רע"א 9275/16 רע"א 9275/16

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 7.11.2016 בת"א 25224-04-16 (השופטת ר' ברקאי ), בגדרה חוייבה המבקשת ליתן ערובה להבטחת הוצאות המשיבים על סך של 200,000 ₪.

2.המבקשת היא חברה העוסקת בליווי פיננסי של פרוייקטים בתחום הבנייה. המשיבה 1 היא חברה העוסקת בביצוע עבודות בנייה ותשתית. המשיבים 2, 3 ו-4 הם בעלי מניות במשיבה 1, וערבים לחובותיה. הצדדים התקשרו בקשרי עסקים, במסגרתם סיפקה המבקשת למשיבה 1 שירותי נכיון שיקים ומימון כספי לשם ביצוע פרוייקטים. בשלב מאוחר יותר – עקב קשיים כלכליים אליהם נקלעה המשיבה 1 – ביצעה המבקשת חלק מן הפרוייקטים בעצמה. בין הצדדים נתגלעה מחלוקת כספית, לאחר שלטענת המבקשת הפרה המשיבה 1 את ההסכמים ביניהם, ולא שילמה סכומי כסף שהתחייבה לשלם.

3.ביום 18.4.2016 הגישה המבקשת תביעה נגד המשיבים על סך של 5,291,346 ₪. ביום 20.6.2016 הגישו המשיבים בקשה להורות למבקשת ליתן ערובה להבטחת הוצאותיהם, בהתאם להוראת סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: החוק ). המשיבים טענו כי לנוכח מצבה הכלכלי הרעוע של המבקשת, ובשים לב לסיכוייה הנמוכים של התביעה להתקבל, כמו גם ל'הוצאות האדירות' שהוציאו ועוד יאלצו להוציא במסגרת ניהול ההגנה המשפטית – מן הראוי להורות למבקשת ליתן ערובה כספית בשיעור משמעותי. מנגד טענה המבקשת, כי דין הבקשה להידחות על הסף. המבקשת לא חלקה אמנם על דבר מצבה הכלכלי הרעוע, אך תלתה זאת בהתנהלותם של המשיבים, שאינם משלמים לה את סכומי הכסף שהתחייבו לשלם. כמו כן טענה המבקשת, כי נסיבות העניין מצדיקות לפטור אותה מליתן ערובה, ובכלל זה ציינה את סיכוייה הגבוהים של התביעה להתקבל, את הפגיעה בזכויותיה החוקתיות אם תחוייב ליתן ערובה, ואת התנהלותם של המשיבים הלוקה בחוסר תום-לב.

4.ביום 7.11.2016 נדונה הבקשה בישיבת קדם-משפט, שלאחריה החליט בית המשפט המחוזי, כי לנוכח מצבה הכלכלי הרעוע של המבקשת; בשים לב לכך שככלל יש לחייב חברה בערבון מוגבל המגישה תביעה ליתן ערובה; ו "מבלי להתייחס לסיכויי ההצלחה בתביעה, שאלה שאינני נדרשת לה לצורך הכרעה בשאלה זו של החיוב בהפקדת ערובה" (עמוד 2 להחלטה) – יש מקום לחייב את המבקשת ליתן ערובה על סך של 200,000 ₪.

מכאן הבקשה שלפנַי.

5.לטענת המבקשת, שגה בית המשפט המחוזי כשנעתר לבקשה והורה ליתן ערובה בסכום כסף בלתי-סביר על סמך מצבה הכלכלי בלבד, תוך שהוא מתעלם מן הכללים שנקבעו בפסיקה בנושא זה. כך, לאחר בחינת מצבה הכלכלי של החברה התובעת, ומשלא הוכיחה כי יהיה לאל-ידה לשלם את הוצאות הנתבע ככל שלא תצלח תביעתה, שומה על בית המשפט להמשיך ולבחון את נסיבות העניין, בכלל זה סיכויי התביעה להתקבל; הגורמים למצבה הכלכלי הרעוע של החברה התובעת (האם הורע מחמת התנהלותו של הנתבע); זכויותיהם החוקתיות של הצדדים; וכיוצא באלו שיקולים. כמו כן, גם משהחליט בית המשפט כי יש מקום להטיל ערובה על החברה התובעת, הרי שגובה הערובה צריך להיות מידתי, ויש לאזן אל-נכון בין השיקולים הרלבנטיים. לטענת המבקשת, בחינת השיקולים הנ"ל בנדון דידן מובילה למסקנה כי מן הראוי לפטור אותה מליתן ערובה, ולמצער להפחיתה באופן משמעותי. מנגד , טוענים המשיבים, כי דין הבקשה להידחות, ושבים על הנימוקים העומדים בבסיס הבקשה שהגישו לבית המשפט המחוזי.

6.לאחר עיון בבקשה על נספחיה ושקילת טענות הצדדים מזה ומזה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בעניין של חיוב ליתן ערובה, וגדר התערבותה של ערכאת הערעור בכגון דא מצומצם בהתאם (רע"א 7706/12 עיריית ירושלים נ' 1868 שרותי מזון בע"מ (7.11.2012) פסקה 6). כידוע, בבקשה להורות ליתן ערובה מכוח הוראת סעיף 353א לחוק (כפי שפורשה בפסיקה), הכלל הוא כי יש לחייב את החברה התובעת במתן ערובה, אלא אם הוכיחה כי תוכל לשאת בהוצאות הנתבע אם יזכה בדין, או אם סבור בית המשפט כי נסיבות העניין מצדיקות שלא לחייב את החברה במתן ערובה (רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר (13.7.2008) פסקה 6). בבחינת נסיבות העניין על בית המשפט "ליתן דעתו לשיקולים שונים, ובכלל זה לשאלות האם הוגשה התובענה בתום לב ומה סיכוייה, האם הוגשה הבקשה לערובה רק כדי למנוע תביעה אמיתית של החברה וכן האם מצבה הכספי הרעוע של החברה התובעת נגרם על ידי התנהגות הנתבע"

(שם).

7.בנדון דידן, אין מחלוקת על אודות מצבה הכלכלי הרעוע של המבקשת; ענייננו בשאלה האם נסיבות העניין מצדיקות לפטור אותה ממתן ערובה. אכן, מוטב היה לכאורה אילו הרחיב בית המשפט המחוזי במידה מסויימת את הדיבור לגבי נסיבות העניין, ומדוע אין בהן לשיטתו כדי לפטור את המבקשת ממתן ערובה. מכל מקום, משנדרשתי אני לנסיבות העניין – ובשים לב לגדר התערבותה המצומצם של ערכאת הערעור כאמור – נחה דעתי כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. "בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו [של בקשה לפי סעיף 353א – נ' ס'] לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד , או קלושים מאד"

(רע"א 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11.2.2009) פסקה 13; ההדגשה הוספה). על פני הדברים, סיכויי התביעה להתקבל בענייננו אינם 'גבוהים במיוחד'. אדרבה, בהחלטתו מיום 5.5.2016, שעניינה בבקשת המבקשת להטלת עיקול על כספי המשיבים, קבע בית המשפט המחוזי כי "תביעת המבקשת נגועה בחוסר תום לב ועילת תביעתה אינה טובה דיה עד כי יוותר צו העיקול על כנו" (עמוד 3). על רקע האמור, ולנוכח סכום התביעה המשמעותי (כ-5 מיליון ₪), גם גובה הערובה שנקבע אינו בלתי-סביר.

8.אשר על כן, הבקשה נדחית.

המבקשת תישא בהוצאות המשיבים בסך של 5,000 ₪.