ע"א 8599/19 דוד משה נ. עו"ד אסף שמרת

1.

מהי דרך ההשגה על החלטה הקובעת כי פיצויים להם זכאי ניזוק, פושט רגל, בגין אובדן כושר השתכרות מוקנים לקופת הכינוס – האם ערעור בזכות או שמא בקשת רשות ערעור? זו השאלה המונחת לפתחי בהליך שבכותרת.

רקע עובדתי

2.

העובדות הצריכות לעניין פורטו בהחלטתו של כבוד השופט ע' גרוסקופף מיום 6.1.2020. אחזור על עיקרי הדברים, ככל שהם נוגעים לסוגיה הרלוונטית לענייננו. ביום 11.1.2018 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בקשה למתן צו כינוס לנכסיו ולהכרזתו כפושט רגל (פש"ר 26001-01-18). ביום 11.2.2018 ניתן צו כינוס לנכסי המבקש, והמשיב 1 מונה כמנהל מיוחד לנכסיו (להלן: המנהל המיוחד ). ביום 10.11.2019 נעתר בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ש' גלר ) לבקשת המנהל המיוחד והורה כי כספי פיצויים בסך של כ-27,000 ש"ח אשר נפסקו לטובת המבקש במסגרת תביעה נזיקית בגין אובדן כושר השתכרות, יועברו לקופת הכינוס (להלן: ההחלטה מיום 10.11.2019 ). זאת, כך נקבע, בהתבסס על פסק הדין שניתן בבית משפט זה בע"א 10217/16 ב.ת.ב – בניני תעשיה באר-שבע בע"מ נ' ג'ינר (17.1.2019) (להלן: עניין ג'ינר ).

3.

בעניין ג'ינר קבע בית משפט זה כי " [...] אף אם התביעה בגין נזקי גוף הוגשה כולה על-ידי הניזוק פושט הרגל, הנאמן יהא זכאי לקבל את רכיב הפיצוי שניתן עבור הפגיעה בכושר ההשתכרות של פושט הרגל הניזוק לעבר ולעתיד"

(שם, בפיסקה 40 לפסק דינה של כבוד השופטת י' וילנר ) . יצוין כי ביום 12.11.2019 קיבלה כבוד הנשיאה א' חיות בקשה לקיום דיון נוסף בעניין ג'ינר , וזאת ביחס לשאלה האם פיצוי בגין אובדן כושר השתכרות לו זכאי ניזוק פושט רגל בגין נזקי גוף שנגרמו לו מוקנה לנאמן בהליך פשיטת הרגל או לניזוק (דנ"א 1996/19 קוגן נ' ב.ת.ב - בנייני תעשיה באר-שבע בע"מ (12.11.2019)).

4.

ביום 25.12.2019 הגיש המבקש בקשת רשות ערעור המופנית נגד ההחלטה מיום 10.11.2019 וכן נגד שתי החלטות נוספות של בית המשפט המחוזי, מימים 21.11.2019 ו-25.11.2019 (להלן: שתי ההחלטות הנוספות ).

5.

ביום 6.1.2020 הגיש המנהל המיוחד בקשה למחיקת בקשת רשות הערעור שבכותרת על הסף, ובהחלטתי מיום 7.1.2020 הוריתי לצדדים להשיב לבקשה עד ליום 19.1.2020. ביני וביני, ביום 12.1.2020 הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוען של שלוש ההחלטות ובהחלטתו מיום 13.1.2020 דחה כבוד השופט גרוסקופף את בקשת רשות הערעור ככל שהיא מופנית כנגד שתי ההחלטות הנוספות. יחד עם זאת הורה כבוד השופט גרוסקופף לצדדים להגיש עמדה מטעמם באשר להסדר דיוני שהוצע להם בכל הנוגע לאופן בירורה של בקשת רשות הערעור ככל שהיא מופנית נגד ההחלטה מיום 10.11.2019. בהחלטתו מיום 30.1.2020 ציין כבוד השופט גרוסקופף כי המבקש והמנהל המיוחד דחו את ההסדר הדיוני שהוצע להם, וקבע כי הטיפול בבקשת רשות הערעור כנגד ההחלטה מיום 10.11.2019 יושהה עד למתן הכרעה בבקשה לסילוק על הסף, היא הבקשה שלפניי.

אם כן, הסוגיה העיקרית הטעונה הכרעה במקרה דנן היא האם יש להורות על סילוק בקשת רשות הערעור כנגד ההחלטה מיום 10.11.2019 על הסף.

הבקשה שלפניי וטענות הצדדים

6.

בבקשתו טען המנהל המיוחד כי דינה של בקשת רשות הערעור להימחק על הסף שכן לא ניתן, במסגרת אותה בקשת רשות ערעור, להשיג על שלוש החלטות שונות אשר ניתנו בתאריכים שונים מבלי שקיים ביניהן קשר ענייני. בנוסף, המנהל המיוחד טען כי בקשת רשות הערעור, אשר הוגשה ביום 25.12.2019, הוגשה לאחר חלוף המועד הקבוע בדין ללא בקשה להארכת מועד בצידה.

7.

בתגובתו מיום 29.1.2020 טען המבקש כי נתונה לו זכות ערעור על ההחלטה מיום 10.11.2019, ובהתחשב בסד הזמנים הקבוע בדין להגשת ערעור בזכות הרי שלא חל כל איחור בהגשת ההליך דנן. לחלופין, וככל שייקבע כי לא עומדת לו זכות ערעור, עתר המבקש למתן ארכה לצורך הגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 10.11.2019. המבקש ציין כי מצבו הכלכלי מנע בעדו לשכור עורך דין לצורך ייצוגו בהליך דנן וכן כי מצבו הבריאותי הקשה עליו בהכנת בקשת רשות הערעור.

8.

נוכח טענות המבקש, בהחלטתי מיום 11.2.2020 הוריתי למנהל המיוחד ולכונס הנכסים הרשמי לפרט את עמדתם באשר לשאלה מהי דרך ההשגה על ההחלטה מיום 10.11.2019 – האם באמצעות הגשת ערעור בזכות או שמא באמצעות בקשת רשות ערעור. בתשובה מטעם המנהל המיוחד, שהוגשה ביום 12.2.2020, נטען כי דרך ההשגה על ההחלטה מיום 10.11.2019 היא באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור, שכן החלטה זו אינה מהווה "צו בפשיטת רגל" כמשמעותו בפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: פקודת פשיטת הרגל ) אלא "החלטה אחרת" הטעונה רשות ערעור. כונס הנכסים הרשמי סבור אף הוא כי ההחלטה מיום 10.11.2019 אינה מהווה "צו בפשיטת רגל", ואולם לטענתו החלטה זו מסיימת "יחידה דיונית" ביחס לסוגיית כספי הפיצויים ועל כן, בהתאם לדיני הערעור הרגילים, יש לראות בה משום "פסק דין" הנתון לערעור בזכות.

דיון והכרעה – כיצד יש להשיג על החלטה בעניין העברת כספי פיצויים לקופת הכינוס?

9.

השאלה שעולה בענייננו, כאמור, היא כיצד יש להשיג על החלטתו של בית המשפט המחוזי, אשר הורתה – על יסוד פסק הדין בעניין ג'ינר – כי כספי פיצויים בגין אובדן כושר השתכרות שנפסקו לזכות המבקש, יועברו לקופת הכינוס.

10.

כידוע, דיני הערעור במסגרת הליכי פשיטת רגל שונים מאלה החלים במסגרת הליכים אזרחיים. סעיף 182 לפקודת פשיטת הרגל קובע כי החלטת בית המשפט של פשיטת רגל הנחשבת "צו בפשיטת רגל", קרי צו שניתן על-ידי בית המשפט "במסגרת הפעלת סמכותו המיוחדת לפי הפקודה כבית משפט לענייני פשיטת רגל" (ראו: בש"א 998/92 בן ציון נ' בנק ארץ ישראל בריטניה , פ"ד מו(2) 749 (1992)), ניתנת לערעור בזכות לפני בית המשפט העליון. לעומת זאת, החלטה בעלת אופי דיוני או כזו הנשענת על עקרונות משפט כלליים אינן מהוות "צו בפשיטת רגל", ויש להחיל בעניינן את דיני הערעור הרגילים המבחינים בין "פסק דין" לבין "החלטה אחרת", היינו: זכות ערעור ביחס להחלטה המסווגת כ"פסק דין" וערעור ברשות ביחס להחלטה המסווגת כ"החלטה אחרת" . על-פי מבחנים אלה תסווג החלטה כ"פסק דין" מקום בו בית המשפט הכריע במחלוקת שיש לראות בה משום "יחידה דיונית" העומדת בפני עצמה

(ראו:

ע"א 7829/04 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' פאן אל-א סחר בינלאומי פ.א. בע"מ (בפירוק) , פיסקה 9 (13.7.2008), וההפניות שם; רע"א 6872/14

אס.די.אס סחר וקניות (וגרש) בע"מ נ' עו"ד אמיראס, פיסקה 2 (2.2.2015); בש"א 6808/15 גני באר שבע בע"מ נ' עו"ד חבר, מנהל מיוחד , פיסקה 11 (30.12.2015); שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל

40-38 (מהדורה שלישית, 2010)).

11.

תחילה אציין כי אף לשיטתי החלטה המורה על העברת כספי פיצויים בגין אובדן כושר השתכרות לקופת הכינוס אינה מהווה "צו בפשיטת רגל". אכן, ניתן לומר כי החלטה מסוג זה מצויה במסגרת סמכותו המיוחדת של בית המשפט לפשיטת רגל. ואולם, אין בכך כדי להוביל למסקנה אוטומטית כי אופן ההשגה על החלטה זו הוא באמצעות ערעור בזכות. ודוק, בפסיקה נקבע לא אחת כי כדי שהחלטה תיחשב "צו בפשיטת רגל" באופן המקנה זכות ערעור, עליה להיות החלטה מרכזית בהליך פשיטת הרגל. לעניין זה נקבע כי צו כינוס, צו בדבר הכרזת פשיטת רגל וצו הפטר – נחשבים לשלושת הצווים המרכזיים בהליך פשיטת הרגל אשר אופן ההשגה עליהם הוא באמצעות ערעור בזכות. לעומת זאת, כך נקבע, צו תשלומים חודשי; צו עיכוב יציאה מן הארץ ואף צו מאסר הניתנים במסגרת הליכי פשיטת רגל אינם נחשבים כ"צווים בפשיטת רגל" ולכן אופן ההשגה עליהם הוא באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור ( ראו: רע"א 4746/11 גרוזמן נ' כונס הנכסים הרשמי , פיסקאות 10-9 (26.10.2011) (להלן: עניין גרוזמן ); רע"א 4025/15

שאני נ' אוגינץ

(25.6.2015);

רע"א 4495/15

שאדי נ' גן-עדן סרבי עו"ד, המנהלת המיוחדת (26.8.2015); ע"א 530/18 אזולאי נ' המנהל המיוחד , פיסקאות 13-12 (22.1.2018) ).

על רקע האמור לעיל, אני סבורה כי ההחלטה מיום 10.11.2019 אינה נמנית עם אותן החלטות מרכזיות הניתנות לאורך הליך פשיטת הרגל ולפיכך איני מוצאת לקבל את טענת המבקש כי נתונה לו זכות ערעור עליה מכוח נתיב זה.

12.

כזכור, אין בקביעתי זו כדי לסיים את בחינת סיווגה של ההחלטה מיום 10.11.2019. עתה עלי לבחון את סיווגה של החלטה זו בהתאם לדיני הערעור הרגילים.

בעניין זה, ובהתאם לפסיקתו העקבית של בית משפט זה, אין מנוס מלקבוע כי ההחלטה מיום 10.11.2019 מהווה החלטה סופית הסותמת את הגולל על נושא כספי הפיצויים שנפסקו לטובת המבקש ואשר סוגרת, הלכה למעשה, את ה"יחידה דיונית" בעניין זה (ראו והשוו: ע"א 11117/07 אריכא נ' עו"ד ארז חבר (3.11.2008); רע"א 7109/15 גורי נ' משה (20.12.2015); רע"א 2642/16 זבורוב נ' עופר שפירא מנהל מיוחד על נכסי החייב , פיסקה 3 (16.5.2016); רע"א 6893/16 חברת אקסס קרדיט בע"מ נ' ישיבת שערי מבשרת ציון , פיסקה 5 (25.5.2017); רע"א 7347/17 יעקב נ' איל ארנברג - נאמן על נכסי החייב

( 21.11.2017); למקרים דומים בהם שאלה דומה לזו הושארה לאחרונה בצריך עיון, ראו: ע"א 1057/18 עברון נ' ורדי , פיסקה 8 (23.1.2019); ע"א 5033/18 קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים א.ש. בע"מ נ' לוי , פיסקה 6 (2.2.2020)). נוכח טענותיו של המנהל המיוחד אבהיר כי ההחלטה מיום 10.11.2019 היא החלטה סופית, ובמובן זה היא שונה מהחלטה בדבר צו תשלומים חודשי אשר מהווה "קביעה שמטבעה היא בעלת אופי זמני, שאינה מביאה בשום מקרה לסגירתו של הליך פשיטת הרגל" (עניין גרוזמן , פיסקה 10).

13.

משכך, ההחלטה מיום 10.11.2019 היא במהותה "פסק דין" אשר למבקש נתונה זכות ערעור עליו. משכך, ונוכח העובדה שבקשת רשות הערעור הוגשה בתוך המועד להגשת ערעור בזכות על החלטה זו, לא ראיתי להורות על מחיקתה. בהקשר זה יודגש כי ככלל אין מניעה להגיש בקשת רשות ערעור אחת המופנית כנגד מספר החלטות שיפוטיות שניתנו במסגרת אותו הליך, ובלבד שהיא הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להשגה על כל אחת מן ההחלטות. על כן, אף אין בטענה זו של המנהל המיוחד, כשלעצמה, כדי להוביל למחיקת ההליך שבכותרת על הסף.

14.

בנסיבות העניין ובשים לב למסקנתי בסוגיית סיווגה של ההחלטה מיום 10.11.2019, מצאתי לנכון להורות על שינוי סיווגו של ההליך מבקשת רשות ערעור לערעור בזכות (תקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).

15.

נותר לדון, לבסוף, בבקשה למתן פטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון. לאחר שעיינתי בבקשה, ומבלי שנעלמו מעיני טענותיו של המנהל המיוחד באשר לחסרים מסוימים בדו"חות החודשיים שהגיש המבקש, התרשמתי כי אכן מצבו הכלכלי של המבקש אינו מן המשופרים, ולא למותר לציין כי הוא מייצג את עצמו בהליך דנן. בנוסף, איני סבורה כי ההליך "אינו מגלה עילה" וכן אני סבורה כי בשלב זה לא ניתן לאמוד את סיכוייו, וזאת נוכח מהותו ובשים לב לכך שדיון נוסף בפסק הדין שניתן בעניין

ג'ינר עודנו תלוי ועומד כאמור. מטעמים אלו, ראיתי להורות על מתן פטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון בהליך שבכותרת.

16.

סוף דבר: הבקשה למחיקת ההליך שבכותרת על הסף נדחית. בקשת רשות הערעור ככל שהיא מופנית נגד החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 10.11.2019 – תסווג כערעור בזכות.

המבקש יגיש, תוך 15 ימים, הודעת ערעור מעודכנת (בשלושה עותקים) שתהיה מופנית אך נגד ההחלטה מיום 10.11.2019.

ניתן פטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון בהליך שבכותרת.

המזכירות תתייק החלטתי זו בתיקי השופטים ותמשיך טיפול כמקובל בהליך של ערעור בזכות.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.