בר"מ 2843/22מאיר ורדי נ. מדינת ישראל ,מינהל התכנון -משרד הפנים

1.

בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 24.3.2022 (עת"ם 66138-01-22, השופטת העמיתה ז' בוסתן ). בית המשפט המחוזי דן בבקשות למתן סעד זמני ולהפקדת ערובה שהוגשו בגדרה של עתירה מינהלית.

2.

מקורה של הבקשה שבפני בסכסוך בין המבקש, בעלים של מקרקעין בעיר נתניה, לבין שמואל דדש, המשיב 4 (להלן: דדש ), שהוא בעליה של חלקת מקרקעין סמוכה (להלן: החלקה הסמוכה ). בתמצית, המבקש מתנגד לכוונתו של דדש להקים בניין בחלקה הסמוכה, אף שקיבל לכך היתר מתאים, בשל השלכותיה הנטענות של הבנייה על המקרקעין שבבעלותו. המשיבים 3-1 הם, בהתאמה, מינהל התכנון במשרד הפנים, ועדת הערר המחוזית לתכנון ובנייה – מחוז מרכז (להלן: ועדת הערר ) והוועדה המקומית לתכנון ולבניה נתניה (להלן: הוועדה המקומית ), ואילו המשיבים 8-5 הם מי שהתקשרו עם דדש במטרה לרכוש דירות בחלקה הסמוכה. יצוין כבר עתה כי המבקש אינו מיוצג.

3.

מבלי לפרט, די לציין כי בחודש ספטמבר 2019 אישרה הוועדה המקומית את בקשתו של דדש לקבלת היתר בנייה בחלקה הסמוכה, כך שיתאפשר לבנות בה בניין בן ארבע קומות. יצוין כי התנגדות שהגיש המבקש התקבלה בחלקה בכל הנוגע לקו הבניין הדרומי ולמרפסות הבניין, אך לא בעניינים נוספים. המבקש הגיש ערר על כך לוועדת הערר, וזה נדחה ביום 21.3.2021.

4.

ביום 31.1.2022 המבקש הגיש עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי, שכוונה כנגד היתר הבנייה, ובהתאמה למתן סעד שיאסור על בנייה מכוחו. בעיקרו של דבר, המבקש טען כי היתר הבנייה ניתן באופן בלתי חוקי וחרף הפגיעה הצפויה במקרקעין שבבעלותו. בד בבד עם העתירה, המבקש הגיש בקשה למתן סעד זמני המכוון להפסקת הבנייה.

5.

להשלמת התמונה יצוין כי ברקע הדברים עומדת עתירה מינהלית קודמת שהגיש המבקש, ואף בה עתר לבטל את היתר הבנייה שניתן לדדש, בטענה שזה אף מבטא מדיניות פוגענית של רשויות התכנון כנגדו. העתירה נמחקה ביום 14.6.2021

לאחר שהמבקש לא שילם אגרה (עת"ם 5066-04-21, השופט מ' קרשן ). ערעור שהגיש המבקש על כך לבית משפט זה נמחק אף הוא, עקב אי הפקדת ערובה ביום 16.12.2021 (עע"ם 5548/21, הרשמת ש' עבדיאן ).

6.

ביום 1.3.2022 הגישו המשיבים 8-5 בקשה לחייב את המבקש בהפקדת ערובה בסך של 75,000 שקלים, כדי להבטיח הוצאותיהם במקרה שהעתירה תדחה. המבקש מצדו טען כי יש לדחות בקשה זו.

7.

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לסעד זמני, בקבעו בין השאר כי סיכויי העתירה קלושים, בהיותה מכוונת כנגד שיקול דעתן של רשויות התכנון. כמו כן, בית המשפט המחוזי מתח ביקורת נוקבת על התנהלותו של המבקש, בשים לב, בין היתר, לשיהוי שנפל בהגשת עתירתו. עוד נקבע כי המבקש לא הוכיח כי עלול להיגרם לו נזק בלתי הפיך ככל שבקשתו לסעד זמני תדחה. מנגד, נקבע כי עיכוב הליכי הבנייה עלול להיות כרוך בנזק ממוני רב.

8.

באשר לבקשה להפקדת ערובה, בית המשפט המחוזי קבע כי יש מקום לחייב את המבקש בהפקדתה, בין השאר בהתחשב במצבו הכלכלי ובעובדה שהתקשה בעבר לשלם הוצאות שנפסקו נגדו בהליך אחר.

9.

בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כלפי החלטתו של בית המשפט המחוזי, הן בנוגע לדחיית הבקשה למתן צו זמני והן בנושא הערובה. בעיקרו של דבר, המבקש חוזר על טענותיו בדבר חוקיות היתרי הבנייה שהוצאו. הוא מוסיף וטוען כי סיכויי העתירה גבוהים, ועל כן סבור שלא היה מקום לחייבו בתשלום ערובה. בד בבד עם הגשת הבקשה, הוגשה גם בקשה לפטור מאגרה בבית משפט זה.

10.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות מבלי להידרש לתשובה. כידוע, התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטותיה של הערכאה הדיונית הנוגעות לסעדים זמניים תיעשה במקרים חריגים בלבד (ראו למשל: בר"ם 7480/15 אבו ליל נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה , פסקה 11 (18.11.2015); בר"ם 3900/17 דאמו הנדסה אזרחית בע"מ נ' מועצה מקומית שיבלי אום אל ג'נם , פסקה 12 (16.5.2017); בר"ם 5872/21 רגבים נ' עיריית ירושלים , פסקה 8 (30.8.2021)). איני סבורה כי המקרה דנן מצדיק חריגה מכלל זה. החלטתו של בית המשפט המחוזי נתנה משקל לכלל השיקולים הרלוונטיים, ולא השתכנעתי כי עלה בידי המבקש להראות שנפל בה כל פגם. כמו כן, לא מצאתי כי קמה הצדקה בנסיבות העניין להתערב אף באיזון שערך בית המשפט המחוזי בהחלטתו לחייב את המבקש בערובה (ראו והשוו: רע"א 211/19 דרור ניהול מלונות בע"מ נ' מסכת אילת בע"מ , פסקה 6 (30.4.2019); רע"א 7799/20 רומנו נ' עיריית נתניה , פסקה 8 (24.11.2020) ; רע"א 4588/21 עו"ד עמית לדרמן – מפרק נ' חברת שמדר אחזקות בע"מ , פסקה 4 (5.7.2021)).

11.

סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה, ובמידה רבה לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.