דנג"ץ 3230/18 פלוני נ. היועץ המשפטי לממשלה

זוהי בקשה לקיים דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה בבג"ץ 3123/17 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה (28.2.2018) (השופטים י' דנציגר , י' עמית ו נ' סולברג (להלן: פסק הדין ), במסגרתו הוכרעו שתי עתירות, בג"ץ 3123/17 ובג"ץ 3070/17, אשר הוגשו על ידי המבקש ועל ידי המשיב 3 בהליך דנן, בהתאמה. הבקשה לקיים דיון נוסף נוגעת לאחת מן ההכרעות בפסק הדין, לפיה אין מקום להתערב בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה, המשיב 1, להציע למשיב 3 להגיע להסדר מותנה לפי סעיף 67א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי ), חלף העמדתו לדין.

רקע עובדתי

1.

במרכז פסק הדין נושא הבקשה עומד אירוע אלימות בין המבקש למשיב 3, שהיה בעת הרלוונטית שוטר במשטרת ישראל (להלן: השוטר ). כמפורט בפסק הדין, האירוע התרחש ביום 26.4.2015 בעת שהמבקש הגיע למקום שבו דווח על חפץ חשוד ולא מילא אחר הוראות השוטר אשר הורה לו להתרחק משם. השוטר דחף את המבקש ואת אופניו לאחור, או אז אמר המבקש לשוטר אמירה שתוכנה אינו ידוע, בתגובה דחף השוטר את המבקש וזה הדף את השוטר ובין השניים התפתח מאבק פיזי. בעקבות האירוע הגישו המבקש והשוטר תלונות הדדיות במשטרה. כמצוין בפסק הדין, פרסום הסרטון שתיעד את האירוע יצר הד תקשורתי ובין היתר, נטען כי מעשי השוטר נבעו מגזענות נוכח היות המבקש יוצא אתיופיה. בסמוך לאחר פרסום הסרטון פרצה מחאה של קהילת יוצאי אתיופיה בישראל על הגזענות המופנית כלפי חברי הקהילה.

ביום 14.6.2015 התפרסמה הודעה לפיה מר יהודה וינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה דאז (להלן: היועץ המשפטי לממשלה הקודם ), החליט לסגור את תיק החקירה נגד השוטר ולהעביר את הטיפול באירוע למחלקת המשמעת במשטרת ישראל. בעקבות אותה החלטה הגיש המבקש בקשות שונות לקבלת חומרים, התקיימו פגישות בין בא כוחו ובין היועץ המשפטי לממשלה הקודם והוגשו על ידו השגות ביחס להחלטה, אשר הועברו לעיונו של היועץ המשפטי לממשלה הנוכחי, ד"ר אביחי מנדלבליט (להלן: היועץ המשפטי לממשלה הנוכחי ), לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה הקודם סיים את תפקידו. לאחר הליכים שונים, המפורטים בפסק הדין, החליט היועץ המשפטי לממשלה הנוכחי לעיין מחדש בהחלטה לסגור את תיק החקירה נגד השוטר, הן עקב אי דיוק עובדתי שנפל בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה הקודם - משהסתבר שהשוטר היה הראשון לפעול בכוח נגד המבקש, והן מכיוון שלא ננקט צעד אכיפה חלופי על ידי המשטרה. בפגישה שקיים עם השוטר הציע לו היועץ המשפטי לממשלה הנוכחי להגיע להסדר מותנה במסגרתו הוא יודה בעובדות המופיעות בהסדר, תיק החקירה נגדו ייסגר ולא יוגש נגדו כתב אישום. למען שלמות התמונה יצוין כי נכון למועד פסק הדין השוטר לא השיב להצעה להסדר המותנה, כך שאותו הסדר מותנה טרם הבשיל אותה עת.

החלטותיו של היועץ המשפטי לממשלה הנוכחי הן העומדות בבסיס העתירות מושא פסק הדין: עתירת השוטר הוגשה נגד החלטת היועץ המשפטי לממשלה הנוכחי לעיין מחדש בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה הקודם; עתירת המבקש הוגשה נגד הצעת היועץ המשפטי לממשלה הנוכחי לשוטר לחתום על הסדר מותנה חלף הגשת כתב אישום. כמו כן טען המבקש כי על היועץ המשפטי לממשלה לשנות את החלטתו בדבר עילת גניזת התיק כנגד המבקש.

פסק הדין מושא הבקשה לדיון נוסף

2.

בקשת המבקש לקיים דיון נוסף נוגעת כאמור לאותו החלק בפסק הדין הדוחה את עתירתו נגד החלטת היועץ המשפטי לממשלה להציע לשוטר לחתום על הסדר מותנה. בעתירתו טען המבקש שסעיף 67י לחוק סדר הדין הפלילי מחייב כי הסדרים מותנים יוחלו אך ורק ביחס לעבירות שייקבעו בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה ויפורסמו לציבור. בענייננו, הנחיית היועץ המשפטי לממשלה מספר 4.3042 "נוהל והנחיות להפעלת תיקון 66 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 - 'הסדר מותנה'" (להלן: ההנחיה ), לא הסמיכה את המשיבה 2, המחלקה לחקירות שוטרים, או את הפרקליטות להציע הסדר מותנה בעבירת התקיפה, ומכאן כי הצעת ההסדר המותנה לשוטר ניתנה בחוסר סמכות. המבקש טען עוד כי עת מדובר באזרחים, רשימת העבירות בהן ניתן להחיל הסדר מותנה מצומצמת יותר ותקפה רק לאירועים שהתרחשו לאחר כניסת ההנחיה לתוקף, באופן שיוצר אפליה בין שוטרים לאזרחים ביישום ההסדרים המותנים.

המדינה טענה בתגובה כי לא נפל פגם בהחלטה להציע לשוטר הסדר מותנה, על אף שעבירת התקיפה לא הופיעה בזמנו בהנחיה, שכן ליועץ המשפטי לממשלה נתון שיקול דעת להציע הסדר מותנה. בנוגע לסעד שהתבקש בדבר החלת הסדר מותנה בעבירת תקיפה אף ביחס לאזרחים, טענה המדינה כי הדבר מבוצע בהליך הדרגתי.

בית המשפט דחה, פה אחד, את עתירת המבקש ואת הטענה כי יש להתערב בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה להציע לשוטר הסדר מותנה, זאת בהתבסס על ההלכה לפיה לתביעה הכללית נתון שיקול דעת רחב בכל הנוגע להחלטות הנוגעות להעמדה לדין וכי בית המשפט לא יתערב בהחלטות כאמור אלא במקרים בהם ההחלטה נגועה בחוסר סבירות קיצוני או שיש בה עיוות מהותי. השופט י' דנציגר קבע כי ההחלטה אם לערוך הסדר מותנה מצויה במתחם שיקול הדעת המוענק לתביעה וכי בית המשפט לא יתערב בה אלא במקרים חריגים. ביחס לנסיבות המקרה דנן ציין השופט י' דנציגר כי: " גם אם יש ממש בטענותיו של המתלונן בדבר חומרת המעשים המיוחסים לשוטר, אין בכך די על מנת להצדיק את התערבותנו בהחלטת היועמ"ש הנוכחי בדבר אופן הטיפול בסוגיה דנא, שכן אין היא, לטעמי, לוקה בפגם קיצוני. מאחר והחלטת היועמ"ש הנוכחי נופלת במתחם הסבירות, הרי שאל לו לבית המשפט להחליף את שיקול דעת היועץ המשפטי לממשלה בשיקול דעתו שלו, אך בשל כך שהוא היה יכול לקבל החלטה אחרת [...] " (פסקה 32). להשלמת התמונה הוסיף השופט י' דנציגר כי אין צורך להידרש לסעדים להם עתר המבקש בנוגע להיקף החלת ההסדר המותנה בדין, מכיוון שהמדינה הציגה את התהליך שבו היא נוקטת ועתידה להוסיף ולנקוט בעניין זה (פסקה 34).

השופט

י' עמית הצטרף לתוצאה אליה הגיע השופט י' דנציגר , " באשר ענייננו בשיקולי העמדה לדין, תחום מובהק המסור לשיקול דעתה של רשויות התביעה, שאין דרכו של בית משפט זה להתערב בו ". השופט נ' סולברג הסכים אף הוא עם אותה מסקנה " בהסתמך על ההלכה הפסוקה באשר להתערבות בשיקול דעתו של היועץ המשפטי לממשלה בכגון

דא; בכלל זה במה שנוגע להסדר מותנה " (פסקה 1).

טענות הצדדים

3.

מכאן הבקשה שבפניי בה טוען המבקש כי בפסק הדין נקבעה הלכה חדשה בנוגע לכלי ההסדר המותנה. לשיטת המבקש, בעוד שהמחוקק קבע, בסעיף 67י חוק סדר הדין הפלילי, כי הסדר מותנה יעשה בגין עבירות אשר יפורטו על ידי היועץ המשפטי לממשלה בהנחיה שתפורסם לציבור, בפסק הדין נקבע כי היועץ המשפטי לממשלה רשאי, במסגרת שיקול דעתו הרחב, להחיל הסדר מותנה אף ביחס לעבירה שאינה מנויה בהנחיה. לחלופין טוען המבקש כי אין ספק בדבר חשיבותה וקשיותה של הפסיקה שכן היא מאשרת הסדר שביצע היועץ המשפטי לממשלה בניגוד לסמכויות שהוענקו לו בחוק. הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שהחריגה מן הסמכות היא מפלה ובלתי שוויונית בין אזרחים מפרי חוק לבין שוטרים מפרי חוק. המבקש מוסיף כי מכיוון שמדובר בחריגה מסמכות אין משמעות לפסיקה אליה הפנה בית המשפט ביחס לכלל אי ההתערבות בהחלטות היועץ המשפטי לממשלה בדבר העמדה לדין.

המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם, בפסק הדין לא נקבעה כל הלכה, בוודאי לא הלכה מפורשת ומודעת. פסק הדין התבסס על ההלכה הקיימת ביחס להיקף שיקול הדעת הרחב המסור ליועץ המשפטי לממשלה בעניין העמדה לדין ויישם אותה על המקרה שבפניו בקובעו

כי החלטת היועץ המשפטי לממשלה להציע לשוטר הסדר מותנה אינה מנוגדת לחוק. המשיבים מוסיפים כי בית המשפט התייחס בפסק דינו לטענות המועלות על ידי המבקש אך לצורך "השלמת התמונה", תוך קביעה כי אין צורך להידרש לסעדים

להם עתר.

המבקש

מצידו הגיש בקשה לאפשר לו זכות תשובה לתגובות המשיבים.

דיון

4.

עיינתי בבקשה לקיום דיון נוסף, בתגובות המשיבים ובפסק הדין מושא הבקשה, ואני סבורה כי דין הבקשה להידחות.

הלכה היא כי דיון נוסף

ינתן מקום שבו בית המשפט העליון קבע הלכה חדשה העומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של ההלכה שנפסקה ראוי לקיים בה דיון נוסף (סעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984; דנ"א 8496/17 ישרוטל בע"מ נ' פקיד שומה אילת , פסקה 7 (31.5.2018); דנ"א 7161/17 שני נ' שליידר , פסקה 17 (4.2.2018)). במקרה דנן, פסק הדין לא קבע כל הלכה אלא יישם, פה אחד, הלכה מושרשת ומבוססת באשר לשיקול הדעת הרחב הנתון לתביעה הכללית בכל הנוגע להחלטות בעניין העמדה לדין ובאשר להיקף הביקורת השיפוטית על החלטות מעין אלה.

עוד נפסק כי על ההלכה לגלות את עצמה על פני פסק הדין ולהיות ברורה ומפורשת ( דנ"פ 7229/16 בן יצחק נ' מדינת ישראל , פסקה 28 ( 3.1.2017)). במקרה דנן, טענותיו של המבקש בדבר היעדר סמכותו של היועץ המשפטי לממשלה להציע לשוטר הסדר מותנה לא נידונו באופן מפורש בפסק הדין, וההכרעה התקבלה על בסיס ההלכה הכללית הקיימת בדבר שיקול הדעת הרחב הנתון לתביעה בכל הנוגע להעמדה לדין כאמור, וכן על יסוד הקביעה כי ההחלטה לערוך הסדר מותנה מצויה באותו מתחם רחב של שיקול דעת. השופט י' דנציגר , בפסקה 34 לפסק דינו, ציין מפורשות כי אין מקום להידרש לסעדים להם עתר המבקש בנוגע להיקף החלת ההסדר המותנה בדין עקב הליכים בהם נוקטת המדינה בעניין. לפיכך, אין מקום לטענה כי נקבעה הלכה, ודאי שלא ברורה ומפורשת, בדבר סמכות היועץ המשפטי לממשלה להחיל הסדר מותנה ביחס לעבירה שאינה מנויה בהנחיה.

5.

סיכומם של דברים, הבקשה לקיים דיון נוסף נדחית.

בהינתן הטעמים המפורטים לעיל, לא ראיתי מקום להגשת תגובה מטעם המבקש לטענות המשיבים.

אין צו להוצאות.