פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א 8599/19
לפני:
כבוד השופט ע' גרוסקופף
המבקש:
דוד משה
נ ג ד
המשיבים:
1. עו"ד אסף שמרת
2. הכונס הרשמי
בקשת רשות ערעור על
החלטות בית המשפט המחוזי מרכז בלוד מימים 10.11.2019, 21.11.2019 ו-25.11.2019 בפש"ר
26001-01-18 שניתנו על ידי כב' השופטת שרון גלר
בשם המבקש:
בעצמו
החלטה
לפניי בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי מרכז בלוד (כב' השופטת שרון גלר ) בפש"ר 26001-01-18 מהימים 10.11.2019, 21.11.2019 ו-25.11.2019. לצד בקשת רשות הערעור, הוגשה בקשה לעיכוב ביצוען של שלוש ההחלטות.
1.
ביום 11.1.2018 הגיש המבקש, מר דוד משה (להלן: " החייב "), בקשה למתן צו כינוס ולהכרזתו כפושט רגל. ביום 11.2.2018 ניתן צו כינוס בעניינו ומונה המשיב 1, עו"ד אסף שומרת (להלן: " המנהל המיוחד "), כמנהל מיוחד על נכסי החייב. במסגרת הליך פשיטת הרגל, נתן בית המשפט קמא את שלוש ההחלטות עליהן מלין החייב בבקשה שלפניי.
2.
עניינה של ההחלטה מיום 10.11.2019 (להלן: " ההחלטה הראשונה ") בכספי פיצויים בסך של כ-27,000 ש"ח (להלן: " כספי הפיצוי "), אשר נפסקו לטובת החייב במסגרת תביעה נזיקית, בגין אובדן כושר עבודה. כספים אלו הועברו לחשבון הבנק של החייב, והוקפאו על ידי הבנק נוכח הליכי פשיטת הרגל בהם מצוי החייב. במסגרת ההחלטה הראשונה, נעתר בית המשפט קמא לבקשת המנהל המיוחד להעביר את כספי הפיצוי מחשבון הבנק של החייב לקופת הכינוס. בית המשפט ביסס את החלטתו על פסק הדין של בית משפט זה בעניין ג'ינר , במסגרתו נפסק כי " הזכות להגיש תביעה בגין עוולה אשר גרמה נזק לכושר השתכרותו של פושט רגל (ולזכות בפירותיה) – מוקנית לנאמן ", ולכן " אף אם התביעה בגין נזקי גוף הוגשה כולה על-ידי הניזוק פושט הרגל, הנאמן יהא זכאי לקבל את רכיב הפיצוי שניתן עבור הפגיעה בכושר ההשתכרות של פושט הרגל הניזוק לעבר ולעתיד " ( ע"א 10217/16 ב.ת.ב – בניני תעשיה באר-שבע בע"מ נ' ג'ינר , פסקה 40 (17.1.2019) (לעיל ולהלן: " עניין ג'ינר ")).
3.
עניינה של ההחלטה מיום 21.11.2019 (להלן: " ההחלטה השנייה ") בבקשת החייב להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת על פסק הדין של בית המשפט השלום בטבריה אשר דחה תביעה כספית שהגיש החייב נגד צד שלישי. במסגרת ההחלטה נענה בית המשפט קמא לבקשה, ואולם התנה זאת, לבקשת המנהל המיוחד, בהפקדת התחייבות צד ג' לשאת בעלויות ובהוצאות ההליך או בהפקדת ערבות בנקאית בסך של 50,000 ש"ח.
4.
עניינה של ההחלטה מיום 25.11.2019 (להלן: " ההחלטה השלישית ") בבקשת המנהל המיוחד לקבוע צו תשלומים חודשיים לחיוב ולהעמידו על סכום של 2,500 ש"ח (להלן: " צו התשלומים "). בית המשפט קמא נענה לבקשה באופן חלקי, והעמיד את צו התשלומים על סך של 1,500 ש"ח.
5.
למען שלמות התמונה יצוין כי ביום 6.1.2020
הגיש המנהל המיוחד בקשה לסילוק על הסף של בקשת רשות הערעור (להלן: " הבקשה לסילוק על הסף "). הבקשה מצויה בטיפולה של כב' הרשמת שרית עבדיאן ונכון למועד כתיבת החלטה זו טרם ניתנה החלטה בעניינה. כן יצוין כי ביום 13.1.2020 הגיש החייב בקשה לתיקון הבקשה לעיכוב ביצוע בשל טעויות סופר, במסגרתה תוקנו התאריכים בהם ניתנו ההחלטות, נצפו על ידי בא כוחו והובאו לידיעתו.
6.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי למסקנה כי ככל שהדברים אמורים בהחלטות השנייה והשלישית, דין הבקשה להידחות ללא צורך בקבלת תשובה.
7.
אשר להחלטה השנייה, הלכה היא כי החלטות הנוגעות להפקדת ערובה הן מסוג ההחלטות הדיוניות-ניהוליות אשר בהן לערכאה הדיונית יש שיקול דעת רחב, ומשכך לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בהחלטות אלו, אלא במקרים חריגים (ראו: רע"א 7327/19 מייזליס נ' סמט , פסקה 3 (5.11.2019); רע"א 6857/19 שחם נ' רו"ח כפיר , פסקה 9 (3.11.2019)). בענייננו, החליט בית המשפט קמא לחייב את החייב בהפקדת ערבות לצורך הבטחת כיסוי ההוצאות הצפויות בניהול ההליך בו הוא עצמו ביקש לפתוח, וזאת בהתחשב במצבו הכלכלי הרעוע והימצאותו בעיצומם של הליכי פשיטת רגל. הערבות שנדרשה היא כאמור בסעיף 12 לתגובת המנהל המיוחד, דהיינו: " התחייבות צד שלישי לשאת בעלויות ההליך ובתשלום ההוצאות ככל שיקבעו בו (2 ערבים טובים או לחילופין ערבות בנקאית בסכום שלא יפחת מ- 50,000 ש"ח) ". ודוק, כפי שהדגיש בית המשפט קמא, הערבות הנדרשת אינה חייבת להיות ערבות בנקאית, אלא היא יכולה להיות גם התחייבות צד ג', ש" אינה כרוכה בדרישת הפקדה מיידית בפועל " (וליתר דיוק שתי התחייבויות כאלה). החלטה זו היא החלטה מדודה ושקולה, אשר אין בה הכבדה בלתי סבירה על החייב. למען מניעת מחלוקות אבהיר כי התחייבויות צד ג' יהיו מוגבלות אף הן לסכום מצטבר של 50 אלף ש"ח (בעניין זה קיימת אי בהירות מסוימת בהחלטת בית המשפט קמא).
8.
באשר להחלטה השלישית, החייב מלין על קביעתו של צו התשלומים ואף דורש את ביטולו כליל. ואולם, לכך לא ניתן להיענות, וזאת גם בשים לב לכך שחלפו כשנתיים מאז נפתח ההליך, במהלכם לא נשא החייב בצו תשלומים. יתרה מכך: לא פעם פסק בית משפט זה כי קביעותיה של הערכאה הדיונית בדבר כושר ההחזר של החייב בהליכי כינוס, ובהתאם לכך גובה צו התשלומים שיושת עליו, נגזרות מהראיות ומהטיעונים שהובאו לפניה. לפיכך, מדובר בקביעות עובדתיות שאין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהן, אלא במקרים חריגים בהם יימצא כי הערכאה הדיונית לא איזנה כראוי בין צרכי החייב לבין האינטרסים של נושיו (ראו: רע"א 8440/18 חן נ' רוזנק , פסקה 4 (21.1.2019);
רע"א 7567/18 מוקבל נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 5 (2.12.2018)). המקרה שלפנינו אינו נמנה על מקרים חריגים אלו. בית המשפט קמא החליט להיענות באופן חלקי לבקשת המנהל המיוחד, ולהעמיד את סכום צו התשלומים על 1,500 ש"ח, וזאת לאחר שהביא בחשבון את מכלול הנתונים שהציגו הצדדים לפניו, לרבות הכנסותיו של החייב. לא מצאתי כי סכום זה חורג מהמקובל והסביר בהתחשב בנתוניו האישיים של החייב, ולכן לא ראיתי מקום להתערב בהחלטה זו.
9.
משנדחית בקשת רשות הערעור בעניין ההחלטות השנייה והשלישית, ממילא מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע בעניינן, והיא נדחית אפוא.
10.
ככל שהדברים אמורים בבקשה ביחס להחלטה הראשונה, המצב שונה קמעה. כאמור, בית המשפט קמא ביסס את החלטתו הראשונה על פסק דינו של בית משפט זה בעניין ג'ינר . ואולם, ביום 12.11.2019 קיבלה הנשיאה אסתר חיות
בקשה לקיום דיון נוסף בפסק הדין האמור, וזאת באשר לשאלה האם פיצוי בגין אובדן כושר השתכרות לו זכאי ניזוק פושט רגל בגין נזקי גוף שנגרמו לו, מוקנה לנאמן בהליך פשיטת הרגל או לניזוק (דנ"א 1996/19 קוגן נ' ב.ת.ב – בנייני תעשיה באר-שבע בע"מ . להלן: " הדיון הנוסף ") . שאלה זו היא השאלה המצויה במוקד ההחלטה הראשונה.
11.
אשר על כן, הואיל והמצב המשפטי עשוי להשתנות כתוצאה מההכרעה שתינתן במסגרת הדיון הנוסף, ובשים לב לסכום הכסף המדובר (העומד על כ-27,000 ש"ח) ולכך שהכספים מוקפאים ממילא, אבקש מהצדדים להגיש את עמדתם ביחס להסדר הדיוני הבא:
(א)
ההחלטה הראשונה תעוכב עד למתן החלטה בבקשה לסילוק על הסף. ככל שתידחה הבקשה לסילוק על הסף, יעוכב ביצועה של ההחלטה הראשונה עד להכרעה בדיון הנוסף.
(ב)
כספי הפיצויים בחשבון הבנק של החייב יוותרו מוקפאים.
12.
הצדדים מתבקשים להגיש עד ליום ה' 23.1.2020 את עמדתם ביחס להסדר המוצע לעיל. ככל שמי מהצדדים ידחה את ההסדר המוצע, יגישו המשיבים את תשובותיהם לבקשת רשות הערעור עד ליום ה' 6.2.2020. אורך התשובה לא יעלה על 5 עמודים. במקרה זה החייב יהיה רשאי להגיב לתשובות המשיבים עד ליום ה' 13.2.2020. אורך התגובה לא יעלה על 3 עמודים.
13.
על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. לא יוגש כרך אסמכתאות שעניינו פסקי דין או החלטות של בתי משפט בישראל ובלבד שאלו פורסמו במסגרת פרסום רשמי (פ"ד) או שניתן לאתרם במאגרי מידע מסחריים אחרים. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן במישרין לחייב. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. מתבקשת התייחסות לשאלה אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התשובה סיכומים בכתב.
14.
העדר התייחסות כמוהו כהסכמה. העדר תגובה במועד כמוהו כאי התייצבות, על כל הכרוך בכך.
15.
ניתן בזאת צו ארעי לעיכוב ביצועה של ההחלטה הראשונה כך ש כספי הפיצוי יוותרו מוקפאים בחשבון הבנק של החייב , עד למתן החלטה אחרת.
ניתנה
היום, ט"ז בטבת התש"ף (13.1.2020).
ש ו פ ט