רע"א 10142/17 עודד גולד נ. עמנואל ברגמן

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ה' עובדיה ), בה נקבע כי על המבקש להפקיד ערובה בסך 100,000 ₪ להבטחת הוצאות המשיבים.

1.

המבקש הגיש תביעה לבית המשפט המחוזי על סך 3.2 מיליון ₪, בה טען כי הוא הבעלים האמיתי ב-60% ממניות המשיבה 5 המחזיקה בנכס מקרקעין, וכי נכס המקרקעין נמכר מאחורי גבו מבלי להעביר לו את כספי התמורה.

המשיבים הגישו בקשה לבית המשפט המחוזי לחייב את המבקש בהפקדת ערובה בסך 300,000 ₪ לפי תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ). בבקשתם טענו, בין היתר, כי סיכויי התביעה קלושים, שכן לא המבקש הוא בעל המניות במשיבה 5, כי אם חברה זרה המאוגדת באיי הבתולה (להלן: החברה הזרה ) שלה נתונה זכות התביעה; כי המבקש הגיש בעבר תביעה בשם החברה הזרה נגד המשיבים ונגד החברה שרכשה את נכס המקרקעין, אולם התביעה נגד החברה הרוכשת נדחתה, ואילו התביעה נגד המשיבים נמחקה. עוד נטען כי סיכויי הגבייה אפסיים, שכן המבקש סיים זה עתה לרצות עונש מאסר בן מספר שנים בגין הרשעתו בעבירות מרמה; כי הושת עליו קנס העומד כיום על כ-2.3

מיליון ₪; וכי הוטלה עליו חבות אישית של עשרות מיליוני שקלים בגין חובות החברה שהיתה קשורה להליך הפלילי.

2.

בית המשפט המחוזי ציין כי לפי האמור בכתב התביעה, המבקש עצמו מודה כי התנהלותו בנוגע לחברה הזרה נועדה כדי להסוות את התמונה האמיתית בדבר זהות הבעלים בנכס המקרקעין ובחברה הזרה; כי עולים ספקות לא מבוטלים לגבי טיעוני המבקש, המערימים קושי לכאורי ממשי בהוכחת עילת התובענה; וכי רק בתשובתו לבקשה להפקדת ערובה, המבקש מצא לנכון לציין כי ישנו גורם נוסף בעל זכויות בנכס (שלכאורה פעל באמצעות המבקש כדי להסתיר את אחזקותיו בנכס), הזכאי לכאורה למחצית הזכויות בגינן הוגשה התביעה, כל זאת מבלי שהמבקש ראה לציין זאת בכתב התביעה. בית המשפט קבע כי התנהלות זו, כמו התנהלות המבקש כפי שהוא עצמו מייחס לעצמו בכתב התביעה, אינה התנהלות תמת לב. באשר לסיכויי הגבייה, נקבע כי מטענות המבקש עצמו עולה כי מצבו הכלכלי "אינו שפיר" וכי סיכויי הגבייה ממנו "מסופקים ביותר". לנוכח האמור, בית המשפט קבע כי יש לחייב את המבקש בהפקדת ערובה, והעמיד את שיעורה על סך של 100,000 ₪.

3.

בבקשה שלפניי המבקש טוען, בין היתר, כי האירועים אליהם התייחס בית משפט קמא התרחשו לפני שנים רבות, וכי בעבר היתה זו פרקטיקה מקובלת להשתמש בחברות שונות לצורך רכישת בעלות בנכסים, ומכל מקום, בנסיבות דנן אין חברות כאלה ואחרות שנועדו לטשטש את זהות הבעלים בנכס. עוד נטען כי טענות המשיבים בנוגע ליכולת הפירעון של המבקש מושתתות על הליך בלתי חלוט בינו לבין רשויות המס. כן הפנה המבקש לראיות שונות המחזקות, לטענתו, את סיכויי תביעתו. המבקש עותר אפוא לביטול החיוב בערובה, ולחלופין להמרת הערובה בערבות צד ג' מטעם שני ערבים.

4.

דין הבקשה להידחות.

הלכה היא כי החלטה לפי תקנה 519 לתקנות היא מסוג ההחלטות הדיוניות-ניהוליות בהן מסור לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב, וכי התערבות ערכאת הערעור שמורה למקרים בהם ההחלטה ניתנה בניגוד לדין או שהיא גורמת עיוות דין. עוד נקבע, כי השיקולים המנחים שעל בית המשפט להביא בחשבון בבואו להורות על הפקדת ערובה הם, בין היתר, מצבו הכלכלי של התובע, סיכויי התביעה, מורכבות ההליך, זהות הצדדים והתנהלותם ותום לבם (ראו, בין היתר, רע"א 4128/17

LAUDERBAIE YACHTS LTD

(חברה זרה) נ' טאוב , פס' 11 והאסמכתאות שם (29.6.2017)). מהחלטתו של בית משפט קמא עולה כי הוא שקל את השיקולים הצריכים לעניין, וזאת לאחר שבחן את התנהלותו של המבקש, את סיכויי התביעה, ולאחר שנוכח לדעת כי לא עלה בידי המבקש להדוף את הטענות בדבר מצבו הכלכלי. למרות האמור, בית המשפט לא קיבל את בקשת המשיבים במלואה, והורה למבקש להפקיד ערובה בשיעור של שליש מהסכום שנתבקש. זאת, על מנת שלא לחסום דרכו לקבלת יומו בבית המשפט, ומתוך הנחה כי יוכל לגייס את הסכום הדרוש מהגורם הנוסף הזכאי לכאורה למחצית מסכום התביעה, שהצהיר על עצמו כי הוא איש עסקים בעל אינטרס משמעותי בתביעה. מדובר אפוא בהחלטה מנומקת, שלקחה בחשבון את השיקולים הנדרשים, ושאינה מקימה עילה להתערבות ערכאת הערעור.

5.

באשר לבקשתו של המבקש להמיר את הערובה בערבות צד ג', אפנה להחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 31.12.2017, שם צוין כי לא נטען על ידי המבקש כי קיימת מניעה להפקיד את הערובה שנקבעה, בין אם על ידו, בין אם ידי הגורם הנוסף שהוא בעל עניין בתביעה, ובין אם על ידי הערבים המוצעים (אחותו ובנו של המבקש); כי המבקש לא צירף תצהיר מטעם הערבים המוצעים; כי לא הוסבר מדוע הם לא יעמידו לרשות המבקש את סכום הערובה הנדרש; כי לא פורט מהן יכולותיהם הכלכליות של הערבים; וכי מהמעט שניתן לדלות מהמסמכים שצירף המבקש לבקשתו בנוגע לערבים המוצעים, המסקנה היא כי הערבויות המוצעות אינן שוות ערך לערובה שנקבעה, אף לא בקירוב, אם לא להיפך. טעמים אלה עומדים בעינם גם עתה.

6.

אי לכך, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה – אין צו להוצאות.