פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
3775/19
לפני:
כבוד השופט י' עמית
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. מדינת ישראל
2. שירות בריאות כללית
3. פלוני
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי ירושלים בתיק א 022194-05-15 שניתנה ביום 20.05.2019 על
ידי כבוד השופט א' רון
בשם המבקש:
עו"ד מירון קין
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' רון ) בת"א 22194-05-15, מיום 20.5.2019, בגדרה נדחתה בקשתו של המבקש לזמן לעדות את המנהל הרפואי של "מכון מור" (להלן: מנהל מכון מור או המנהל ), חברת-בת של המשיבה 2 (להלן: כללית ).
2.
בבית המשפט המחוזי מתבררת תביעתו של המבקש (יליד 1990) בעילה של הולדה בעוולה, בגדרה נטען כי עקב רשלנותם של המשיבים במעקב אחר הריונה של אמו, נולד המבקש עם מומים שבעטיים הוא סובל מנכות של 100%. לטענת המבקש, סלע המחלוקת בין הצדדים נוגע ל"היקף הבדיקות האולטרה-סונוגרפיות שבוצעו כחלק משגרת מעקבי היריון בעת הרלוונטית לנשים מקרב מבוטחות [כללית]".
3.
ביום 30.1.2019 הגיש המבקש שני מסמכים כ"השלמה לתיק מוצגים" מטעמו: תצהיר מטעם מנהל מכון מור ופרוטוקול של עדות שנתן, שנלקחו משני תיקים אחרים (ת"א (מחוזי י-ם) 32177-11-13, ות"א (מחוזי חי') 1113/89) (להלן, יחדיו: המוצגים הנוספים ). נטען כי המנהל "מסרב באופן עקבי לחתום על תצהירי עדות ראשית", וכתחליף לכך בחר המבקש להסתפק במוצגים הנוספים לשם הוכחת הטענה בדבר הפרקטיקה הרפואית הנוהגת.
בהודעתה מיום 4.2.2019, הביעה המשיבה 1 (להלן: המדינה ) התנגדות לצירוף המוצגים הנוספים, משני טעמים עיקריים. ראשית, נטען כי מדובר בניסיון לעקוף את החלטת בית המשפט קמא מיום 23.1.2019, בגדרה נדחתה בקשתו של המבקש לתקן את כתב התביעה ולהוסיף חוות דעת שעסקה בפרקטיקה הרפואית הנוהגת [יוער, עם זאת, כי על ההחלטה מיום 23.1.2019 הוגשה בקשת רשות ערעור (רע"א 750/19), ובעקבות זאת הגיעו הצדדים להסדר דיוני לפיו תבוטל ההחלטה וחוות הדעת תצורף לכתב התביעה.]
שנית, טענה המדינה כי המוצגים הנוספים כלל אינם רלוונטיים להליך דנן, וכי המבקש לא נימק את הצורך לצרפם לתיק. בתגובתו מיום 10.2.2019, הסביר המבקש כי מטרת הגשת המוצגים הנוספים היא לייעל את ההליך, שכן "גרסתו של [מנהל מכון מור] באשר לטיב השירותים הרפואיים ש[נ]יתנו לנשים הרות במועדים הרלוונטיים והיקפם ברורה וידועה [...] [ו]החלופה האחרת היא שמיעת חקירתו הראשית במסגרת עדותו. במצב זה אין שום תועלת והמדובר בבזבוז זמן, שלא לצורך".
4.
על אף האמור לעיל, במהלך דיון שהתקיים ביום 20.5.2019 ביקש בא-כוחו של המבקש לזמן את מנהל מכון מור לעדות. בא-כוח המבקש טען כי למרות ש"בתיק הזה מכון מור לא היה לו שום חלק בניהול מעקב ההיריון", עדותו של המנהל עשויה לשפוך אור על הפרקטיקה הרפואית שהייתה נהוגה בעת הרלוונטית.
בית המשפט דחה את בקשתו של המבקש
במעמד הדיון, כהאי לישנא:
"באשר למכון מור אין זיקה ישירה לפרשה נשוא הליך זה, לא אורה על זימון מנהלה או מנהלה לשעבר בצו בית המשפט."
מכאן הבקשה שלפניי.
5.
לטענת המבקש, "מכון מור" יישמה בתקופה הרלוונטית כללים שנקבעו על ידי שירותי בריאות כללית בנוגע למעקבי היריון, ובעדותו של מנהל מכון מור יש כדי לבאר את הפרקטיקה שהייתה נהוגה אז. נטען כי עקב דחיית הבקשה לזימון המנהל, "תישלל" מהמבקש האפשרות להוכיח את טענותיו בדבר פרקטיקת מעקבי ההיריון, וכי בלי עדות זו ייאלץ בית המשפט ליתן הכרעה בהתבסס על "סברות". עוד ציין המבקש כי בתיקים אחרים בהם מייצג בא-כוחו, כאשר התעוררו נסיבות דומות, נענה בית המשפט לבקשתו לזמן את מנהל מכון מור לעדות.
6.
לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות מבלי להידרש לתגובת המשיבים. כידוע, בית משפט זה אינו נוטה להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית בכל הנוגע לאופן ניהול ההליך, ובפרט בנוגע לזימון עדים (ראו, אך לאחרונה: רע"א 3870/19 פלוני נ' שירותי בריאות כללית , בפסקה 6 והאסמכתאות שם (2.7.2019); וראו גם רע"א 4868/15 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' גלזר , בפסקה 9 והאסמכתאות שם (29.7.2015)). בענייננו לא הוכחו נסיבות חריגות המצדיקות התערבות שכזו. חרף טענת המבקש, לא שוכנעתי כי אי-הבאת מנהל מכון מור לעדות "תשלול" את יכולתו של המבקש להוכיח את טענותיו העובדתיות, מה עוד, שלמכון מור אין זיקה לתיק זה, באשר אמו של המבקש כלל לא עברה בדיקות במכון מור במהלך הריונה. לכך יש להוסיף, כי עד למועד כתיבת שורות אלה לא נתן בית המשפט קמא החלטה לגבי צירופם של המוצגים הנוספים לתיק.
7.
אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, ד' בתמוז התשע"ט (7.7.2019).
ש ו פ ט