רע"א 1298-23 רע"א 1298-23

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט צ' ויצמן) מיום 17.1.2023 בת"א 40264-02-20, בה דחה בית משפט קמא את בקשת המבקשים לצרף צדדים נוספים כתובעים לתביעה שהוגשה נגדם, או לחלופין להתיר להם להגיש הודעת צד שלישי לגורמים הנדרשים.

הרקע לבקשה

1.עניינו של ההליך המתנהל בבית משפט קמא הוא בתביעה שהגישו ביום 17.2.2020 המשיבים 9-1 , תלמידים לשעבר במוסד החינוכי תלמוד תורה מחזיקי הדת דחסידי בעלזא (להלן: המוסד החינוכי), כנגד המבקשים וכנגד נתבעים נוספים (שיכונו להלן: המורים), לפיצויים בשל נזקי גוף שנגרמו להם לטענתם כאשר היו תלמידים קטינים במוסד החינוכי, בגין מעשי התעללות פיזית, נפשית ומינית מצד המורים. התובענה הופנתה כאמור בין היתר כנגד המבקשים וזאת בשל טענות לרשלנותם ולאחריותם השילוחית למעשי המורים. בתביעה נטען כי המבקשת 1 היא העמותה המחזיקה והמנהלת את המוסד החינוכי; המבקש 2, שבתקופה הרלוונטית נשא בתפקידים בכירים וניהוליים אצל המבקשת 1, היה הממונה הישיר על המורים מטעם המבקשת 1, והמבקש 3, שבתקופה הרלוונטית החזיק בתפקיד בכיר אצל המבקשת 1 והיה מורשה חתימה שלה, שימש כמפקח על הנעשה במוסד החינוכי מטעם המבקשת 1.

2.בהליך המתנהל בבית משפט קמא התקיימו עד למועד הגשת בקשת רשות הערעור שלוש ישיבות קדם משפט, וכן הוגשו במסגרתו חוות דעת רפואיות רבות מטעם שני הצדדים באשר לנזקיהם הנפשיים הנטענים של המשיבים. נוכח ריבוי הצדדים והמצהירים בהליך העיקרי נקבעו על ידי בית המשפט חמישה מועדים לדיוני הוכחות, אשר צפויים להתקיים במהלך חודש זה, קרי מרץ 2023.

ביום 5.12.2022, כמעט שלוש שנים לאחר שהוגשה התביעה ולאחר שהתקיימו הליכים מקדמיים וישיבות קדם משפט כאמור, הגישו המבקשים (הם כאמור הנתבעים בהליך העיקרי) לבית משפט קמא בקשה לצירוף נתבעים נוספים (להלן: הבקשה לצירוף בעלי דין). לחלופין הם ביקשו שיותר להם להגיש הודעת צד שלישי (להלן: הבקשה להגשת הודעות צד שלישי) לחמישה גורמים: עמותת מרכז החינוך העצמאי לת"ת ובתי ספר (להלן: עמותת החינוך העצמאי); עמותת קרן החינוך לתורה בישראל מיסודו של מרכז החינוך העצמאי בא"י; עמותת רשת גני ילדים של אגודת ישראל; משרד החינוך ועיריית תל אביב (חמשת הגורמים הללו יכונו יחד להלן: הגורמים הנוספים). עוד ביקשו המבקשים להגיש כתב הגנה מתוקן.

לגישת המבקשים, הטענה שנטענה בכתב התביעה, לפיה המבקשת 1 הייתה המפעילה של המוסד החינוכי, אינה נכונה. הם ציינו כי הם התייחסו לטענה זו כנכונה בכתב ההגנה שלהם בשגגה, כאשר למעשה, פעילות המוסד החינוכי עברה לידי הגורמים הנוספים שנים רבות לפני קרות האירועים העומדים בלב ההליך העיקרי. לפיכך יש הכרח לצרף את הגורמים הנוספים כצדדים לתביעה.

3.המבקשים טענו כי קבלת הבקשה הכרחית לצורך בירור אמתי של העובדות הנוגעות לתביעה ולצורך קיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן. לשיטתם, הם לא ביקשו לצרף את הגורמים הנוספים להליך העיקרי מלכתחילה, מאחר שהם אינם מצויים בעולם המשפט, ומשום שלא היה מי שירכז עבורם את פרטי הגנתם כדבעי. המבקשים הוסיפו כי האחריות לכך שהגורמים הנוספים לא צורפו להליך העיקרי רובצת גם על המשיבים (שהם כאמור התובעים בהליך העיקרי), שלא תבעו אותם. זאת, למרות שידעו כי המוסד החינוכי פועל במסגרת עמותת החינוך העצמאי, תחת פיקוחו של משרד החינוך, ונתמך על ידי עיריית תל אביב. לדידם, הכרעה שיפוטית ללא צירוף הגורמים הנוספים תהיה שגויה, ותתבסס על מצג משפטי ועובדתי שגוי.

4.בתגובתם לבקשה טענו המשיבים כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר, לאחר שהמבקשים עצמם הגישו כתב הגנה מפורט, שלחו שאלונים והשיבו לשאלונים שנשלחו אליהם, הגישו בקשות מקדמיות רבות, והופיעו בישיבות קדם משפט; לאחר שהמשיבים נדרשו להיבדק על ידי שלושה מומחים (מטעם המבקשים ומטעם בית המשפט); ולאחר שהתיק נקבע לשמיעת ראיות והמשיבים אף הגישו את ראיותיהם.

לגישת המשיבים, המבקשים עצמם הודו בכתב הגנתם במעורבותם באירועים נושא ההליך העיקרי, וטענתם כעת לפיה הורתה של הודאתם בתקלה ובטעות שהתגלתה בשלב כה מאוחר תמוהה ומהווה חוסר תום לב ושימוש שלא כדין בהליכי משפט, ומשכך אין לקבלה.

לבסוף טענו המשיבים כי קבלת הבקשה עלולה לגרום להם לנזק שאינו בר תיקון, שכן דחיית הדיון בתובענה עלולה להביא ל"התשתם המוחלטת" וכן לחשוף אותם לחיוב בהוצאות נוספות רבות.

החלטת בית משפט קמא

5.בהחלטתו מיום 17.1.2023 (היא ההחלטה נושא הבקשה דנן) דחה בית משפט קמא את הבקשה לצירוף בעלי דין ולהגשת הודעות צד ג' על כל חלקיה.

באשר לצירוף הגורמים הנוספים כבעלי דין, עמד בית המשפט על כך שיש לבחון האם נוכחותם של הגורמים הנוספים כבעלי דין דרושה ונחוצה לצורך הכרעה במחלוקת שבאה לפניו. עוד עמד בית משפט קמא על כך שיש להבחין בין בקשת תובע לצירוף נתבע נוסף לבין בקשת נתבע לעשות כן, ועל כך שאין לכפות על התובע לתבוע אדם שממנו אין הוא חפץ לדרוש סעד. בהתאם לכך נקבע כי במקרה שלפנינו אין עילה ממשית המצדיקה את קבלת הבקשה ואת צירופם של הגורמים הנוספים בניגוד לרצון המשיבים, וכי בירור אחריותם של המבקשים אינו דורש את נוכחותם ואת צירופם של הגורמים הנוספים.

עוד הובהר בהחלטה כי הוספת הגורמים הנוספים תסרבל את הדיון ותאריך אותו באופן קיצוני, שכן יש להניח שהגורמים הנוספים יבקשו לבדוק את המשיבים באמצעות מומחה מטעמם, ואפשר שאף יבקשו להגיש בעצמם הודעות צד שלישי כנגד גורמים אחרים. המשיבים-הניזוקים, שנדרשו עד כה להליכים מרובים ובכלל זה לבדיקות אצל מומחי המבקשים ומומחה מטעם בית המשפט, יוטלו אל טלטלה נוספת ומתישה בלא שיש לכך הצדקה. בית משפט קמא הוסיף כי המבקשים יוכלו לזמן עדים הקשורים לגורמים הנוספים, ככל שיהיו סבורים שיהיה בעדות כזאת כדי לשחררם מאחריות למעשה או המחדל הנטענים כנגדם.

באשר לבקשה החלופית, הגשת הודעות צד שלישי – קבע בית משפט קמא כי מתן אפשרות כאמור עלולה לגרום למשיבים נזק ממשי, הדומה לנזק העלול להיגרם להם מצירוף הגורמים הנוספים כנתבעים. מתן אפשרות להגשת הודעת צד שלישי תפתח פתח לכך שגם הגורמים הנוספים יבקשו להגיש הודעות צד ד' לגורמים אחרים, באופן שיגרום לסרבול ולהארכה של ההליך. בית המשפט הוסיף וקבע כי התועלת שעשויה לצמוח ממתן אפשרות לשלוח לגורמים הנוספים הודעת צד שלישי, אינה מצדיקה את הנזק העצום שייגרם למשיבים כתוצאה מכך. זאת, בשלב כה מתקדם בהליך ולאחר שחלפו כשלוש שנים ממועד הגשת התביעה בהליך העיקרי.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

6.במאמר מוסגר יצוין כי בהחלטה נושא הבקשה, דחה בית משפט קמא על הסף את הבקשה לתיקון כתב ההגנה. זאת מאחר שהמבקשים לא פירטו אילו סעיפים ברצונם לתקן ובאיזה אופן, ולכן לא ניתן היה לקבל החלטה סדורה ומנומקת בבקשה זאת. עם זאת, בית משפט קמא התיר למבקשים להגיש בקשה מסודרת בצירוף תצהיר לתיקון כתב ההגנה. בקשה כאמור הוגשה על-ידי המבקשים ביום 25.1.2023. לטענתם, תיקון כתב ההגנה נדרש מאחר שבכתב ההגנה המקורי שהוגש נפלה שגגה, וצוין בו בטעות כי המבקשת 1 הייתה המפעילה של המוסד החינוכי. לטענתם, הטעות נגרמה מחמת חוסר ידע וחוסר תשומת לב, ומבלי שהגורמים האחראים אצל המבקשת 1 ידעו על כך.

המבקשים ביקשו לתקן את כתב ההגנה כך שיובהר כי המבקשת 1 אינה מפעילה את המוסד החינוכי החל משנת 1996. מאותה עת, משתייך המוסד החינוכי לעמותת החינוך העצמאי, שהיא המעסיקה את כלל המורים וכן את מנהל המוסד החינוכי, ומשלמת את שכרם. המבקשים אף ביקשו להבהיר כי תפקידה של המבקשת 1 הצטמצם משמעותית, כך שכיום היא אמונה רק על גביית דמי השתתפות כספית מההורים כדי לממן מזון, הסעות ושעות הוראה נוספות לתלמידים; וכי הנהלת המוסד החינוכי מופעלת על ידי עמותת החינוך העצמאי, כאשר המוסד החינוכי כפוף לה ומתוקצב על ידיה. עוד ביקשו המבקשים להבהיר כי בתקופה הרלוונטית, היה המבקש 2 עובד של עמותת החינוך העצמאי, ושימש כמנהל הרוחני של המוסד החינוכי ללא כל תפקיד או סמכות ניהולית; וכי המבקש 3, שהוא רב הקהילה, נעדר כל קשר או מעורבות לפעילות המתבצעת במוסד החינוכי.

ביום 7.2.2023 קיבל בית משפט קמא את בקשת המבקשים לתיקון כתב ההגנה, וביום 9.2.2023 הוגש כתב ההגנה המתוקן.

טענות המבקשים

7.המבקשים טוענים כי ההחלטה מיום 17.1.2023 מובילה לתוצאה אבסורדית, לפיה ההליך העיקרי יתנהל ללא הצדדים הרלוונטיים, ואילו הליך נוסף – שסביר שייפתח על ידיהם כנגד הגורמים הנוספים – יתנהל ללא המשיבים. במצב כזה, הצדק לא ייצא לאור, ולא יתאפשר בירור עובדתי ומשפטי מקיף ומלא. זאת מאחר שבכל אחד מההליכים הללו תחסר הצלע החשובה ביותר. מעבר לכך, הדבר אף עלול להביא, לטענת המבקשים, להחלטות סותרות באותו הנושא.

המבקשים מוסיפים וטוענים כי ההחלטה לא נתנה כל משקל לשיקולים של יעילות דיונית וניצול נכון של משאבי מערכת המשפט והזמן השיפוטי. זאת מאחר שהמשמעות הנגזרת ממנה היא שבהכרח ייפתחו הליכים משפטיים נוספים שיטריחו את מערכת המשפט, לרבות בערעורים במסגרת תביעת המבקשים כנגד הגורמים הנוספים. היעילות הדיונית תיפּגע לשיטתם אף כתוצאה מכך שיתקיימו הליכים משפטיים מקבילים הנסבים על אותה מסכת עובדתית.

לגישת המבקשים, המשיבים לא יינזקו כלל מקבלת בקשת רשות הערעור. לשיטתם, מתן היתר למשלוח הודעה לצד שלישי או לצירוף הגורמים הנוספים כנתבעים לא יביא להארכת הדיון וסרבולו, אלא לבירור ההליך במאוחד עם הגורמים הנוספים, באופן שיביא לייעולו. בדרך זו יתבררו העובדות לאשורן, ואם תביעת המשיבים בהליך העיקרי תתקבל, מצבם של המשיבים יוטב כיוון שהגורמים הנוספים, שהם בעלי כיס עמוק, יחויבו בנזקיהם.

המבקשים מוסיפים וטוענים כי הותרת ההחלטה על כנה תגרום לעיוות דין, וזאת משום שאחריותם יכולה להתברר במלואה רק ביחד עם הגורמים הנוספים. נטען כי בהעדר אפשרות לצרף את הגורמים הנוספים כנתבעים בהליך העיקרי או לשלוח אליהם הודעת צד שלישי, יכולתם של המבקשים להוכיח את העדר אחריותם בכל הנוגע לאירועים העומדים בלב ההליך העיקרי – עשויה להיפגע.

לבסוף גורסים המבקשים כי היות ועל הבקשה חלות תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות הישנות), הרי שאין צורך בטעמים מיוחדים לשם מתן ארכה להגשת הודעת צד שלישי, ומכאן שיש להתיר להם לעשות כן.

טענות המשיבים

8.המשיבים ציינו כי הפסיקה קבעה לא אחת שערכאת הערעור ממעטת להתערב בהחלטות של הערכאה הדיונית, ובפרט כאשר מדובר בהחלטות הנוגעות להגשת הודעות לצד שלישי. משכך יש לדחות את בקשת רשות הערעור ולהותיר את ההחלטה על כנה.

9.לגופו של עניין טוענים המשיבים כי הנזק שייגרם להם אם תתקבל בקשת רשות הערעור הוא נזק בלתי הפיך, שאינו בר ריפוי באמצעות פסיקת הוצאות. כך, קבלת הבקשה תסרבל את הדיון ותאריכו באופן קיצוני, משום שהדבר יביא להוספה של חמישה גורמים נוספים שכל אחד מהם עשוי לבקש לבדוק בעצמו את כל אחד מהמשיבים-התובעים על ידי מומחה מטעמם. הגורמים הנוספים אף עשויים לבקש להגיש הודעות צד שלישי כנגד גורמים אחרים. נזק זה אף מחריף נוכח השיהוי הכבד שבו הוגשה הבקשה, כשלוש שנים לאחר הגשת כתב התביעה וערב תחילתם של דיוני ההוכחות בהליך העיקרי.

המשיבים אף טוענים כי מאחר וניתנה למבקשים האפשרות לתקן את כתב ההגנה, לא ייגרם להם כל נזק מדחיית בקשת רשות הערעור דנן. כזכור, בכתב ההגנה המתוקן טענו המבקשים כי כאשר קרו האירועים העומדים במרכז ההליך העיקרי, הם כלל לא היו אמונים על הפעלת המוסד החינוכי. כך, אם תתקבל טענה זו של המבקשים, ממילא תדחה תביעת המשיבים נגדם. במצב כזה לא יידרש הליך נפרד נוסף לשיפוי המבקשים על ידי הגורמים הנוספים. בהקשר זה סומכים המשיבים את ידיהם על קביעת בית משפט קמא בהחלטה, לפיה צירופם של הגורמים הנוספים אינו נדרש ואינו נחוץ על מנת לברר את הפלוגתא העומדת במרכז ההליך העיקרי, והיא שאלת חבותם של המבקשים.

לבסוף טוענים המשיבים כי רק במקרים נדירים ביותר יצורף לתביעה בעל דין כנתבע שלא על פי רצונו של התובע. התובע רשאי לקבוע עם מי ברצונו להתדיין ולמי יהיה עליו לחוב בהוצאות בתום ההליך אם תביעתו לא תתקבל. גם מטעם זה יש לדחות את בקשת רשות הערעור.

דיון והכרעה

10.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

11.כידוע, ערכאת הערעור לא תתערב בנקל בהחלטות דיוניות באופיין. ביחס להחלטות הנוגעות לצירוף צדדים להליך והחלטות הנוגעות למתן הודעה לצד שלישי – שהן ההחלטות נושא ההחלטה דנן – נקבע לא אחת כי אלה החלטות שעיקרן אופן ניהול הדיון. בעניינים כאלה, מוקנה כידוע לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב, וערכאת הערעור תתערב בהחלטות מסוג זה רק במצבים חריגים (ראו רע"א 2228/15 ג'י.טי.אס פאוור סולושנס לימיטד נ' נתיבים דרום בע"מ, פסקה 19 (9.7.2015) (להלן: עניין ג'י.טי.אס); רע"א 807/18 עיריית אשדוד נ' פלוני, פסקה 5 (20.2.2018)). אינני סבורה כי המקרה דנן נכלל באותם מצבים חריגים המצדיקים התערבות בהחלטתו של בית משפט קמא.

כאמור, המבקשים עתרו לאחת משתי חלופות: הוספת הגורמים הנוספים כצד להליך (קרי כנתבעים נוספים); או מתן אפשרות למשלוח הודעת צד שלישי לגורמים הנוספים. אדון בכל אחת מהחלופות הללו בנפרד.

צירוף הגורמים הנוספים כנתבעים בהליך

12.תקנה 46 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות החדשות) החלות על המקרה דנן נוכח הוראת המעבר הקבועה בתקנה 180(ג)(1), קובעת כי "בית המשפט רשאי בכל עת להורות כי יתוקן כל עניין בכתב טענות או כי יצורף בעל דין או יימחק שמו של בעל דין מכתב התביעה, לשם קיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן [...]".

הפסיקה קבעה בהקשר זה כי כדי להכריע בבקשה לצירוף בעל דין, על בית המשפט לבחון האם נוכחותו של אותו גורם או אדם דרושה ונחוצה לצורך הכרעה יעילה ושלמה במחלוקת שבאה לפני בית המשפט (ראו רע"א 5861/15 עיריית תל אביב-יפו נ' שומוביץ, פסקה 26 (26.1.2016)). השאלה האם הצירוף נדרש צריכה להיבחן לאור הפלוגתות העולות מהתביעה כפי שהוגשה, ולא לאור הפלוגתות בתביעה אחרת שהתובע יכול היה להגיש (ראו עניין ג'י.טי.אס, בפסקה 23). בית המשפט (השופט סולברג) ציין שם כי:

"כך למשל, תביעה הנוגעת לתאונת דרכים בה טוען הנתבע כי לא הוא אלא אדם אחר גרם לתאונה, אינה מחייבת את נוכחותו של אותו אחר במשפט כבעל דין, שכן אחריותו של האחר אינה עומדת במוקד הפלוגתא, אלא אחריותו של הנתבע בלבד".

13.כאמור, בבקשה דנן עותרים המבקשים לצירוף הגורמים הנוספים כנתבעים בהליך העיקרי, משום שלטענתם הגורמים הנוספים הם שהיו הגורמים האחראים להפעלת המוסד החינוכי, בעוד שהמבקשת 1 לא הייתה אחראית להפעלתו במועד בו התרחשו האירועים נשוא התביעה, ולמבקשים 3-2 לא הייתה כל אחריות ניהולית בו. לגישתם צירופם של הגורמים הנוספים להליך העיקרי נחוץ כדי לאפשר להם להוכיח את היעדר אחריותם שלהם.

אני סבורה כי אין לקבל טענה זו. הפלוגתא העומדת בלב ההליך העיקרי היא שאלת אחריותם של המבקשים ושל המורים לנזקיהם של המשיבים. לשם בירור פלוגתא זו אין צורך לצרף את הגורמים הנוספים, שכן שאלת אחריותם של הגורמים הנוספים אינה הכרחית לשם בירור אחריותם (או היעדר-אחריותם) של המבקשים.

יתרה מכך, התביעה מייחסת כזכור למבקשים אחריות שילוחית לנזקים שגרמו המורים מתוך ההנחה שהמבקשת 1 הייתה המפעילה של המוסד החינוכי והמבקשים 3-2 היו בעלי תפקידים ניהוליים בכירים במוסד החינוכי. בכתב ההגנה המתוקן נטען כי במועדים הרלוונטיים לאירועים שבמוקד ההליך העיקרי, המבקשת 1 לא הפעילה את המוסד החינוכי; המבקש 2, שהועסק על ידי עמותת החינוך העצמאי ולא על ידי המבקשת 1, היה המנהל הרוחני של המוסד החינוכי ולא היה לו כל תפקיד ניהולי בו; ולמבקש 3, שנטען כי הוא משמש באופן לא פורמלי כרב הקהילה, לא הייתה כל מעורבות בפעילות החינוכית המתבצעת במוסד החינוכי. לשם תמיכה בטענות אלה צירפו המבקשים לכתב ההגנה המתוקן מאות מסמכים שלגישתם מוכיחים ומבססים אותן.

ככל שהמבקשים יצליחו להוכיח כי אכן לא היה להם חלק בהפעלה ובניהול של המוסד החינוכי, יש להניח שהתביעה כנגדם תידחה. לצורך הוכחת טענה זו אין הכרח לברר את שאלת אחריותם האפשרית של הגורמים הנוספים ולכן גם אין הכרח שגורמים אלה יהיו חלק מההליך.

14.המסקנה לפיה אין לקבל את הבקשה לצירוף בעלי דין מתבקשת ביתר שאת לנוכח העובדה שהמבקשים הם הנתבעים בהליך העיקרי, והם עותרים לצירוף נתבעים נוספים שלא על דעת המשיבים-התובעים וחרף התנגדותם הנחרצת. בהקשר זה יש לציין כי התובע הוא "אדון התביעה" ולכן הוא המחליט בדרך כלל אילו נתבעים הוא מבקש לתבוע, ובאילו עילות תביעה. ככלל אין לכפות עליו לתבוע אדם שממנו אינו חפץ לדרוש סעד (תביעה שככל הנראה לא תצלח, אם התובע עצמו אינו סבור כי יש לה בסיס) (ראו רע"א 1949/16 מ.ש. מוצרי אלומיניום בע"מ נ' רחמים, פסקה 14 (7.4.2016)).

אכן, ישנם מקרים חריגים בהם ניתן לכפות על תובע לנהל הליך כנגד נתבע. זאת בעיקר כאשר פסק הדין שיינתן עלול לפגוע בזכויותיו של הנתבע הנוסף או של מי מבעלי הדין הקיימים (ראו רע"א 9360/11 הפטריארכיה היוונית האורתודוקסית של ירושלים נ' רבינוביץ', פסקה 9 (8.1.2012)). ואולם, בענייננו נסיבות חריגות אלה אינן מתקיימות. בית המשפט אינו צפוי לקבוע במסגרת פסק הדין האם הגורמים הנוספים הם האחראים לנזקי המשיבים (כל עוד המשיבים לא עתרו כי כך ייקבע במסגרת כתב התביעה מטעמם). צירוף הגורמים הנוספים איננו הכרחי אם כן כדי לאפשר למבקשים להוכיח כי הם אינם אחראים לנזקי המשיבים, וזכותם להוכיח את היעדר-אחריותם לא תיפגע כתוצאה מאי-צירוף הגורמים הנוספים כצד להליך.

15.לבסוף, יש לתת משקל גם לשלב הדיוני שבו הוגשה הבקשה לצירוף הגורמים הנוספים כצד להליך. ככלל, ככל שהבקשה מוגשת בשלב מתקדם יותר בהליך, כך הנטייה להיעתר לה תהיה מצומצמת יותר. זאת, משום שהוספת צדדים נוספים להליך עשויה לעכב ולסרבל את הדיון. במצבים מסוימים הדבר עשוי אף להביא להשגת ההליך לנקודת ההתחלה – שכן גם לצדדים המתווספים להליך ישנן זכויות דיוניות שהם עשויים לבקש לעמוד עליהן באופן שיאריך כמובן את ניהול ההליך. עיכוב כזה פוגע הן במשיבים-התובעים, שזכאים לכך שתביעתם תתברר בתוך פרק זמן סביר; והן בציבור בכללותו, שעבורו הזמן השיפוטי הוא משאב מוגבל שיש לנצלו באופן מיטבי.

קבלת הבקשה בשלב זה, כמעט שלוש שנים לאחר שהוגש כתב התביעה, לאחר שהוגש כתב הגנה, ההליכים המקדמיים הסתיימו, המשיבים נבדקו על ידי מומחים, ודיוני ההוכחות עתידים להתחיל להישמע – תכביד הן על המשיבים והן על האינטרס הציבורי, באופן שיש בו כשלעצמו להצדיק את דחיית הבקשה.

לכן, הבקשה לצירוף הגורמים הנוספים כנתבעים נוספים – נדחית.

משלוח הודעת צד שלישי לגורמים הנוספים

16.נתבע רשאי להגיש הודעת צד שלישי כאשר הוא סבור שאם התביעה נגדו תתקבל, הוא יהיה זכאי לסעד מהצד השלישי. הודעה לצד שלישי היא למעשה תביעה שמגיש הנתבע נגד צד שלישי, כדי להעביר אליו את האחריות (כולה או חלקה) בגין התביעה שהוגשה נגדו על ידי התובע (ראו אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 843 (מהדורה אחת-עשרה, 2013) (להלן: גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי)).

17.האפשרות לשלוח הודעה לצד שלישי נועדה לשם ריכוז כל ההליכים המשפטיים הנוגעים לעניין מסוים במסגרת אחת. מטרות נוספות הנגזרות מכך הן שהנתבע לא ייאלץ להתדיין מחדש עם צד שלישי; מתן עדיפות להכרעה במערכת היחסים בין כל הצדדים הרלוונטיים; מניעת הכרעות סותרות כך שעל הצד השלישי יחולו תוצאות הדיון המתנהל בין התובע לנתבע (והנתבע לא ימצא עצמו "קירח מכאן ומכאן"); חסכון בהוצאות הכרוכות בהגשת תביעה נפרדת נגד צד שלישי וחסכון במשאבים שיפוטיים (ראו רע"א 3006/11 בית חולים העמק נ' עיזבון המנוחה עפרה גלעדי, פסקה 5 (8.12.2011) (להלן: עניין בית חולים העמק); גורן סוגיות בסדר דין אזרחי בעמ' 845; רע"א 5635/13 קורל-תל בע"מ נ' רז, פסקאות 19-18 (1.4.2015) (להלן: עניין קורל-תל). מנגד, להודעה לצד שלישי עשויות להיות גם השלכות שליליות ביחס לתובע. כך, סביר כי בעקבותיה יאלץ התובע להתמודד עם הליך מורכב יותר מזה שבו פתח, הכולל מספר רב יותר של בעלי דין, באופן שעשויות להיות לו עלויות משמעותיות. כל זאת כאשר ישנה אפשרות שתביעתו תדחה, והמשאבים שהשקיע בהתמודדות עם ההודעה לצד השלישי ירדו לטמיון (ראו רע"א 5820/19 שופרסל בע"מ נ' גריינר, פסקה 12 (30.1.2020)(להלן: עניין שופרסל)).

18.במקרה דנן, טענתם של המבקשים היא כזכור כי האפשרות להגשת הודעת צד שלישי עשויה לסייע להם להוכיח את "העדר אחריותם" (ראו למשל ס' 59 לבקשת רשות הערעור), ולמנוע את הצורך בהגשת תביעה נפרדת נגד הגורמים הנוספים אם ייקבע כי המבקשים אחראים לנזקי המשיבים בהליך העיקרי. אני סבורה כי דין הבקשה להידחות. זאת, ראשית, לאור העובדה כי טענתם האמתית של המבקשים כלפי הגורמים הנוספים אינה טענה לפיה הם חבים איתם יחד ולחוד או כי הם מחויבים לשפותם, אלא כי הגורמים הנוספים – הם ולא המבקשים – אחראים לנזקיהם של המשיבים, ככל שהיו כאלה. שנית, דין הבקשה להידחות גם בשל האיחור בו היא הוגשה והשלב המתקדם שההליך הגיע אליו באותה עת. עניינים אלה יפורטו להלן.

טענת המבקשים נגד הגורמים הנוספים

19.לטעמי, כאשר נתבע מבקש להגיש הודעת צד שלישי, יש להבחין בין מקרה בו טוען הנתבע כי אם הוא יימצא אחראי כלפי התובע, תקום חובה של הצד שלישי לשפותו; לבין מקרה בו הנתבע טוען כי הוא אינו אחראי כלל לנזקיו הנטענים של התובע, וכי מאן דהוא אחר הוא האחראי להם.

במקרה הראשון, כאשר יש חובת שיפוי או השתתפות נטענת של הצד השלישי (כגון למשל במקרה של מבטח או כאשר נטענת טענה לאחריות יחד ולחוד), הנטייה לרכז את כל ההליכים במסגרת אחת תגבר, אף שכל מקרה ייבחן לאור מכלול נסיבותיו. זאת, קודם כל לאור החשש שאם יתנהלו שני הליכים במקביל, הנתבע עשוי למצוא עצמו "קירח מכאן ומכאן" – קרי להימצא אחראי בתביעת התובע נגדו, ומאידך גיסא להיות חשוף לקביעה בתביעתו שלו נגד הגורם המשפה או המשתתף לפיה לא חלה אחריות לפיצוי התובע (ראו עניין קורל-תל, בפסקה 17). מעבר לכך, מבחינת התובע, הסרבול בדיון כזה עשוי להיות פחות משמעותי. זאת משום שהנתבע והצד השלישי עשויים לפעול בחזית אחת מול התובע בניסיון להוכיח כי הנתבע אינו אחראי כלפיו, תוך מיקוד המחלוקות ביניהם רק בשאלת קיומה של חובת השיפוי או ההשתתפות.

לעומת זאת, כאשר מדובר במי שטוען שאינו אחראי אלא שצד אחר הוא שאחראי לנזקי התובע ככל שהיו כאלה, המצב הוא שונה. במצב דברים כזה, ניתן לקבוע כי הנתבע אינו אחראי מבלי להידרש לשאלה האם הצד השלישי הוא האחראי אם לאו. יוער כי בשל כך עשוי דווקא התובע בנסיבות כאלה להיות מעוניין בצירוף הצד הנוסף, כדי לוודא כי יימצא אחראי לנזקיו. בנוסף, ניהול הדיון במשותף במקרה כזה עשוי להיות ארוך ומסורבל יותר, שכן הוא יחייב בירור של המחלוקת בין הנתבעים לבין הצד השלישי ביחס לשאלה מי מהם אחראי לנזקיו הנטענים של התובע.

במקרה דנן, כפי שהובהר לעיל, טענתם העיקרית של המבקשים איננה כי הגורמים הנוספים אחראים לשפותם ואף לא כי הגורמים הנוספים חבים איתם יחד ולחוד. הטענה היא כי הגורמים הנוספים – ולא המבקשים – הם האחראים (אם בכלל) לנזקיהם הנטענים של התובעים. בהתאם לאמור לעיל, הנטייה לקבל בקשה למשלוח הודעה לצד שלישי בנסיבות כאלה היא מצומצמת יותר מאשר במקרה בו נטענת נגד הצד השלישי טענה לשיפוי או להשתתפות.

מועד הגשת הבקשה לצירוף הגורמים הנוספים

20.האמור לעיל מקבל משנה תוקף כאשר הבקשה לצירוף צדדים שלישיים מוגשת במועד מאוחר – ככל שמועד הגשת הבקשה מאוחר יותר, הנטייה צריכה להיות שלא לקבלה ולאפשר לתובע להשלים את בירור תביעתו בלא הוספת גורמים נוספים לתביעה. במקרה דנן, צירוף הגורמים הנוספים נעשה בשלב מאוחר של ניהול ההליך, ולאחר המועד שנקבע לכך בתקנות.

בכל הנוגע לסוגיית משלוח הודעות לצד שלישי חלות על המקרה שבפנינו דווקא התקנות הישנות (ראו תקנה 180(ג) לתקנות החדשות – תחולה, הוראת מעבר ותחילה). מחוקק המשנה קצב בהן מועד להגשת הודעת צד שלישי – "בתוך הזמן שנקבע להגשת כתב הגנתו" של הנתבע (ראו תקנה 220(ב) לתקנות הישנות).

21.כאשר בעל דין מבקש להגיש הודעת צד שלישי לאחר המועד שנקבע, נתון הדבר לשיקול דעתו של בית המשפט. במסגרת זו על בית המשפט לשקול את הפגיעה האפשרית בצדדים – בתובע (אם הבקשה תתקבל); או בנתבע (אם היא תידחה והנתבע יהיה עלול להיאלץ לנהל הליכים משפטיים נוספים). עוד צריך בית המשפט לבחון את מידת הפגיעה הפוטנציאלית בהליך המתנהל – בין היתר לאור האפשרות של פתיחה מחדש של הליכים מקדמיים שכבר הסתיימו והרחבת היריעה של ההתדיינות הנוכחית; את השלב שבו מצוי ההליך; וכן את הטעם לאיחור בהגשת הבקשה והאפשרות לרפא את הפגיעה בבעלי הדין באמצעות פסיקת הוצאות (ראו רע"א 1159/18 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ, פסקה 22 (8.5.2018)).

בקדם המשפט מוסמך בית המשפט להתיר משלוח הודעה לצד שלישי גם אם חלף המועד הקבוע בתקנות, מבלי שיידרש לעמוד על טעמים מיוחדים המצדיקים את הארכת המועד. לעומת זאת, כשהבקשה להארכת מועד להגשת הודעה לצד שלישי מוגשת לאחר שהתקיימו ישיבות קדם משפט, בית המשפט ייטה שלא להיעתר לה, אלא אם כן ראה שיש לכך טעמים מיוחדים או שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין (ראו רע"א 7978/13 עיריית חיפה נ' קהילת ציון אמריקאיות (בפירוק), פסקה 13 (21.2.2014)).

יוער עוד כי ככלל, החלטה בבקשה להארכת מועד למשלוח הודעה לצד שלישי מצויה בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית, ולכן ערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בה. אולם, מכיוון שהחלטה כאמור סותמת למעשה את הגולל על האפשרות להגיש הודעה לצד שלישי, הרי שנגזרות ממנה גם משמעויות מהותיות (בעיקר מבחינת הנתבע והאפשרות שלו לחייב את הצד השלישי בתוצאות ההליך המתנהל בינו לבין התובע), ובמקרים מסוימים הדבר עשוי להצדיק התערבות מצד ערכאת הערעור (ראו עניין שופרסל, פסקה 11).

22.במקרה דנן, הבקשה להגשת הודעת צד שלישי הוגשה כאמור כמעט שלוש שנים לאחר שהוגש כתב התביעה, לאחר שהתקיימו הליכים מקדמיים ולאחר שהוגשו חוות דעת מומחים. ההליך נמצא בשלב מתקדם, וכבר נקבעו מועדים קרובים לדיוני הוכחות. מתן אפשרות למשלוח הודעת צד שלישי בשלב הזה תביא בהכרח לסרבול והארכה משמעותיים של ההליך. יובהר עוד כי כעולה מהודעת המבקשים מיום 6.3.2023, ההליך בבית המשפט המחוזי קבוע לשמיעת ראיות החל מיום 12.3.2023 – וזאת חרף העובדה שכתב ההגנה של המבקשים תוקן ברשות בית המשפט.

הפגיעה הצפויה במשיבים כתוצאה מהימשכות ההליך וסרבולו אף מתעצמת לנוכח מהותה של התביעה וההליכים שנדרשו לצורך בירורה. המשיבים המנהלים את תביעתם זה זמן רב, נדרשו עד כה לעבור בדיקות פסיכיאטריות על ידי שלושה פסיכיאטרים שונים – מומחים מטעם המבקשים ומומחה מטעם בית המשפט. כל בדיקה כזאת גובה מהם מן הסתם, מחיר כבד. מתן אפשרות למשלוח הודעת צד שלישי תפתח פתח לכך שגם הצדדים השלישיים יבקשו להגיש חוות דעת מומחה מטעמם, ולשם כך יחייבו את המשיבים לעבור בדיקות פסיכיאטריות נוספות. אם כן, במקרה הנדון אני סבורה כי הפגיעה הצפויה למשיבים אם יתאפשר למבקשים לשלוח הודעת צד שלישי עולה על הפגיעה הצפויה למבקשים אם בקשתם תידחה.

23.לכל האמור יש להוסיף גם את הטעם שהציגו המבקשים לאיחור בהגשת הבקשה. כזכור, המבקשים טענו כי האיחור בהגשת הבקשה נבע מכך שהם "אינם מצויים בעולם המשפט" ומכך שלא היה מי שירכז עבורם את פרטי הגנתם. הסבר זה, אף אם הוא נכון, אינו מצדיק לטעמי את קבלת הבקשה בשלב המאוחר שבו הוגשה באופן שיגרום לפגיעה כה חמורה במשיבים.

24.סוף דבר: לאור מכלול האמור לעיל – סוג הטענות שהועלו כנגד הגורמים הנוספים על ידי המבקשים והמועד בו התבקשה הבקשה להגשת הודעת צד שלישי על כל הכרוך בה מבחינת המשיבים, בקשת רשות הערעור נדחית בזאת.

המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים בסך של 4,000 ₪.