ע"א 7225/19 עזבון המנוח סמיר מוחמד חמדאן חאג' אחמד נ. עזבון המנוח פריד מ

1.

בפני בקשה לעיכוב ביצועו של פסק דין שנתן בית המשפט המחוזי בחיפה ביום 8.8.2019, כפי שתוקן ביום 16.9.2019 (ת"א 12650-09-15, השופטת ר' למלשטריך-לטר ).

2.

ביסודו של ההליך מצוי סכסוך שהתגלע בין כמה מיורשיו של חמדאן אבו מוך שנפטר בשנת 1944 (להלן: המנוח ), ובאופן ספציפי על זיוף צו הירושה שלו. בתמצית, טענת המשיבים 6-1, שהם כמה מיורשיו של המנוח (להלן: המשיבים ), היא שסמיר מוחמד חמדאן חג' אחמד (להלן: סמיר ), גם הוא יורשו של המנוח, פעל יחד עם שני עורכי דין – המשיב 7, עו"ד תאופיק ביאדסה (להלן: ביאדסה ) והמשיב 8, עו"ד אשרף שריף ג'סאר (להלן: ג'סאר ) לזיוף צו הירושה של המנוח כך שיירשם רק על שמו של סמיר (כל אלה יכונו להלן: השלושה ). התוצאה המעשית של זיוף זה, כך נטען, הייתה השתלטות על מניות בנק שהיו בבעלותו של המנוח על חשבונם של כלל היורשים, ומכירתן של המניות תמורת סך של 5,000,000 שקלים שחולק בין השלושה. ביום 7.9.2015 הגישו המשיבים, החולקים כאמור בירושה עם המבקש, תביעה נגד השלושה.

3.

בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה. בעשותו כן אישר בית המשפט המחוזי את טענות המשיבים, וקבע כי השלושה אכן זייפו יחדיו את צו הירושה של המנוח, כמו גם מסמכים נוספים, גזלו שלא כדין את מניותיו של המנוח ומכרו אותן. בית המשפט המחוזי קבע כי במעשיהם ביצעו השלושה עוולות של גזל ועשיית עושר ולא במשפט, וחייב אותם יחד ולחוד בתשלום של 2,308,775 מיליון שקלים למשיבים, המשקפים את חלקם בירושה. כן הורה בית המשפט המחוזי על חיובם של השלושה בתשלום הוצאות משפט בסך 50,000 שקלים.

4.

סמיר נפטר במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי, והערעור על פסק דינו הוגש בידי יורשיו, המכונים בהליך "העיזבון" (להלן: היורשים ). בד בבד עם הערעור הוגשה גם הבקשה דנן לעיכוב ביצוע. בבקשה נטען באופן כללי כי סיכויי הערעור שהוגש טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת קבלת הבקשה, שלא יסב נזק למשיבים. בכל הנוגע לערעור נטען כי בין היתר כי היורשים אינם חולקים על כך שהעברת מניותיו של המנוח לסמיר נעשתה בהסתמך על צו ירושה מזויף, אך טוענים כי סמיר כלל לא ידע על הדבר ונוצל בידי משפטנים שהטעו אותו לאורך כל הדרך. כן נטען כי השבת הכספים למשיבים אינה מוצדקת בנסיבות העניין, מאחר שהללו לא הועברו מעולם לחשבונותיו של סמיר אלא היו בחזקתו הבלעדית של ג'סאר.

5.

ביאדסה שהגיש אף הוא ערעור על פסק הדין (ע"א 7415/19), הגיב לבקשה בנפרד, ובתוך כך הודיע כי הוא מסכים לעיכוב ביצועו של פסק הדין. בתגובתו נטען כי למיטב ידיעתו למשיבים יהיה קושי ממשי להשיב את הכספים שייפסקו להם אם בקשתם לא תתקבל. בנוסף טען כי ישנו חשש שפסק הדין, שבו נקבעו קביעות מהימנות קשות כלפיו, יסב נזק בלתי הפיך למוניטין שלו ולשמו הטוב. ג'סאר, שהגיש גם הוא ערעור על פסק הדין (ע"א 7207/19) לא הגיב לבקשה במועד שנקבע לכך.

6.

ביום 21.11.2019, לאחר מתן ארכה מוסכמת, הודיעו המשיבים כי הם מתנגדים לבקשה. בתמצית, המשיבים סומכים את ידיהם על פסק דינו של בית המשפט המחוזי וטוענים כי סיכויי הערעור שהוגש עליו אינם גבוהים, בהתחשב באופיו העובדתי. אשר למאזן הנוחות נטען כי המבקשים לא הציגו כל תשתית ראייתית לכך שלא יוכלו להיפרע מהמשיבים אם הערעור יתקבל. כן נטען כי בבעלותם של המשיבים מקרקעין בשווי מיליוני שקלים, וברי כי לא יתקשו את הסכומים שנפסקו למבקשים אם יידרשו לכך.

7.

לאחר ששקלתי בדברים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, השיקולים המנחים בבקשות מסוג הם סיכויי הערעור ומאזן הנוחות. אין בהגשת ערעור כשלעצמה (או ערעורים במקרה זה) כדי להביא לבדה לעיכוב ביצועו של פסק דין (ראו: תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, וכן: ע"א 10013/17 אמסלם נ' קרול , פסקה 4 (20.2.2018); ע"א 4115/19 סונול ישראל בע"מ נ' פרג' , פסקה 12 (28.7.2019)). הדברים אמורים ביתר שאת כאשר עסקינן בבקשה לעיכוב סעד כספי, שככלל הפיך על דרך ההשבה (ראו: ע"א 7463/18 עמאר נ' מזרחי , פסקה 11 וההפניות שם (6.11.2018); ע"א 1978/18 ש. כהן הנדסה בע"מ נ' החברה העירונית לפיתוח אשדוד בע"מ , פסקה 10 (12.11.2018)). בבקשה כלל לא הוסבר מדוע יש לסטות מן הכלל הרגיל ולהורות על עיכוב ביצוע במקרה זה. די בכך כדי לדחותה. יוער כי אף טענותיו של ביאדסה בדבר מאזן הנוחות נטענו בעלמא. לא די בהפרחת טענה בדבר מצבו הכלכלי של הצד שכנגד על מנת שהכף תיטה לעבר עיכוב ביצועו של פסק דין. עליה להיות מבוססת. בענייננו המשיבים אף צירפו מסמכים בדבר חלקות המצויות בבעלותם, אשר לפחות על פני הדברים סותרים את הנטען ביחס למצבם. בנסיבות אלה לא שוכנעתי כי ישנה הצדקה להורות על עיכוב ביצועו של פסק דין כספי, והבקשה נדחית אפוא. למותר לציין כי טענותיהם של הצדדים לגופו של עניין ייבחנו בעת שמיעת הערעור.

8.

סוף דבר: הבקשה נדחית. לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.