רע"א 3870/19 פלוני נ. שירותי בריאות כללית

1.

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ע' כהן ) בת"א 49107-08-15, מיום 8.5.2019, בגדרה נדחתה בקשתם של המבקשים לזמן לחקירה את עורכי הרשומות הרפואיות הרלוונטיות לתביעתם ולחייב את המשיבה 1 (להלן: כללית ) להמציא את הרשומות הרפואיות המקוריות.

2.

בבית המשפט המחוזי מתבררת תביעתם של המבקשים (ילידי השנים 1993, 1996 ו-2000) בעילה של רשלנות רפואית, בגדרה נטען כי היה על כללית לפעול למניעת הולדתם או להפנות את הורי המבקשים, "בני דודים רחוקים", לייעוץ גנטי. יוער, כי תביעה זו הוגשה לאחר שתביעה קודמת נמחקה בהסכמת המבקשים, בשל אי-הגשת חוות דעת רפואית רלוונטית (ת"א 52539-05-13, השופטת ד' גנות (8.12.2014)).

ביום 25.10.2018, לאחר שהוגשו ראיות הצדדים ומוצגיהם, הגישו המבקשים בקשה לחקור את כל עורכי הרשומות הרפואיות שהוגשו על ידי כללית והמשיבה 2 (להלן: הדסה ). זאת, על בסיס האמור בסעיף 36(ד) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות ), הקובע כלהלן בנוגע לרשומות מוסדיות:

"(ד)

התקבלה ראיה מכוח סעיף זה, יהיה הצד שכנגד זכאי לחקור חקירה נגדית עדים שזומנו על ידו לעדות, לשם הזמת הראיה, אם עדים אלה קשורים עם בעל הדין שמטעמו הוגשה הראיה."

עוד טענו המבקשים כי הרשומות הרפואיות שהוגשו אינן מלאות ואינן קריאות, ולכן נתבקש בית המשפט להורות לכללית ולהדסה להגיש את הרשומות המקוריות.

3.

בקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט קמא ביום 13.1.2019. נקבע כי סעיף 36(ד) אינו מקנה למבקשים זכות גורפת לזימון כל עורכי הרשומות; כי היה על המבקשים לפרט אילו מן הרשומות אינן קריאות, אילו מעורכי הרשומות ברצונם להעיד, ומדוע נחוץ הזימון; וכי אין די ב"בקשה כללית" לשם הצדקת טענות המבקשים.

בהמשך לכך, הגישו המבקשים ביום 28.1.2019 בקשה מתוקנת, ובה ציון החסרים הנטענים ברשומות הרפואיות, כמו גם בקשה להורות על המצאת הרשומות "עם תיעוד הזמן המדויק של הדפסתן במחשבי [כללית]".

4.

ביום 8.5.2019 דחה בית המשפט את הבקשה המתוקנת, תוך מתן התייחסות פרטנית לכל אחת מהרשומות שנתבקשה גרסתן המקורית. נקבע כי חלק מהרשומות "ממוחשבות ונושאות תאריך";

כי על חלקן כבר נחקרו עדים; כי רובן קריאות; וכי בנוגע לחלקן הקטן אמנם "יש ממש" בטענה כי אינן קריאות, אך היה על המבקשים לפרט מדוע הם מבקשים את המקור, ומדוע בקשתם מועלית רק לאחר שנסתיים שלב הגשת חוות הדעת בתיק. עוד נקבע, באופן כללי, כי לא די בהכחשה גורפת של הרשומות ללא נימוקים כדי להצדיק את הגשת הרשומות המקוריות, או את זימון עורכיהן לעדות. בית המשפט הוסיף, בנוגע לחלק מהרשומות, כי המבקשים " יוכלו להתייחס בסיכומים למשמעות שיש להגשת המסמכים, כפי שהוגשו, ככל שיש לדבר משמעות"; וכי את טענתם בדבר נזק ראייתי יוכלו המבקשים להעלות בסיכומיהם גם מבלי להסתמך על הרשומות המקוריות (בפסקה 6).

מכאן הבקשה שלפניי.

5.

המבקשים עמדו על טענתם כי סעיף 36(ד) לפקודת הראיות מקנה להם זכות לזמן לעדות את כל עורכי הרשומות, "ולבית המשפט אין שיקול דעת בעניין". זאת, מכיוון שהזכות המנויה בסעיף 36(ד) מהווה איזון הכרחי לכלל בדבר קבילותן של רשומות מוסדיות. עוד נטען כי המבקשים אינם נדרשים לנמק את הצורך בקבלת הרשומות המקוריות, וזאת מכיוון ש"מדובר בהיפוך סדרי דין – לבעל דין יש זכות ראשונית לקבל את הראיה הטובה ביותר להוכיח טענותיו או אפילו לעצם בחינת מצבו המשפטי [...]". לחלופין, נטען כי באמצעות העלאת טענות בדבר נזק ראייתי וליקויים ברשומות, הוכיחו המבקשים במידה מספקת את הצורך בזימון עורכי הרשומות לעדות ובהגשת הרשומות המקוריות.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דינהּ להידחות מבלי להידרש לתגובת המשיבים. כלל ידוע הוא, כי רק בנסיבות חריגות יתערב בית משפט זה בסוגיות הנוגעות לסדרי דין ולאופן ניהול ההליך, בפרט בכל הנוגע לזימון עדים ולהבאת ראיות (רע"א 2133/17 פלוני נ' בית חולים מקאסד אל איסלאימה , בפסקה 3 והאסמכתאות שם (20.4.2017); רע"א 4093/18 פלונית נ' שירותי בריאות כללית , בפסקה 10 והאסמכתאות שם (7.8.2018)) – ולא הוכח כי נסיבות שכאלה מתקיימות בענייננו.

אף לגופו של עניין, לא מצאתי ממש בפרשנותם של המבקשים לסעיף 36(ד) לפקודת הראיות. מטרתו של סעיף 36 היא החרגת רשומות מוסדיות מתחולתו של כלל "הראיה הטובה ביותר", כמו גם פישוט הליך הגשת הראיות מטעמים של יעילות דיונית (ראו דברי ההסבר לתיקון מס' 11 לפקודת הראיות; ה"ח 2278, 482 (13.6.1994)). ברי, כי פרשנות לפיה ניתן באופן אוטומטי לזמן את כל עורכי הרשומות, ללא כל שיקול דעת מטעם בית המשפט, יש בה כדי לפגוע ביעילות הדיונית העומדת בבסיסו של סעיף 36 לפקודת הראיות.

המבקשים אמנם טענו בבקשתם מיום 28.1.2019 לקיומם של חוסרים בכל אחת מן הרשומות, אך מדובר בהכחשות בעלמא שאינן כוללות ולו רמז לטענותיהם המהותיות. טענות אלו אינן מוסיפות דבר על בקשתם הקודמת, מיום 25.10.2018, אשר נדחתה אף היא על ידי בית המשפט קמא ובעקבותיה לא הוגשה בקשת רשות ערעור. כך, לדוגמה, בבקשה מיום 28.1.2019 הוכחש תוכנה של רשומה מסוימת "באשר אינה מלאה ואינה הגיונית"; בנוגע לרשומה אחרת נטען כי תוכנה "אינו הגיוני על פניה"; ובנוגע למרבית הרשומות מצוין אך ורק כי הן "מוכחש[ו]ת" מכיוון שהן "חסר[ות]" או ש"אינ[ן] קריאות".

ודוק: בניגוד לטענת המבקשים, מכך לא נובע כי מוטל עליהם "נטל הראיה, לכאורה, להוכיח כי הרשומות לקויות" כתנאי לזימון עורכי הרשומות לעדות או להגשת הרשומות המקוריות. אך בנסיבות שתוארו לעיל, אינני סבור כי נפל פגם בהחלטתו של בית המשפט קמא לדחות את הבקשה, בהיעדר פירוט כלשהו בנוגע לפגמים הנטענים ברשומות או לצורך בהזמנת עורכיהן לעדות.

7.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשים ישאו בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 1,500 ש"ח.