רע"א 7217/20 רמות טבעון- נוף צפת בע"מ נ. הנאמנות לתכנון ופיתוח שירותים למ

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ע' טאהא ) בת"א 37411-04-17 מיום 17.9.2020, בגדרה התקבלה בקשת המשיבים לחייב את המבקשות – רמות טבעון - נוף צפת בע"מ ורמות טבעון מעונות הורים בע"מ, בהפקדת ערובה בסך של 150,000 ש"ח להבטחת הוצאות המשיבים בהליך.

רקע והליכים קודמים

2.

המבקשות הן חלק מאשכול חברות שנוהלו בעניינן הליכי הקפאה החל מיום 7.9.2017, ועד ליום 5.10.2018, בו אושר להן הסדר נושים. המשיב 1 הוא הקדש ציבורי, והמשיבים 11-2 הם נאמנים בהקדש.

3.

המבקשות הגישו לבית המשפט המחוזי תביעה נגד המשיבים, וזאת בעיקרו של דבר, בטענה להפרת הסכם שנכרת ביניהם. על רקע זה, ביקשו המבקשות סעד כספי בסך של כ-5 מיליון ש"ח (להלן: התביעה ).

4.

ביום 9.7.2020 הגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי בקשה לחיוב המבקשות בהפקדת ערובה בשיעור של 10% מסכום התביעה לשם הבטחת הוצאותיהם. בבקשה נטען כי לפי הוראת סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 קמה חזקה לפיה יש לחייב את המבקשות – שהן חברות בעירבון מוגבל, בהפקדת ערובה כאמור. עוד נטען כי המבקשות הן חדלות פירעון ומצויות בהליכי פירוק, וכי אין ברשותן נכסים או כספים מהם ניתן יהיה להיפרע את הוצאות המשיבים, אם המבקשות תחויבנה בתשלום הוצאותיהם. המשיבים הוסיפו וטענו כי חיוב המבקשות בהפקדת ערובה מוצדק אף לנוכח הסכומים ה"דמיוניים", כלשונם, המבוקשים בתביעה, וכן בהיותה הליך סרק. מכל מקום, נטען כי סיכויי התביעה אינם שיקול רלוונטי כאשר עסקינן בתובעות שהן חברות בע"מ. בנוסף, צוין כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר, כיוון שאין בה כל עובדה המחדשת על המתואר בכתבי טענות קודמים שהוגשו במסגרת ההליך.

5.

בתשובתן טענו המבקשות כי בקשת המשיבים לא נתמכה בתצהיר המבסס, בין היתר, את היקף הוצאותיהם הצפויות בהליך. עוד נטען כי אין חשש שהמשיבים לא יוכלו לגבות מהמבקשות את הוצאותיהם, שכן הללו נמצאות בהסדר נושים, מנוהלות על-ידי נאמנים (להלן: הנאמנים ) ומפוקחות על-ידי בית המשפט של הפירוק. למעשה, נטען כי בית המשפט של הפירוק התיר את הגשת התביעה על-ידי הנאמנים; כי המחצית הראשונה של אגרת בית המשפט כבר שולמה על-ידי המבקשות במלואה; וכי בחשבון הסדר הנושים הופקד סך של 150,000 ש"ח על מנת להבטיח את תשלום אגרת בית המשפט והוצאות ההליך במקרה הצורך. נטען עוד כי בקשת המשיבים הוגשה בחוסר תום לב ותוך ניצול לרעה של הליכי משפט; כי סיכויי התביעה אינם מבוטלים; וכי קבלת הבקשה עשויה לחסום את דרכן של המבקשות ולפגוע באופן חמור בזכות הגישה שלהן לערכאות. בנסיבות הללו, נטען כי לא יהיה מוצדק לחייב את המבקשות בהפקדת ערובה, ולחלופין, כי יש לצמצם את סכום הערובה המבוקש.

6.

בתגובתם לתשובה הוסיפו המשיבים, בין היתר, כי יש לחייב את המבקשות בהפקדת ערובה שלא תפחת מסך של 250,000 ש"ח; וכי יש לדחות את ניסיון המבקשות להסתמך על אישור הגשת התביעה על-ידי בית המשפט של הפירוק, שכן זה לא בחן את עילות התביעה לגופן או את יכולת הפירעון של המבקשות אם התביעה תידחה. כן נטען כי המבקשות לא כללו בתשובתן כל התחייבות של הנאמנים להותיר בקופת הפירוק סכומי כסף בעבור תשלום הוצאות המשיבים, וכי אין כל תועלת בסכום שהופקד בחשבון ההסדר, שכן זה נועד בעיקרו לכסות את הוצאות המבקשות עצמן במסגרת ניהול התביעה .

החלטת בית המשפט המחוזי

7.

בהחלטה מיום 17.9.2020, קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת המשיבים, וזאת, כך נקבע, לנוכח הוראת סעיף 353א לחוק החברות, ולא כל שכן, מאחר שהמבקשות חדלות פירעון ולאור כניסתן להקפאת הליכים. כן נקבע כי המבקשות לא טענו, וממילא לא הוכיחו, כי יהא באפשרותן לשאת בהוצאות המשיבים, אם אלה יושתו עליהן. נקבע עוד כי אין רבותא בהקשר זה בסך של 150,000 ש"ח שהופקד בחשבון ההסדר, שכן אגרת בית המשפט לבדה עומדת על סך של מעל 125,000 ש"ח. בנוסף, קבע בית המשפט המחוזי כי אמנם קיים קושי מובנה בהערכת סיכויי התביעה בשלב המקדמי בו מצוי ההליך דנן, ואולם, נקבע כי על פני הדברים, אין למבקשות עילת תביעה ממשית נגד המשיבים 11-2, ומכל מקום, לא הוכח כי עסקינן בתביעה בעל סיכויים גבוהים במיוחד המצדיקים לפטור את המבקשות מהפקדת ערובה.

נוכח כל האמור לעיל, קבע בית המשפט המחוזי כי המבקשות תחויבנה, ביחד ולחוד, בהפקדת ערובה בסך של 150,000 ש"ח לשם הבטחת הוצאות המשיבים.

על החלטה זו נסבה בקשת רשות הערעור דנן.

הבקשה דנן

8.

בבקשתן שבות המבקשות בעיקרו של דבר על הטענות שהעלו בפני בית המשפט המחוזי, ומוסיפות כי יש לבטל את חיובן בהפקדת ערובה, ולחלופין, להפחית את הערובה שנקבעה לסך של 58,035 ש"ח בלבד – המשקף את שכר הטרחה המינימלי המומלץ לפי כללי לשכת עורכי הדין עבור תביעה בסדר גודל כתביעה דנן. עוד נטען כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי מרבית הסכום שהופקד בחשבון ההסדר ישמש לתשלום אגרת בית המשפט, שכן המחצית הראשונה של האגרה שולמה זה מכבר, ואף לאחר תשלום המחצית השנייה יוותר בחשבון ההסדר די והותר לשם תשלום הוצאות בסך של 58,035 ש"ח כאמור. כן נטען כי שגה בית המשפט המחוזי בהערכת סיכויי התביעה, וכי מכל מקום, די בכך שסיכויי התביעה אינם מבוטלים כדי לדחות בקשה להפקדת ערובה.

דיון והכרעה

9.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות, אף מבלי להיזקק לתשובות המשיבים.

10.

כפי שנקבע לא אחת בפסיקה, החלטות בעניין הפקדת ערובה הן החלטות דיוניות המסורות לשיקול דעתה של הערכאה המבררת, וערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בהן, למעט במקרים בהם החיוב בהפקדת ערובה עלול לפגוע באופן בלתי מידתי בזכות הגישה לערכאות של התובע או בזכות הנתבע לקניין (ראו: רע"א 7496/15 אור בנמל בתל אביב הקטנה בע"מ נ' צפון הירקון תל אביב בע"מ , פסקה 4 (14.2.2016) (להלן: עניין אור בנמל ); רע"א 3109/19 רוך נ' נעמה , פסקה 5 (7.7.2019); רע"א 3255/18 אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ נ' מדינת ישראל משרד הבינוי והשיכון , פסקה 9 (10.7.2019) (להלן: עניין אפרופים ). לא שוכנעתי כי המקרה דנן נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים התערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי, ודי בכך כדי לדחות את בקשת רשות הערעור שלפניי.

11.

מעבר לנדרש, יצוין כי דין הבקשה להידחות אף לגופה. כידוע, סעיף 353א לחוק החברות קובע כברירת המחדל כי יש לחייב תובעת שהיא חברה אשר אחריות בעלי מניותיה מוגבלת בהפקדת ערובה, אלא אם כן בית המשפט סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות חיוב בערובה כאמור, או שהחברה-התובעת "הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין" (ראו: סעיף 353א לחוק החברות; וכן ראו: רע"א 211/19 דרור ניהול מלונות בע"מ נ' מסכת אילת בע"מ , פסקה 7 (30.4.2019); רע"א 9237/18 כרמל דיירקט בע"מ נ' R.H. PETERSON CO , פסקה 5 (12.2.2019); עניין אפרופים , בפסקה 10). על רקע האמור, נקבע בפסיקה כי מטבע הדברים, הימצאותה של חברה בהליכי חדלות פירעון מעוררת חשש אינהרנטי בדבר יכולת החברה לשאת בתשלום הוצאות הנתבע, אם יהיה בכך צורך (ראו והשוו: רע"א 6528/14 רפיח בית החלמה בע"מ נ' משרד הבריאות מדינת ישראל , פסקה 6 (18.1.2015); עניין אפרופים , בפסקה 10).

12.

כך בענייננו, לא די בכך שהמבקשות הן חברות אשר אחריות בעלי מניותיהן מוגבלת, ומשכך ברירת המחדל היא כי יש לחייבן בהפקדת ערובה כאמור, אלא שהן אף חדלות פירעון – עובדה המעידה בבירור על קושי אינהרנטי בגביית הוצאות המשיבים במידה והתביעה תידחה. כמו כן, המבקשות לא הציגו בבקשתן כל ראיה על איתנות כלכלית אשר תאפשר להן לעמוד בתשלום הוצאות המשיבים, ולכן לא ראיתי להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי, לפיה הללו לא הרימו את הנטל המוטל עליהן להראות כי מצבן הכלכלי מצדיק לפטרן מהפקדת ערובה. עוד לא ראיתי להתערב בגובה הערובה שראה בית המשפט המחוזי להשית על המבקשות, וזאת נוכח התרשמותו הישירה מנסיבות העניין וממהות הסכסוך שלפניו. ממילא, אני סבורה כי בדין קבע בית המשפט המחוזי כי לא ניתן להסתפק בסכום שהופקד בחשבון ההסדר (השווה לסכום הערובה שהושת על המבקשות), וזאת משסכום זה נועד לשמש, בין היתר, לתשלום מחציתה השנייה של אגרת בית המשפט, וייתכן אף לתשלום הוצאות נוספות הכרוכות בניהול התביעה.

13.

בנוסף, אציין כי אמנם סיכויי התביעה עשויים להוות שיקול רלוונטי בבחינת ההצדקה לפטור חברה מהפקדת ערובה לפי סעיף 353א לחוק החברות, ואולם, ככלל, נקבע כי סיכויי ההליך יצדיקו, כשלעצמם, מתן פטור מהפקדת ערובה כאמור, רק כאשר מדובר בהליך בעל סיכויים גבוהים במיוחד (ראו: רע"א 10376/07 ל. נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ , פסקה 13 (11.2.2009); רע"א 9275/16 י.ש.ע השקעות ויוזמות בע"מ נ' י.ר.א.ם הנדסה אזרחית ותשתיות בע"מ , פסקה 7 (5.1.2017); רע"א 237/19 כוכב היובל בע"מ נ' אל-הר הנדסה ובנין בע"מ , פסקה 5 (16.1.2019). במקרה דנן, בית המשפט המחוזי התרשם על יסוד כתבי הטענות שלפניו כי סיכויי התביעה אינם גבוהים במידה המצדיקה לפטור את המבקשות מהפקדת ערובה, ולא מצאתי טעם להתערב בקביעתו זו.

14.

לבסוף, יש לדחות את טענות המבקשות לגבי היעדר תצהיר התומך בבקשה להפקדת ערובה, שכן אינני סבורה כי יש בנימוקים אשר הביאו לקבלת בקשה זו עובדות חדשות כלשהן אשר דורשות תמיכה בתצהיר.

15.

לנוכח האמור, הבקשה נדחית.

משלא נתבקשו תשובות, אין צו להוצאות.