רע"א 6857/19 שחם יוסף נ. רו"ח יואב כפיר

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בלוד (כבוד השופטת עירית וינברג-נוטוביץ ) בפר"ק 30781-10-13 ובפר"ק 31074-08-13 מיום 7.10.2019, במסגרתה חויבו המערערים בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות בסך 60,000 ש"ח. בנוסף, הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה עד להכרעה בבקשת רשות הערעור.

1.

המבקשים בענייננו הם מר יוסף שחם, בעל השליטה בחברת אשבל טכנולוגיות בע"מ (להלן: "החברה" ), ובת זוגו גב' נאוה אנוש (להלן, יכונו יחדיו: "המבקשים" ). ביום 19.8.2013 הגישו חמישה עובדים בכירים בחברה (להלן: "העובדים הבכירים" ), הם המשיבים 2 דכאן, בקשה להורות על כינוס אסיפות נושים ובעלי מניות לצורך אישור הסדר על פי סעיף 350(א) לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות" ) (פר"ק 31074-08-13 איינהורן נ' אשבל טכנולוגיות בע"מ ). כחודשיים לאחר מכן, ביום 14.10.2013 הוגשה בקשה נוספת למינוי נאמן ולגיבוש הסדר לפי סעיף 350(א) לחוק החברות, על ידי רשות המיסים (פר"ק 30781-10-13 אגף מס הכנסה – פקיד שומה ירושלים 1 נ' אשבל טכנולוגיות בע"מ ). הדיון בשתי הבקשות אוחד.

2.

ביום 17.11.2013 קבע בית המשפט המחוזי (כבוד השופט אילן ש' שילה ) כי החברה חדלת פירעון, והחליט למנות את רו"ח יואב כפיר ואת עו"ד עמית לדרמן – המשיבים 1 דכאן – כנאמנים לחברה, על מנת שיפעלו לגיבוש הסדר לפי סעיף 350 לחוק החברות (להלן, יכונו יחדיו: "הנאמנים" ).

3.

ביום 10.12.2013 פרסמו הנאמנים מודעה המזמינה את כל הטוען להיותו נושה של החברה להגיש תביעת חוב עד ליום 18.12.2013. בעקבות כך, הגישו העובדים הבכירים תביעות חוב בסך כולל של כ- 130 מיליון ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. ביום 21.1.2016 הכריעו הנאמנים בתביעות החוב שהגישו העובדים הבכירים, ומתוכן אישרו קיומו של חוב לעובדים הבכירים בסך כולל של כ- 63.5 מיליון ש"ח (להלן: "הכרעת החוב" ).

4.

ביום 7.2.2016 הגישו המבקשים לבית המשפט קמא (כבוד השופטת עירית וינברג-נוטוביץ ) ערעור על הכרעת החוב. לאחר שהגישו הצדדים את תגובותיהם וכן לאחר שכשלו הניסיונות לפתור את המחלוקת בגישור, ביום 16.11.2016 הורה בית המשפט לצדדים להגיש סיכומים ביחס לטענותיהם המשפטיות בלבד, וכן קבע כי תחילה יוכרעו הסוגיות המשפטיות ולאחר מכן ייקבע דיון נוסף לבירור הטענות העובדתיות.

5.

הצדדים הגישו את סיכומיהם ביחס לסוגיות המשפטיות, וביום 17.6.2018 נתן בית המשפט קמא את החלטתו ביחס אליהן. במסגרת ההחלטה, אשר מתפרשת על פני 23 עמודים, דן בית המשפט קמא באריכות בטענות שהעלו הצדדים, ומצא כי אין מקום להתערב בהכרעת החוב. בית המשפט קמא הוסיף וקבע כי " לאור התנהלות המבקשים, העיכוב בחלוקת הכספים והנזק שנגרם לנושים ולהליך כולו כתוצאה מכך, כשחלק ניכר מהטענות שהעלו [המבקשים] כבר נטענו או נדחו או שהמועד להעלותן עבר זה מכבר, יש לחייב את [המבקשים] בהוצאות משמעותיות" , והורה כי המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים בסך כולל של 90,000 ש"ח (פסקאות 102-101 להחלטה). לבסוף, הורה בית המשפט למבקשים להגיש את עמדתם בדבר הצורך בבירור עובדתי תוך 7 ימים, בהתאם להחלטתו מיום 16.11.2016 (פסקה 104 להחלטה).

6.

ביום 26.6.2018 הגישו המבקשים במסגרת בקשה 112 את טענותיהם ביחס לסוגיות העובדתיות הדורשות בירור. לאחר שהגישו הצדדים את תגובותיהם, ביום 7.10.2019 נערך דיון במעמד הצדדים. במסגרת הדיון, נתן בית המשפט קמא החלטה הקובעת כי מרביתה של המחלוקת בין הצדדים הוכרעה במסגרת החלטתו מיום 17.6.2018, וכי היקפן של השאלות העובדתיות אשר טרם התבררו מצומצם ביותר. עוד הוסיף בית המשפט קמא כי הסיכוי שתתקבלנה טענותיהם של המבקשים נמוך. משכך, בית המשפט קמא הורה למבקשים להפקיד ערובה להוצאות בסך 60,000 ש"ח תוך 14 יום. ככל שלא יעשו כן, לא תינתן החלטה בבקשה והערעור יימחק.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

7.

ביום 23.10.2019 הגישו המבקשים לבית משפט זה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט קמא, במסגרתה הם מבקשים כי בית המשפט יורה על ביטול ההחלטה, או לחילופין יקבע כי סכום הערובה והמועדים שנקבעו להפקדתה אינם סבירים. הנימוק המרכזי עליו נסובה בקשת רשות הערעור הוא כי בית המשפט קמא השתמש בסמכותו להורות על הפקדת ערובה להוצאות שלא למטרה הקבועה בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות" ) – היא הבטחת הוצאות המשיבים – אלא "כשוט על ראשם של המבקשים, על מנת לדחוק בהם למחוק את בקשתם" (פסקה 22 לבקשת רשות הערעור). עוד נטען כי הסכום אותו קבע בית המשפט קמא כערובה איננו סביר, בהתחשב בכך שמדובר בבקשה שהוגשה בה תגובה אחת על-ידי כל אחד מהמשיבים, וכך גם סד הזמנים הקצר שנקבע להפקדתה. בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור, הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט קמא עד למתן הכרעה בבקשה.

8.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים. ממילא, יש לדחות גם את הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה במסגרתה.

9.

כלל הוא כי החלטות הנוגעות להפקדת ערובה הן מסוג ההחלטות הדיוניות-ניהוליות, אשר בהן לערכאה הדיונית יש שיקול דעת רחב, ומשכך תימנע ערכאת הערעור מלהתערב בהחלטות אלו, אלא במקרים חריגים בהם ההחלטה ניתנה בניגוד לדין או שהיא גורמת לעיוות דין (רע"א 4339/19 קילקר נ' נועם , פסקה 12 (27.08.2019) (להלן: "עניין קילקר" ); רע"א 10142/17 גולד נ' ברגמן , פסקה 4 (28.1.2018)). בפסיקתו של בית משפט זה הותוו מספר שיקולים הצריכים להנחות את בית המשפט בבואו להורות על הפקדת ערובה, ביניהם: מצבו הכלכלי של התובע, סיכויי התביעה, בשים לב למועד הדיון בסוגיה, מורכבות ההליך, וכן זהות הצדדים, התנהלותם ותום לבם (עניין קילקר , בפסקה 12; רע"א 4128/17

LAUDERBAIE YACHTS LTD (חברה זרה) נ' טאוב , פסקה 11 והאסמכתאות שם (29.6.2017)).

10.

בנסיבות המקרה דנן נראה כי בית המשפט קמא איזן בין כלל השיקולים הרלוונטיים באופן שאינו מקים עילה להתערבות. בית המשפט קמא נשען בהחלטתו על כך שמרביתה המוחלט של המחלוקת בין הצדדים הוכרעה בהחלטתו מיום 17.6.2018, וכי סיכוין של יתר טענותיהם של המבקשים להתקבל נמוך. הערכתו זו של בית המשפט קמא ניתנה בשלב מתקדם מאוד של הליך הערעור, ולאחר שהמבקשים קיבלו הזדמנות למקד ולחדד את הטענות העובדתיות שלהם נוכח קביעותיו של בית המשפט קמא בהחלטתו מיום 17.6.2018, הן במסגרת בקשה 112 והן בעל-פה במהלך הדיון שהתקיים ביום 7.10.2019. משכך, לא מצאתי כי קיימת הצדקה להתערב בקביעות אלו, לא כל שכן שעה שהמבקשים עצמם לא הציגו בבקשת רשות הערעור כל טענה שיש בה כדי לסתור קביעות אלו.

11.

זאת ועוד, לא מצאתי ממש בטענתם של המבקשים כי בית המשפט קמא עשה שימוש בסמכותו להורות על הפקדת ערובה להוצאות על מנת למנוע מהם את יומם בבית המשפט. כמתואר לעיל, ערעורם של המבקשים הוגש לפני למעלה משלוש וחצי שנים, במהלכן ניתנו למבקשים שלל הזדמנויות לשטוח את טענותיהם בפני בית המשפט ולהשיב לתגובותיהם של הצדדים, הן בכתב והן בעל פה. בית המשפט קמא אף בחן לעומק את טענות המבקשים ודן בהן באריכות, הן במסגרתם הדיונים שהתקיימו והן בהחלטתו מיום 17.6.2018. על כן, נראה כי אין בהחלטתו של בית המשפט קמא כדי לפגוע בזכות הגישה לערכאות של המבקשים באופן המצדיק התערבות בהחלטה.

12.

באשר לגובה הערובה שקבע בית המשפט קמא, הרי שבשים לב לסכום הגבוה שנקבע בהכרעת החוב עליה הוגש הערעור (כ- 63.5 מיליון ש"ח), בצירוף העובדה שהמבקשים לא קצבו בבקשתם את הסכום עליו הם חולקים, לא מצאתי כי סכום הערובה שנקבע הוא בלתי סביר באופן המצדיק את התערבות ערכאת הערעור. לעניין זה נתתי דעתי גם לכך שבקביעת ההוצאות ניתן להתחשב בשיקולים הנוגעים לדרך התנהלות המבקשים, וממילא שיקולים אלה יכולים להשפיע גם על קביעת גובה הערובה להוצאות. עם זאת, לפנים משורת הדין ועל מנת ליתן למבקשים שהות נוספת להיערך להפקדת הערובה, יוארך המועד להפקדתה עד ליום 21.11.2019.

13.

סוף דבר :

בקשת רשות הערעור נדחית איפוא,

וממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע. משלא נתבקשה תשובת המשיבים, ומטעם זה בלבד, אינני עושה צו להוצאות.