רע"א 3509/22 רבץ השקעות בע"מ נ. דורקס לעבודות אלומיניום בע"מ

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט יונה אטדגי ) בת"א 74826-10-18 מהימים 29.3.2022 ו-28.4.2022, במסגרתן נדחתה בקשה לתיקון כתב התביעה, ונקבע כי התביעה שהגיש המבקש תועבר לבית משפט השלום.

1.

ואלה, בתמצית, העובדות הרלוונטיות לעניין: המבקשת, חברת רבץ השקעות בע"מ, היא בעלים של מקרקעין בכפר תבור, עליהם הוקם קניון (להלן: הקניון ). ביום 31.10.2018 הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו תביעה כספית בסך של כ-10 מיליון ש"ח נגד שישה ספקי שירותים (להלן: הנתבעים המקוריים ) בגין מעשים ומחדלים אשר התרחשו, לכאורה, בעת העבודות להקמת הקניון (להלן: התביעה ). במקביל לכך, שני ספקים שנתבעו בבית משפט קמא, הגישו תביעות בבית משפט השלום בתל אביב-יפו נגד המבקשת בגין הפרות חוזה מצידה (ת"א 45495-11-17 ותא"ק 8639-04-17; להלן: התביעות שהתנהלו בבית משפט השלום ). במהלך דיונים שהתקיימו לפניו בימים 7.1.2020 ו-13.9.2020 ציין בית משפט קמא כי מטעמי יעילות ואחידות, הקביעות העובדתיות שייקבעו בתביעות שהתנהלו בבית משפט השלום, יחייבו גם בתביעה שלפניו. לאחר מכן, בעקבות פסקי דין שניתנו בתביעות אלה לטובת הספקים בימים 17.12.2020 ו-25.4.2021 (להלן: פסקי הדין ; ערעור שהוגש על פסק הדין בתא"ק 8639-04-17 נדחה ביום 1.3.2022, לאחר שהמבקשת חזרה בה ממנו (ע"א 48936-06-21)), דחה בית משפט קמא, לבקשת המבקשת, את חלקי התביעה אשר מופנים כלפי חלק מהנתבעים, ועל כן, נותרו שתי נתבעות בלבד מתוך הנתבעים המקוריים. בהתאמה, היקף התביעה הצטמצם משמעותית, והסכומים אשר מבוקשים כעת מצויים בסמכותו של בית משפט השלום: 1,072,779 ש"ח מהמשיבה 1 (מטעמי נוחות, תכונה להלן: המשיבה ), ו-28,956 ש"ח מהמשיבה 2. יוער כי המשיבה הגישה תביעה שכנגד בסך של 931,707 ₪ (להלן: סכומי התביעה המעודכנים ).

2.

על רקע זה, ביקשה המבקשת ביום 26.10.2021 לתקן את כתב התביעה, תוך צירוף של ארבעה נתבעים נוספים (להלן: הנתבעים החדשים ), לצד הותרת סכום התביעה המקורי. לדבריה, התברר לה מפסקי הדין שהנתבעים החדשים הם אלה שנתנו את ההוראות שהובילו לליקויים בפרויקט. כמו כן, ביקשה המבקשת לצרף חוות דעת עדכנית של מומחה מטעמה, ביחס להיקף הנזק שנגרם לה. בהמשך לכך, ביום 10.11.2021 התנגדה המשיבה לבקשה, וטענה שיש לדחותה, שכן הבקשה לתיקון כתב התביעה כללית, והיא אינה מפרטת כל עילה עובדתית או משפטית, אשר מצדיקה את סרבול ההליך. בתוך כך, הדגישה המשיבה כי חרף העובדה שהתביעה הוגשה בסוף שנת 2018, וכבר התקיימו בה מספר דיונים, היא עודנה מצויה בשלבים מוקדמים בשל התנהלות המבקשת. לדבריה, קבלת הבקשה תעכב את ההליכים ואת מתן ההחלטה בתביעה שכנגד אשר הגישה המשיבה. לבסוף, הדגישה המשיבה כי לנתבעים החדשים אין כל קשר לתביעה.

3.

ביום 29.3.2022 דחה בית משפט קמא את הבקשה לתיקון כתב התביעה, בקובעו כי ההליך דנן אינו יכול לשמש "מנוף" להגשת תביעה חדשה כלפי ארבעה נתבעים חדשים, לאחר שחלקי התביעה שהופנו כלפי ארבעה מששת הנתבעים המקוריים נדחו וסכומי התביעה פחתו באופן כה משמעותי, עוד בטרם נערך כל דיון לגוף התביעה. בהמשך לכך, לאחר מתן שהות לצדדים להסדרת המחלוקות ביניהן, ביום 28.4.2022 הורה בית משפט קמא על העברת התביעה לבית משפט השלום.

4.

על החלטות אלה נסובה בקשת רשות הערעור דנן, במסגרתה מלינה המבקשת על קביעותיו של בית משפט קמא. לדבריה, הבקשה לתיקון כתב התביעה נובעת באופן ישיר ממסקנות פסקי הדין, אשר אמנם ניקו חלק מהנתבעים המקוריים מאחריות לליקויים בעבודות שבוצעו בקניון, אך קבעו במקביל שהאחריות לכך רובצת לפתחם של אחרים. על כן, לדברי המבקשת, מדובר בעילת תביעה זהה, ומן הדין לאפשר את תיקון כתב התביעה בהתאם, בין היתר בהתחשב בהגשת הבקשה לתיקון בסמוך למתן פסקי הדין. לצד זאת, המבקשת מסבירה שההליך דנן התעכב כדי לברר את גורלן של התביעות אשר התנהלו בבית משפט השלום, ומשכך לא התקיים דיון לגוף הטענות שהעלתה המבקשת בהליך דנן. על כן, לדבריה, לא ניתן לה יומה בבית המשפט, חרף העובדה ששילמה את האגרה.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובהחלטותיו של בית משפט קמא, הגעתי למסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות אף מבלי להזדקק לתגובת המשיבים.

6.

מושכלת יסוד היא ש החלטות הנוגעות לתיקון כתב תביעה נוגעות לאופן ניהול ההליך, ועל כן הן מצויות בלב הפררוגטיבה של הערכאה הדיונית. בהתאמה, ערכאת הערעור תמעט בהתערבות בהן, למעט במקרים חריגים, שבהם יימצא כי הן עשויות לגרום לעיוות דין או כי הן חורגות ממתחם הסבירות (ראו למשל: רע"א 8966/20 מוהנא נ' סולימאן , פסקה 9 (17.1.2021); רע"א 4287/21 א.ר.א.ב בונוס בע"מ נ' זרוק , פסקה 15 (11.8.2021); רע"א 5793/21 פי.סי מדיקל (2007) בע"מ נ' אסטרהזניקה (ישראל) בע"מ , פסקה 10 (4.10.2021) (להלן: עניין פי.סי מדיקל ). אינני סבור שהמקרה שלפניי נמנה עם מקרים חריגים אלה.

7.

אכן, בפסיקת בית משפט זה השתרשה בעבר גישה מתירנית ביחס לבקשות לתיקון כתבי טענות ועל פי רוב בתי המשפט היו נעתרים להן ברוחב לב (ראו למשל: רע"א 6222/20 הדר נ' שם טוב , פסקה 13 (27.10.2020); ע"א 5316/20 רמתיים צופים אגודה הדדית בע"מ נ' מדינת ישראל , פסקה 15 (4.4.2021); רע"א 8892/20 פורטמן נ' צורי שדי ניהול ואחזקות מבנים בע"מ , פסקה 13 (8.4.2021)) . יחד עם זאת, תקנה 46 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018 (להלן: התקסד"א החדשות )

קובעת כי לצורך כך יש להתחשב בין היתר "בהתנהלותו של מבקש התיקון, השלב הדיוני שבו מוגשת הבקשה, והמטרה שהתיקון המבוקש צפוי להשיג" , וזאת לשם " קיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן" (והשוו לנוסח תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984) . נוסח זה, כמו גם הדגש שנותנות התקסד"א החדשות לאינטרס הציבורי שב" קיומו של דיון משפטי צודק, מהיר ויעיל " תוך " חיסכון במשאבי זמן ועלויות " (תקנה 5 לתקסד"א החדשות), מצדיק בחינה קפדנית יותר של בקשות לתיקון כתבי טענות כיום, משהיה מקובל בעבר.

8.

במקרה דנן, בית משפט קמא בחן את הבקשה וקבע, כי בהינתן השינוי המשמעותי בזהות הצדדים לתביעה במקרה שיתקבל התיקון המבוקש לבין הנתבעים המקוריים; ובהינתן ש סכום התביעה אשר נותר כלפי המשיבה הוא כעשירית מהסכום שנתבע לכתחילה, והתביעה כלפי המשיבה 2 מסתכמת בפחות מ-30 אלף ש"ח, אין מקום לאפשר למבקשת לתקן את כתב תביעתה.

סבורני כי החלטה זו סבירה, ואינה חורגת מגדר שיקול הדעת המסור לערכאה הדיונית. כך, במיוחד, בהינתן שהאחריות הנותרת המיוחסת להם היא בגין מחדליהם הייחודיים, ואין תועלת של ממש בכריכת עניינם בזה של הנתבעים החדשים. עוד יצוין כי החלטתו של בית משפט קמא עולה בקנה אחד עם המגמה אשר ניכרת מאז כניסתן לתוקף של התקסד"א החדשות, אשר דורשת הקפדה גבוהה יותר על עמידה בדרישות סדרי הדין, ובהתאם, ידו של בית המשפט קפוצה יותר ביחס לתיקון כתבי טענות ( עניין פי.סי מדיקל , בפסקה 10; רע"א 331/22 מרכז מאי בע"מ נ' ארז , פסקה 15 (10.2.2022)). הדבר נכון במיוחד במקרים שבהם ניתן היה במאמץ סביר ובמיומנות ראויה לכלול את התיקון המבוקש כבר במסגרת כתב הטענות המקורי (ראו והשוו: רע"א 5060/21 נחל אשכול השקעות בע"מ נ' מנורה נכסים והשקעות בע"מ , פסקאות 13-10 (18.8.2021); רע"א 3510/21 נצר נ' קונפינו , פסקה 9 (25.8.2021); רע"א 1061/22 פלוני נ' שירותי בריאות כללית , פסקה 11 (7.7.2022)) . בהקשר זה, ראוי לציין את הזדקקותה של המבקשת לצירוף ראיות חדשות, דוגמת חוות הדעת הנוגעת להיקף הנזקים שנגרמו, אשר כוללת הערכת נזק שונה מזו שהוגשה בכתב התביעה המקורי. למותר לציין, כי אין בהחלטה שלא להתיר את תיקון כתב התביעה, כשלעצמה, כדי למנוע מהמבקשת מלהגיש הליך נוסף נגד נתבעים חדשים, ככל שעומדת לה הזכות המשפטית לעשות כן.

9.

לא זו אף זו, מעיון בבקשת רשות ערעור עולה כי העוול המרכזי לו טוענת המבקשת הוא שהיא תידרש לשלם פעם נוספת את חלקה הראשון של האגרה בגין התביעה שהיא מבקשת להגיש עתה נגד הנתבעים החדשים, כמו גם שהיא עשויה להידרש לתשלום כפל של החצי השני של האגרה בגין שתי התביעות שהיא נדרשת לנהל. ואולם, טעמי אגרה, עם כל חשיבותם מבחינת התובע (המבקשת בענייננו), אינם יכולים להכתיב את התוצאה של בקשות דיוניות, ולכל היותר הם חלק ממגוון רחב של שיקולים שבית המשפט נדרש להביא בחשבון (השוו ואבחנו: ע"א 7829/18 בטר פלייס ישראל נ' אגסי , פסקאות 31, 53-52 (8.2.2022)). בעניינו מעוניינת המבקשת לחסוך באגרות בית משפט, ושאיפה זו מובנת. ואולם, משלא כרכה בתביעה המקורית שהגישה את כלל הנתבעים הרלוונטיים, הרי שההכבדה בה תידרש לשאת במישור האגרות אינה שיקול המטה את הכף לטובת היענות לבקשתה.

10.

בנסיבות אלו, לא מצאתי עילה להתערבות בהחלטתו של בית משפט קמא לדחות את הבקשה לתקן את כתב התביעה.

11.

אשר להחלטה המורה על העברת התביעה לבית משפט השלום, הכלל הוא שתיקון כתב תביעה בתיק המתנהל בבית המשפט המחוזי, אשר מפחית את סכום התביעה אל מתחת לתקרת הסכומים המצויים בסמכותו של בית משפט השלום, לא יוביל להעברת התיק מבית המשפט המחוזי לבית משפט השלום (רע"א 60/03 עו"ד רובין נ' אפלבוים , פ"ד נז(3) 457, 480-479 (2003) (להלן: עניין רובין )). כלל זה נקבע בדן יחיד (השופט ריבלין ), אך הוא אומץ מאז על ידי שופטי בית משפט זה (רע"א 6132/09 עיריית טירת הכרמל נ' כלל השקעות בנדל"ן בע"מ, פסקה 3 (14.10.2009); רע"א 3075/17 שירביט חברה לביטוח בע"מ נ' ארד , פסקה 11 (21.5.2017)). מנגד, ספקות ביחס לכלל האמור הועלו על ידי השופט דנציגר ברע"א 8341/13 חאלד נ' אחים בעראר בע"מ

(15.6.2014), אשר ציין כי ראוי לבחון אותו מחדש. זאת, בין היתר לאור מגמת ההרחבה שחלה ביחס לסמכויותיו של בית משפט השלום, כפועל יוצא מהגידול בכמות התביעות אשר מוגשות לבתי המשפט, ובהתאמה, העלייה הניכרת ברמת מומחיותם וכשירותם של השופטים המכהנים בבתי משפט השלום (שם, בפסקה 20; ראו גם רע"א 6500/19 גבריאל נ' אשד , פסקה 16 והאסמכתאות המובאות בה (7.5.2020)). סבורני כי לאור כניסתן לתוקף של התקנות החדשות, שבהן מחוקק המשנה הדגיש את האינטרס הציבורי ב" חיסכון במשאבי זמן ועלויות " (תקנה 5 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018), מתחזק הצורך לבחון מחדש את הכלל שנקבע בעניין רובין , בעיקר במקרים שתיקון כתב התביעה מתבצע בשלבי קדם-המשפט, ובטרם החל בית המשפט בבירור התביעה לגופה. על כל פנים, הבקשה שלפניי אינה דורשת עיון מחדש כאמור, שכן כל שנטען בבקשת רשות הערעור בקצרה נגד ההחלטה להעביר את התביעה לבית משפט השלום נגזר מהטענות שהופנו כלפי דחיית הבקשה לתקן את כתב התביעה. על כן, לאור דחיית הטענות הנוגעות לתיקון כתב התביעה, ממילא אינני רואה מקום להתערב בהחלטה הנוגעת להעברת התביעה.

12.

בקשת רשות הערעור נדחית איפוא. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.