רע"א 7706/12 עיריית ירושלים נ. 1868 שרותי מזון בע"מ

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט מ' בר-עם) בת"א 34775-12-11 מיום 14.10.2012, במסגרתה נקבע כי על המשיבה ליתן ערובה להבטחת תשלום הוצאות המשפט של המבקשת (להלן: העירייה ) על סך של 50,000 ₪.

רקע

2.

המשיבה הגישה תביעה נגד העירייה בטענה כי חרף הסכם השכירות שנכרת בין הצדדים, סירבה העירייה להתיר למשיבה לקיים אירועים על גג הנכס המושכר, ולפיכך הודיעה המשיבה לעירייה על ביטול ההסכם מחמת הפרה יסודית. המשיבה הגישה תביעה לפיצויים לבית המשפט המחוזי. בכתב הגנתה כפרה העירייה בטענות המשיבה לעניין השימושים המותרים במושכר, וטענה כי על-פי ההסכם היה על המשיבה לקיים במושכר שירותי הסעדה בלבד ו"אירועים נלווים" שאינם אירועי שמחות. בנסיבות אלה, טענה העירייה כי המשיבה ביטלה את ההסכם שלא כדין, ועל כן הגישה תביעה שכנגד לפיצויים בגין הפסד דמי שכירות עתידיים.

3.

העירייה הגישה בקשה לבית המשפט המחוזי לחייב את המשיבה להפקיד ערובה להבטחת תשלום הוצאותיה, על-פי סעיף 353א לחוק החברות , התשנ"ט-1999 .

החלטת בית המשפט המחוזי

4.

בית המשפט המחוזי עמד על האינטרסים השונים אשר בהם יש להתחשב בעת קביעת ערובה לתשלום הוצאות של נתבע. בית המשפט ציין את זכותו של נתבע שלא לצאת בחסרון כיס אם תידחה התובענה וייפסקו הוצאות לטובתו, ומנגד את הפגיעה האפשרית בזכות הגישה של תובע לערכאות. בית המשפט פירט את השיקולים המנחים לעניין הפעלת שיקול הדעת בסוגיה, הכוללים בין היתר את סיכויי ההליך ומורכבותו, מידת תום הלב בנקיטתו, שיהוי, ומצבו הכלכלי של התובע. לאחר בחינת מכלול השיקולים, קבע בית המשפט כי בנסיבות העניין, הגם שיש מקום להורות על הפקדת ערובה, יש לקבוע את שיעורה באופן מידתי ולהעמידה על סך של 50,000 ₪ בלבד. בהקשר זה ציין בית המשפט המחוזי כי לא שוכנע כי תביעת המשיבה היא תביעת סרק, וכי התרשם לאור תצהיר מנהל המשיבה כי יש ביכולתה לעמוד בתשלום הוצאות המשפט.

עיקרי טענות העירייה

5.

העירייה מבקשת לערער על החלטתו של בית המשפט המחוזי לחייב את המשיבה במתן ערובה בסך של 50,000 ₪ בלבד, כאשר סכום התביעה נגד העירייה עומד על סך של 32,251,439 ₪. העירייה מציינת כי על-פי פסיקת בית משפט זה, הכלל הוא כי על התובע להפקיד ערובה בשיעור של 2.5% מסכום התביעה. כמו כן טוענת העירייה כי לא הוכח כי ביכולתה של המשיבה לעמוד בתשלום הוצאות המשפט. התביעה מורכבת וסבוכה, ועל כן צפוי כי הוצאות המשפט בתובענה יהיו בשיעור גבוה. לאור האמור, טוענת העירייה כי בנסיבות העניין ובהתאם להלכה הפסוקה, קבע בית המשפט המחוזי סכום ערובה בשיעור נמוך מהמקובל, שאין בו כדי למלא אחר הרציונאל ומטרות מתן הערובה.

דיון והכרעה

6.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה ושקילת הטענות, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. אינני סבור שיש צורך להיזקק לצורך כך לתגובת המשיבה.

ההכרעה האם להורות על מתן ערובה ובאיזה סכום כסף, נתונה לשיקול דעת הערכאה הדיונית. לעתים רחוקות תתערב ערכאת הערעור בשיעור של סכום הערובה אשר נקבע על-ידי הערכאה הדיונית (רע"א 3686/05 גאלי אחזקות בע"מ נ' פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניה בע"מ (לא פורסמה, 26.7.2005)). על-פי האמור בסעיף 353א לחוק החברות, רשאי בית המשפט, לבקשת נתבע, להורות על מתן ערובה להבטחת הוצאות המשפט של נתבע, אלא אם כן התקיימו שני תנאים חלופיים: בית המשפט סבר שנסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערובה; או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין. עיון בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מעלה כי השיקולים הצריכים לעניין נשקלו על-ידו כדבעי. בית המשפט בחן את סיכויי תביעת המשיבה ואת יכולותיה הכלכליות, בהתאם לתצהיר שהוגש לבית המשפט ובהתחשב בכך שהעירייה בחרה שלא לחקור את המצהיר על יכולותיה הכלכליות של המשיבה. לבסוף קיבל בית המשפט באופן חלקי את בקשת העירייה וקבע כאמור כי על המשיבה להפקיד ערובה בסך של 50,000 ₪. לא ראיתי כי נפל פגם בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי, ולא ראיתי מקום להתערב בהחלטתו.

7.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.