פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
רע"א 4723/21
לפני:
כבוד השופט ע' גרוסקופף
המבקשת:
שולמית אייל
נ ג ד
המשיבים:
1. כונס הנכסים הרשמי תל-אביב
2. עו"ד יניב אינסל
3. קופת הכינוס ע"ש שולמית אייל
4. לשכת ההוצאה לפועל תל-אביב
5. כבוד הרשם גיא אבגי
6. אור אייל
7. ערן אייל
8. עידו אייל
בקשת רשות ערעור על
החלטות בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מימים 2.6.2021, 3.6.2021, 8.6.2021,
15.6.2021, 23.6.2021 ו-2.7.2021
בפש"ר
49809-09-12 שניתנו על ידי כב' השופטת עירית
וינברג-נוטוביץ
בשם המבקשת:
בעצמה
החלטה
1.
הרקע העובדתי הצריך לעניין פורט במסגרת החלטות קודמות שניתנו בשורה ארוכה של הליכים שיזמה המבקשת בבית משפט זה (ראו, למשל, החלטת השופטת ענת ברון בע"א 1128/19 (22.10.2019), והחלטת הנשיאה אסתר חיות בדנ"א 9124/20 (16.2.2021)), ואינני רואה צורך לחזור על הדברים. בקשת רשות הערעור הנוכחית שהגישה המבקשת, שאיננה מיוצגת, מופנית נגד לא פחות משבע מהחלטותיו של בית המשפט המחוזי מרכז בלוד (כב' השופטת עירית וינברג-נוטוביץ ), אשר ניתנו במסגרת הליך פשיטת הרגל המתנהל בעניינה של המבקשת (פש"ר 49809-09-12). החלטות אלו עוסקות במהותן בארבע סוגיות:
א)
ניכוי הוצאות : ביום 24.12.2018 ניתן פסק דינו של בית משפט זה בערעור שהגישה המבקשת, במסגרתו נקבע, בין השאר, כי דירת מגוריה של המבקשת (להלן: הדירה ) תימכר כפנויה, וכי "מטעמים מעשיים ואנושיים" מחצית מתמורת המכר תועבר לידיה (ע"א 838/18. להלן: פסק הדין ). בבקשת רשות הערעור, משיגה המבקשת על חמש מהחלטותיו של בית המשפט קמא בעניין ניכוי הוצאות מחלקה של המבקשת בתמורת המכר – לעניין הוצאות מימוש הדירה (ארבע החלטות מהימים 15.6.2021, 23.6.2021 ו-2.7.2021); ולעניין הוצאות השמירה על הדירה, שנדרשה לנוכח ניסיונות פלישה של המבקשת לאחר מסירת החזקה בה (החלטה מיום 2.6.2021).
ב)
פתיחת תיק הוצאה לפועל לפינוי המבקשת מהדירה :
בחלוף כשנה וחצי מאז שהושלם הליך הפינוי, ביום 26.1.2021 פנתה המבקשת לבית המשפט המחוזי בבקשה לסגירת תיק הוצאה לפועל שנפתח למימוש הפינוי (הוצל"פ 514716-04-19. להלן: תיק ההוצל"פ ) ולשיפוי בגין הנזקים הנטענים שנגרמו לה כתוצאה מהפינוי. בקשה זו נדחתה בהחלטת בית המשפט קמא מיום 3.6.2021.
ג)
תוקף מינויו של הנאמן : ביום 22.3.2021 פנתה המבקשת לבית המשפט המחוזי בבקשה לאכוף את צו מינויו של הנאמן (המשיב 2), בטענה כי אחד מתנאי הצו – חיוב הנאמן בהפקדת כתב התחייבות עצמית – לא קוים עד היום. ביום 8.6.2021 ניתנה החלטתו של בית המשפט קמא בבקשה, במסגרתה קבע שהשגת המבקשת קיבלה מענה מבאת-כוח הכונס הרשמי בדיון מיום 24.3.2021, בציינה כי הנאמן הפקיד את כתב ההתחייבות אצל הכונס בסמוך למועד המינוי.
ד)
חיוב המבקשת בערובה להבטחת הוצאות : במסגרת החלטתו של בית המשפט קמא המפורטת בסעיף ג' לעיל, חייב את המבקשת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות בסך 7,500 ש"ח כתנאי לדיון בבקשתה, וגם על כך מלינה המבקשת.
2.
דין בקשת רשות הערעור להידחות, על ארבעת חלקיה. לעניין ניכוי הוצאות מחלקה של המבקשת בתמורת המכר, הרי שהדבר מתחייב מהוראות סעיף 77 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה ) ותקנה 146 לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985,
הקובעות כי הוצאות ההליך קודמות לכל תשלום אחר מתוך הסכום העומד לחלוקה. בכך, ללמדך שתמורת המכר, ובכלל זה חלקה של המבקשת, הנה סך התשלומים שהתקבלו לאחר ניכוי הוצאות, והחלטתו של בית המשפט קמא לעניין זה תואמת את הוראות הדין. כן יובהר, ככל שמדובר בהוצאות השמירה, כי בית המשפט קמא נתן דעתו לסכומן הגבוה של ההוצאות שהוצאו (כ-300 אלף ש"ח לפי בקשת הנאמן), ולכך שהניכוי התבקש בדיעבד, באופן שאיין את האפשרות לנקוט באמצעים חלופיים שעלותם פחותה, ובשל כך מצא לנכון לנכות מחלקה של המבקשת רק מחצית מהוצאות השמירה שנגרמו בעקבות פעולותיה, ולהטיל את היתרה על קופת פשיטת הרגל (ראו פסקאות 41-40 להחלטתו מיום 2.6.2021). לעניין פתיחת תיק ההוצל"פ , המבקשת סומכת את ידיה על סעיף 20(א) לפקודה, המתנה את פתיחתו של ההליך באישורו של בית המשפט, תנאי אשר לטענתה לא התקיים בענייננו. דא עקא: תיק ההוצל"פ נפתח בהמשך ישיר לפסק הדין, ובהתאם לקבוע בו (לעניין זה, ראו את הקביעה לפיה " הליכי המימוש יחלו באופן מיידי ". פסקה 13 לפסק הדין). מכאן, שטענת המבקשת לפיה הדבר בוצע שלא באישורו של בית המשפט אין לה על מה להישען. אשר
לתקפות מינויו של הנאמן על רקע תניית הפקדת ההתחייבות העצמית, דומה כי בית המשפט שוכנע כי תנאי זה התקיים, ואינני מוצא כל מקום להתערבות בהחלטתו זו. לבסוף, לעניין חיובה של המבקשת בערובה , הרי שבניגוד לטענתה של המבקשת בעניין זה, תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט -2018, אינן חלות במקרה הנדון, הואיל והליך פשיטת הרגל המתנהל בעניינה של המבקשת החל קודם לכניסת התקנות לתוקף. משאלה הם פני הדברים, ובהתאם לאמות המידה החלות, לא מצאתי כי החלטתו של בית המשפט קמא בעניין זה מצדיקה התערבות בשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית בהחלטות בעניין הפקדת ערובה (ראו: רע"א 6857/19 שחם נ' רו"ח יואב כפיר , פסקה 9 (3.11.2019); רע"א 7799/20 רומנו נ' עיריית נתניה , פסקה 8 (24.11.2020)).
3.
יש להצטער על כך שהמבקשת בהתנהלותה מרבה הוצאות הן על קופת הכינוס – הוצאות שחלקן מתגלגלות בסופו של דבר לפתחה וחלקן נופלות על נושיה, והן על אוצר המדינה – הוצאות בהן נושא הציבור בכללותו. בסופו של דבר מזיקה המבקשת בעיקר לעניינה, ופרשת הוצאות השמירה המיותרות תדגים. מן הדין היה להטיל על המבקשת הוצאות לטובת אוצר המדינה בשל בזבוז הזמן השיפוטי, ואולם מתוך התחשבות בנזק העצום שהמבקשת כבר הסבה לעצמה, אמנע מלעשות כן הפעם הזו.
4.
אשר על כן, הבקשה נדחית. לפנים משורת הדין אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, ד' באב התשפ"א (13.7.2021).
ש ו פ ט