רע"א 7435/17 פרמה לייף בע"מ נ. לייף ווטש טכנולוגיות בע"מ

1.

בקשת רשות ערעור על שתי החלטות של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט א' בכר ), בת"א 6523-02-16 מיום 13.7.2017; עניינה של ההחלטה הראשונה – בקשת המבקשות להורות על הפקדת ערובה על-ידי המשיבה, להבטחת הוצאות ההליך; ועניינה של ההחלטה השנייה – בקשת המבקשות לגילוי מסמכים. שתי הבקשות נדחו; מכאן בקשת הרשות לערער. במאמר מוסגר אציין שבית המשפט המחוזי הציע לצדדים הצעת פשרה, והללו באו בדברים זה עם זה; למשך זמן מה, אפוא, המתינה בקשה זו לתוצאות המשא ומתן שהתנהל. משהודיעו הצדדים על כשלונו של ניסיון הפשרה – הגיעה העת להכריע בבקשה. אקדים ואומר כי איני רואה הצדקה להתערב באיזו מקביעותיו של בית המשפט המחוזי, ועל כן דין הבקשה להידחות.

2.

המבקשות הגישו, בעבר, תביעה נגד המשיבה וזכו בבית המשפט המחוזי בסך של כ-18.5 מיליון ₪. לאחר שהסכום שולם, הופחת הסכום בערעור בבית משפט זה לכ-4 מיליון ₪ בלבד (ע"א 8250/11). לטענת המשיבה, חרף פסק הדין בערעור, לא הושב לה כספה ששילמה ביתר, ועל כן הגישה את התביעה דנא. המבקשות, מצדן, טוענות כי סכום התביעה מנופח וכי הן זכאיות לקזז מן הסכום חיובים שונים שהמשיבה חבה להן.

3.

המבקשות ביקשו להורות למשיבה להפקיד ערובה להבטחת הוצאות ההליך, בשל מצבה הכלכלי הרעוע. בית המשפט מצא כי המשיבה אכן לא עמדה בנטל להוכיח את חוסנה הכלכלי, וציין כי במצב זה הכלל הוא שיש לחייב את החברה בהפקדת ערובה. ברם, חרף זאת דחה בית המשפט את הבקשה להטלת ערובה. נקבע כי מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות חריגה מן הכלל, וזאת בשל המאפיין הייחודי של התביעה: מדובר בתביעה להשבת כספים ששולמו ביתר, כאשר אין מחלוקת כי הסכומים שולמו, וטענת ההגנה היא טענת קיזוז. במצב זה, נטל הראיה עובר לכתפי המבקשות – ויש להתייחס להוצאותיהן הנטענות כ'הוצאות תביעה' ולא כהוצאות הגנה. בנוסף, מכיוון שהמשיבה שילמה את חובה כדין, אולם המבקשות סירבו להשיב לה את כספה – שיקולי מדיניות מצדיקים להימנע מהפקדת ערובה: זכות הגישה לערכאות וזכות הקניין של המשיבה, גוברות על זכות הקניין של המבקשות להבטחת תשלום הוצאותיהן, ככל שייפסקו.

4.

בבקשת הרשות לערער נטען כי מסקנה זו של בית המשפט המחוזי היא שגויה, בהתחשב בקביעתו לפיה חוסנה הכלכלי של המשיבה אינו מוכח. בית המשפט היה צריך לשקול, בנוסף לשיקולים ששקל, גם את סכום התביעה הגבוה, מורכבות ההליך, וכנגזר מאלו – היקף שכר הטרחה שעשוי להיפסק לטובת הזוכה בדין. כמו כן, שגה בית המשפט כשהתייחס להוצאות המבקשות כאל הוצאות תביעה, רק מן הטעם שבפיהן טענת קיזוז. גם שיקולי מדיניות אינם מצדיקים להימנע מהפקדת ערובה, בשים לב לכך שגם המשיבה לא שילמה בזמנו את חובה שלפי פסק הדין, ולשם כך נדרשו הליכי הוצאה לפועל; היא אף פעלה בהקשרים אחרים באופן לא מקובל, על מנת לפגוע במבקשות ובבאי כוחן.

5.

עיינתי בטענותיהן של המבקשות בקשר להפקדת הערובה, אולם לא שוכנעתי כי נפלה שגגה תחת ידו של בית המשפט המחוזי בהקשר זה. כידוע, החלטה בדבר הפקדת ערובה היא נגזרת של איזון בין שיקולים שונים; שיקול הדעת בדבר איזון זה מסור לערכאה הדיונית, ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (רע"א 7706/12 עיריית ירושלים נ' שרותי מזון בע"מ , פסקה 6 (7.11.2012)) . בית המשפט המחוזי, בהחלטה מנומקת ומפורטת, בחן את השיקולים השונים והגיע לכלל מסקנה כי אין הצדקה להכביד על המשיבה בהפקדת ערובה. בית המשפט ביכר את השיקולים התומכים בכך על פני הצורך בהבטחת הוצאות המבקשות, חרף מצבה הכלכלי של המשיבה. אכן, בנסיבות אלו ניתן היה להגיע לתוצאה שונה, אולם לא די בכך על מנת להצביע על פגם שנפל במסקנתו של בית המשפט המחוזי. שיקוליו נכוחים ומסקנתו מבוססת.

6.

עניינה של ההחלטה השנייה – בקשת המבקשות לגילוי מסמכים מסויימים, לצורך ביסוס טענות הקיזוז שלהן (המבוססת על זכאותן לעמלות מסוימות מאת המשיבה). בית המשפט קבע כי בשלב זה אין הצדקה להורות על גילוי המסמכים. בין הצדדים קיים ויכוח בשאלה אם טענות הקיזוז הללו הוכרעו כבר בהליך הקודם, ואם ניתן לשוב ולפתוח מחדש את שנדון בו. טענת המבקשות בהקשר זה היא כי פסק הדין הקודם אכן עסק בסוגיית העמלות, אולם המשיבה הסתירה באותה עת מסמכים ותקבולים שקיבלה. במצב זה, כך קבע בית המשפט המחוזי, אין הצדקה להורות על גילוי המסמכים "בשלב זה של ההליך" .

7.

גם על החלטה זו משיגות המבקשות, אולם אין הצדקה להעתר לבקשתן. בית המשפט המחוזי ציין במפורש, כי החלטתו זו ניתנת "מבלי לקבוע מסמרות בשלב זה של ההליך" ; היא מבוססת על כך, שבטרם יורה על גילוי המסמכים, נדרש להכריע בשאלה מקדמית, והיא אם קיימת אפשרות להעלות את הטענות הנוגעות לעמלות לאחר שסוגיה זו כבר נדונה בהליך הקודם. רק לאחר ששאלה זו תוכרע, ניתן יהיה להכריע בבקשה הפרטנית לגילוי מסמכים. מדובר אפוא בהחלטה שאינה סותמת את הגולל על האפשרות להורות על גילוי המסמכים; כל שנקבע הוא שבשלב זה, בשים לב לטיב המחלוקת שבין הצדדים, אין הצדקה להורות על הגילוי. אם, בהמשך ההליך, יקבע כעניין עקרוני שטענת הקיזוז הזו ניתנת להיטען, אזי יוכלו המבקשות לשוב ולהעלות את טענתן באשר לגילוי המסמכים המבוקשים. על החלטה זמנית שכזו, אין הצדקה ליתן רשות לערער.

8.

לאור האמור, בקשת הרשות לערער נדחית על כל חלקיה. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.