רע"א 7327/19 מייזליס מיניה כחליפתו של מייזלס וויליאם יהושע ז"ל נ. חיים אל

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת דנה כהן-לקח ) בת"א 23476-11-16 מיום 27.9.2019, בגדרה חויבו המבקשים בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיבים בהליך בסך 180,000 ש"ח. לצדה של הבקשה, הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה עד חלוף 30 ימים ממתן ההכרעה בבקשת רשות הערעור.

1.

ביום 10.11.2016 הגישו המבקשים תביעה אשר הסעד העיקרי המבוקש בה הוא ביטול הסכמים במקרקעין, ביטול רישומים בפנקס הבתים המשותפים והשבה מלאה בקשר להסכמים אלה (ביום 26.1.2017 הוגש כתב תביעה מתוקן). ביום 5.4.2017 הגישו המשיבים תביעה שכנגד שהסעד העיקרי המבוקש בה הוא אכיפת ההסכמים האמורים. החל ממאי 2017 ועד אוגוסט 2018 הגישו במועדים שונים המשיבים 6-1, המשיב 7 והמשיב 8 בקשה לחיוב המבקשים בהפקדת ערובה בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, וביום 27.9.2019, לאחר שהתקבלו תגובות המבקשים (ולאחר שניתנו להם ארכות לפי בקשתם), ניתנה החלטת בית המשפט קמא המורה על הפקדת ערובה בסך 180,000 ש"ח. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

הערה : החלטת בית המשפט קמא דנה גם בבקשות המבקשים (התובעים בהליך העיקרי) לחילופי בעל דין, לצירוף נתבעים ולתיקון כתב התביעה. ואולם, המבקשים לא מערערים על קביעות בית המשפט בעניינים אלה, ולפיכך לא מצאתי צורך להרחיב בהן.

2.

בבקשה שלפניי מלינים המבקשים על החלטת בית המשפט קמא וסבורים כי לא היה מקום לחייב אותם בהפקדת ערובה. לשיטתם, בית המשפט שגה בהחלטתו "תוך התעלמות מהעובדה, שאינה שנויה במחלוקת, לפיה המבקש 4, נציג המבקשים בארץ, מתגורר בארץ והינו בעל נכסים בארץ באופן המאיין את הצורך בהטלת חיוב בערובה " (ההדגשה במקור; סעיף 5 לבקשת רשות הערעור). שגיאה נוספת שנפלה בהחלטת בית המשפט קמא, לשיטת המבקשים, נוגעת לקביעות בית המשפט קמא בדבר זמינות מימושם של נכסי המבקשים הנמצאים בארץ, דבר שאיננו נדרש ואף סותר את הלכות בית משפט זה, וממילא המבקשים ציינו נכסים בני מימוש באופן שאינו מקפח את זכויות המשיבים להוצאות. לחילופין, הם מבקשים כי אורה על הפחתת גובה הערובה לסכום "סביר ומידתי בנסיבות העניין" . לבסוף, מציינים המבקשים כי ההחלטה היא "גזירה שאין בכוחם [...] לעמוד בה" בשל קשיי נזילות נכון למועד הגשת הבקשה עקב פטירתו של המבקש 1 (ראש המשפחה) בחודש פברואר 2019.

3.

דין הבקשה להידחות, אף מבלי להיזקק להתייחסות המשיבים. כלל הוא כי החלטות הנוגעות להפקדת ערובה הן מסוג ההחלטות הדיוניות-ניהוליות בהן מסור לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב, ולא בנקל תתערב ערכאת הערעור אלא במקרים חריגים בהם ההחלטה ניתנה בניגוד לדין או שהיא גורמת לעיוות דין (רע"א 4339/19 קילקר נ' נועם , פסקה 12 (27.8.2019); רע"א 10142/17 גולד נ' ברגמן , פסקה 4 (28.1.2018)). עוד נקבע כי בין השיקולים שעל בית המשפט להביא בחשבון בבואו לצוות על הפקדת ערובה יש להתחשב במצבו הכלכלי של התובע, סיכויי התביעה, בשים לב למועד הדיון בסוגיה, מורכבות ההליך, וכן זהות הצדדים, התנהלותם ותום לבם, תושבות חוץ ואי ציון מען עדכני בכתב התביעה (רע"א 6857/19 שחם נ' רו"ח כפיר , פסקה 9 (3.11.2019); רע"א 4128/17

LAUDERBAIE YACHTS LTD (חברה זרה) נ' טאוב , פסקה 12 והאסמכתאות שם (29.6.2017)).

4.

בענייננו, בית המשפט קמא דן באופן ענייני, מפורט ומנומק בכל הטענות שהעלו הצדדים, בחן אותן בהתאם לחוק ולפסיקה, והכריע בהן לפי מיטב שיקול דעתו תוך איזון של כלל השיקולים הרלוונטיים לעניין. לפיכך, לא מצאתי כל פגם בהחלטת בית המשפט, לא כל שכן פגם המצדיק התערבות ערכאת ערעור זו.

5.

אשר לסכום הערובה שנקבע, בחינתו למול העלויות הכרוכות בניהול ההליך ושווי הזכויות הנטענות נשוא המחלוקת, כמו גם למול חלוקתו במספר הנתבעים (המשיבים דכאן) שיש להבטיח את הוצאותיהם, מעלה כי מדובר באיזון מידתי וראוי שלא מצדיק התערבות.

6.

בקשת רשות הערעור נדחית איפוא, ועמה הבקשה לעיכוב ביצוע. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות. לפנים משורת הדין, ניתנת בזאת ארכה למבקשים להפקדת הערובה להוצאות בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי עד ליום 26.11.2019.