רע"א 4128/17 LAUDERBAIE YACHTS LTD (חברה זרה) נ. יצחק טאוב

לפנַי

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ע' ברקוביץ ) בת"א 8090-02-16 מיום 19.4.2017 (להלן: ההחלטה ), בה חויבו המבקשים בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות המשיבים 2-1 (להלן: המשיבים ).

רקע

1.בקצרה ייאמר כי בשנת 2003 המחה המשיב הפורמאלי, חיים ביאלוסטוצקי (להלן: חיים) למבקשים את זכויותיו בשתי חברות בבעלותו (להלן: חברות אכא ופורקס ) שהן בעלות זכויות בנכס בירושלים (להלן: הנכס ). בשנת 2008 חתמו חיים והמשיב 1 (להלן: טאוב ) על הסכם במטרה להסדיר מחלוקות כספיות שהתגלעו ביניהם (להלן: ההסכם ). במסגרת ההסכם, צוין כי חיים רכש את הנכס והעביר אותו לחברות אכא ופורקס ונקבע כי הוא "משעבד את החברות" לטובת טאוב בגין חובות שהוא חב כלפיו. כמו כן, נקבע מנגנון להתחשבנות בין הצדדים ונקבעו דרכים לסיומה. ההסכם נחתם על ידי חיים ועל ידי המשיבים והוא מהווה חוזה לטובת צד ג' (המבקשים). יצוין כי המבקשת 1, היא חברה זרה שהתאגדה ביוני 2015 (להלן: החברה ), והמבקש 2 הוא בעל השליטה בחברה (להלן: יוסף ). ביום 26.1.2012 הודיע טאוב כי הוא מבטל את ההסכם בשל הפרתו על ידי חיים. במסגרת התביעה העיקרית טוענים המבקשים כי מאחר שטאוב ביטל את ההסכם, עליו להשיב את כל מה שהוענק לו במסגרת ההסכם, לרבות "השעבוד שהוענק לו" על חברות אכא ופורקס, ולהשיב את ניהולן לידי המבקשים. טאוב ממשיך להחזיק בחברות באמצעות המשיב 2.

2.ביום 8.2.2017 הגישו המשיבים בקשה מתוקנת לחיוב המבקשים בהפקדת ערובה להוצאותיהם. במסגרת זו, נטען כי גרסתם של המשיבים ביחס לאישיותה המשפטית של החברה אינה עקבית. כן נטען, כי יש מקום לחיוב החברה בערובה להוצאות בשל היותה חברה זרה; לנוכח העובדה כי הערכת שווי התביעה עומדת על מיליוני דולרים; ובשל כוונת המבקשים להביא מומחה לדין הזר, דבר שייקר את ההליכים גם עבור המשיבים. אשר ליוסף; נטען כי הגדרת המונח "נמחה" בהסכם בין הצדדים מתייחסת רק לחברה וכי היותו של יוסף בעל שליטה בחברה לא מקנה לו זכאות אישית לקבל נכסים שלה.

3.בית המשפט המחוזי אשר דן בבקשה עמד על כך שתכליתה של תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ) היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח כי הוצאותיו של הנתבע תשולמנה במידה והתביעה נגדו תידחה, בייחוד כאשר סיכויי הצלחת התביעה נראים לכאורה קלושים. בית המשפט ציין כי במסגרת השיקולים אותם יש להביא בחשבון ניתן למנות את מקום מושבו של התובע, מצבו הכלכלי, סיכויי התביעה, מורכבות ההליך, השיהוי בנקיטתו ומידת תום הלב של התובע. בית המשפט הטעים כי כאשר התובע הוא תאגיד נקבעו כללים ספציפיים המצויים בסעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: החוק ). צוין כי על פי הוראות הסעיף, בית המשפט רשאי לצוות על חברה תובעת להפקיד ערובה אם מדובר בחברה שאחריות בעלי המניות בה מוגבלת. עם זאת, צוין כי בית המשפט לא יורה על הפקדת ערובה אם החברה הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין או אם בית המשפט סבור כי אין מקום בנסיבות העניין לחייב את החברה בהפקדת ערובה. בית המשפט עמד על כך שעל אף שלשון הסעיף אינה מתייחסת לשאלת סיכויי ההליך, שיקול זה הובא בחשבון בפסיקה במסגרת שיקול הדעת הרחב המוקנה לבית המשפט באיזון בין זכות הגישה לערכאות לבין זכות הנתבע שלא ייצא נפסד במידה ויזכה בדין. אשר ליחס בין תקנה 519 לתקנות לבין סעיף 353א לחוק; צוין כי על פי הפסיקה, כאשר נדון עניינה של חברה תובעת סעיף 353א לחוק גובר על תקנה 519 לתקנות.

4.בבואו ליישם את המבחנים עליהם עמד בהרחבה, בית המשפט ציין כי על פי סעיף 353א לחוק הנטל להוכיח כי החברה תוכל לעמוד בהוצאות שיוטלו עליה, במידה והצד שכנגד יזכה בדין מוטל על כתפיה של החברה. בית המשפט קבע כי המבקשים לא עמדו בנטל ההוכחה ולא הציגו ראיות לביסוס איתנותה הכלכלית של החברה. בנוסף, נקבע כי יש להביא בחשבון כי הוצאות ניהול ההליך תהיינה גבוהות לנוכח הצורך להציג חוות דעת מומחים, וכן את העובדה כי מדובר בחברה זרה וצעירה. אשר לסיכויי התביעה; בית המשפט העריך כי לא מדובר בתביעה אשר סיכוייה גבוהים במיוחד, וזאת לנוכח הקשיים שהועלו במסגרת קדם המשפט. מעבר לכך, נקבע כי נסיבות העניין אינן מצדיקות מתן פטור מחיוב בערובה. בית המשפט עמד על כך כי במקרה של חברה בערבון מוגבל הטלת ערובה היא הכלל ולא החריג וכי הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר על חברה זרה. בית המשפט ציין כי לא מצא לנכון להסתפק בהצעתו של יוסף להפקיד ערבות אישית להבטחת הוצאותיה של החברה, מאחר שגם הוא הגיש תביעה מטעמו ואף הוא לא הראה יכולת כלכלית. על רקע זה, נקבע כי יש יסוד לחיובה של החברה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשים.

5.בבואו לבחון את שאלת חיובו של יוסף בהפקדת ערובה, בית המשפט המחוזי עמד על כך שלהבדיל מזכותו של תאגיד, באיזון בין זכותו של בעל הדין שכנגד לקבל שיפוי בגין הוצאותיו לבין זכות הגישה של הפרט לבתי משפט, יש להעדיף את זכות הגישה לבתי משפט. בית המשפט עמד על כך שעל פי הפסיקה, בעת יישום תקנה 519 לתקנות יש להביא בחשבון שיקולים המחולקים לשני "אשכולות": האחד, תושבות חוץ ואי ציון מען עדכני בכתב התביעה. השני, סיכויי תביעה קלושים ומצב כלכלי ירוד של התובע. בית המשפט ציין כי יוסף טען בצדק כי הוא אינו נופל בגדר המקרים המנויים בשיקולי ה"אשכול" הראשון. בית המשפט הטעים כי ככלל השיקול הנעוץ בסיכויי התביעה אינו מצדיק כשלעצמו חיוב בערובה. ואולם, צוין כי לא כך הדבר כאשר מדובר במקרים שניתן להגדירם כהליך סרק מובהק. בית המשפט קבע כי סיכויי התביעה במקרה דנן אינם גבוהים. בהקשר זה צוין כי קיים קושי משמעותי הנעוץ בשאלת מעמדו של יוסף כתובע, הואיל והוא אינו מופיע בהגדרת "נמחה" בהסכם שעליו מתבססת התביעה. כמו כן, נקבע כי יוסף לא טען ליכולת כלכלית ולא הציג כל ראיה שיש בה כדי להצביע על יכולתו לשאת בתשלום הוצאות, ככל שיהיה בכך צורך. על רקע זה, קבע בית המשפט כי בנסיבות העניין יש מקום לחייב את יוסף בהעמדת ערובה להוצאות המשיבים. בית המשפט דחה את טענתם של המבקשים כי הבקשה מהווה ניסיון לחסום את גישתם לערכאות או להצר את צעדיהם.

6.בית המשפט המחוזי העריך כי הוצאות ניהול ההליך תהיינה גבוהות לנוכח מורכבותו והודעת בא כוחם של המבקשים לפיה יש בדעתם להביא מומחה לדין הזר. עם זאת, נקבע כי יש להעמיד את גובה הערובה בה יחויב יוסף, בשיעור שלא ימנע ממנו את בירור תביעתו. על רקע זה, קבע בית המשפט כי יוסף יפקיד בקופת בית המשפט סך של 50,000 ש"ח וכי החברה תפקיד בקופת בית המשפט סך של 150,000 ש"ח. נקבע כי הסכומים יופקדו עד ליום 21.5.2017 וכי אם המבקשים לא יבצעו את ההפקדה במועדה תביעתם תימחק.

7.ביום 17.5.2017 הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה, עד להכרעה בבקשת רשות הערעור אשר בכוונתם להגיש על ההחלטה לבית משפט זה. ביום 18.5.2017, ניתנה החלטה על ידי בית המשפט, לפיה החברה תבהיר מדוע הגישה את הבקשה "בסמוך מאד" למועד בו יש לבצע את ההפקדה בהתאם להחלטה ולא קודם לכן. בתגובה לכך, ביום 22.5.2017 המבקשת הגישה הבהרה כמבוקש והודיעה כי הגישה בקשת רשות ערעור על ההחלטה לבית משפט זה. ביום 23.5.2017 הבהירה המבקשת כי בקשת רשות הערעור הוגשה ביום 21.5.2017. ביום 14.6.2017 ניתנה החלטה על ידי בית המשפט המחוזי, לפיה מכיוון שהוגשה בקשת רשות ערעור על ההחלטה, הסמכות לדון בבקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה הופקעה מבית המשפט המחוזי והוקנתה בלעדית לערכאת הערעור. בית המשפט הורה כי הבקשה לעיכוב ביצוע תימחק בעוד 14 ימים על מנת לאפשר למבקשת לפנות בבקשה מתאימה לערכאת הערעור.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפנַי.

8.יצוין כי ביום 27.6.2017 ניתן עיכוב ביצוע ארעי על ההחלטה מושא הבקשה עד להחלטה אחרת.

תמצית נימוקי הבקשה

9.המבקשים טוענים ביחס לחברה; כי החברה הוקמה על ידי יוסף אך ורק לצורך קבלת הזכויות בחברות אכא ופורקס. בהקשר זה נטען כי הזכויות בחברות אכא ופורקס הן הנכס היחיד שהיה אמור להיות בבעלותה של החברה ואין לה כל פעילות או נכסים אחרים. על כן, לשיטתם, התניית המשך ניהול ההליך על ידי החברה בהפקדת ערבות על סך 150,000 ש"ח מהווה למעשה פגיעה חמורה בזכות גישתה לערכאות. בהקשר זה נטען כי התנהלות המשיבים היא הסיבה לכך שהחברה מחוסרת אמצעים. כן נטען כי התנהלותם של המשיבים מלמדת כי כל מטרתה של הטלת הערובה על החברה היא לחסום את גישתה של החברה לערכאות. לשיטתם, העובדה שהמשיבים מסרבים להעביר את זכויות הניהול בחברות אכא ופורקס על אף שהם אלו שביטלו את ההסכם, מלמדת על חוסר תום לב קיצוני ושימוש לרעה בהליכי משפט, אשר מצדיקים כשלעצמם את ביטול ההחלטה. המבקשים חוזרים על הצעתם כי במידה וייפסקו הוצאות נגד החברה, יוסף בתור בעל השליטה בחברה, יישא בהן באופן אישי. לחלופין, וככל שלא תבוטל ההחלטה ביחס לחברה, נטען כי יש להפחית את סך הערובה לסך ריאלי, אשר יאזן בין זכותה של החברה לגשת לערכאות לבין ההוצאות אשר עשויות להיות מוטלות עליה, אשר לשיטתם יהיו נמוכות.

אשר ליוסף; נטען כי הזכויות בחברות אכא ופורקס הומחו אליו באופן אישי עוד בטרם החתימה על ההסכם, בשנת 2003. כן נטען, כי חיובו בהפקדת ערובה היא פגיעה חריגה ובלתי מידתית בזכותו לגשת לערכאות ונועדה לחסום בפניו את הדרך לבית המשפט. בנוסף, נטען כי אף אם הטעמים החריגים המצדיקים את חיובו של יוסף בהפקדת ערובה היו מתקיימים, התנהלותם של המשיבים לאורך השנים ובהליך זה בפרט, מצדיקים את ביטול ההחלטה. כמו כן, נטען כי בשלב המקדמי שבו ניתנה ההחלטה, בטרם הוגשו תצהירים, לא ניתן להעריך את סיכויי התביעה. המבקשים טוענים כי אף אם סיכויי תביעתו של יוסף היו נמוכים, אין די בכך כדי לחייבו בערובה ובהיעדר נימוק אחר לחיובו יש לבטל את ההחלטה ביחס אליו. לחלופין, נטען כי יש להפחית באופן משמעותי את סך הערובה שנקבעה ולהעמידה על סכום ריאלי המשקף את ההוצאות "המועטות (אם בכלל)" אשר ייפסקו לטובת המשיבים במידה והתביעה תידחה.

מעבר לכך, המבקשים טוענים כי לבית המשפט המחוזי הייתה סמכות לדון בבקשת עיכוב הביצוע, מאחר שבקשת עיכוב הביצוע הוגשה לפני הגשת בקשת רשות הערעור לבית משפט זה.

דיון והכרעה

10.לאחר עיון בבקשת הערעור ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף ללא צורך בקבלת תגובה. ממילא, יש לדחות גם את הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה במסגרתה.

11.אשר לחיובו של יוסף בהפקדת ערובה ; כידוע, תקנה 519 לתקנות מקנה לבית המשפט סמכות לחייב תובע בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאותיו של הנתבע במידה והתביעה תידחה. הלכה היא כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטות דיוניות-ניהוליות של הערכאה הדיונית, למעט במקרים חריגים. תקנה 519 לתקנות מסמיכה את הערכאה הדיונית להפעיל שיקול דעת רחב, וכפועל יוצא מכך גדר ההתערבות של ערכאת הערעור בהחלטה מסוג זה מצטמצם למקרים בהם ניתנה ההחלטה בניגוד לדין או שהיא גורמת לעיוות דין [ראו: רע"א 9124/16 דביר נ' JKV BETRILIGUNEGES GmbH , פס' 7 והאסמכתאות שם (29.11.2016); רע"א 1741/17 גפני נ' אבולניק , פס' 6 והאסמכתאות שם (5.4.2017)] . סבורני כי המקרה דנן אינו נופל בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור.

12.כידוע, תקנה 519 לתקנות נועדה לאזן בין זכות הגישה לערכאות של התובע לבין זכותו של הנתבע לקניין, וכן זכות הנתבע והאינטרס הציבורי במניעת הגשתן של תביעות סרק. ככלל, אין להתנות את זכותו של התובע לגישה לערכאות שיפוטיות בהפקדת ערובה להוצאות הנתבע, אלא במקרים חריגים. הטעם לכך נעוץ בכך שזכות הגישה לערכאות היא בגדר זכות חוקתית מן המעלה הראשונה [ראו: רע"א 544/89 אויקל תעשיות בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ

פ"ד מד(1) 647, 650 (1990)]. בית משפט זה הדגיש לא אחת כי אין לחייב אדם בהפקדת ערובה אך מחמת עוניו ואין להגביל את זכות הגישה לערכאות לבעלי אמצעים. תקנה 519 לתקנות אינה מתווה את אמות המידה להחלתה. על כן, בפסיקה נקבעו מספר שיקולים מנחים שעל בית המשפט להביא בחשבון בבואו לצוות על הפקדת ערובה. בין היתר: מצבו הכלכלי של התובע, סיכויי התביעה, בשים לב למועד הדיון בסוגיה, מורכבות ההליך, זהות הצדדים, התנהלותם ותום ליבם, תושבות חוץ ואי ציון מען עדכני בכתב התביעה [ראו: רע"א 8575/14 חאמד נ' חברת אלוואטן בע"מ , פס' 10 והאסמכתאות שם (30.12.2014)] .

13.בענייננו, בית המשפט המחוזי העריך, על בסיס הראיות שהוצגו בפניו, כי סיכויי תביעתו של יוסף אינם גבוהים. הערכה זו התבססה על הקושי הנעוץ בשאלת מעמדו של יוסף כתובע בהתחשב בכך שהוא אינו נזכר או מוגדר כ"נמחה" בהסכם מושא התביעה. בנוסף, נקבע כי יוסף לא הוכיח כי הוא בעל יכולת כלכלית ולא הצביע על כל ראיה המעידה על יכולתו לשאת בתשלום הוצאות המשיבים, במידה ותביעתו תידחה. בבקשה שלפנַי יוסף לא ניסה להציג ראיות המעידות על כך שיש ביכולתו לעמוד בתשלום הוצאות הנתבעים (המשיבים) במידת הצורך. נראה כי בנסיבות המקרה דנן האיזון שערך בית המשפט בין זכויותיו של יוסף לבין אינטרס המשיבים להבטחת הוצאותיהם נעשה בהתאם להלכות שנקבעו על ידי בית משפט זה, תוך איזון ראוי בין השיקולים השונים. סבורני כי הערכתו של בית המשפט את סיכויי התביעה כנמוכים יחד עם היעדר המידע באשר ליכולתו הכלכלית של יוסף, מטים את הכף לטובת המשיבים. זאת ועוד, בית המשפט רשאי לשנות מהחלטתו לחייב תובע בהפקדת ערובה אם ימצא לנכון לעשות כן בשלב מאוחר יותר של הדיון, לאחר שתתברר בפניו המסכת העובדתית הרלבנטית [ראו: רע"א 1572/14 עזר נ' אמריקה-ישראל רמת אביב החדשה השקעות בע"מ , פס' 7 (14.7.2014)].

14.אשר לחיובה של החברה בהפקדת ערובה ; ככלל, החלטה על חיוב חברה בערובה והחלטה על גובה הערובה אינן מסוג ההחלטות שערכאת הערעור נוטה להתערב בהן [ראו: ע"א 7193/13 ש.א. פתרונות בע"מ נ' פרופסור אמיר ברנע , פס' 15 (22.9.2014); רע"א 3943/14 טוגו - הלבשה והנעלה בע"מ נ' River Light V L P , פס' 3 (21.7.2014)] על פי סעיף 353א לחוק, בית המשפט רשאי לחייב תובע המאוגד כחברה בעירבון מוגבל או חברת חוץ להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המשפט של הנתבע במידה ותביעתו תידחה. לכלל זה ישנם שני חריגים: בית המשפט מצא כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערובה; או שהחברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע. תכליתו העיקרית של סעיף 353א לחוק היא להפיג את החשש שמא נתבע שזכה בדין לא יוכל להיפרע בגין הוצאותיו מתובע המסתתר מאחורי ישות משפטית ערטילאית נטולת נכסים (ראו: רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר ), פס' 6 (13.7.2008); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי

684 (מהדורה 12, 2015)]. הלכה היא כי בניגוד לכלל במקרה של תובע אישי, כאשר מדובר בחברה-תובעת חיוב בהפקדת ערובה הוא הכלל והפטור הוא החריג. הנטל להוכיח כי יש הצדקה לפטור את החברה התובעת מהפקדת ערובה מוטל על כתפיה. בבוא בית המשפט לבחון האם יש מקום לחייב את החברה התובעת בהפקדת ערובה על פי סעיף זה, עליו לבצע בחינה תלת שלבית [ראו: רע"א 7496/15 אור בנמל בתל אביב הקטנה בע"מ נ' צפון הירקון תל אביב בע"מ , פס' 4 (14.2.2016) (להלן: עניין אור בנמל )]. בשלב הראשון, נבחנת יכולתה הכלכלית של התובעת לעמוד בהוצאות שתפסקנה מבחינה כלכלית. בכלל זה, בית המשפט יביא בחשבון את מצבה הכלכלי של התובעת, את סכום התביעה, מהות ההליך הצפוי, לרבות מורכבותו, הצורך במומחים או גילויים חריגים, שכר הטרחה הצפוי וסיכויי התביעה. אם במסגרת בחינה זו התובעת לא הצליחה להוכיח כי יש ביכולתה לעמוד בהוצאות הנתבע במידה ותביעתה תידחה, הדיון עובר לשלב השני. בשלב השני, בית המשפט יבחן האם ישנן נסיבות המצדיקות מתן פטור מהפקדת ערובה. בשלב השלישי, בית המשפט קובע את גובה הערובה. בשלבים השני והשלישי, בית המשפט נדרש לאזן בין זכות הגישה לערכאות לבין זכותו של הנתבע לקניין, בדומה לאיזון הנערך לשם החלת סעיף 519 לחוק, כאמור [ראו: עניין אור בנמל , פס' 4]. כמו כן, בקביעת הערובה רשאי בית המשפט להתחשב בנכונותם של בעלי השליטה בחברה לערוב באופן אישי להוצאות.

15.בענייננו, בית המשפט המחוזי קבע כי החברה לא הוכיחה כי תוכל לשאת בהוצאות הנתבעים, במידה ותביעתה תידחה. בית המשפט העריך כי הוצאות ההליך תהיינה גבוהות, בין היתר בשל הצורך בהצגת חוות דעת מומחים. כמו כן, בית המשפט הביא בחשבון את היות החברה זרה וצעירה מאד. בנוסף, בית המשפט העריך כי סיכויי התביעה אינם גבוהים, בהתחשב בראיות שהוצגו בפניו ובקשיים אשר התעוררו במסגרת קדם המשפט שנערך לפניו. מעבר לכך, בית המשפט קבע כי לא מתקיימות נסיבות המצדיקות מתן פטור מערובה. עיון בהחלטתו של בית המשפט מעלה כי השיקולים שנמנו לעיל הובאו על ידו בחשבון. יתרה מכך, על פי הצהרות החברה כי היא חסרת נכסים ופעילות, ברור כי לא יהיה באפשרותה לעמוד בהוצאות הנתבעים אם תביעתה תידחה. אשר להצעתו של יוסף לערוב באופן אישי להוצאותיו; אני סבור כי בית המשפט צדק בקבעו כי אין מקום להסתפק בהצעתו של יוסף לערוב להוצאות החברה, הואיל והוא עצמו לא הוכיח כי הוא בעל יכולת כלכלית לעמוד בהוצאות הנתבעים, ככל שיהיה צורך בכך.

16.אשר לגובה הערובה ; כאמור, ערכאת הערעור לא נוטה להתערב בהחלטות הנוגעות לקביעת גובה ערובה. דעתי היא כי בנסיבות העניין, סכום הערובה שנקבע משקף איזון ראוי בין זכויות הצדדים. בית המשפט המחוזי הביא בחשבון את מורכבות ההליך, כמו גם את כוונתם של המבקשים להביא מומחה לדין הזר, דבר שייקר את ההליך. כמו כן, מכתב התביעה ומן הבקשה לחיוב בערובה עולה כי שווי התביעה עומד על מיליוני דולרים. נוכח האמור, לא מצאתי עילה להתערבות בקביעותיו של בית המשפט.

17.סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. משכך, התייתר הצורך לדון בבקשת עיכוב הביצוע. עיכוב הביצוע הארעי מבוטל. משלא נתבקשה תגובת המשיבים, אין צו להוצאות.