רע"א 9237/18 כרמל דיירקט בע"מ נ. R.H PETERSON CO

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת מ' ברק נבו ) מיום 2.12.2018 בת"א 39806-04-17, בגדרה חויבה המבקשת להפקיד ערובה להבטחת תשלום הוצאות המשיבה.

2.

אתמצת 10 עמודי בקשה ועוד נספחים לרוב: ביום 25.4.2017 הגישה המבקשת תביעה בסך של 3,033,000 ₪ נגד המשיבה, בטענה להפרת הסכמים מחייבים לייבוא מוצרים לישראל; בשל הפרת חובת תום הלב במשא ומתן לכריתתו של הסכם; ובגין התרשלות המשיבה כלפי המבקשת. ביום 6.6.2018 הגישה המשיבה בקשה להורות על חיוב המבקשת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשפט, ככל שהתביעה נגדה תידחה (להלן: הבקשה ).

3.

לאחר עיון בכתובים ובעקבות שמיעת טיעוני ב"כ הצדדים ונציגיהם בשני דיונים בבקשה, הורה בית המשפט למבקשת, בהחלטה מיום 2.12.2018, להפקיד ערובה בסך של 100,000 ₪ לשם הבטחת הוצאותיה של המשיבה.

מכאן הבקשה שלפנַי.

4.

המבקשת טוענת כי יש להורות על ביטול החלטתו של בית המשפט המחוזי משום שזו אינה מנומקת, וכי די בכך כדי לקבל את בקשת רשות הערעור. לגופו של עניין טוענת המבקשת, כי הוכיחה במידה הנדרשת שמצבה הכלכלי איתן, וכי הונה העצמי חיובי. לשיטתה, התצהירים והדוחות שהוגשו לבית המשפט המחוזי מוכיחים את טענתה באשר למצבה הכלכלי, ומשכך אין לחייבה בהפקדת ערובה משום שיש ביכולתה לעמוד בתשלום ההוצאות. המבקשת השיגה גם על סכום הערובה.

5.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, על נספחיה, ושקילת נימוקיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת מבלי צורך להיזקק לתשובה מאת המשיבה. החלטה על חיוב חברה להפקיד ערובה והחלטה על סכום הערובה, הן מסוג ההחלטות שלגביהן מסור שיקול דעת רחב לערכאה הדיונית. ככלל, אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות כגון דא (ראו: רע"א 237/19 כוכב היובל בע"מ נ' אל-הר הנדסה ובנין בע"מ , פסקה 5 (16.1.2019) (להלן: עניין כוכב היובל ); רע"א 4128/17 LAUDERBAIE

YACHTS

LTD

(חברה זרה) נ' טאוב , פסקה 14 (29.6.2017); רע"א 9275/16 י.ש.ע השקעות ויוזמות בע"מ נ' י.ר.א.ם הנדסה אזרחית ותשתיות בע"מ , פסקה 6 (5.1.2017); ע"א 7193/13 ש.א. פתרונות בע"מ נ' פרופסור אמיר ברנע ואח' , פסקה 15 (22.9.2014)). על-פי סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות ), רשאי בית המשפט לחייב תובע המאוגד כחברה בערבון מוגבל להפקיד ערובה להבטחת הוצאות נתבע, לבקשתו, בתובענה שהגישה החברה נגדו. בצדו של הכלל שני חריגים: " נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה [...] בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין"

(סעיף 353א לחוק החברות; ראו גם: עניין כוכב היובל, פסקה 5). עינינו הרואות: חיוב החברה בערובה הוא הכלל – והפטור מערובה הוא החריג, כאשר נטל ההוכחה להצדקת הפטור מהפקדת הערובה, מקום בו עסקינן בחברה-תובעת, רובץ על שכמה.

6.

בנדון דידן, הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה כי יש לקבל באופן חלקי את בקשת המשיבה (הנתבעת) לאחר עיון בטענות הצדדים בכתב; לאחר שני דיונים בבקשה; ולאחר בחינת התצהירים והדוחות שהוגשו במסגרת תגובת המבקשת והמלמדים על מצבה הכלכלי. ניתן היה אמנם להרחיב קמעא בנימוקים שהביאו לתוצאה זו, אך ניכר שבירור הבקשה היה יסודי ומעמיק, גם מבחינת מִשכו, גם מבחינת התשתית שביסוד ההחלטה, לפי האמור בה (טענות הצדדים, לרבות פסיקה שאליה הפנו, תצהיר רו"ח טבת ודוחות (מבוקר וסקור)). משכך, אינני רואה הצדקה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי הן לעצם חיוב המבקשת בהפקדת ערובה, הן לעניין סכומהּ.

7.

לפיכך, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, לא אעשה צו להוצאות.