רע"א 10104/07 מדינת ישראל נ. אלדנפירי מהא ו-54 אח'

1.לבקשת המבקשת ברע"א 10104/07 וברע"א 10113/07 (להלן - המדינה), מאוחד הדיון בשתי בקשות רשות הערעור.

2.משעיינתי בבקשות רשות הערעור הגעתי לכלל מסקנה, כי דינן להידחות. תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - התקנות), מסמיכה את בית המשפט, בין היתר, להורות על צירוף בעל דין "שנוכחותו בבית המשפט דרושה כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה". אולם, הכוונה הינה להכרעה בפלוגתאות העולות מן התובענה כפי שהוגשה ולא כפי שניתן היה להגישה (יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), עמ' 198 (להלן - זוסמן ); רע"א 10121/01 סביחאת נ' סביחאת (לא פורסם, 9.4.02)). בענייננו, הפלוגתה המרכזית אשר עולה מכתבי התביעה הינה אחריותה של המדינה (ושל המועצה המקומית תעשייתית רמת חובב) לנזק הנטען. אף אם אקבל את טענת המדינה, לפיה לצורך הכרעה בפלוגתה זו יידרש דיון בסוגית אחריותם של המפעלים, הרי שאין בכך כדי למנוע הכרעה באחריותה של המדינה בלא שהמפעלים יהיו בעלי דין בהליכים. היינו, ניתן להכריע בפלוגתה הנזכרת בשלמות אף בלא לצרף את המפעלים כצדדים להליכים. זאת, בשונה מן המקרה שנדון בע"א 489/79 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוחה ויולט צאיג ז"ל , פ"ד לה(2) 123 (1980), ואשר נזכר על ידי המדינה במסגרת בקשותיה, בגדרו נפסק כי אין ליתן סעד נגד המבטח בלא צירופו של הנהג להליך. משכך, אין לכפות על התובעים לתבוע בעל כורחם גורמים אשר מהם הם אינם מבקשים סעד כלשהו (השוו זוסמן , עמ' 199-198; ע"א 543/59 מדינת ישראל נ' קיסלוג , פ"ד יד 1165, 1171-1170 (1960)).

3.אף הטענה לפיה מחזיקים בידיהם המפעלים מידע אשר נדרש לצורך הכרעה בתובענות אינה מצדיקה, כשלעצמה, צירופם כבעלי דין (השוו, ע"א 15/67 זלצר נ' זלצר , פ"ד כא(2) 694, 697 מול האות ה' ואילך (1967)). אכן, צודקת המדינה כי העדרם של המפעלים מההליכים נשוא דיוננו עלול להוביל לצורך בהתדיינות נוספת, שהרי לא יהיה בפסקי הדין שיינתנו כדי להוות מעשה בית דין כלפיהם. אולם, גם נתון זה אינו מוביל לקבלת עתירתה של המדינה לצירופם של המפעלים כבעלי דין (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה תשיעית, 2007), עמ' 74; בש"א 3973/91 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים , פ"ד מה(5) 457, 462 (1991)). בהקשר זה יוער כי בפני המדינה פתוחה הדרך לשלוח למפעלים, כולם או חלקם, הודעות צד שלישי, ובלבד שעומדות הודעות אלה בתנאים הקבועים בתקנה 216 לתקנות. אף בטענות המדינה בעניין זה לא מצאתי ממש. על רקע כלל האמור, צדק בית המשפט המחוזי הנכבד בהחליטו לדחות את בקשותיה של המדינה לצירופם של המפעלים להליכים המתנהלים בפניו. במאמר מוסגר אציין, כי בהחלטתי מיום 16.12.07 הערתי שנראה לכאורה כי כתבי התביעה נשוא דיוננו לוקים בפגמים שונים (רע"א 10395/07). איני סבור כי יש בהערה זו כדי להשליך על התוצאה בבקשות שלפניי.

4.התוצאה היא כי בקשות רשות הערעור נדחות בלא צורך בתשובה.