דנ"א 7161/17תומר שני נ. חברת החשמל לישראל בע"מ

שלוש בקשות לדיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה ברע"א 3456/13 חברת חשמל לישראל בע"מ נ' שליידר (29.8.2017) (המשנה לנשיאה (בדימ') א' רובינשטיין , השופט (כתוארו אז) ח' מלצר והשופט י' דנציגר ) שקיבל בחלקו את ערעור המבקשת בדנ"א 7179/17 (להלן: חברת החשמל ) על החלטה להתיר לנהל נגדה תובענה ייצוגית.

הרקע לבקשות

1.

סעיף 31 לחוק משק החשמל, התשנ"ו-1996 קובע כי המחיר שישלמו צרכני החשמל בישראל בעבור השירותים שמספקת להם חברת החשמל (להלן: תעריף החשמל ) ייקבע על ידי הרשות לשירותים ציבוריים – חשמל (להלן: רשות החשמל ) בהתאם ל"עיקרון העלות". עיקרון זה מכתיב כי הציבור בישראל לא ישלם בעבור השירותים שמספקת לו חברת החשמל מעבר לסכום שנדרש לה כדי לכסות את עלות אספקתם של שירותים אלו. עוד קובע הסעיף כי רשות החשמל מוסמכת לקבוע שהוצאות מסוימות שבהן נשאה חברת החשמל לא יובאו בחשבון בעת קביעת תעריף החשמל משום שלא היו דרושות למילוי חובותיה.

2.

בשנת 1999 הצביע מבקר המדינה על ליקויים שנפלו בתשלום תוספות שכר שונות הניתנות לעובדי חברת החשמל. נוכח ממצאיו של המבקר ערכו משרד האוצר ורשות החברות הממשלתיות ביקורת שכר בחברה ומצאו כי רבות מתוספות השכר שהיא מעניקה לעובדיה משולמות לכאורה בניגוד להוראות סעיף 29(א) לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985 (להלן: חוק יסודות התקציב ) הקובע כי " גוף מתוקצב או גוף נתמך לא יסכים על שינויים בשכר, בתנאי פרישה או בגימלאות, או על הטבות כספיות אחרות הקשורות לעבודה, ולא ינהיג שינויים או הטבות כאמור, אלא בהתאם למה שהוסכם או הונהג לגבי כלל עובדי המדינה או באישורו של שר האוצר ". ביום 24.6.2001 פנה הממונה על השכר במשרד האוצר (להלן: הממונה על השכר או הממונה ) לחברת החשמל והתריע בפניה על ממצאי הביקורת ובעקבות זאת החלו חברת החשמל ומשרד האוצר לנהל ביניהם מגעים. ביני לביני, הגישה חברת החשמל לרשות החשמל את דו"חותיה הכספיים לשנת 2000 וביקשה ממנה להכיר בהוצאות שפורטו בהם כעלויות שנדרשה לשאת בהן לצורך מילוי חובותיה. בדו"חות אלו פורטו גם הוצאות שבהן נשאה חברת החשמל בגין תשלום תוספות שכר אסורות לכאורה לעובדיה. בשנת 2002 קבעה רשות החשמל את גובה תעריף החשמל שיידרש הציבור לשלם וזאת, בין היתר, על יסוד הדו"חות הכספיים שהעבירה לה חברת החשמל. כשנה לאחר מכן, קבע הממונה על השכר כי שורה של תוספות שכר שניתנו לעובדי חברת החשמל שולמו בניגוד להוראות סעיף 29(א) לחוק יסודות התקציב. לפיכך הורה הממונה לחברת החשמל להפסיק לאלתר את תשלום התוספות האמורות ולתבוע מעובדיה להשיב לה את הסכומים שקיבלו בגינן. הממונה חזר על דרישה זו גם בשנת 2006 ובעקבות זאת פתחו עובדי חברת החשמל בעיצומים.

3.

מספר שנים לאחר מכן החלה הרשות לניירות ערך לבחון את האופן שבו מחשבת חברת החשמל את העלויות שבהן תידרש לשאת בגין תשלומי פנסיה לעובדים שפרשו. בדיקה זו העלתה כי נפלה טעות באופן שבו חישבה חברת החשמל את גובה הסכום שעליה להפריש לצורך תשלום פנסיות (להלן: הטעות האקטוארית ) וביום 26.8.2009 הורתה הרשות לניירות ערך לחברת החשמל לתקן את דו"חותיה הכספיים בהתאם לממצאי הבדיקה. בעקבות זאת, בחודש דצמבר 2009, פרסמה חברת החשמל דו"חות כספיים מתוקנים בהם דיווחה כי התחייבויותיה הכספיות בגין תשלומי פנסיה נמוכות ב- 8.8 מיליארד ש"ח ממה שפורסם בדו"חות קודמים. עוד דיווחה חברת החשמל כי היא מניחה שחישבה באופן שגוי את התחייבויותיה הפנסיוניות החל משנת 1996 וכתוצאה מכך עליה להשיב לציבור 1.9 מיליארד ש"ח.

4.

ביום 8.7.2009 הגיש המשיב 3 בדנ"א 7161/17 (להלן: המשיב ) בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד חברת החשמל בטענה שעליה להשיב לציבור את הכספים שגבתה ממנו על מנת לממן את תוספות השכר הבלתי חוקיות ששילמה לעובדיה (ת"צ 1756/09). מספר שבועות לאחר מכן, ביום 30.8.2009, הגישו המבקשים בדנ"א 7161/17 (להלן: המבקשים ) בקשה לאישור תובענה ייצוגית בטענה כי על חברת החשמל להשיב לציבור כספים שגבתה ביתר עקב הטעות האקטוארית (ת"צ 22005-08-09). בקשות האישור אוחדו ובעודן מתנהלות נחתם הסכם קיבוצי מיוחד בין חברת החשמל וועד העובדים בחברה שהכשיר את מרבית תוספות השכר שהממונה קבע כי שולמו בניגוד לדין (להלן: ההסכם הקיבוצי ). ביום 3.2.2011 אישר הממונה את ההסכם בציינו כי " אין באישור זה כדי להוות אישור לרכיבי שכר או לכללי תשלומם, כפי שהוסכמו או שהונהגו בחברת החשמל ערב חתימת ההסכם שבנדון ... ככל שהם אינם עולים בקנה אחד עם הוראות סעיף 29 לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985 " (סעיף 5 להחלטה המאשרת). כשנה לאחר מכן, ביום 17.4.2013, התיר בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' סגנית הנשיאה ד' פלפל ) למשיב ולמבקשים לנהל נגד חברת החשמל תובענה ייצוגית בעילות של הטעיה ועשיית עושר ולא במשפט.

5.

חברת החשמל ביקשה לערער על החלטה זו והיועץ המשפטי לממשלה (המבקש בדנ"א 7175/17) התייצב בהליך והודיע כי הוא תומך בבקשתה. במקביל לדיון בבקשת רשות הערעור המשיכה רשות החשמל לבחון את האופן שבו מחשבת חברת החשמל את הסכומים שעליה להפריש לפנסיה והגיעה למסקנה כי הפרשותיה הפנסיוניות בשנים הרלבנטיות לא היו גבוהות מהנדרש. עוד מצאה רשות החשמל כי הטעות האקטוארית החלה להשפיע על הוצאותיה המדווחות של חברת החשמל רק בשנת 2003 ולא הביאה לייקור תעריפי החשמל שנקבעו על ידה בשנת 2002. מטעמים אלו סברה רשות החשמל כי הטעות האקטוארית לא הביאה לגביית יתר.

פסק הדין מושא הבקשות לדיון נוסף

6.

ביום 29.8.2017 התיר בית משפט זה לחברת החשמל לערער על החלטתו של בית המשפט המחוזי וקיבל באופן חלקי את הערעור.

בפסק הדין קבע בית המשפט (מפי המשנה לנשיאה (בדימ') א' רובינשטיין אליו הצטרפו השופט (כתוארו אז) ח' מלצר והשופט י' דנציגר ) כי החלטתו של בית המשפט המחוזי להתיר למשיב ולמבקשים לנהל נגד חברת החשמל תובענה ייצוגית בגין הטעיה מצדיקה התערבות. זאת, כך נקבע, משום שגם אם חברת החשמל הייתה מגלה לרשות החשמל כי היא משלמת תוספות שכר בניגוד לדין ומפרישה כספים ביתר לפנסיה לא היה בכך להכשיר התנהלות כאמור, ומכאן שחלה בענייננו ההלכה שנפסקה בע"א 2505/06 בקר נ' סלקום ישראל בע"מ (9.12.2008) (להלן: עניין בקר ) לפיה " מקום שבו לא היה בגילוי כדי להכשיר פעולה מסוימת, לא ניתן לומר כי קמה עילה של הטעיה ... [ו]יש לתקוף את הפעולה בדרך המלך – לפי הדין האוסר את הפעולה – ולא על-פי עילה עקיפה של הטעיה " (שם, בפסקה 14). מנגד, כך נקבע, אם ההטעיה שעליה מלינים המבקשים והמשיב היא הטעיה במחדל כלפי ציבור הצרכנים, אזי מתעורר קושי לבסס קשר סיבתי בינה ובין הנזק. מטעמים אלו קבע בית המשפט כי עילת ההטעיה אינה האכסניה המתאימה לבירור הטענות שמעלים המבקשים והמשיב כלפי חברת החשמל ועל כן אין מקום לאפשר להם לנהל נגדה תובענה ייצוגית בעילה זו.

7.

עוד קבע בית המשפט כי אין אפשרות סבירה שייקבע כי חברת החשמל התעשרה שלא כדין כתוצאה מהטעות האקטוארית. בית המשפט קיבל בהקשר זה את טענתם של היועץ המשפטי לממשלה וחברת החשמל לפיה נוכח ממצאי הבדיקה שערכה רשות החשמל, אין אפשרות סבירה שייקבע כי הטעות האקטוארית הביאה לייקור של תעריפי החשמל ולהתעשרותה של חברת החשמל שלא כדין. לפיכך קבע בית המשפט כי אין מקום לאפשר למבקשים לנהל נגד חברת חשמל תובענה ייצוגית. מנגד, קבע בית המשפט כי אין מקום להתערב בהחלטה להתיר למשיב לנהל נגד חברת החשמל תובענה ייצוגית להשבת סכומים שנגבו ביתר לצורך מימון תוספות השכר הבלתי חוקיות לכאורה ששילמה לעובדיה. בית המשפט קבע כי ישנה אפשרות סבירה שייקבע כי הדיווחים שהעבירה חברת החשמל לרשות החשמל בנוגע להוצאות שבהן נשאה בשל תשלום תוספות השכר האמורות הביאו לייקור של תעריף החשמל ולגביית יתר מהציבור.

8.

בית המשפט דחה את הטענה לפיה יש להחיל על המקרה דנן את ההלכה שנפסקה ברע"א 729/04 מדינת ישראל נ' קו מחשבה בע"מ

(26.4.2010) (להלן: עניין קו מחשבה ) ולקבוע על יסודה כי לא ניתן לומר שחברת החשמל התעשרה שלא כדין מבלי להצהיר על בטלותו של תעריף החשמל שהותר לה לגבות. לעניין זה קבע בית המשפט כי בניגוד למקרה שדובר עליו בעניין קו מחשבה , במקרה דנן המשיב אינו טוען נגד תוקפו של ההיתר שניתן לחברת החשמל "לגלגל" את תוספות השכר החריגות ששילמה על הצרכנים, אלא מלין על התנהלות פסולה לכאורה של חברת החשמל אשר הובילה למתן ההיתר האמור. בנסיבות אלו, כך קבע בית המשפט, אין צורך לקבוע שההיתר שניתן לחברת החשמל לגבות מחיר מסוים בעבור שירותיה בטל על מנת להגיע למסקנה שהיא התעשרה שלא כדין. מכל מקום, כך נקבע, העובדה שרשות החשמל אפשרה לחברת החשמל לממן לעובדיה תוספות שכר אסורות לכאורה מכיסו של הציבור אין משמעותה בהכרח שהכספים שגבתה חברת החשמל לצורך כך נגבו כדין ככל שההיתר לגבייתם ניתן על יסוד הנחות מוצא שגויות.

9.

כמו כן דחה בית המשפט את הטענה כי האישור שנתן הממונה להסכם הקיבוצי משנת 2011 מכשיר את תוספות השכר האסורות לכאורה ששילמה חברת החשמל בעבר לעובדיה ומונע מחברי הקבוצה המיוצגת לתבוע השבה של הסכומים ששילמו לצורך מימון התוספות האמורות . בית המשפט הפנה בהקשר זה להלכה שנקבעה בבג"ץ 6231/92 זגורי נ' בית הדין הארצי לעבודה , פ"ד מט(4) 749 (1995) (להלן: עניין

זגורי ) ולפיה סעיף 29 לחוק יסודות התקציב אינו חוסם תביעות להשבת תמורות שהועברו במסגרת הסכם שכר הנוגד את הוראותיו, וקבע כי:

חלפו למעלה משני עשורים מאז נכתבו דברים אלה; ראוי להזכירם כיום. התכלית החדה והברורה ביסודו של חוק יסודות התקציב, מניעת הפקרות ואיש הישר בעיניו יעשה בכספי ציבור למיניהם, עודנה עמנו, לרבות בתיק זה. משכך דומני, כי לא נפלה שגגה בקביעתו של בית המשפט המחוזי, לפיה אין ההסכם הקיבוצי פוגע בזכותם של המשיבים להשבה בנידון דידן, ובפרט משעסקינן בצרכנים, המהוים אך צדדים שלישיים. ודוקו – אין באמור כדי לגרוע מסמכותו של הממונה, שכן תפקידו לודא אחידות גישה בנושאי שכר בהקשר התקציבי בין המגזר הציבורי לבין גופים הנתמכים מתקציב המדינה ... וזאת במבט צופה פני עתיד . (שם, בפסקה עב – ההדגשה במקור)

האישור, כך נקבע, שנתן הממונה על השכר להסכם הקיבוצי במקרה דנן הוא צופה פני עתיד ולא בא להכשיר תוספות שכר אסורות לכאורה ששולמו בעבר.

10.

מטעמים אלו קבע בית המשפט כי אין מקום להתערב בהחלטה לאפשר למשיב לנהל נגד חברת החשמל תביעת השבה ייצוגית בגין תשלום תוספות שכר אסורות לעובדיה. עם זאת נקבע כי יש להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי על מנת שיבחן מה סכום ההשבה המדויק שיש לאפשר למשיב לתבוע. השופט (כתוארו אז) ח' מלצר שהצטרף למשנה לנשיאה (בדימ') רובינשטיין העיר בהקשר זה כי:

לשיטתי על כל הצדדים להתייחס בעת בירור

התובענה הייצוגית למשמעויות ולנפקויות ההיתר שניתן בדיעבד על-ידי הממונה על השכר – לחריגות השכר (ללא הסבר מספק), וזאת הן מבחינה מהותית והן מבחינה כמותית . על רקע זה אני קורא, בין השאר, את הסעד הממשי שניסח חברי, המשנה לנשיאה (בדימ') א' רובינשטיין , אשר הורה על החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי הנכבד לשם פסיקה של סכום ההשבה המדויק, בכפוף לבדיקה מחודשת . (פסקה ב' לחוות דעתו – ההדגשות במקור)

מכאן הבקשות לדיון נוסף דנן.

טענות חברת החשמל

11.

לטענת חברת החשמל, בפסק הדין מושא הבקשות לדיון נוסף נקבעה הלכה חדשה לפיה גוף מפוקח שגבה מחיר שהוא מחויב לגבות על פי דין יכול להיחשב כמי שהתעשר שלא כדין גם אם לא נקבע שההחלטה או דבר החקיקה שמכוחם פעל בטלים. חברת החשמל סבורה כי הלכה זו סותרת את ההלכה שנפסקה בעניין קו מחשבה ולפיה לא ניתן לקבוע שגביית מחיר שנקבע בתקנות מהווה התעשרות שלא כדין אם לא נקבע שהתקנות שמכוחן נגבה המחיר בטלות. עוד טוענת חברת החשמל כי האבחנה שערך בית המשפט בין המקרה שעליו דובר בעניין קו מחשבה ובין המקרה דנן אינה נכונה משום שהן בעניין קו מחשבה והן בענייננו נטען כי גוף מפוקח שגבה מחיר שהיה מחובתו לגבות התעשר שלא כדין. מכל מקום, כך טוענת חברת החשמל, גם אם ישנם הבדלים כאלו ואחרים בין המקרה שדובר עליו בעניין קו מחשבה ובין המקרה דנן, לא ניתן לחלוק על כך שההלכה שנפסקה בעניין קו מחשבה חלה בענייננו, שכן גם בענייננו לא ניתן לקבוע שחברת החשמל התעשרה שלא כדין מבלי לקבוע קודם שרשות החשמל התירה לה לגבות מחיר מופרז בניגוד לדין.

12.

בנוסף על כך טוענת חברת החשמל כי פסק הדין קובע שסמכותו של הממונה על השכר באוצר לאשר הסכמי שכר הנוגדים את הוראות סעיף 29 לחוק יסודות התקציב צופה פני עתיד ואינה מאפשרת לו להכשיר בדיעבד תוספות שכר ששולמו בניגוד להוראותיו של סעיף זה. לטענת חברת החשמל מדובר בהלכה חדשה וקשה הסותרת את הוראת סעיף 29ב(ב)(2)(א) לחוק יסודות התקציב הקובע כי במקרה שבו נחתם הסכם שכר הנוגד את הוראות סעיף 29 לחוק הממונה רשאי " לקבוע מהו ההסכם או ההסדר אשר יכול לחול על הצדדים במקום ההסכם הנוגד, לרבות בדרך של אישור הוראה מהוראות ההסכם הנוגד ". חברת החשמל מוסיפה וטוענת בהקשר זה כי קביעתו של בית המשפט בנוגע לסמכותו של הממונה לאשר הסכמי שכר נוגדים אינה מהווה יישום של ההלכה שנפסקה בעניין זגורי , שכן הלכה זו נפסקה לפני שנחקק סעיף 29ב לחוק יסודות התקציב ועניינה בשאלה האם צדדים להסכם שכר נוגד נדרשים להשיב את מה שקיבלו על פי הסכם זה לאחר שנקבע כי הוא בטל. כן טוענת חברת החשמל כי ההבהרה שבסעיף 5 לאישור הממונה להסכם הקיבוצי לפיה הוא אינו מכשיר תוספות שכר ששילמה חברת החשמל בעבר בניגוד לדין, אינה מתייחסת לתוספות השכר שעליהם מדובר בענייננו והדברים נכתבו מפורשות בסעיף 6 לאישור. לבסוף טוענת חברת החשמל כי פסק הדין מושא הבקשות לדיון נוסף מתעלם מטענת ההתיישנות שהעלתה ולפיכך הופך בפועל הלכות מושרשות בדיני ההתיישנות.

טענות היועץ המשפטי לממשלה

13.

היועץ המשפטי לממשלה מצטרף לטענתה של חברת החשמל לפיה פסק הדין מושא הבקשות לדיון נוסף סותר את ההלכה שנפסקה בעניין קו מחשבה . לכך מוסיף היועץ המשפטי לממשלה כי פסק הדין מאפשר התערבות שיפוטית בהחלטות המצויות בליבת שיקול הדעת הרגולטורי גם אם לא נתקפו במישרין או בעקיפין בעילות מנהליות ופותח פתח לביקורת שיפוטית על החלטות רגולטוריות שלא על פי אמות המידה שנקבעו במשפט המנהלי. כמו כן טוען היועץ המשפטי לממשלה כי הקביעה לפיה ההיתר שניתן לחברת החשמל אינו פוטר אותה מהשבה אם ניתן על יסוד הנחות שגויות, סוטה אף היא מהלכת קו מחשבה שכן היא מאפשרת לקבוע כי היתר חוקי שניתן על ידי רשות מוסמכת בטל גם אם אינו בלתי סביר באופן קיצוני. מנגד, בשונה מחברת החשמל, סבור היועץ המשפטי לממשלה כי בפסק הדין מושא הבקשות לדיון נוסף לא נקבעה הלכה לפיה הממונה אינו רשאי להכשיר בדיעבד תוספות שכר ששולמו בניגוד לחוק. היועץ המשפטי לממשלה מציין כי בפסק הדין אמנם יש אמירה של המשנה לנשיאה (בדימ') א' רובינשטיין ממנה יכול להשתמע כי לממונה אין סמכות כאמור, אך מקריאת חוות דעתו כמכלול עולה כי הוא אינו סבור כך וכי מסקנתו הסופית מבוססת על הקביעה העובדתית (השגויה לשיטתו של היועץ) לפיה במקרה דנן הממונה לא אישר תוספות שכר חריגות ששילמה חברת החשמל בעבר. חיזוק למסקנה זו מוצא היועץ המשפטי לממשלה בחוות דעתו של השופט מלצר אשר קבע כי יש לבחון במסגרת התובענה הייצוגית כיצד משפיע האישור שנתן הממונה להסכם הקיבוצי משנת 2011 על זכות ההשבה המהותית של הקבוצה המיוצגת.

תשובת המשיב לבקשות לדיון נוסף מטעם חברת החשמל והיועץ המשפטי לממשלה

14.

במענה לבקשות לדיון נוסף מטעם חברת החשמל והיועץ המשפטי לממשלה טוען המשיב כי בניגוד למקרה שדובר עליו בעניין קו מחשבה , בענייננו אישור הרשות המפקחת לגבות מחיר מופרז ניתן בעקבות התנהלות פסולה ובלתי חוקית בה נקט הגוף המפוקח. בנסיבות אלו סבור המשיב כי בשונה מהמקרה שעליו דובר בעניין קו מחשבה , בענייננו אין צורך לקבוע שהאישור שניתן על ידי הרשות המפקחת (רשות החשמל) בטל על מנת להגיע למסקנה שהגוף המפוקח (חברת החשמל) התעשר שלא כדין. לפיכך, כך נטען, פסק הדין מושא הבקשות לדיון נוסף אינו סוטה מההלכה שנפסקה בעניין קו מחשבה ואינו קובע הלכה חדשה. עוד טוען המשיב כי תשלום תוספות השכר שבנדון היה אסור ובלתי חוקי עוד לפני שניתנו החלטות הממונה והוא נותר אסור ובלתי חוקי גם לאחר אישורו של ההסכם הקיבוצי. כמו כן טוען המשיב כי הממונה על השכר קבע מפורשות כי האישור שנתן להסכם הקיבוצי אינו מכשיר את תוספות השכר הבלתי חוקיות ששילמה חברת החשמל לעובדיה לפני חתימתו. מטעמים אלו סבור המשיב כי פסק הדין תואם את החלטות הממונה על השכר באוצר ואינו גורע מסמכויותיו. לבסוף טוען המשיב כי טענותיה של חברת החשמל בנוגע לסוגיית ההתיישנות הן טענות ערעוריות מובהקות אשר אינן מגלות עילה לקיום דיון נוסף.

המבקשים מצטרפים למשיב וטוענים גם הם כי דין הבקשות לדיון נוסף מטעם חברת החשמל והיועץ המשפטי לממשלה להידחות.

טענות הצדדים בבקשה לדיון נוסף מטעם המבקשים

15.

לטענת המבקשים, אילו הייתה חברת החשמל מוסרת דיווחי אמת בנוגע להתחייבויותיה הפנסיוניות היא הייתה פועלת כדין ולא היה ניתן לבוא אליה בטענות בהקשר זה. לפיכך, סבורים המבקשים כי לא היה מקום לנהוג על פי הלכת בקר במקרה שבנדון, שכן הלכה זו נוגעת רק למקרים שבהם הגילוי הנאות לא היה הופך את התנהלותו של הנתבע לתקינה. מטעמים אלו סבורים המבקשים כי קביעתו של בית המשפט לפיה הטעות האקטוארית אינה מקימה להם זכות לתבוע בגין הטעיה מרחיבה עד מאוד את תחולת העיקרון שנקבע בהלכת בקר ומהווה הלכה חדשה וקשה. המבקשים מוסיפים וטוענים כי בפסק הדין מושא הבקשה לדיון נוסף נקבעה הלכה נוספת לפיה במקרה שבו חלק מחברי הקבוצה המיוצגת חויבו ביתר ואילו חלק מחברי הקבוצה המיוצגת חויבו בחסר, יש באפשרותו של הנתבע לקזז את הסכומים שעליו להשיב לחברי הקבוצה שחויבו ביתר מהסכומים שבאפשרותו לגבות מחברי הקבוצה שחויבו בחסר. כמו כן טוענים המבקשים כי פסק הדין מושא הבקשות לדיון נוסף משנה מההלכות הנוהגות בנוגע לנטלי ההוכחה בהליכים לאישור תובענה ייצוגית וקובע כי על מנת שבקשה לאישור תובענה ייצוגית תתקבל על מגיש הבקשה להוכיח את תביעתו במלואה כבר בשלבי האישור.

16.

היועץ המשפטי לממשלה וחברת החשמל טוענים מנגד כי ההלכה שנפסקה בעניין בקר חלה בבירור על המקרה שבנדון וכי בית המשפט צדק משקבע על יסודה כי אין מקום לאפשר למבקשים לנהל תובענה ייצוגית בעילה של הטעיה. לפיכך סבורים חברת החשמל והיועץ המשפטי לממשלה כי פסק הדין מושא הבקשות לדיון נוסף אינו מרחיב את ההלכה שנפסקה בעניין בקר אלא רק מיישם אותה וגם אם יש בכך חידוש מסוים לא מדובר בחידוש המצדיק לקיים דיון נוסף. כמו כן טוענים חברת החשמל והיועץ המשפטי לממשלה כי אין יסוד לטענה לפיה בית המשפט אפשר לבצע קיזוז בין חברי הקבוצה וקבע הלכה חדשה בנוגע לנטל הוכחה בהליכים לאישור תובענה ייצוגית. לטענתם, הסיבה היחידה לדחיית הבקשה לנהל נגד חברת חשמל תובענה ייצוגית בגין הטעות האקטוארית היא שהוכח כי לא מתקיימת בענייננו אפשרות סבירה שתובענה כאמור תוכרע לטובת הקבוצה המיוצגת.

דיון והכרעה

17.

דין הבקשות לדיון נוסף להידחות. כידוע, רשות לדיון נוסף תינתן רק במקרים נדירים שבהם נפסקה הלכה העומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה, ראוי לקיים בה דיון נוסף (סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984; דנג"ץ 9324/17 אבו אלרוב נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית (29.11.2017)). קביעתו של בית המשפט לפיה ניתן לתבוע מחברת החשמל בעילה של עשיית עושר ולא במשפט השבה של כספים שאותם גבתה וזאת גם מבלי לקבוע שהאישור שניתן לה מרשות החשמל לגביית הכספים בטל, אינה מהווה הלכה כאמור.

18.

כבר נפסק כי אין רשימה סגורה של מצבים שבהם ייחשב אדם כמי שהתעשר שלא כדין " [ו]כדי להעמיד את היסוד 'שלא על פי זכות שבדין' די ... להראות שההתעשרות הייתה בלתי צודקת " (ע"א 6126/92 אטלנטיק, חברה לדייג ולספנות בע"מ נ' דג פרוסט תעשיות דייג בע"מ , פ''ד נ(4) 471, 480 (1997); ד"נ 20/82

אדרס חמרי בנין בע"מ

נ' הרלו אנד גונ'ס ג.מ.ב.ה. , פ''ד מב(1) 221, 273 (1988); כן ראו: ע"א 760/77 בן עמי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ , פ''ד לג(3) 567 (1979)). עוד נפסק כי " אין זהות הכרחית בין הנעשה במישור המינהלי לבין המישור של דיני עשיית עושר. מדובר בדינים שונים שלהם היגיון שונה ואשר נבדלים בשיקולים הנשקלים בגדרם " (דנ"א 7398/09 עיריית ירושלים נ' שירותי בריאות כללית , פסקה 33 לפסק דינו של הנשיא (בדימ') א' גרוניס (14.04.2015)). מן האמור עולה כי מי שפעל בהתאם להנחיות או לתקנות שקבעה רשות מוסמכת עלול להיחשב בנסיבות מסוימות כמי שהתעשר שלא כדין גם אם לא נקבע שהתקנות או ההנחיות שעל פיהן פעל בטלות או בלתי סבירות (וראו בהקשר זה: ע"א 7115/14 סירוגה-ברניר נ' סלקום ישראל בע"מ , בפסקה 47 (3.7.2017); וכן, ע"א 4154/14 הצלחה התנועה הצרכנית לקידום חברה כלכלית הוגנת נ' כהן , פסקה 34 (16.5.2017)). במקרה דנן התאפשר לחברת החשמל "לגלגל" על הציבור הוצאות שלכאורה אסור היה לה להוציא כתוצאה מ" פיקוח חֶסֵר מטעם רשות החשמל " (פסקה ע"ט לפסק הדין מושא הבקשות לדיון נוסף). בנסיבות אלו, אין צורך לקבוע כי ההיתר שניתן לחברת החשמל לגבות מהציבור תעריף מסוים בטל על מנת להגיע למסקנה כי ישנה אפשרות סבירה שיהיה עליה להשיב חלק מכספים שגבתה מכוחו של היתר זה וכפי שפורט לעיל, ניתן להגיע לתוצאה זו על יסוד הלכות קיימות. גם אם יש בקביעה זו חידוש מסוים – וספק בעיני אם זה המצב – אין בכך בלבד כדי להצדיק דיון נוסף. יפים לעניין זה דבריו של הנשיא מ' שמגר בדנ"פ 4274/94 לורנס נ' מדינת ישראל (2.8.1994) אשר קבע כי:

הלכות באות ומחדשות ויש וסוגיה פלונית עולה לראשונה בבית המשפט. אולם, מעולם לא קיבלנו את התיזה כי כל אימת והלכה פלונית היא בגדר פסיקה ראשונה מסוגה עליה גם לעבור מניה וביה תהליך של דיון נוסף. לו היינו נוהגים כך היינו מקיימים כל שנה דיונים נוספים לעשרותיהם והופכים את הדיון הנוסף, במקום הליך יוצא דופן, להליך מן השורה. ... כאשר הלכה היא בגדר התפתחות טבעית – ואף מועילה – של פסיקתו הקודמת של בית משפט זה אינו מתחייב מניה וביה דיון נוסף. הישום של עקרונות קיימים לשאלות שהן מיוחדות לתביעה פלונית יכול וירחיב בסיסה של הלכה או יחדד את האבחנות המשמשות בה. זהו טבעו של הפיתוח ההלכתי העיוני, אולם אין הצדקה לכך שכל היבט חדש או כל הסתעפות מתוך הלכה קיימת יידון בפני המותב המיוחד המכונן אך במקרים יוצאי דופן לפי סעיף 30 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984 (עוד ראו: דנ"פ 983/02א יעקובוב נ' מדינת ישראל , פ''ד נו(4) 385 (2002))

19.

טענתם של היועץ המשפטי לממשלה וחברת החשמל לפיה פסק הדין בענייננו סותר את ההלכה שנפסקה בעניין קו מחשבה דינה להידחות. כפי שצוין בפסק הדין מושא הבקשות דנן, בעניין קו מחשבה יצא בית המשפט מנקודת הנחה לפיה כל "חטאה" של הנתבעת באותו הליך (חברת בזק בין לאומי) היה שפעלה בהתאם לתקנות שקבעה שרת התקשורת. בנסיבות אלו, פשיטא כי לא ניתן לקבוע שהתעשרותה של אותה נתבעת לא הייתה צודקת מבלי לקבוע שהתקנות שעל פיהן פעלה בטלות (שם, בפסקה 24). במקרה דנן לעומת זאת נהנתה לכאורה חברת החשמל מן ההפקר ויצאה נשכרת מהתנהלות פסולה שבה נקטה ואשר הובילה לכך שניתן לה היתר לגבות מחיר מופרז מהציבור. בנסיבות אלו, אין צורך לקבוע שההיתר שניתן לחברת החשמל לגבות מחיר מסוים בטל בשל היותו בלתי סביר על מנת להגיע למסקנה שישנה אפשרות סבירה שייקבע כי חברת החשמל התעשרה שלא כדין.

20.

כמו כן יש לדחות את טענתה של חברת החשמל לפיה בפסק הדין מושא הבקשות לדיון נוסף נקבע כי הממונה על השכר אינו מוסמך להכשיר בדיעבד תוספות שכר אשר שולמו שלא כדין. כפי שמציין היועץ המשפטי לממשלה, קריאה של פסק הדין כמכלול מעלה כי ההחלטה לאפשר למשיב לנהל נגד חברת החשמל תובענה ייצוגית בגין תשלום תוספות שכר אסורות אינה מבוססת על פירוש מצמצם של סמכויות הממונה אלא על קביעה עובדתית בנוגע לטיב האישור שנתן להסכם הקיבוצי. גם אם יש בפסק הדין אמירות שמהן משתמע כי סמכותו של הממונה לאשר חריגות שכר אינה מאפשרת לו להכשיר בדיעבד תוספות שכר אסורות ששולמו בעבר, הן אינן עולות כדי הלכה ברורה ומפורשת המגלה עצמה על פני פסק הדין ועל כן אינן מצדיקות לקיים דיון נוסף (ראו: דנ"מ 7004/12 בר עידן יצור ופיתוח בע"מ נ' הוועדה המרחבית לתכנון ולבניה שקמים , פסקה 6 (16.10.2012)). יתר על כן, כפי שפורט לעיל, גם אם תוספות השכר אסורות לכאורה שהעניקה חברת החשמל בעבר לעובדיה אושרו בדיעבד על ידי הממונה, אין הכרח שאישור זה יביא לדחיית תביעת ההשבה של הקבוצה המיוצגת. לפיכך, הסיכוי שתוצאת פסק הדין תשתנה במסגרת דיון נוסף הוא קטן ואף מטעם זה יש לדחות את בקשתה של חברת החשמל (ראו: דנ"א 1380/17 ורדניקוב נ' אלוביץ , בפסקה 25 (30.8.2017) ). בנוסף על כך, במקרה דנן יש " ליתן משקל לעובדה שעסקינן בתובענה ייצוגית המתבררת לפני בתי המשפט זה שנים רבות " ( דנ"א 9416/11 עזבון ראבי נ' תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ , בפסקה 6 (31.5.2012)) . בנסיבות אלו " החשיבות בסופיות הדיון ... יש בה כדי להתגבר ... על הטענות בדבר חשיבותן וקשיותן של הסוגיות המועלות בעתירה " (שם ). טענתה הנוספת של חברת החשמל לפיה בית המשפט התעלם מטענת ההתיישנות שהעלתה והפך בפועל הלכות מושרשות בדיני ההתיישנות, היא טענה בעלת אופי ערעורי מובהק אשר אינה מגלה עילה לקיים דיון נוסף.

21.

מנגד יש לדחות את טענת המבקשים לפיה פסק הדין מושא הבקשות לדיון נוסף מאפשר לבצע קיזוז בין חברי קבוצה מיוצגת ומשנה מההלכות הקיימות בנוגע לנטלי ההוכחה בהליך לאישור תובענה ייצוגית. כפי שטוענים בצדק היועץ המשפטי לממשלה וחברת החשמל, לא נקבעה בסוגיה זו כל הלכה. כל שנקבע בפסק הדין הוא כי יש לדחות את הבקשה לנהל נגד חברת החשמל תובענה ייצוגית בגין הטעות האקטוארית משום שאין אפשרות סבירה שייקבע כי היא התעשרה שלא כדין כתוצאה מטעות זו. לבסוף יש לדחות את הבקשה לקיים דיון נוסף בהחלטה שלא לאפשר למבקשים לנהל נגד חברת חשמל תובענה ייצוגית בגין הטעיה. גם בהקשר זה לא קבע בית המשפט כל הלכה אלא אך יישם את ההלכה שנפסקה בעניין בקר על המקרה שבנדון. על כן, גם אם מדובר ביישום שגוי – ואיני מביעה דעה בנושא – אין בכך כדי להצדיק דיון נוסף (ראו: דנ"א 6479/17 קורן נ' הראל , פסקה 7 (1.10.2017) ; דנג"ץ 3671/17 לוונשטיין לוי נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (26.7.2017); דנג"ץ 2262/03 שירותי בריאות כללית נ' עיריית רחובות , בפסקה 11 (20.10.2003); דנג"ץ 5785/04 אגודת צער בעלי חיים בישראל נ' עמותת תנו לחיות לחיות , פסקה 9 (19.9.2004); דנג"ץ 8479/99 התאחדות ענף הקולנוע בישראל נ' הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו , בפסקה 7 (6.6.2000); דנ"א 6/82 ינאי נ' ראש ההוצאה לפועל , פ"ד לו(3) 99, 101 (1982)).

בשל כל הטעמים האמורים הבקשות לדיון נוסף נדחות.

אין צו להוצאות.