רע"א 995/20 עו"ד יואל פרייליך מפרק חברת גרנד סנטר נ. אירו- סאט השקעות בע

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 7.1.2020 בת"א 45663-01-18 (השופטת ח' פלינר ), בגדרה חויב המבקש, מפרק גרנד סנטר חברה לפיתוח והשקעות ברחוב דיזנגוף בע"מ (להלן: המפרק ,

ו החברה ),

להפקיד ערובה כספית בסך של 500,000 ₪ כתנאי להמשך בירור תביעתו נגד המשיבים 3-1.

2.

ראשית ענייננו בתביעה שהגיש המפרק נגד המשיבים. לטענת המפרק, המשיב 4 (להלן: קחטן ), שהיה בעל השליטה בחברה, מכר למשיבים 3-1 (להלן: המשיבים ) נכס בשווי 26 מיליון ₪, בניגוד להתחייבותו התשקיפית למכור את הנכס לחברה. בתמורה למכירת הנכס, קיבל קחטן אופציה להשתתף בשליש מרווחי פרוייקט עתידי שיוקם במקום. המפרק טוען, כי האופציה ניתנה בתמורה לנכס שהוברח מהחברה, וכי יש להורות למשיבים להעביר לקופת החברה את הכספים בגין מימושה.

3.

ביום 8.4.2018 הורה בית המשפט המחוזי על סילוק התביעה נגד המשיבים על הסף, מחמת העדר יריבות. למעלה מן הצורך, העיר בית המשפט, כי "אם וככל שבירור התביעה היה נמשך, היה על [המפרק] להפקיד ערובה בשיעור של כ-2% מסכום התביעה, קרי סך של 500,000 ש"ח כתנאי להמשך בירורה" . קביעה זו נסמכה בין היתר על כך שהחברה בפירוק, על סכום התביעה הגבוה, ועל "הקשיים הרבים" בניהול התביעה נגד המשיבים.

4.

המפרק הגיש ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי, אשר הופנה הן נגד ההחלטה על סילוק התביעה על הסף, הן נגד הקביעה בעניין סכום הערובה. לאחר שנשמעו טענות הצדדים, בהמלצת בית המשפט, הוסכם כי פסק הדין של בית המשפט המחוזי יבוטל, והתביעה נגד המשיבים תימשך. אשר לגובה הערובה, נקבע כי "בית המשפט קמא יקבע את גובה הערובה לפי תקנה 519. יובהר, כי לנוכח התוצאה שאליה הגיע בית המשפט – בדחותו על הסף את התביעה נגד [המשיבים] – הדברים לעניין הפקדת הערובה נאמרו למעלה מן הצורך, ויהיה מקום לשוב ולהידרש לבקשה זו" (ע"א 4089/18 עו"ד יואל פרייליך נ' קחטן (12.11.2019)).

5.

לאחר שהתיק חזר לבית המשפט המחוזי התקיימה ישיבת קדם-משפט, שבסיומה ניתנה החלטה בעניין המשך בירור התביעה. בין היתר, נקבע כדלקמן: "בעניין הערובה – אין לי אלא להפנות להחלטתי מיום 8.4.2018, שם התייחסתי לאפשרות שביהמ"ש יאמר את דברו לעניין הערובה. אין לי אלא לחזור על הדברים שנאמרו שם" . המפרק טען את טענותיו נגד קביעה זו, אך בית המשפט המחוזי הותיר את החלטתו על כנה, בקובעו כי הנימוקים שביסוד קביעתו הקודמת עומדים בעינם גם לאחר החלטת בית המשפט העליון. בתוך כך צויין, כי "עדיין [...] קיימות משוכות גבוהות ביותר בניהול התביעה נגד [המשיבים]. אמנם נקבע כי אין מדובר במשוכה הנועלת את הדלת [...] אולם עדיין סבורני כי יש בעיות משפטיות ועובדתיות רבות שיהיה מקום להידרש אליהן וסיכויי התביעה בהתאם" .

מכאן בקשת רשות הערעור שלפנַי.

6.

המפרק גורס, כי יש לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי, הן בשל כשלים באופן קבלתה, הן מחמת שגיאות שנפלו בתוכנה. לטענתו, ההחלטה התקבלה חרף העובדה שסוגיית הערובה לא עלתה במהלך הדיון שקדם לה, ומבלי שלצדדים ניתנה זכות טיעון לגבי עניין זה. כמו כן, בית המשפט המחוזי חזר על החלטתו הקודמת, מבלי לנמקה, בניגוד לקביעה לפיה היה עליו לבחון את הסוגיה מחדש.

אשר לתוכן ההחלטה נטען, כי גובה הערובה, שהועמד על שיעור של 2% מסכום התביעה, מופרז, וחורג באופן בלתי מידתי מהסכומים המקובלים בתביעות המוגשות על-ידי חברות בפירוק. בית המשפט המחוזי אמנם קבע, כי קיימים קשיים בניהול התביעה נגד המשיבים, אולם לא פירט באילו קשיים מדובר. לטענת המפרק, ההחלטה התבססה על אותם נימוקים שעליהם ניתנה ההחלטה שבוטלה בערעור, מבלי להתחשב בכך שהקושי בדבר היריבות הוסר, נוכח החלטת בית המשפט העליון. עוד נטען, כי שגה בית המשפט בכך שהתחשב בעובדה שהדיון בתביעה נוספת נגד המשיבים אוחד עם תביעת המפרק, שהרי את הערובה להוצאות המשיבים בגין תביעה זו, ברי שאין להשית על המפרק. לבסוף טען המפרק, כי בית המשפט המחוזי לא דן בטענתו, לפיה התביעה מוגשת נגד מי שסייעו לכאורה לקריסת החברה, ולכן אין לחייבו בהפקדת ערובה.

7.

לטענת המשיבים, הבקשה אינה עומדת באמות המידה למתן רשות ערעור על החלטת ביניים, ודי בכך כדי להביא לדחייתה. המפרק לא הצביע על נזק שיגרם מהפקדת הערובה, ואף לא טען שהחברה אינה יכולה לעמוד בה. יתר על כן, המפרק לא ציין בבקשתו, כי אחד הנושים של החברה העמיד לו אשראי בסך של 1.5 מליון ₪ לצורך ניהול ההליך, אשר מאפשר לו להפקיד את הערובה. לגופם של דברים נטען, כי על-פי סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999, החיוב במתן ערובה הוא הכלל, ופטור מערובה ינתן במקרים בהם החברה הוכיחה שביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע, או כאשר נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערובה. אף אחת מהחלופות אינה מתקיימת בענייננו, ואין הצדקה לפטור את החברה מהפקדת הערובה.

אשר לסכום הערובה טוענים המשיבים, כי

טענת המפרק לפיה מדובר בערובה בשיעור חריג מסכום התביעה אינה מדויקת, וכי פסקי הדין שאליהם הפנה המבקש נבחרו באופן מגמתי. ממילא, שיעור הערובה נקבע ביחס לנסיבות המקרה הקונקרטי, וקביעתו היא מסוג ההחלטות השמורות לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית.

8.

לאחר עיון בבקשה, בתשובה ובנספחיהן, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. אמנם, דומה שסכום הערובה שקבע בית המשפט המחוזי נוטה לצד הגבוה. גם לא ברור מה המשקל שניתן להחלטתו של בית משפט זה ולביטול ההחלטה על סילוק התביעה על הסף. יחד עם זאת, בהחלטה דיונית מובהקת עסקינן; גדר ההתערבות בהחלטות כגון דא – מצומצם (ראו: רע"א 9275/16 י.ש.ע השקעות ויוזמות בע"מ נ' י.ר.א.ם הנדסה אזרחית ותשתיות בע"מ , פסקה 6 (5.1.2017); רע"א 237/19 כוכב היובל בע"מ נ' אל-הר הנדסה ובנין בע"מ , פסקה 5 (16.1.2019)). בנדון דידן, המפרק לא טען כי אין ביכולתו לעמוד בהפקדת הערובה, או כי שיעורה הגבוה פוגע ביכולת גישתו לערכאות. אף לא נטען, כי הפקדת הערובה תגרום לחברה נזק של ממש. משאלו הם פני הדברים, העניין שלפנינו אינו בא בגדר המקרים המצדיקים מתן רשות ערעור והתערבות בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית.

הבקשה למתן רשות ערעור נדחית אפוא בזאת. הצו הארעי שניתן ביום 6.2.2020 – מבוטל.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.