רע"א 2306/20 ברוך סער נ. י. שומרוני- חברה לבניין ופיתוח (2002) בע"מ

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט מגן אלטוביה ) בת"א 21126-06-19 מיום 15.3.2020, במסגרתה נדחתה בקשתו של המבקש לסלק על הסף את התובענה שהגישה המשיבה 1 נגדו ונגד המשיבים 4-2.

רקע והשתלשלות העניינים

1.

ביום 28.1.2019 הגישו המשיבים 4-2, חברת טרקס אחזקות בע"מ, מר אילן הופשטטר וחברת הוריזן ניהול תחנות בע"מ, בקשה לפירוק המשיבה 1, י. שומרוני – חברה לבניין ופיתוח (2002) בע"מ (להלן: " החברה ")

(ראו: פר"ק (מחוזי ת"א) 69991-01-19 הוריזן ניהול תחנות בע"מ נ' י. שומרוני – חברה לבניין ופיתוח (2002) בע"מ )

(להלן: " בקשת הפירוק "). זאת, בטענה שהחברה אינה משלמת להם חוב פסוק וחלוט על סך 17,000 ש"ח, אשר נפסק לטובתם במסגרת הליך מקביל שמתנהל בין החברה למשיבים 4-2 וגורמים נוספים (ת"א (מחוזי ת"א) 53926-03-15 י. שומרוני – חברה לבניין ופיתוח (2002) בע"מ נ' טרקס אחזקות בע"מ ) (להלן: " ההליך המקביל ").

2.

בהתאם להצעת בית המשפט של הפירוק (הנשיא, כב' השופט איתן אורנשטיין ) מיום 7.2.2019, נמחקה בקשת הפירוק בכפוף לכך שהחברה הפקידה את מלוא סכום החוב הפסוק בקופת בית המשפט, ותוך שהצדדים שומרים על כל טענותיהם.

3.

ביום 11.6.2019 הגישה החברה תביעה נזיקית לבית המשפט המחוזי נגד המשיבים 4-2, ונגד המבקש, מנהלה של המשיבה 4, מר ברוך סער (להלן: " המבקש "), על סך של 2.5 מיליון ש"ח (להלן: " התובענה "). לטענת החברה בקשת הפירוק הסבה לה נזקים כבדים, ובכלל זה ירידה משמעותית בדירוג האשראי, דרישת הבנקים לפירעון מיידי של אשראי קיים, אובדן מיזמים ובקשות לסיום התקשרויות מצד לקוחות. לדידה, בקשת הפירוק הוגשה בזדון, ללא התראה או דרישה לתשלום החוב, וזאת במטרה

להסב לחברה נזקים וכדי שהליך הפירוק ישמש כ"מנוף לחץ" במסגרת ההליך המקביל. לעמדת החברה, המשיבים 3-2 חייבים לה כסף, ולא להיפך, ואילו המשיבה 4 סירבה לקבל את סכום החוב הפסוק שהעבירה לה. בנוסף, נטען כי המבקש חב אישית כלפיה לאור תפקידו במשיבה 4.

4.

ביום 5.1.2020 הגיש המבקש בקשה לסילוק של התובענה נגדו על הסף (להלן: " הבקשה "), על יסוד מספר טעמים:

ראשית , המבקש טען להעדר יריבות בינו לבין החברה, מכיוון שאינו נמנה בגדר מגישי בקשת הפירוק . לשיטתו, שמו השתרבב לתובענה רק מאחר שנתן תצהיר תומך לבקשת הפירוק; שנית , נטען כי בקשת הפירוק הוגשה בתום לב, והייתה הכלי היעיל לגביית החוב הפסוק. זאת, מכיוון שהחברה מיאנה, או לא הייתה יכולה, לשלם את הסכום שנפסק לטובת המשיבים 4-2 במסגרת ההליך המקביל; שלישית , המבקש סבר כי החברה לא הוכיחה את הנזקים הנטענים בכתב התביעה, המופרכים לדידו, וממילא לא הוכיחה קשר סיבתי בין הגשת בקשת הפירוק לנזקים אלו; לבסוף , המבקש סבר כי החברה פעלה בחוסר תום לב כאשר לא נקטה בהליך מתאים לבירור טענותיה לקיזוז חובות המשיבים כלפיה.

להשלמת התמונה יצוין כי ביום 26.1.2020 הגישו גם המשיבים 2 ו-3 בקשה לסילוק על הסף של התובענה נגדם, המבוססת בעיקרה על נימוקים דומים לאלו שהעלה המבקש בבקשה מטעמו.

5.

לאחר שהתקבלו התייחסויות הצדדים, ביום 15.3.2020 דחה בית המשפט קמא את בקשות הסילוק על הסף של המבקש ושל המשיבים 3-2. זאת, בנימוק שטענות הצדדים מחייבות בירור עובדתי ומשפטי מורכב, ועל כן לא ניתן להכריע בהן במסגרת בקשות סילוק על הסף, בטרם שלב ההוכחות.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור המונחת לפניי.

בקשת רשות הערעור

6.

בבקשת רשות הערעור טוען המבקש כי החלטת בית המשפט קמא שגויה וכי יש לסלק על הסף את התובענה נגדו, וזאת מספר טעמים: ראשית , המבקש שב על עיקר הטענות שהעלה לפני בית המשפט קמא: אין כל יריבות בינו לבין החברה; בקשת הפירוק הוגשה כדין ובתום לב, ורק בזכות הבקשה החברה הפקידה סכום של 17,000 ש"ח בקופת בית המשפט של פירוק; החברה לא הוכיחה את הנזקים 'המופרכים' (לשיטתו) להם היא טוענת, וממילא לא הוכיחה קשר סיבתי בינם לבין בקשת הפירוק. לעניין זה, מוסיף המבקש כי מצבה הכלכלי הגרוע של החברה נובע מהתנהלותה עובר לבקשת הפירוק; שנית , נטען כי המקרה דנן בעל השלכות רוחב החורגות מנסיבותיו הספציפיות, מכיוון שהוספת צד לתובענה אך בשל היותו מצהיר בהליך אחר עלולה להוות פתח ל"תביעות השתקה"; לבסוף , המבקש סבור כי בית המשפט קמא לא דן בטענתו בדבר חוסר סמכות עניינית, לפיה החברה תבעה סכום כסף מופרך במכוון על מנת לכפות על הצדדים התדיינות בערכאה בה היא חפצה.

דיון והכרעה

7.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות ללא צורך בתגובות.

8.

החלטה הדוחה בקשה לסילוק על הסף היא החלטה המורה על המשך בירור התובענה. כלל ידוע הוא כי אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהחלטות כגון דא אלא במקרים נדירים (רע"א 8524/10 טיב הכרמל תעשיות (2002) בע"מ נ' פרימיוס קלאס בע"מ , פסקה 6 (31.1.2011); רע"א 3910/19 ש.ח פארק פיתוח וגינון (1986) בע"מ נ' עיריית מעלות מ.י. , פסקה 5 (10.7.2019) (להלן: " עניין

ש.ח פארק ")). זאת ועוד, סילוק תובענה על הסף הוא סעד חריג וקיצוני אשר מביא למחיקתה או לדחייתה של תובענה טרם התבררה לגופה, ועל כן שמור הוא למקרים קיצונים ויוצאי דופן – כאשר ברור כי אף אם יוכחו מלוא הטענות בכתב התביעה לא יהא התובע זכאי לקבל את הסעד המבוקש (ראו: רע"א 359/06

מועין נ' פרג' , פסקה 3 (26.4.2006); רע"א 6774/19 אפרידר החברה לשיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' עיריית ראש העין , פסקה 26 (16.4.2020)). בהתאם לכך, נקבע בפסיקה כי כאשר נדרש בירור עובדתי על מנת להכריע בבקשה לסילוק על הסף, לרוב הדבר מצדיק את דחיית הבקשה (רע"א 8524/10 טיב הכרמל תעשיות (2002) בע"מ נ' פרימיוס קלאס בע"מ , פסקה 6 (31.1.2011); רע"א 410/11 סלאלום פיתוח והשקעות בע"מ נ' רו"ח ברדיצ'ב , פסקה 33 (3.10.2011);

עניין ש.ח פארק , פסקה 5); ע"א 7379/18 יצחקי נ' יצחקי (18.12.2019) ).

9.

בענייננו, סבר בית המשפט קמא כי טענות הצדדים, ובכלל זה הטענות הנוגעות למבקש, מחייבות בירור עובדתי ומשפטי אשר אין מקומו להתקיים במסגרת בקשה לסילוק על הסף. כך למשל, ציין בית המשפט את המחלוקות העובדתיות בדבר נסיבות ההגשה של בקשת הפירוק, הנזק הנטען בכתב התביעה והיקף מעורבות המבקש (אשר מוסכם כי הגיש תצהיר תומך לבקשת הפירוק). לפיכך, קבע בית המשפט קמא כי את הבירור העובדתי והמשפטי הנחוץ להכרעה בטענות הצדדים יש לקיים במסגרת שלב ההוכחות. סבורני כי אין הצדקה להתערבות ערכאת הערעור בהחלטה זו, אשר מצויה בגדרי שיקול דעתה של הערכאה המבררת.

10.

ודוק, אין בדחיית הבקשה לסילוק על הסף כדי ללמד על סיכויי התביעה להתקבל, אלא רק על כך שלהתרשמות בית המשפט קמא לא ניתן להכריע בגורל התביעה ללא בירור עובדתי (התרשמות שכאמור לא מצאתי מקום להתערב בה). למותר לציין כי ככל שהבירור העובדתי ילמד כי התביעה לא הייתה צריכה להיות מוגשת כלל, או שהמבקש צורף אליה שלא לצורך, אזי עניינים אלה יכולים וצריכים להשתקף בפסיקת ההוצאות בתום ההליך.

11.

סוף דבר : בקשת רשות הערעור נדחית איפוא. משלא נתבקשו תגובות, אין צו להוצאות.