עע"מ 8961/21 המשרד לביטחון הפנים, האגף לרישוי כלי ירייה- מחוז מ נ. אריק מ

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (השופט צ' דותן ) מיום 27.12.2021 בעת"מ 26855-07-21, אשר קיבל את עתירת המשיב והורה למבקשים להחזיר לו את רישיון כלי הירייה שנשלל ממנו.

הרקע לבקשה

1.

המשיב, רואה חשבון במקצועו, החזיק ברישיון לכלי ירייה מסוג אקדח החל משנת 1991. בחודש דצמבר 2020, בעקבות תלונה שהוגשה במשטרת ישראל על ידי אשתו של המשיב לפיה הוא דחף וחנק אותה לאחר ששפכה עליו כוס מים, נפתחה נגדו חקירה. בעקבות הגשת התלונה המליצה משטרת ישראל לאגף לרישוי כלי ירייה במשרד לביטחון פנים לבטל את רישיון כלי הירייה שניתן למשיב. נוכח המלצה זו בוטל הרישיון ביום 10.1.2021.

2.

ביום 14.2.2021 נסגר תיק החקירה בהיעדר ראיות מספיקות כנדרש בהליך פלילי. בהמשך לכך, ביום 23.2.2021 הגיש המשיב ערר על ההחלטה לבטל את רישיונו, וביום 25.5.2021 נדחה הערר על ידי הממונה על רישוי כלי ירייה. זאת בהתחשב במסוכנות הנשקפת מהמשך החזקת כלי ירייה פרטי בתא המשפחתי בנסיבות שבהן קיימת מערכת יחסים מתוחה בין המשיב לאשתו, המצויים בהליכי גירושין.

צוין כי ככל שהמשיב יגיש בעתיד בקשה לחידוש הרישיון, זו תיבחן בהתאם למדיניות שתיקבע באותה עת ובהתאם לתבחינים לקבלת רישיון לנשיאת כלי ירייה.

3.

המשיב הגיש עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי נגד ההחלטה, ועתירתו התקבלה. בית המשפט קבע כי מהחומר הראייתי שהוצג לו עולה כי האירוע שהתרחש בין המשיב לבין אשתו הוא "אירוע של כמעט 'כלום ושום דבר'". אשתו של המשיב היא שפתחה באלימות נגד המשיב ושפכה עליו כוס מים, והוא הגיב בכך שדחף אותה והיא נהדפה ונפלה. המשיב גם מכחיש שחנק אותה, בנו שהיה נוכח באירוע לא ראה חניקה ואף לא נמצאו על צווארה כל סימני חניקה. נקבע כי על מנת להצדיק ביטול של רישיון קיים, בשונה מסירוב להיענות לבקשה לקבלת רישיון חדש, צריך שיתקיים אירוע שיש בו כדי ליצור סיכון ניכר, ורק משקל ראייתי נכבד המצביע על סיכון כאמור יכריע את הכף לטובת ביטול הרישיון. בית המשפט השתכנע כי החלטת המבקשים במקרה זה חורגת ממתחם הסבירות ואינה מידתית ועל כן יש לבטלה. בשולי פסק הדין צוין שאין מקום לעכב את ביצוע פסק הדין, בהיעדר צל של חשש כי קיימת מסוכנות מהמשיב בהחזקת הנשק. לצד זאת הובהר כי ככל שיוגש ערעור, יוכלו המבקשים לבקש את עיכוב ביצוע פסק הדין מערכאת הערעור.

טענות הצדדים

4.

ביום 29.12.2021 הגישו המבקשים ערעור לבית משפט זה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ועמו הוגשה הבקשה שלפנַי לעיכוב ביצוע פסק הדין. נטען, בתמצית, כי לא ניתן משקל מספק למסקנת המבקשים הנסמכת על ראיות מנהליות המצביעות על מסוכנותו של המשיב; לא הייתה עילה להתערבות בשיקול דעתם המקצועי של הגורמים האמונים על הערכת הסיכון שנשקף מהמשיב לשלום הציבור; בית המשפט חרג ממתחם ההתערבות הנהוג שעה שתחת העברת ביקורת שיפוטית על ההחלטה, הוא שם את עצמו במקום הרשות והחליף את שיקול דעתה בשיקול דעתו; בית המשפט נסמך על פסק דין שניתן לפני עשרות שנים, כאשר המדיניות בעניין רישוי כלי ירייה הייתה שונה, ומכל מקום ההחלטה בערר עולה בקנה אחד עם פסק הדין האמור. על כן סבורים המבקשים כי סיכויי הערעור גבוהים. עוד טענו המבקשים כי נוכח עמדת גורמי המקצוע לפיה נשקפת סכנה מהמשיב ומכך שהוא יישא נשק בביתו; נוכח ההיבט הציבורי הנוגע לאלימות בין בני זוג העשויה לעתים להסלים במהירות ולגרום לתוצאות קשות; והואיל ואין לאדם זכות קנויה להחזיק ולשאת כלי ירייה – מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת עיכוב ביצוע פסק הדין.

5.

לעמדת המשיב, אשר טען לגוף הערעור, פסק הדין צודק ומאוזן ואין עילה להתערב בו. מקום בו החלטות הרשות מביאות לפגיעה בלתי מידתית וחורגות ממתחם הסבירות, קמה עילה ואף חובה להתערב בהן. בית המשפט עיין בחומר החקירה ומצא כי לא נשקפת ממנו מסוכנות כלשהי. הוא מודע לתופעת האלימות הקשה בתוך המשפחה וסבור כי יש להוקיעה, אולם האלימות היא ממנו והלאה ושורר שלום בינו לבין רעייתו. הוא אף מתנדב מוערך ביחידה של משטרת ישראל גם בימים אלה, כאשר יש לו נגישות לרובה סער מסוג M-16

בכל עת. על אופיו גם תעיד חוות דעת שהגיש מטעם מפקד ביחידת התנועה המשטרתית בה הוא מתנדב. בית המשפט המחוזי אף קבע בפסק דינו כי אין מקום לעכב את ביצוע פסק הדין משלא נמצא צל של חשש למסוכנות, והדבר מדבר בעד עצמו. אין די בחשד בלבד לצורך ביטול הרישיון, כאשר בענייננו לא הוצגו ראיות משמעותיות ומשכנעות לסתירת גרסתו.

דיון והכרעה

6.

לאחר עיון בבקשה ובתשובת המשיב הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

7.

ככלל, אין בעצם הגשת ערעור כדי לעכב את ביצועו של פסק הדין מושא הערעור (תקנה 42 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000; עע"מ 501/22 גשר שירותי השיקום התעסוקתי של ישראל (הקדש) נ' העוגן הקהילתי עמותת יחדיו ב"ש והדרום , פסקה 5 (31.1.2022); עע"מ 8646/21 פלונית נ' רשות האוכלוסין וההגירה , פסקה 13 (18.1.2022)). על המבקש לעכב את ביצוע פסק דין להצביע על קיומם של שני תנאים מצטברים המקיימים ביניהם יחס של "מקבילית כוחות": סיכויי הערעור טובים ומאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, אם כי למאזן הנוחות ניתנת הבכורה (עע"מ 4289/20 המשרד לביטחון פנים נ' מוסא , פסקה 7 (13.8.2020); עע"מ 5880/18 שפר ביטחון בע"מ נ' המשרד לביטחון פנים האגף לרישוי כלי ירייה , פסקה 12 (9.8.2018)). כאשר מדובר בבקשות לעיכוב ביצוע בהליכים מינהליים, במסגרת מאזן הנוחות נדרש בית המשפט לבחון גם את אפשרות הפגיעה באינטרס ציבורי (וראו: עע"מ 3107/21 משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים נ' כפיר , פסקה 12 (24.6.2021); עע"מ 7710/18 המשרד לביטחון פנים נ' אבו ג'אבר , פסקה 7 (3.12.2018)).

8.

בענייננו, מבלי להביע עמדה בנוגע לסיכויי הערעור, מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים. המשיב כאמור עוסק בראיית חשבון, ולא נטען על ידו כי הוא זקוק לנשק למחייתו או לצורך אחר. כמו כן, כעולה מתשובתו, גם לאחר הפקדת הנשק הוא ממשיך להתנדב במשטרת ישראל, וברי כי גם בהיבט זה לא תיגרם לו כל פגיעה מעיכוב ביצוע פסק הדין. מנגד, הגורמים האמונים על הערכת הסיכון במשטרת ישראל מצאו כי נשקפת מהמשיב סכנה לאשתו ולביטחונה, וזאת על יסוד חומר החקירה שנאסף במסגרת החקירה הפלילית שנפתחה נגדו. בעניין זה, אין משקל משמעותי לכך שבעת התנדבותו של המשיב במשטרה יש לו נגישות לרובה סער מסוג M-16 . נגישות לרובה לחוד, והחזקת כלי ירייה אישי צמוד בצל המשפחה לחוד. בנסיבות אלה, ובשים לב לכך שבמדינתנו אין לאדם זכות מוקנית להחזיק כלי ירייה (עע"מ 7710/18 השר לביטחון פנים נ' אבו ג'אבר , פסקה 22 (19.11.2019)), יש להעדיף את האינטרס הציבורי על פני חוסר נוחות שעשוי להיגרם למשיב מעיכוב ביצוע פסק הדין.

רישיון כלי הירייה של המשיב לא יוחזר לו אפוא עד להכרעה בערעור.