע"א 368/13 הרשות הפלסטינית נ' ליטבק נורז'יק (23.4.2013):

"יש שופטים אשר מקדישים משאבי שיפוט בשלב הגשת תצהירי עדות ראשית וטרם שמיעת הראיות, ולבקשת מי מהצדדים מורים על מחיקת חלקים מתצהיר זה או אחר, פוסלים ראיה כזו או אחרת וכיו'ב. שופטים אחרים מעדיפים לדחות הכרעות של קבילות ורלוונטיות ככל שניתן לסוף הדיון. אעיד על עצמי, כי בשבתי כשופט בערכאות הדיוניות העדפתי לנקוט בשיטת בתרא, באשר פעמים רבות בעיות שנראו קרדינליות וסבוכות לפני תחילת המסע, נמוגו בהמשך הדרך. לעיתים, החלטה על מחיקה של חלקים מתצהיר או פסילת ראיה בשלב מקדמי, אף עלולה להתברר כהחלטה שגויה, מאחר שבקעת המחלוקת האמיתית נגלית אך בהמשך הדרך או בסופה".

7.באשר להחלטה השנייה, הרי שמדובר בהחלטה דיונית מובהקת המסורה לשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי. במקרה דנן, מהחלטת בית המשפט עולה כי המדובר בתיקה הרפואי של המבקשת, אשר הועמד לעיונה כבר מתחילתו של ההליך, וחלק מהמסמכים אף צורפו לכתב התביעה עצמו. לא זו אף זו, בית המשפט המחוזי קיבל את המסמכים כראיה לכך שהמסמכים מצויים בתיק הרפואי של המבקשת אצל המשיבה ומשקפים את הטיפול הרפואי במבקשת בלבד, ולא מצאתי להתערב בהחלטתו. לכך יש להוסיף כי כפי שעולה מתגובת המשיבה לבקשה בהליך העיקרי, המסמכים המרכזיים לתביעה, הנוגעים להכנה לניתוח ולמהלכו, נערכו על ידי ד"ר ספוז'ניקוב, שהוא כאמור עד הגנה, מסר תצהיר עדות ראשית, והמבקשת תוכל לחקור אותו בחקירה נגדית בבוא העת. על רקע האמור, ספק רב אם בכלל קיים צורך לחקור עדים נוספים החתומים על הרשומות המוסדיות האחרות.

יוער בנוגע לפרשנות המוצעת על ידי המבקשת, לפיה סעיף 36(ד) לפקודת הראיות מקנה לה זכות לזמן לחקירה נגדית כל עורך רשומה, כי זו נדחתה זה מכבר בידי בית משפט זה, ונקבע כי "פרשנות לפיה ניתן באופן אוטומטי לזמן את כל עורכי הרשומות, ללא כל שיקול דעת מטעם בית המשפט, יש בה כדי לפגוע ביעילות הדיונית העומדת בבסיסו של סעיף 36 לפקודת הראיות" (רע"א 3870/19 פלוני נ' שירותי בריאות כללית, בפסקה 6 (2.7.2019)).

8.אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 2,000 ש"ח.