עע"מ 4289/20 המשרד לביטחון פנים נ. עבדול רחמן מוסא

1.

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופט א' רובין ) בעת"ם 68805-05-18 מיום 7.4.2020, בגדרו התקבלה עתירת המשיב נגד החלטת המבקשים לבטל את רישיונו להחזקת נשק.

2.

המשיב החזיק ברישיון להחזקת נשק החל משנת 1985. ביום 14.8.2017 נשלחה למשיב הודעה מאת פקידת רישוי באגף לרישוי כלי ירייה שבמשרד לביטחון פנים (להלן: החלטת ביטול הרישיון ), בה הודע לו על ביטול רישיונו להחזקת נשק, וזאת נוכח המלצת משטרת ישראל אשר התקבלה עקב "מידע מודיעיני רלוונטי". המשיב הפקיד את נשקו כנדרש, וכן הגיש ערר על החלטת ביטול הרישיון לממונה על רישוי כלי ירייה. עררו זה נדחה ביום 21.11.2017. בעקבות זאת, הגיש המשיב עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים, בה נטען, בין היתר, כי ההחלטה לבטל את רישיונו עלולה להעמידו בסכנת חיים, בשל שיתוף הפעולה שלו עם כוחות הביטחון.

3.

בפסק דינו מיום 7.4.2020 קיבל בית המשפט המחוזי את עתירת המשיב. בין היתר, נקבע כי החומר החסוי העומד ביסוד החלטת ביטול הרישיון מתייחס לחשד בדבר סכסוכים פעילים וחמורים הנוגעים לבניו של המשיב, וכן כי מחומר זה עולה שהמשיב מודע לסכסוכים אלה. יחד עם זאת, צוין כי אין בחומר החסוי מידע המייחס למשיב עצמו מעורבות ממשית כלשהי בסכסוכים המתוארים. עוד נקבע כי לא עלה בידי המשיב לבסס כראוי את טענתו בדבר סכנה הנשקפת לחייו. בסופו של דבר, קבע בית המשפט המחוזי כי אין די במידע המודיעיני החסוי העומד ביסוד החלטת ביטול הרישיון כדי להצדיק את ביטול רישיונו של המשיב להחזקת נשק – רישיון בו החזיק המשיב במשך שנים רבות (להלן: פסק הדין ).

4.

ביום 24.6.2020 הגישו המבקשים לבית משפט זה ערעור על פסק הדין, בגדרו צוין כי בכוונתם להגיש בתוך מספר ימים בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. בחלוף כחודש ומחצה, ביום 9.8.2020, הגיש המשיב בקשה להורות למבקשים לקיים את פסק הדין ולהשיב לידיו את רישיונו להחזקת נשק ואת נשקו. בו ביום ניתנה החלטתי לפיה על המשיב להגיש בקשה מתאימה אל הערכאה הדיונית. והנה, למחרת היום, ביום 10.8.2020, הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין – היא הבקשה שלפניי.

5.

בבקשתם טוענים המבקשים כי סיכויי הערעור להתקבל גבוהים, שכן החלטת ביטול הרישיון היא החלטה ראויה וסבירה, אשר התקבלה על סמך המלצת משטרת ישראל שניתנה בהתבסס על מידע מודיעיני עדכני בדבר מעורבות בניו של המשיב בסכסוכים אלימים וזיקתו של המשיב לסכסוכים אלה. עוד נטען כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לצד עיכוב ביצוע פסק הדין, וזאת נוכח הסכנה הנשקפת לשלום הציבור מהחזקת נשק על-ידי המשיב. בתוך כך, נטען כי החומר המודיעיני מלמד על מעורבות בניו של המשיב בסכסוכים אלימים; וכי הימצאות נשק בביתו של המשיב, בו מתגוררים גם בניו, מקימה חשש ממשי מפני שימוש בנשק לשם פעילות עבריינית או "זליגתו" לידי גורמים עברייניים. לצד זאת, נטען כי למשיב לא ייגרם כל נזק ממשי מעיכוב ביצוע פסק הדין, שכן הלה לא טען שהנשק שימש לפרנסתו, ונוכח העובדה שבית המשפט המחוזי דחה את טענתו לגבי סכנה הנשקפת לחייו. מכל מקום, טוענים המבקשים כי אף אם המשיב סבור שהוא מאוים, הרי שהפתרון לכך הוא בהגשת תלונה במשטרה, ולא בהחזקת נשק.

6.

בתגובתו, טוען המשיב כי יש לדחות את הבקשה דנן מחמת השיהוי שדבק בהגשתה, וכן מכיוון שזו הוגשה אך לאחר שהוא הגיש בקשות לבית משפט זה ולבית המשפט המחוזי להורות למבקשים לקיים את פסק הדין, ורק לאחר שהמבקשים נדרשו להגיב לבקשה אשר הוגשה לבית המשפט המחוזי בנדון. המשיב טוען בהקשר זה כי המבקשים כלל לא הבהירו מדוע בקשתם לא הוגשה יחד עם הודעת הערעור – מספר שבועות קודם לכן. עוד נטען כי על המבקשים להגיב תחילה לבקשת המשיב להורות להם לקיים את פסק הדין; וכי טענותיהם בדבר סיכויי הערעור ומאזן הנוחות אינן אלא ניסיון לכסות על אי-קיום פסק הדין כאמור. לגופם של דברים, נטען כי פסק הדין מנומק היטב ומתייחס לכלל הסוגיות הרלוונטיות.

דיון והכרעה

7.

לאחר עיון בבקשה לעיכוב ביצוע ובתגובה לה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להתקבל.

כידוע, על מנת שערכאת הערעור תורה על עיכוב ביצוע פסק דין, על מבקש העיכוב להוכיח כי סיכויי ערעורו להתקבל טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. בין שיקולים אלה מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", וככלל יינתן משקל בכורה לשיקולי מאזן הנוחות (ראו: עע"ם 8805/18 רשות מקרקעי ישראל נ' גרציאני , פסקה 8 (30.12.2018); עע"ם 7710/18 המשרד לביטחון פנים נ' אבו ג'אבר , פסקה 7 (3.12.2018)). עוד נקבע בפסיקה כי במסגרת הדיון בבקשה לעיכוב ביצוע יש לבחון גם האם זו הוגשה בתום לב ובניקיון כפיים (ראו והשוו: ע"א 10013/17 אמסלם נ' קרול , פסקה 4 (20.2.2018);

ע"א 6361/19 טלבי נ' אטלס , פסקה 13 (18.11.2019)); וכן אם חל שיהוי בהגשתה (ראו והשוו: עניין אמסלם , שם; ע"א 2264/17 רישן בניין והשקעות בע"מ נ' נתנאל , פסקה 20 (28.2.2018)).

8.

בענייננו, לא ראיתי לטעת מסמרות בשאלת סיכויי הערעור, וזאת, בין היתר, מאחר שפסק הדין מבוסס על חומר חסוי, ומשכך התייחסות לקביעות בית המשפט המחוזי בנדון מחייבת עיון בחומר זה – אשר לבטח ייעשה על-ידי המותב שבפניו יישמע הערעור. מכל מקום, אני סבורה כי שיקולי מאזן הנוחות מטים במקרה דנן את הכף לצד קבלת הבקשה. בית המשפט המחוזי ציין בפסק דינו כי החומר החסוי שהוצג בפניו מלמד על סכסוכים חמורים ופעילים, "מהזמן הלא רחוק", בהם מעורבים בניו של המשיב, המתגוררים בביתו. משכך, אני סבורה כי השבת רישיונו ונשקו של המשיב לידיו טרם בירור הערעור לגופו, עלולה לסכן את שלום הציבור וביטחונו, נוכח החשש כי ייעשה שימוש בנשק זה למטרות אלימות ועבריינות. זאת ועוד, יצוין כי כמתואר לעיל, בפסק הדין נדחו טענות המשיב על אודות סכנה הנשקפת לו בשל שיתוף פעולה עם כוחות הביטחון, וזאת על יסוד התרשמותו של בית המשפט המחוזי מהראיות הרלוונטיות ומנסיבות העניין.

9.

לאור המקובץ, אני סבורה, כאמור, כי האינטרס הציבורי מטה במקרה זה את הכף לטובת קבלת הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

10.

לצד האמור לעיל, אין להתעלם מהתנהלותם הבעייתית של המבקשים במסגרת ההליך דנן. כפי שמתואר לעיל, חרף הצהרת המבקשים במסגרת הודעת הערעור כי בכוונתם להגיש בתוך מספר ימים בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, נמנעו הם מלהגיש בקשה כאמור, והלכה למעשה, עשו בתקופה זו דין לעצמם, ונמנעו מלקיים את הוראות פסק הדין (מלבד תשלום הוצאות המשיב). אך בחלוף כארבעה חודשים ממועד מתן פסק הדין, ורק לאחר שהמשיב נאלץ להגיש בקשה להורות למבקשים לקיים את פסק הדין, הגישו הם את הבקשה דנן. עוד יצוין כי המבקשים אף לא טרחו לנמק בבקשתם את השיהוי הכבד שנפל בהגשתה. הנה כי כן, דרך הילוכם המתוארת של המבקשים מעוררת קושי, ואף למעלה מכך. ואולם, נוכח קביעותיי שלהלן בדבר מאזן הנוחות והאינטרס הציבורי בעיכוב ביצוע פסק הדין, לא מצאתי לדחות את הבקשה אך בשל הפגמים שנפלו בהתנהלות המבקשים כאמור.

11.

נוכח כל האמור, אני מורה על עיכוב ביצוע פסק הדין (למעט ההוצאות שנפסקו לטובת המשיב, אשר שולמו זה מכבר), וזאת עד להכרעה בערעור המבקשים.

אין צו להוצאות, ולו מחמת התנהלות המבקשים.