רע"א 6723/13 אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ. ניר אמבר

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 2.8.2013 (כבוד השופטת ת ' בזק-רפפורט ), שבה הורה בית המשפט על ביטול צירופו של המשיב 7, משרד התחבורה, כבעל דין בהליך.

2.

המשיבים 6-1 הגישו נגד המבקשת, אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ (להלן – אגד ), בקשה לאישור תובענה ייצוגית, אשר עניינה בטענה לליקויים באיסוף נוסעים בתחנת אוטובוס המצויה במחלף הראל בקרבת ירושלים, ובטענה לגבי איסוף נוסעים בעמידה מעבר למותר בקווי אוטובוס מסוימים. ביום 25.10.2012 הגישה אגד, בהסכמת המבקשים את אישור התובענה הייצוגית, בקשה "להורות על צירופו של משרד התחבורה כנתבע וכבעל דין, אשר נוכחותו דרושה לניהול התיק דנא". ביום 1.11.2012 התקבלה הבקשה, ונקבע כי משרד התחבורה יצורף להליך "כמשיב וכנתבע" (בלשון בית משפט קמא).

3.

ביום 5.2.2013 הגיש משרד התחבורה תשובה לבקשה לאישור התובענה הייצוגית, ובגדר תשובתו כלל בקשה לביטול ההחלטה שבה הורה בית המשפט על צירופו כבעל דין בהליך. לאחר שמיעת תשובות בעלי הדין, קיבל בית משפט קמא ביום 2.8.2013 את בקשתו זו של משרד התחבורה, והורה על ביטול החלטתו הקודמת (מיום 1.11.2012) בדבר צירוף משרד התחבורה כבעל דין. בית משפט קמא פירט בהחלטתו מספר נימוקים לעניין זה. נקבע, כי אין מחלוקת בין בעלי הדין שהבקשה לאישור התובענה הייצוגית, ככל שהיא מופנית נגד משרד התחבורה, אינה מנויה עם החלופות השונות בתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן – חוק תובענות ייצוגיות ). כן נקבע, כי העלאת טענותיה של אגד נגד משרד התחבורה בהליך ייצוגי אינה אפשרית נוכח סעיף 3(א) לחוק תובענות ייצוגיות, הקובע כי "לא תוגש נגד רשות תובענה ייצוגית לפיצויים בגין נזק שנגרם על ידי צד שלישי, שעילתה הפעלה או אי הפעלה של סמכויות פיקוח, הסדרה או אכיפה של הרשות ביחס לאותו צד שלישי". בנוסף, נקבע שאין מקום לצרף את משרד התחבורה כנתבע בהליך, שכן המבקשים לא כללו בבקשה לאישור התובענה הייצוגית סעדים נגד משרד התחבורה. עם זאת, בית משפט קמא הוסיף, כי "עמדתו של משרד התחבורה נחוצה כדי להכריע ביעילות ובשלמות בבקשת האישור הן בהיבט המשפטי הפרשני... הן בהיבט העובדתי..." ולפיכך, "עמדת משרד התחבורה עשויה להתבקש בעניינים שונים הכרוכים בניהול ההליך".

4.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, על החלטת בית משפט קמא המורה על ביטול צירופו של משרד התחבורה כבעל דין בהליך. לטענת אגד, פעולותיה מאושרות על-ידי משרד התחבורה, והיא רק מיישמת את החלטותיו. לפיכך, לטענתה, משרד התחבורה הוא שנושא באחריות הישירה והבלעדית לנזק הנטען בבקשה לאישור התובענה הייצוגית, ובלשונה, "יהא זה בלתי סביר לנהל את ההליך כנגד הזרוע הביצועית [אגד, א.ג.] ולהימנע ממיצוי הדין לגבי דרג מקבל ההחלטות" (פיסקה 6 לבקשת רשות הערעור). אגד מוסיפה, כי נתונה לה הגנה מכוח סעיף 6 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], שעניינו מעשה הנעשה בהרשאה חוקית. לטענת אגד, היא עומדת על-כך שמשרד התחבורה יצורף כנתבע להליך, ולא רק כ"ידיד בית המשפט". יודגש, כי אגד, בכתבי טענותיה השונים, מבקשת כי משרד התחבורה יצורף דווקא כנתבע

בהליך, בשל אחריותו הישירה (לגישתה) לנטען בבקשה לאישור התובענה הייצוגית (וראו לעניין זה את הגדרת המונח "נתבע" בסעיף 2 לחוק תובענות ייצוגיות, לפיה נתבע הוא "לרבות משיב בבקשה לאישור").

5.

דין בקשת רשות הערעור להידחות, בלא צורך בקבלת תשובת המשיבים. אעיר, כי לאור התוצאה שאליה הגעתי, לפיה דין טענותיה של אגד להידחות לגופו של עניין, לא מצאתי לנכון להידרש לשאלה האם נכון עשתה אגד כשפנתה לבית משפט זה בבקשת רשות ערעור, או שמא עמדה לה זכות ערעור על החלטתו של בית משפט קמא.

6.

תקנה 18(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010 (להלן – תקנות תובעות ייצוגיות ) מורה כי "בית המשפט רשאי, בכל שלב משלבי הדיון בבקשה לאישור תובענה ייצוגית או בתובענה הייצוגית, להורות על מחיקת הבקשה או התובענה אם לא צורף משיב ראוי, או להורות על צירופו של משיב, וכן על מחיקת משיב שצורף לבקשה לאישור או לתובענה". כן יש לציין בהקשר זה את תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן – תקנות סדר הדין האזרחי ), המורה כי בית המשפט או הרשם רשאים לצוות "על הוספת שמו של אדם שהיה צריך לצרפו כתובע או כנתבע או שנוכחותו בבית המשפט דרושה כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה" (וראו את תקנה 19(א) לתקנות תובענות ייצוגיות, המחילה על הליכים ייצוגיים את תקנות סדר הדין האזרחי "בשינויים המחויבים, והכל אם אין בחוק או בתקנות אלה הוראה אחרת לעניין הנדון"). בענייננו, יש ליתן משקל רב לעובדה, עליה גם עמד בית משפט קמא, כי בבקשה לאישור התובענה הייצוגית לא מבוקש כל סעד כלפי משרד התחבורה. משכך, אין מקום להורות על צירופו של משרד התחבורה כנתבע בהליך. כפי שנקבע בע"א 543/59 מדינת ישראל נ '

קיסלוג , פ"ד יד(2) 1165, 1168-1167 (1960):

"הנתבעים בחרו לצרף את המערערים בדרך זו, ולא השתמשו בהליכי צד שלישי...

השאלה היא רק, אם בדרך בה בחרו, היינו צירוף המערערים כנתבעים נוספים, היא דרך נאותה, ועל שאלה זו משיבים אנו בלאו מוחלט...

הואיל ובכתב-התביעה לא נטענו כל עובדות, אשר, אם יוכחו, מעמידות את זכות התובעת לקבל סעד נגד המערערים, אין מנוס מדחיית התביעה נגדם. אם כך הדבר, מה טעם יש לשתף את המערערים בדיון אשר סופו, כלפיהם, ידוע מראש?".

ויפים לענייננו הדברים שנכתבו בספר, זוסמן סדרי הדין האזרחי 198 (מהדורה שביעית, 1995):

"טענת הנתבע, שלא הוא אלא אדם אחר גרם לתאונה איננה, כנראה בעליל, טענה המחייבת את נוכחותו של האחר במשפט. פירושה, כי הנתבע כופר בתביעה, ואם לא יוכיח התובע את תביעתו, ידחה בית המשפט את התביעה... ייתכן שאותו אדם שלישי יידרש בתור עד, ומי שמעונין בעדותו, יקרא לו להעיד, אבל כבעל דין הוא אינו דרוש."

וראו גם, רע"א 10104/07 מדינת ישראל נ '

מהא (21.2.2008) (להלן – עניין מהא ); ע"א 532/77 שירטו נ ' קוקואשוילי , פ"ד לב(1) 645, 650 (1978); והשוו, רע"א 2598/08 בנק יהב לעובדי מדינה בע"מ נ '

שפירא , פיסקה ו '

(23.11.2010)).

7.

אגד מפנה בבקשת רשות הערעור לתקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, לפיה רשאי בית המשפט להורות על צירופו של בעל דין שנוכחותו דרושה על מנת "להכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה", אולם כפי שעמדתי על-כך בעניין מהא (פיסקה 2 להחלטה), "הכוונה הינה להכרעה בפלוגתאות העולות מן התובענה כפי שהוגשה ולא כפי שניתן היה להגישה". מובן, שאין בעובדה כי משרד התחבורה לא יהיה נתבע בהליך, כדי לגרוע מכל טענת הגנה שאגד מבקשת להעלות, ובכלל זה, מטענותיה כי גורם אחר (משרד התחבורה, לטענתה), ולא היא, הוא הנושא באחריות בקשר לנטען בבקשה לאישור התובענה הייצוגית ( שם ). נוכח התוצאה אליה הגעתי, איני מוצא לנכון להידרש ליתר הנימוקים שפורטו בהחלטת בית משפט קמא לביטול צירופו של משרד התחבורה כבעל דין בהליך. לבסוף, אציין, כי אגד לא ביקשה בענייננו לשלוח הודעה לצד שלישי למשרד התחבורה. לפיכך, לא אדרש לשאלה האם שליחת הודעה לצד שלישי היא כלל אפשרית במסגרת דיון בבקשה לאישור תובענה ייצוגית, ואם כן, באילו תנאים. ניתן להשאיר שאלה זו לעת מצוא.

8.

בקשת רשות הערעור נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.