פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
211/19
לפני:
כבוד השופטת י' וילנר
המבקשת:
דרור ניהול מלונות בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. מסכת אילת בע"מ
2. מלון פאטיו אילת בע"מ
3. יצחק דיין
4. פורמלי מלונות אפריקה ישראל
בע"מ
5. פורמלי אפדור בע"מ
6. פורמלי ברסונו מלונות (טב)
בע"מ
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 10.12.2018 בת"א 24369-01-17,
שניתנה על ידי כב' השופטת ר' ברקאי
בשם המבקשת:
עו"ד עופר צור;
עו"ד יצחק לזר; עו"ד אלכס פלדשר;
עו"ד
עומר רזין
בשם המשיבים 3-1:
עו"ד שאול פלדשו
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ר' ברקאי ) בת"א 24369-01-17 מיום 10.12.2018, בגדרה חויבה המבקשת בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות המשיבים 3-1 (להלן: המשיבים ) בסך של 200,000 ש"ח.
רקע והליכים קודמים
2.
התשתית העובדתית הרלוונטית לבקשה דנן נפרשה זה מכבר בהחלטתי ברע"א 4167/18 מסכת אילת בע"מ נ' דרור ניהול מלונות בע"מ מיום 24.10.2018, ולא ראיתי לחזור על הדברים. בתמצית אציין כי המבקשת, חברת דרור ניהול מלונות בע"מ, הגישה לבית המשפט המחוזי תביעה נגד המשיבים למתן סעד הצהרתי (להלן: התביעה ), ובמסגרת התביעה הגישו המשיבים בקשה לחיוב המבקשת בהפקדת ערובה בסך של 500,000 ש"ח (להלן: הבקשה או הבקשה להפקדת ערובה ). בהחלטתו מיום 24.4.2018 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה וקבע כי המבקשת הינה חברה יציבה ובעלת חוסן כלכלי אשר תוכל לשאת בתשלום הוצאות, אם יושתו עליה (להלן: ההחלטה הראשונה ). המשיבים הגישו לבית משפט זה בקשת רשות ערעור על ההחלטה הראשונה, וזאת, בין היתר, משום שהיא ניתנה מבלי שהגישו תגובתם לתשובת המבקשת לבקשה. בהחלטתי מיום 24.10.2018 הוריתי על ביטול ההחלטה הראשונה והשבת הדיון בבקשה לבית המשפט המחוזי, אשר ישוב ויכריע בה לאחר שיגישו המשיבים את תגובתם, כאמור בתקנה 241(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.
3.
בהתאם לכך, הגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי תגובה לתשובת המבקשת לבקשה להפקדת ערובה, במסגרתה טענו, בין היתר, כי המבקשת לא הציגה מסמכים המלמדים על התחייבויותיה ונכסיה, אלא רק על ההון העצמי שלה, ומשכך לא הוכיחה כי היא יציבה מבחינה כלכלית וכי היא תוכל לשאת בתשלום הוצאות ככל שייפסקו כנגדה.
החלטת בית המשפט המחוזי
4.
בהחלטתו מיום 10.12.2018 (להלן: ההחלטה השנייה ) קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה וקבע כי אין במסמכים שהוצגו על-ידי המבקשת כדי לפרוש תמונה מקיפה דיה ביחס ליציבותה הכלכלית, שכן הם אינם מלמדים על אודות מצבת ההתחייבויות והנכסים של החברה. לפיכך, חייב בית המשפט המחוזי את המבקשת בהפקדת ערובה בסך של 200,000 ש"ח.
על החלטה זו נסבה הבקשה שלפניי.
הבקשה דנן
5.
המבקשת טוענת, בעיקרו של דבר, כי המשיבים לא הציגו כל ראייה המעוררת ספק בדבר יציבותה הכלכלית, ומשכך לא היה מקום לשנות מההחלטה הראשונה. עוד נטען כי מצבה הכלכלי של המבקשת יציב, וכי די בראיות שהציגה מטעמה כדי להוכיח שהיא תוכל לעמוד בתשלום הוצאות המשיבים, ככל שיושתו עליה. עוד טוענת המבקשת כי יש בהון העצמי שלה כדי להוכיח שנכסיה עולים על התחייבויותיה.
המשיבים סומכים ידיהם על החלטת בית המשפט המחוזי, ומדגישים כי אין מקום להתערבות ערכאת הערעור בהחלטות הנוגעות להפקדת ערובה אלא במקרים חריגים, אשר המקרה דנן אינו בא בגדרם. המשיבים מוסיפים כי המבקשת לא עמדה בנטל להוכחת איתנותה הכלכלית הנטענת, ואף משכך יש לדחות את הבקשה.
דיון והכרעה
6.
לאחר העיון בבקשה ובתגובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.
הלכה היא כי החלטות בדבר חיוב בערובה הן החלטות דיוניות במהותן המסורות לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית, ובהתאם ערכאת הערעור תתערב בהן במקרים חריגים בלבד, שבהם ההתערבות נדרשת לשם מניעת פגיעה בלתי מידתית בזכות הגישה לערכאות או בזכות הקניין של התובע (ראו למשל:
רע"א 4128/17 LAUDERBAIE YACHTS LTD
(חברה זרה) נ' טאוב , פסקה 14 ( 29.6.2017 ); רע"א 87/18 אדרי נ' סאייג , פסקה 2 (25.4.2018); רע"א 9237/18 כרמל דיירקט בע"מ נ' R.H. PETERSON CO , פסקה 5 (12.2.2019)). המקרה דנן אינו נמנה עם המקרים החריגים האמורים, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה.
7.
מעבר לנדרש, אוסיף כי גם לגופם של דברים דין הבקשה להידחות. בית משפט זה קבע זה מכבר כי חיוב חברה בערובה לפי סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 הוא הכלל,
ואילו פטור מחיוב בערובה הוא החריג לכלל, כאשר הנטל להוכיח כי יש טעם לפטור מערובה מוטל על כתפיה של החברה התובעת (ראו: עניין אדרי , בפסקה 4; עניין
כרמל דיירקט , שם; אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 685 (מהדורה שתים-עשרה , 2015) ) . בענייננו, בית המשפט המחוזי עיין במסמכים ובטענות הצדדים וקבע כי המבקשת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי יציבותה הכלכלית מצדיקה לפטור אותה מהפקדת ערובה. משכך, ובשים לב לנסיבות העניין ולמהות הסכסוך והיקפו , חויבה המבקשת בהפקדת ערובה בסך של 200,000 ש"ח. לא מצאתי להתערב בקביעות עובדתיות מובהקות אלה של בית המשפט המחוזי, אשר כאמור לא בנקל תתערב בהן ערכאת הערעור (ראו: רע"א 3943/14 טוגו – הלבשה והנעלה בע"מ נ'
River Light V L P , פסקה 3 (21.7.2014) ; והשוו: רע"א 7496/15 אור בנמל בתל אביב הקטנה בע"מ נ' צפון הירקון תל אביב בע"מ , פסקה 5 (14.2.2016) ).
8.
סוף דבר: הבקשה נדחית.
המבקשת תישא בהוצאות המשיבים 3-1 בסך של 5,000 ש"ח.
ניתנה היום, כ"ה
בניסן התשע"ט (30.4.2019).
ש ו פ ט ת