דנ"א 9124/20 שולמית אייל נ. עו"ד יניב אנסל, נאמן

זוהי בקשה לקיים דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה (השופטים י' עמית, ד' מינץ ו ע' גרוסקופף ) בע"א 1128/19, בע"א 6475/19 ובע"א 7008/19 מיום 10.12.2020 (להלן: פסק הדין ), בגדרו נדחו ערעורי המבקשת על שורה של החלטות שניתנו במסגרת הליך פשיטת רגל המתנהל בעניינה, והעוסקות בהליך מכירת דירת המגורים שלה (להלן: הדירה ).

1.

עניינה של המבקשת הובא בפני בית משפט זה מספר פעמים ופורט בהרחבה בהחלטות קודמות, ובפרט בפסק הדין בע"א 838/18 (להלן: הערעור הקודם ). המבקשת הוכרזה כפושטת רגל ביום 31.3.2015 ( פש"ר 49809-09-12 ), והמשיב 1 מונה לנאמן על נכסיה (להלן: הנאמן ). ביום 6.12.2018 קיבל בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ע' וינברג-נוטוביץ ) בקשה מטעם הנאמן למימוש זכויותיה של המבקשת בדירה והורה על מכירתה כדירה פנויה. זאת, חרף טענת המבקשת כי 50% מהזכויות בדירה שייכות למעשה לילדיה, בהתאם להסכם גירושין עם בן זוגה לשעבר. על החלטה זו ועל החלטות נוספות שניתנו בעניינה הגישה המבקשת את הערעור הקודם – אשר התקבל חלקית בפסק דינו של בית משפט זה מיום 24.12.2018 (השופטים ד' ברק-ארז , ג' קרא ו ע' גרוסקופף ). בית המשפט קבע כי לא נמצאה עילה להתערבות בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי בעניינה של המבקשת, אך כי מחצית מהתמורה שתתקבל ממכירת הדירה תועבר לה.

2.

בעקבות זאת החל הליך מימושה של הדירה תחת פיקוחו של בית המשפט המחוזי. במהלך שנת 2019 הגישה המבקשת שלושה ערעורים על החלטות שונות שניתנו בעניין מימוש הדירה, ובמסגרתם העלתה טענות בנוגע לעצם מכירת הדירה, להליך מכירתה ולהתנהלות הנאמן. הדיון בשלושת הערעורים אוחד ונקבע ליום 10.12.2020, ולאחריו ניתן פסק דין הדוחה את טענות המבקשת. נקבע, בתמצית, כי בית משפט זה נתן בפסק הדין בערעור הקודם את דעתו על טענותיה של המבקשת וכי אין מקום להידרש לטענות אלה פעם נוספת. עוד הודגש כי גם לגוף הדברים, בפי הנאמן היה מענה הולם לכל טענותיה של המבקשת. בית משפט זה סיכם בציינו כי "בהחלטות בית משפט זה הועברה ביקורת קשה על התנהלותה של [המבקשת], אך היא אוטמת אוזניה מלשמוע. היא ממשיכה בדרכה ומטרידה בהליכי סרק את ערכאות השיפוט בעניינים שכבר בירכו עליהם את המוגמר". עוד חויבה המבקשת בהוצאות בסך 7,500 ש"ח לטובת הנאמן ו-2,500 ש"ח לטובת כונס הנכסים הרשמי. להשלמת התמונה יצוין כי לאחר מתן פסק הדין הגישה המבקשת "בקשה להבהרת פסק הדין ובקשה לעיון חוזר", אשר נדחתה ביום 30.12.2020, וכן נדחתה ביום 20.1.2020 "בקשה לביטול פסק דין".

3.

מכאן הבקשה שלפניי, בה טוענת המבקשת, שאינה מיוצגת, כי פסק הדין ניתן בחוסר סמכות; שהוא אינו מנומק שכן הוא אינו כולל התייחסות לטענות רבות שנטענו על ידה בכל אחד מן הערעורים; וכן כי הוא שגוי לגופו של עניין, מאחר שלגישתה נפלו פגמים בהחלטות בית המשפט המחוזי שהיה על ערכאת הערעור להתערב בהן. עוד טוענת המבקשת כי פסק הדין קבע הלכות חדשות הסותרות הלכות קודמות שנפסקו על ידי בית משפט זה, ומשכך יש לבטל את פסק הדין.

4.

לאחר שעיינתי בפסק הדין נושא הבקשה ובטענות המבקשת, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. תנאי לקיומו של דיון נוסף הוא שבפסק הדין נושא הבקשה נפסקה הלכה אשר "עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה" יש מקום לקיים בה דיון נוסף (ראו סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984; דנג"ץ 3230/18 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה , פסקה 4 (6.8.2018)). בניגוד לטענת המבקשת, בפסק הדין לא נפסקה כל הלכה והוא עוסק כל כולו בדלת אמותיה של המבקשת. טענת המבקשת בדבר הלכות חדשות שנקבעו בפסק הדין הועלתה בעלמא וללא תימוכין ולא ברור כלל אילו הלכות חדשות נפסקו לשיטתה. יתר על כן, בעבר כבר נפסק כי על מנת להצדיק דיון נוסף לא די בכך שבפסק הדין נקבעה הלכה חדשה, ועליה להיות, בין היתר, "ברורה ומפורשת" (דנ"א 8100/19 ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ , פסקה 12 (19.4.2020)). משלא הצביעה המבקשת על הלכה חדשה, וכל שכן הלכה ברורה ומפורשת, אין מנוס מדחיית הבקשה. טענותיה האחרות של המבקשת עוסקות בפגמים שונים שנפלו לשיטתה בפסק הדין נושא הבקשה וכן בהליכים שקדמו לפסק דין זה. כידוע, דיון נוסף אינו "ערעור נוסף", ואין מקום להידרש לטענות "ערעוריות" מעין אלה במסגרת דיון נוסף (ראו: דנ"א 3949/20 פלונית נ' בית חולים אסף הרופא, פוריות הגבר ובנק הזרע , פסקה 6 (6.7.2020)).

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובה אין צו להוצאות .