רע"א 4836/21יונתן שליידר נ. חברת החשמל לישראל בע"מ

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 12.5.2021 (השופטת ר' רונן , ת"צ 1756/09), שניתנה במהלך הדיון בתובענה שאושרה זה מכבר כייצוגית ונסבה על טענה לגביית יתר בחשבונות חשמל. בגדרי ההחלטה נושא בקשת רשות הערעור הורה בית המשפט המחוזי לצדדים לפנות לרשות לשירותים ציבוריים-חשמל (להלן: רשות החשמל ), לקבלת עמדתה ב"שאלת ההשפעה האפשרית של קבלת התביעה הנוכחית על תעריף החשמל" ובשאלה אם קיימים מקורות למימון התביעה ככל שתתקבל, פרט להעלאת תעריף החשמל. עוד בגדרי ההחלטה, קבע בית המשפט המחוזי מהן המחלוקות שכבר הוכרעו בשלביו הקודמים של ההליך, כך שאין מקום לחזור ולדון בהן; ומהן המחלוקות שבהן יותר לצדדים לטעון בשלב בירור התובענה לגופה.

השתלשלות ההליך הייצוגי

2.

ההליך הייצוגי שבו עסקינן מתנהל בבית המשפט המחוזי למן שנת 2009. השתלשלות ההליכים פורטה בהרחבה בהחלטותיי ב-רע"א 2116/19 שליידר נ' חברת החשמל לישראל בע"מ (1.6.2020), וב-רע"א 6958/20 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' שליידר (23.12.2020), ואין טעם לחזור ולהאריך. על כן, להלן יתוארו ההליכים הקודמים בתמצית, תוך שימת דגש על הקביעות הרלוונטיות לסוגיות המתעוררות בבקשה הנוכחית.

3.

בחודש יולי 2009 הגיש המבקש, יונתן שליידר, בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיבה, חברת החשמל לישראל בע"מ (להלן: שליידר, חברת החשמל ו- בקשת האישור , בהתאמה). במוקד בקשת האישור עמדו הוצאותיה של חברת החשמל והאופן שבו הוצאות אלה הושתו על הצרכנים; ויבואר בהקשר זה כי תעריף החשמל נקבע על ידי רשות החשמל על בסיס נתונים מאת חברת החשמל, לפי "עקרון העלות"; קרי: המחיר שבו נושאים צרכני החשמל משקף את עלות השירות המסופק להם (סעיף 31 לחוק משק החשמל, התשנ"ו-1996). בבקשת האישור נטען כי חברת החשמל נהגה לשלם לעובדיה תוספות שכר בניגוד להוראות חוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985, וכי תוספות אלה נכללו בתחשיב עלויות ייצור החשמל, באופן שהוביל לגבייה שלא כדין של סכומי כסף שונים בחשבונות החשמל התקופתיים (להלן: חריגות השכר ). עוד נטען כי התגלתה טעות אקטוארית באופן שבו חישבה חברת החשמל את התחייבויותיה לפנסיה של עובדיה, דבר שהוביל לביצוע הפרשות עודפות לפנסיה – וגם בשל כך גדלו חשבונות החשמל שלא כדין (להלן: הטעות האקטוארית ). הסעד שנתבקש בבקשת האישור הוא השבה של החלק בתעריף החשמל שנטען כי נגבה מהצרכנים שלא כדין בשבע השנים שקדמו להגשת בקשת האישור, והוא הוערך בסכום כולל של כ-11 מיליארד ש"ח. עילות התביעה שעליהן נסמכה בקשת האישור הן איסור הטעיה לפי חוק הגנת הצרכן , התשמ"א-1981; ניצול לרעה של מונופולין; עשיית עושר ולא במשפט; תרמית; רשלנות; הפרת חובה חקוקה; והפרת חובת תום הלב.

4.

ביום 17.4.2013 נעתר בית המשפט המחוזי (השופטת ד' פלפל , ס"נ)

לבקשת האישור, ואיפשר לנהל את התובענה כייצוגית הן בנוגע לחריגות השכר הן בנוגע לטעות האקטוארית. בית המשפט המחוזי דן לגופן בשתיים בלבד מתוך עילות התביעה הנטענות, הטעיה צרכנית ועשיית עושר ולא במשפט, ומצא כי קיימת אפשרות סבירה שייקבע כי מתקיימים יסודותיהן של עילות אלה. בית המשפט המחוזי התיר את ניהול התובענה הייצוגית אף בעילות התביעה הנוספות שנטענו בבקשת האישור, מבלי לדון בהן לגופן, וזאת משסבר שהן מבססות סעד זהה לזה שנתבע בעילות שנבחנו על ידו – תוך שנסמך על האמור בהקשר זה ב פסק הדין ב - רע"א 2128/09

הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' עמוסי (5.7.2012) (להלן: העילות הנוספות ).

בית המשפט המחוזי דן אף בטענות מקדמיות שונות שהעלתה חברת החשמל, ובהן טענת התיישנות. לעמדת חברת החשמל עילות התביעה הנטענות התיישנו בעת הגשת בקשת האישור, שכן העילות התגבשו לכל המאוחר בשנת 2002, למעלה מ-7 שנים לפני שהוגשה הבקשה. בית המשפט המחוזי קבע כי שליידר גילה את העובדות המבססות את עילת התובענה רק בשנת 2003, ועל כן יש למנות את מרוץ ההתיישנות החל ממועד זה, וזאת בהתאם לסעיף 8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958.

טענה נוספת שנדונה בהחלטת האישור היא טענתה של חברת החשמל , שלפיה הממונה על השכר במשרד האוצר אישר בדיעבד את חריגות השכר הנטענות (להלן: אישור הממונה ) . טענה זו נסמכה על הסכם קיבוצי שנחתם בשנת 2011 (במהלך הדיון בבקשת האישור) בין חברת החשמל לעובדיה וקיבל את אישור הממונה, ובמסגרתו נכללו בשכר העובדים מרבית תוספות השכר שביחס אליהן נטען בבקשת האישור (להלן: ההסכם הקיבוצי ) . בית המשפט המחוזי לא הכריע לגבי נפקותם של ההסכם הקיבוצי ושל אישור הממונה בכל הנוגע לסוגיות שביסוד בקשת האישור, ואולם הביע ספק אם אלה יכולים להכשיר בדיעבד תוספות שכר שבזמן אמת שולמו שלא כדין. טענה נוספת שנדחתה היא טענת חברת החשמל שלפיה קמה לה הגנה מכוח סעיף 6 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין ), הפוטר מאחריות בגין פעולה שנעשתה על פי הרשאה חוקית או על פי "אמונה סבירה ובתום לב" בקיומה של הרשאה חוקית. בית המשפט המחוזי סבר שחברת החשמל פעלה לכאורה תוך הטעיה של רשות החשמל והסתרת חריגות השכר מפניה, ועל כן לא מתקיימים התנאים לתחולת ההגנה.

5.

על ההחלטה בבקשת האישור הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, שנדונה לפני הרכב של שלושה שופטים ( רע"א 3456/13

חברת חשמל לישראל בע"מ נ' שליידר ). בפסק דין מיום 29.8.2017 נקבע כי יש ליתן רשות ערעור, לדון בערעור לפי הרשות שניתנה ולהיעתר לערעור בחלקו (להלן: פסק הדין בערעור ). בפסק הדין בערעור נקבע כי לא היה מקום לאישור התובענה כייצוגית בעילת הטעיה; ולצד זאת נקבע כי יש אפשרות סבירה שהתובענה תתקבל בעילת עשיית עושר ולא במשפט – ואולם זאת רק ביחס לטענות הנוגעות לחריגות השכר, מאחר שלא הורם הנטל להוכיח כי הטעות האקטוארית בהתחייבויות הפנסיוניות הביאה לייקור של חשבונות החשמל. מעבר לכך גם בפסק הדין בערעור לא נערך דיון בעילות הנוספות שנטענו בבקשת האישור.

בית המשפט העליון נתן אף הוא דעתו לנפקותם של ההסכם והקיבוצי ושל אישור הממונה בכל הנוגע לחריגות השכר ששולמו בעת הרלוונטית. בעניין זה נקבע כי ההיתר לתשלום תוספות השכר ניתן במבט צופה פני עתיד – ועל כן אינו מאיין את זכותם של הצרכנים לתבוע את חברת החשמל בגין התעשרות שלא כדין בתקופה הקודמת לאישור הממונה. נוסף לזאת, נקבע שלא קמה לחברת החשמל הגנה מכוח סעיף 6 לפקודת הנזיקין, לנוכח הדמיון בין היסוד "שלא על פי זכות שבדין" בעילת עשיית עושר לבין היסוד "על פי הרשאה חוקית" שבבסיס ההגנה, כך שהגנה זו "נבלעת" בתוך יסודות העילה; ובית המשפט הוסיף ועמד על כך שממילא קיים קושי תיאורטי בהחלת הגנות נזיקיות בדיני עשיית עושר . עוד יצוין, כי חברת החשמל העלתה במסגרת הערעור טענות כנגד קביעתו של בית המשפט המחוזי שלפיה עילות התביעה לא התיישנו, אך טענות אלה לא נדונו ולא הוכרעו בפסק הדין בערעור.

שלוש בקשות לקיום דיון נוסף בערעור נדחו ( דנ"א 7161/17

שני נ' שליידר (4.2.2018)), והדיון הוחזר לבית המשפט המחוזי לבירור התובענה הייצוגית לגופה.

6.

ביום 20.8.2018 הגיש שליידר כתב תביעה בתובענה הייצוגית בבית המשפט המחוזי. בקשה שהגישה חברת החשמל להורות על מחיקת סעיפים מתוך כתב התביעה התקבלה על ידי בית המשפט המחוזי (20.2.2019, השופט ר' כהן ); על החלטה זו (ועל שתי החלטות מקדמיות נוספות) הגיש שליידר בקשה לרשות ערעור (רע"א 2116/19

שליידר נ' חברת החשמל לישראל בע"מ ). הבקשה התקבלה והערעור נדון לפי הרשות שניתנה, וביום 1.6.2020 קיבלתי את הערעור בחלקו. ההחלטה המורה על מחיקת העילות הנוספות מכתב התביעה בוטלה, וכן בוטל צמצום היקף חריגות השכר הנטענות שעליו הורה בית המשפט המחוזי.

ביום 7.6.2020 הוגש כתב תביעה מתוקן, שאז סברה חברת החשמל כי כתב התביעה אינו מפורט דיו, והגישה בקשה למסירת פרטים נוספים בנוגע לתוספות שכר שונות שנטען לגביהן שהן בלתי חוקיות. בית המשפט המחוזי דחה בקשה זו (30.8.2020, השופט ח' כבוב , ס"נ), ובקשת רשות ערעור על החלטתו נדחתה אף היא (רע"א 6958/20 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' שליידר (23.12.2020)).

7.

בשלב זה התיק הועבר לדיון לפני מותב אחר בבית המשפט המחוזי, מותב רביעי במספר מאז הוגשה בקשת האישור. משהוגשו כל כתבי הטענות בתובענה הייצוגית, קבע בית המשפט (השופטת ר' רונן ) כי יש לתת את הדעת לשתי סוגיות מקדמיות לפני שניתן יהיה לערוך דיון לגופו של עניין: ראשית, להשלכה אפשרית של קבלת התובענה הייצוגית, כולה או חלקה, על תעריפי החשמל שישולמו לחברת החשמל בעתיד (להלן: שאלת השלכות התובענה ); ובתוך כך לאפשרות לפנות לרשות החשמל לקבלת עמדתה בנושא. שנית, להשלכתן של ההחלטות השונות שניתנו בהליך עד כה על גדר המחלוקת שיש לדון בה בשלב הנוכחי של בירור התובענה לגופה. בית המשפט המחוזי הורה לצדדים להגיש ניירות עמדה בשני הנושאים הללו.

ביחס לשאלת גדרי המחלוקת בתובענה הייצוגית, שליידר טען בפני בית המשפט המחוזי שהמתווה לניהול התובענה הייצוגית הוא כפי שנקבע בהחלטת האישור; וכי כל הקביעות בהחלטת האישור שבהן לא התערב בית המשפט העליון, הפכו חלוטות. בהקשר זה הובהר כי בהחלטות קודמות כבר נקבע שחריגות השכר ששילמה חברת החשמל שלא כדין הובילו להגדלת תעריף החשמל, ושבעקבות כך קמה חובת השבה של חברת החשמל כלפי הקבוצה המיוצגת. כן נטען שטענות ההגנה של חברת החשמל נדחו בהחלטות חלוטות וגם בהן אין מקום לשוב ולדון. משכך, לגישת שליידר כל שנותר לשלב השני של הדיון הוא קביעת סכום ההשבה שיש להשית על חברת החשמל; וממילא אין עוד מקום לקבלת עמדת רשות החשמל בשאלת השלכות התובענה. מנגד, חברת החשמל טענה כי כל הקביעות שנקבעו בהחלטה בבקשת אישור הן לכאוריות בלבד, ובפרט בכל הנוגע להוכחתה של עילת עשיית עושר ולא במשפט. עוד נטען כי אין למנוע מחברת החשמל להעלות טענות הגנה מקדמיות במסגרת ההליך העיקרי, גם אם אלה לא נתקבלו בהחלטת האישור – שכן קביעותיו של בית המשפט המחוזי בנדון נסמכו על ממצאים עובדתיים, ולחברת החשמל שמורה הזכות לחזק את התשתית העובדתית בשלב הדיון בתובענה הייצוגית. בניגוד לשליידר, חברת החשמל סברה שיש טעם בקבלת עמדת רשות החשמל בשאלת השלכות התובענה.

החלטת בית המשפט המחוזי נושא בקשת רשות הערעור

9.

בהחלטה מיום 12.5.2021, בית המשפט המחוזי דן תחילה בגדר המחלוקת שיש לברר בשלב הדיון בתובענה הייצוגית. בית המשפט הציג מודל עיוני לדיון בנושא זה, המבוסס על כך שבשלב בקשת האישור נדרש המבקש המייצג לעמוד ברף הוכחה נמוך מזה המוטל על תובע בתביעה אזרחית רגילה. לשיטתו של בית המשפט המחוזי, חלוקת הדיון בהליך הייצוגי לשני שלבים נועדה בעיקר לאפשר לנתבעים לחסוך בהוצאות ניהול ההליך – ומכאן הגיע בית המשפט למסקנה שלפיה " הנתבע רשאי לכן להחליט אודות מידת ההשקעה שלו בשלב הראשון של ההליך, ובדבר כמות הראיות שהוא מבקש להציג לבית המשפט בשלב זה " (פסקה 30 להחלטה). בית המשפט המחוזי סבר כי כפועל יוצא מכך, ככל שהנתבע בוחר להציג יריעה עובדתית רחבה ומלאה יותר כבר בשלב הראשון של הדיון (שלב האישור), כך ייטה בית המשפט להטיל על המבקש המייצג נטל הוכחה גבוה יותר בשלב זה; ולהפך. זאת ועוד, בית המשפט המחוזי הבהיר כי לאופן שבו יבחר הנתבע לנהל את הגנתו בשלב הראשון של הדיון, תהיה השפעה גם על היקף הדיון בשלב השני:

"אני סבורה כי ככל שהנתבע בוחר להציג יריעה עובדתית רחבה ומלאה יותר כבר בשלב הראשון תוך שהוא חושף בפני התובע את מכלול הראיות הרלוונטיות (ומצמצם בכך את פערי המידע ביניהם), כך ייטה בית-המשפט להטיל על התובע כבר בשלב הראשון של הדיון נטל הוכחה גבוה יותר, ולהיפך.

אם לבית-המשפט לא יוצגו טענות וראיות נוספות במסגרת הדיון בשלב השני מעבר לאלה שהוצגו לו בשלב הראשון, ואם בית-המשפט התייחס בשלב הראשון לרף הוכחה העולה כדי הרף הנדרש במסגרת ההליך האזרחי, אין מקום לבחינה מחודשת של טענות הנתבע בדיון בשלב השני.

אם לעומת זאת הוצגו לבית-המשפט בשלב הדיון בבקשת האישור ראיות חלקיות בלבד, והקביעות שלו אודות הסיכויים לכאורה של התובע המייצג מבוססות על ראיות אלה, בהתאם לרף הוכחה נמוך יותר מהרף האזרחי, יש מקום לאפשר לנתבע להציג לבית-המשפט בשלב הדיון בתביעה לגופה את מכלול החומר, ולבקש כי בית-המשפט יקבע על סמך המכלול הזה ובהתאם לרף ההוכחה המקובל במשפט האזרחי, כי יש לדחות את התביעה." (פסקה 33).

בית המשפט המחוזי הוסיף והבהיר כי יש להבחין בעניין זה בין הכרעות בשאלות עובדתיות להכרעות בשאלות משפטיות: כאשר מדובר בשאלה עובדתית השנויה במחלוקת בין הצדדים, ייתכן כי בפני בית המשפט לא הוצג הרקע העובדתי במלואו בשלב הראשון, שאז עשויה להיות הצדקה לשוב ולדון באותה שאלה גם בשלב השני. לעומת זאת כאשר מדובר בשאלה משפטית, על פי רוב כבר בשלב בראשון עומדים בפני בית המשפט הכלים לברר אותה לעומק – שאז ההכרעה תעמוד בעינה גם במסגרת הדיון בתובענה לגופה, וככלל אין מקום לשוב ולפתוח אותה בשלב השני של הדיון.

10.

בהחלטתו, בית המשפט המחוזי יישם את המודל המתואר על המחלוקות שבין הצדדים. נמצא כי חלק מההכרעות של בתי המשפט בהליכים קודמים הן הכרעות לכאוריות בלבד, שהתקבלו שלא על סמך בחינה ראייתית ומשפטית מלאה, ועל כן ביחס אליהן יש לאפשר לחברת החשמל להציג את טיעוניה במלואם. לעומת זאת, ישנם נושאים שהוכרעו על ידי בתי המשפט ולא ניתן לחזור ולדון בהם בגדר התובענה הייצוגית. יבואר כי בקשת רשות הערעור שלפניי מופנית כלפי חלק בלבד מתוך הקביעות בנדון, ועל כן לא ארחיב מעבר לדרוש.

תחילה למחלוקות שנקבע שניתן לחזור ולדון בהן. בהתייחס לעילת עשיית עושר ולא במשפט – בית המשפט המחוזי עמד על כך שבפסק הדין בערעור נקבע כי " קיימת אפשרות סבירה " להוכחת העילה, ועל כן הקביעות ביחס לעילה זו הן לכאוריות בלבד; וכך עולה אף מבחינת פסק הדין כמכלול. על כן בית המשפט המחוזי קבע כי בשלב השני של התובענה יהיה על שליידר להוכיח את יסודות העילה, ובתוך כך להוכיח את אי החוקיות הגלומה בכל אחת מחריגות השכר הנטענות. עוד נקבע, כי הדיון בשאלת השפעת חריגות השכר הנטענות על תעריף החשמל נותר אף הוא פתוח בשלב השני של הדיון, שכן בפסק הדין בערעור נקבע רק שלא ניתן לשלול קיומה של השפעה כאמור. ביחס לטענת ההגנה מכוח סעיף 6 לפקודת הנזיקין – בית המשפט המחוזי מצא כי פסק הדין בערעור שלל את תחולת סעיף 6 ביחס לעילת עשיית עושר, מאחר שהגנה זו "נבלעת" ביסודות העילה. עם זאת, בית המשפט קבע כי הדרך עודנה פתוחה בפני חברת החשמל לטעון להגנה המעוגנת בסעיף 6 ביחס לעילות הנוספות הנטענות בתובענה, שכאמור לא נדונו לגופן בהחלטת האישור. בכל הנוגע לאישור הממונה שניתן להסכמי השכר – צוין כי בפסק הדין בערעור נקבע שמדובר באישור הצופה פני עתיד בלבד, ואולם מדובר בקביעה עובדתית וככזו ניתן לשוב ולבחון אותה בדיון בתובענה הייצוגית. עם זאת, בית המשפט עמד על כך שבמסגרת הדיון בתובענה לגופה יובאו בחשבון דברי בית המשפט בפסק הדין בערעור, ובית המשפט יעניק להם משקל.

סוגיה נוספת שאליה נדרש בית המשפט המחוזי היא סוגיית ההתיישנות. כאמור, בהחלטה בבקשת האישור נקבע כי התובע המייצג לא ידע ולא יכול היה לדעת על התגבשות עילת התביעה עד לשנת 2003, ולכן בעת הגשת התובענה בשנת 2009 זו טרם התיישנה; ופסק הדין בערעור לא שינה מקביעה זאת. בית המשפט המחוזי עמד על כך שלשאלת ההתיישנות פן עובדתי (קביעת המועד לתחילת מרוץ ההתיישנות על יסוד הראיות שהוצגו לבית המשפט) וכן פן משפטי (קביעה אם מבחינה אובייקטיבית ניתן היה לדעת על קיומה של עילת התביעה במועד מוקדם יותר); וככל שההכרעה בהחלטת האישור היא הכרעה משפטית, הרי שמדובר בהכרעה חלוטה ולא ניתן יהיה לשוב ולפתוח אותה בשלב הבא של הדיון. ואולם ככל שנותרו בין הצדדים מחלוקות עובדתיות הנוגעות לשאלת ההתיישנות שלא התבררו עד תום במסגרת בקשת האישור, וככל שיהיה בטענות אלה כדי לשנות את המסקנה המשפטית שאליה הגיע בית המשפט בהחלטה בבקשת האישור, ניתן יהיה לשוב ולבחון אותן בשלב בירור התובענה לגופה.

בגדר הנושאים שנמצא כי לא ניתן לשוב ולדון בהם בתובענה הייצוגית, מנה בית המשפט המחוזי טענות הגנה נוספות של חברת החשמל, בהיותן בעלות אופי משפטי גרידא; וכן את הקביעה כי התובענה הייצוגית תתנהל אף בעילות הנוספות, הגם שאלה לא נדונו לגופן בפסק הדין בערעור.

11.

לבסוף, בית המשפט המחוזי בחן אם יש מקום לפנות לרשות החשמל לקבלת עמדתה בשאלת השלכות התובענה על תעריפי החשמל בעתיד. בעניין זה צוינו סמכויותיה של רשות החשמל כרשות מינהלית המפקחת על חברת החשמל, ובתוך כך מומחיותה בקביעת תעריפי החשמל, בין היתר תוך שקלול העלויות השונות שבהן נדרשת לשאת חברת החשמל. לנוכח האמור, בית המשפט המחוזי סבר כי עמדת רשות החשמל עשויה לייעל את הדיון; ואולם הובהר כי בית המשפט אינו מחויב לעמדת רשות החשמל, וכי יהיה מקום לבחון את העמדה בשלב הדיון בתביעה לגופה. סופו של דבר, בית המשפט הורה לצדדים לפנות במשותף לרשות החשמל על מנת לקבל את חוות דעתה בשאלת ההשפעה האפשרית של קבלת התובענה הייצוגית על תעריף החשמל, וכן את עמדתה ביחס למקורות אלטרנטיביים למימון הפיצוי אם ייפסק לטובת הקבוצה.

טענות הצדדים

12.

שליידר אינו משלים עם ההחלטה לבקש את עמדת רשות החשמל בשאלת השלכות התובענה; ואף לא עם המודל שתיאר בית המשפט המחוזי בהחלטתו בדבר נטל ההוכחה בשלב הדיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית, ועם קביעתו שלפיה חברת החשמל רשאית להציג ראיות חדשות בשלב בירור התובענה.

שליידר סבור שאין מקום לפנות לרשות החשמל לקבלת עמדתה בשאלת השלכות התובענה על תעריף החשמל. לעמדתו, ככל שחברת החשמל תחויב בהשבת סכומים שגבתה שלא כדין, אין מדובר בהוצאות מוכרות לצורך חישוב תעריף החשמל – שכן מקורם של הכספים בפעילות בלתי חוקית שביצעה חברת החשמל; ומשכך ממילא לא יכולה להיות לתובענה השפעה עתידית על התעריף. כן נטען שלחברת החשמל קיימים מקורות נוספים למימון הפיצוי ככל שייפסק בתובענה הייצוגית, הא ראיה שביום 31.12.2020 חילקה חברת החשמל דיבידנדים בהיקף של 200 מיליון ש"ח מתוך רווחיה. על רקע האמור, אין לקבל את הטענה כי חיובה בהשבת מיליארדי שקלים יפגע בה באורח אנוש, או שהיא תיאלץ להעלות את תעריף החשמל על מנת לשאת בפיצוי. שליידר מוסיף כי הפנייה לרשות החשמל לקבלת עמדתה מנוגדת להכרעות חלוטות שהתקבלו בפסק הדין בערעור. בפסק הדין בערעור נקבע שתובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת לבירור המחלוקת, ובהינתן האמור אין מקום להעמיד שוב לבדיקה את עצם ההצדקה לברר את התובענה כייצוגית. זאת ועוד, ההיזקקות לעמדת הרגולטור מסיטה את ההליך לאפיק המינהלי, וזאת בניגוד לקביעתו של בית המשפט העליון כי התובענה תתברר כייצוגית. לחלופין טוען שליידר שאם ייקבע כי עמדת רשות החשמל בכל זאת נדרשת בהליך, יש לפנות לקבלתה רק לאחר שבית המשפט המחוזי יקבע את סכום ההשבה. כך, משום ששאלת ההשפעה של פסק הדין על תעריף החשמל היא נגזרת של סכום ההשבה, ואין תוחלת בהפניית השאלה לרשות החשמל כעניין תיאורטי.

שליידר מתנגד למודל ששרטט בית המשפט המחוזי בהחלטתו בנוגע לנטל ההוכחה בשלב בקשת האישור. לדבריו מודל זה אינו מבוסס על הדין הקיים, יש בו משום רפורמה בדיני תובענות ייצוגיות, והוא פוגע פגיעה קשה בתובעים מייצגים. נטען כי מודל זה מאפשר לנתבעים לנצל את פערי המידע המובנים הקיימים בינם ובין תובעים מייצגים, להסתיר מסמכים ומידע, ולאחר מכן לערוך "מקצה שיפורים" בשלב בירור התובענה לגופה. שליידר עומד על כך שבנסיבות המקרה דנן, ההחלטה בבקשת האישור ניתנה לאחר שנערכו הליכי גילוי מסמכים בהיקף נרחב והתנהלו דיוני הוכחות ממושכים, ולאחר שבית המשפט המחוזי נכנס לעובי הקורה בסוגיות שעל הפרק. ברי כי במצב דברים זה אין לומר שהבירור העובדתי בשלב בקשת האישור היה חלקי, ועל כן בכל מקרה יישום המודל של בית המשפט המחוזי על ההליך בענייננו היה שגוי.

בנוגע לעילת עשיית עושר ולא במשפט, שליידר חוזר על עמדתו שלפיה בפסק הדין בערעור נקבע שחברת החשמל שילמה לעובדיה תוספות שכר בלתי חוקיות וכללה אותן שלא כדין בתחשיב ההוצאות שהוציאה לצורך ייצור חשמל, וכתוצאה מכך התעשרה שלא כדין על חשבון צרכני החשמל. באשר לשאלת התיישנות התביעה, שליידר טוען שבמסגרת ההחלטה בבקשת האישור נדחתה זה מכבר טענת ההתיישנות, הן במישור העובדתי הן במישור המשפטי, וזאת שעה שהתשתית העובדתית הרלוונטית הייתה מונחת לפני בית המשפט המחוזי במלואה. על כן, לגישתו של שליידר אין מקום לשוב ולדון גם בטענה זו, שהיא כידוע טענת סף, ואין לאפשר לחברת החשמל להציג עתה טענות שאותן היא בחרה להכמין בשלב בקשת האישור. סוגיה נוספת ששליידר סבור שהפכה לחלוטה היא ההשלכות של אישור הממונה על עילת התובענה. על פי הנטען, בפסק הדין בערעור נקבע שאישור הממונה אינו פוטר את חברת החשמל מהשבה לצרכנים שאינם צד להסכם הקיבוצי; וכי כוחו של אישור הממונה מוגבל ליחסים שבין חברת החשמל לעובדיה ובמבט צופה פני עתיד בלבד. משכך לעמדתו של שליידר, חברת החשמל אינה יכולה לטעון טענות חדשות גם בהקשר זה. לבסוף, שליידר סבור שאין להתיר לחברת החשמל לטעון במסגרת התובענה הייצוגית להגנה שבסעיף 6 לפקודת הנזיקין, משזו נדחתה אף היא בפסק הדין בערעור.

13.

חברת החשמל טוענת שיש לדחות את בקשת רשות הערעור על הסף, וזאת מן הטעם שההחלטה היא מסוג ההחלטות שאין להעניק לגביהן רשות ערעור על פי צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: צו בתי המשפט או הצו ). לפי חברת החשמל, לכל הפחות החלק בהחלטה הגודר את הסוגיות שבמחלוקת מהווה " החלטה בעניין

שלבי הדיון בהליך " (סעיף 1(4) לצו); ובכל הנוגע לקבלת עמדת רשות החשמל, מדובר בהחלטה בעניין שאלות שיוצגו לעדים ואופן הבאת העדויות (סעיפים 1(5) ו-1(6) לצו). עוד נטען כי בקשת רשות הערעור אף הוגשה בניגוד לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, משלא פורטו בה הנימוקים שבגינם יש לתת רשות לערער, כמצוות תקנה 149(1). לגופו של עניין, טוענת חברת החשמל כי לא מתקיימות בענייננו אותן נסיבות חריגות, שבהן ערכאת הערעור תתערב בהחלטות דיוניות המסורות לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית.

לגישת חברת החשמל, ההחלטה לפנות לקבלת עמדתה של הרשות היא החלטה שבאופן מובהק נתונה לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית. נטען כי בניגוד לטענת שליידר, שמיעת עמדתו של הרגולטור בהליך הייצוגי, אינה הופכת אותו להליך מינהלי; ובכל מקרה מאחר שהרשות אמונה על קביעת תעריפי החשמל לפי חוק, עמדתה לגבי קביעת תעריפים בעתיד היא רלוונטית ונדרשת. חברת החשמל מציינת כי בהחלטת בית המשפט המחוזי נאמר במפורש כי עצם הפנייה לרשות אין משמעה שבית המשפט מחויב לקבל את עמדתה. חברת החשמל מוסיפה כי בשלב זה, עוד לפני שעמדת רשות החשמל ידועה לצדדים או לבית המשפט, אין מקום לטעון לגופה של העמדה כאילו היא מנוגדת לקביעות בפסק הדין בערעור.

באשר לגדר המחלוקת בתובענה הייצוגית, חברת החשמל טוענת כי לא נפל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי להתיר העלאת טענות חדשות והבאת ראיות מטעם חברת החשמל בשלב הדיון בתובענה לגופה. נטען כי כל קביעה שנקבעה בשלב המקדמי של אישור התובענה כייצוגית היא לכאורית בלבד, ונטל ההוכחה בהליך העיקרי עודנו מוטל על התובע – ועל כן אין להגביל את הטענות והראיות שיותר לחברת החשמל להציג בשלב זה של הדיון. חברת החשמל מבהירה שחלק ניכר מטענות ההגנה שלה, כפי שפורטו בכתב ההגנה, טרם נדונו על ידי בית המשפט המחוזי או בית המשפט העליון; וכי אין לפגוע בזכויותיה הדיוניות על דרך צמצום או הגבלה של זכותה של חברת החשמל להוכיח את טענותיה באמצעות הבאת ראיות בהליך העיקרי.

ביחס למחלוקות הספציפיות שאליהן התייחס שליידר בבקשת רשות הערעור, חברת החשמל עומדת על כך שמדובר בסוגיות עובדתיות מובהקות. בכל הנוגע להוכחת עילת עשיית עושר ולא במשפט, חברת החשמל טוענת שבפסק הדין בערעור נאמר שקיימת אפשרות סבירה לקיום יסודות העילה וכי מדובר בקביעה לכאורית בלבד; וכן מפנה חברת החשמל להחלטה ב-רע"א 6958/20 הנזכרת לעיל, שם ציינתי כי נטל ההוכחה עודנו מוטל על שליידר להוכיח את טענותיו ביחס לחריגות השכר. לעמדת חברת החשמל היא אף רשאית להעלות טענות סף בגדרי ההליך העיקרי, ובכלל זה לחזור על טענת ההתיישנות שבפיה. ביחס לנפקותו של אישור הממונה, נטען כי הקביעה בפסק הדין בערעור בהקשר זה הייתה קביעה עובדתית לכאורית, ולכן ניתן לחזור ולברר גם אותה במסגרת הדיון בתובענה לגופה. עוד נטען שטרם נערך דיון עובדתי ממצה לגבי אישור הממונה; וכי ממילא מאז שניתן פסק הדין בערעור ניתנו אישורים נוספים שלא נבחנו עד כה על ידי אף ערכאה, וחברת החשמל סבורה שיש בהם כדי להשפיע על הטענות בתובענה. לבסוף, בנוגע לטענת ההגנה על פי סעיף 6 לפקודת הנזיקין, חברת החשמל סבורה שצדק בית המשפט המחוזי בקביעתו כי שלילת ההגנה הייתה רק בנוגע לעילת עשיית עושר ולא בקשר לעילות הנוספות.

14.

לבקשת שליידר ניתנה לו רשות להשיב לתשובת חברת החשמל. בתשובתו, שליידר ביקש לחדד כי טענותיו אינן מופנות נגד עצם האפשרות לפנות לרגולטור, אלא לסוגיה הספציפית שהופנתה לרשות החשמל ולשלב שבו הדבר נעשה. בהקשר זה חוזר שליידר על טענותיו שהועלו בבקשת רשות הערעור, כי השאלות שהופנו לרשות החשמל הן שאלות שהוכרעו כבר בהחלטות קודמות שניתנו בהליך, ועל כן אין מקום לפנות אליה בעניינים אלה. גם ביחס לסוגיית תיחום המחלוקות, שליידר חוזר על טענותיו שהועלו בבקשת רשות הערעור, שמהותן היא שאין מקום לפתוח מחדש הכרעות קודמות שהתקבלו בשלבים הראשונים של ההליך ואין מקום לאפשר לחברת חשמל להביא טענות עובדתיות חדשות שלא שטחה בשלב בקשת האישור.

15.

בד בבד עם בקשת רשות הערעור הגיש שליידר בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי שבה עסקינן, וכן לעיכוב ההליכים בתובענה הייצוגית, עד להכרעה בערעור. בהחלטה מיום 22.7.2022 הבהרתי כי אין מקום למתן צו ארעי במעמד צד אחד – וזאת לנוכח העובדה שהחלטת בית המשפט המחוזי נטועה היטב בשיקול הדעת הדיוני הנתון לה, באופן המציב משוכה של ממש בהיבט של סיכויי הערעור; וכן משום שגם אם תתקבל עמדת רשות החשמל קודם שתוכרע בקשת רשות הערעור, לא יהיה בכך כדי לייתר את ההליך. לאחר שנתקבלה תשובת חברת החשמל לבקשה לעיכוב ביצוע ולבקשה לעיכוב הליכים, ביום 2.9.2021 דחיתי את הבקשות לגופן מטעמים דומים; ועוד ציינתי בהחלטה כי לא עלה בידי שליידר להצביע על נזק בלתי הפיך שייגרם לו אלמלא אורה על עיכוב הליכים. יצוין כי בעוד בקשת רשות הערעור תלויה ועומדת, ביום 31.12.2021 הוגשה עמדת רשות החשמל בתובענה הייצוגית; ובשלב זה התיק קבוע לישיבה מקדמית בבית המשפט המחוזי ליום 1.3.2022.

דיון והכרעה

16.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בתשובת חברת החשמל ובתשובה לתשובה, על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

ראשית יובהר, כי לא מצאתי ממש בטענתה של חברת החשמל כי הקביעות שבמוקד בקשת רשות הערעור הן מהסוג שלא תינתן עליהן רשות ערעור לפי צו בתי המשפט. החלטה המורה על קבלת עמדת הרגולטור בהליך ייצוגי אינה משולה ל" החלטה בעניין הזמנת עדים, סדר שמיעת עדים, ושאלות המוצגות לעדים " (סעיף 1(5) לצו); וגם לא ל" החלטה בעניין סדר הבאת עדויות ואופן הגשת עדויות " (סעיף 1(6) לצו); ואין צורך להכביר מילים בנדון. אשר לקביעת גדר המחלוקת בין הצדדים – מדובר בהחלטה מהותית, המבחינה בין טענות שניתן יהיה לדון בהן בתובענה הייצוגית ובין טענות שלא ניתן יהיה עוד לטעון כלל. אין זאת אלא שהחלטה זו אינה החלטה " בעניין שלבי הדיון בהליך " (סעיף 1(4) לצו) – שהיא טכנית במהותה.

17.

ועתה לגופו של עניין.

כידוע, ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהחלטות ביניים שעניינן סדרי דין בהליך הייצוגי. לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בכל הנוגע לניהול ההליך הייצוגי, וזאת לאור הניסיון, המומחיות וההיכרות המעמיקה שלה עם ההליך ויכולתה להתרשם באופן בלתי אמצעי מהתנהלות הצדדים (ראו, מני רבים: רע"א 7839/20

Nippon Yusen Kabushiki Kaisha

נ' בז'ה , פסקה 12 (6. 1.2022); רע"א 7602/21 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' ע.א.ד.א ליעד אחזקות (2006) בע"מ , פסקה 7 (17.11.2021)). הלכה היא אפוא שערכאת הערעור תתערב בהחלטות שעניינן ניהול ההליך רק במקרים חריגים, שבהם הוברר כי ההחלטה מנוגדת לדין או גורמת לעיוות דין ( רע"א 3631/20

Comverse Technology Inc נ' כתריאל , פסקה 12

(15.12.2021); רע"א 6414/20 צ'מפיון מוטורס בע"מ נ' נסאר , פסקה 6 ( 7.11.2021)). הב קשה שלפניי אינה נמנית עם מקרים חריגים אלה. ואבאר.

18.

החלטה בדבר קבלת עמדת הרגולטור בהליך ייצוגי היא החלטה דיונית הנוגעת באופן מובהק לניהול ההליך, וככזו היא נטועה בלב שיקול הדעת המסור לערכאה הדיונית (רע"א 7600/19 בירון-ביטון נ' גוטקס מותגים , פסקה 6 (30.12.2019 ) , להלן: עניין ביירון-ביטון ). כבר בשל כך איני רואה מקום להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי בדבר קבלת עמדת רשות החשמל בשאלת השלכות התובענה. ואולם ייאמר שגם לגופם של דברים לא עלה בידי שליידר להצביע על פגם שנפל בהחלטה זו.

כפי שציינתי בעניין ביירון-ביטון , " פנייה למאסדר לצורך קבלת עמדתו במחלוקות שמתעוררות אגב הליך ייצוגי היא פרקטיקה מקובלת בקרב הערכאות הדיוניות , ולא בכדי " (שם, פסקה 6). נקודת המוצא היא שלרגולטור נתונים הידע והמומחיות בתחום שעליו הוא אמון, ולכן עמדתו עשויה לשפוך אור על המחלוקות שביסוד ההליך ולקדם ואף להעמיק את הדיון בהן. אין ממש בטענת שליידר שלפיה עצם הפנייה לקבלת עמדת הרגולטור, כמוה כהסטת ההליך מהמסלול הייצוגי למסלול מינהלי. כפי שהובהר בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, אין הוא כבול לעמדת רשות החשמל ואינו מחויב לה; ויפים לעניין זה, בשינויים המחויבים, דברים שנאמרו ב-דנ"א 4960/18 זליגמן נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (4.7.2021), בנוגע לפרשנות המוצעת על ידי הרגולטור לדבר חקיקה:

"כפי שנקבע בעבר, על בית המשפט להטות אוזן לפרשנות הרשות המינהלית ולהתחשב בה, שכן היא איננה בעלת דין רגילה, אלא שנתונה לה מומחיות בתחום עליו היא אמונה, נוכח היכרותה עם השוק הרלבנטי והניסיון המעשי שלה באותו מגזר פעילות. עם זאת, התפקיד הפרשני הסופי נותר בידי בית המשפט, ועליו לבחור מבין הפרשנויות המוצעות – את זו הראויה ביותר לשיטתו, כך שאין הוא מחויב לאמץ את עמדתה הפרשנית של הרשות המינהלית, אם מצא כי אין לקבלה" (ההדגשה במקור-ע'ב') (פסק דינו של המשנה לנשיאה (בדימ') ח' מלצר , פסקה 62).

ועוד יובהר, כי קבלת עמדת הרגולטור אינה עומדת בסתירה לאישור שניתן זה מכבר לניהול התובענה כייצוגית. בהתאם להוראות חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות ), אפילו הוכרעה התובענה הייצוגיות לטובת הקבוצה, בית המשפט רשאי לשקול בעת פסיקת הפיצוי גם את הנזק שעלול להיגרם לציבור הנזקק לשירותיו של הנתבע בשל תשלום הפיצוי (סעיף 20(ד)). אף שאלת עיתוי בקשת העמדה – לפני או אחרי בירור שאלות אחרות – היא עניין הנתון לשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי; ולכן אין להיענות אף לבקשתו החלופית של שליידר, כי העמדה תתבקש על ידי בית המשפט רק לאחר שיתברר סכום ההשבה.

טענות נוספות שמעלה שליידר נוגעות לגופן של המחלוקות מול חברת החשמל ורשות החשמל – ובין היתר השאלה כיצד על חברת החשמל לממן את ביצוע פסק הדין, ואם הכרה בהוצאה זו לצורך קביעת תעריף החשמל היא כדין או לא. טענות אלה הן מוקדמות, שעה שבקשת רשות הערעור הופנתה כלפי עצם בקשת העמדה ולא כלפי תוכן העמדה, שכלל לא עמדה לפני שליידר בעת שהוגשה בקשת רשות הערעור; ולמותר לציין שבית המשפט המחוזי לא דן וממילא לא נקט בשלב זה עמדה ביחס לשאלות אלה.

19.

שליידר מלין בבקשת האישור אף על כך שבית המשפט התיר לחברת החשמל לשוב ולטעון בסוגיות שהוכרעו לטענתו זה מכבר בהחלטה בבקשת האישור ובפסק הדין בערעור. ראשית יבואר, כי המודל העיוני שעליו השתית בית המשפט המחוזי את קביעותיו בנוגע לגדר המחלוקת בתובענה הייצוגית, יש בו משום שינוי מסוים מההלכה הנוהגת בדבר נטל ההוכחה בשלב הדיון בבקשה לאישור התובענה כייצוגית. ואולם איני נדרשת להביע דעה בסוגיה זו לצורך הכרעה בבקשה שלפניי, וזאת מאחר שמבחינה אופרטיבית לא מצאתי כל פגם בהחלטה המצדיק התערבות.

נקודת המוצא לדיון היא שההחלטה בבקשת האישור היא החלטת ביניים. החלטות ביניים מתקבלות על יסוד "ראיות לכאורה" בלבד, ועל כן הלכה מושרשת היא שהחלטות אלה אינן מהוות מעשה בית דין ובנסיבות מתאימות בית המשפט רשאי לשנות מהן בשלב מאוחר יותר של ההליך (רע"א 5560/20 דור נ' חוף שלוותה (2002) בע"מ , פסקה 7 (26.11.2020); ע"א 6885/14 פלח נ' דרור , פסקה 7 (16.3.2016)). אמנם במסגרת הדיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית לא פעם נשמעות עדויות והתשתית העובדתית נבחנת לגופה; ואולם לצורך קבלת בקשת האישור די בכך שקיימת אפשרות סבירה בלבד שהשאלות המתעוררות בהליך יוכרעו לטובת הקבוצה (סעיף 8(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות). במילים אחרות, נטל ההוכחה המוטל על המבקש המייצג בשלב בקשת האישור נמוך מנטל ההוכחה הדרוש בשלב הדיון בתובענה הייצוגית לגופה (מאזן הסתברויות); והמשמעות היא שלנתבע שמורה הזכות לכלכל את הגנתו בהתאם, ובתוך כך אף להוסיף ראיות ולחזק את התשתית העובדתית שעליה נסמכת הגנתו ככל שיאושר לנהל את התובענה כייצוגית. זה המצב גם בהליך דנן.

בהחלטת האישור, וכן בפסק הדין בערעור, נקבע כי שליידר הניח תשתית לקיומה של אפשרות סבירה כי התובענה תוכרע לטובת הקבוצה. אין בכך כדי לגרוע מחובתו להוסיף ולהוכיח בשלב הדיון בתובענה לגופה את טענותיו בקשר לכל אחד ממרכיבי תביעתו במאזן הסתברויות. בניגוד לנטען בבקשת רשות הערעור, עיון בפסק הדין בערעור כמכלול מלמד בבירור שהקביעות בו הן אמנם לכאוריות בלבד (ראו למשל סעיפים ס"ג, ס"ו, ס"ט, ו-ע' לפסק הדין בערעור). על כן, אין כל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי לאפשר העלאת טענות והבאת ראיות בסוגיות עובדתיות שונות, הגם שאלה נדונו כבר בהליכים קודמים. בתוך כך, אין פסול במתן אפשרות לחברת החשמל להביא ראיות נוספות ביחס להשלכותיהם של ההסכם הקיבוצי ושל אישור הממונה על עילות התביעה הנטענות, הגם שנושא זה נדון בהחלטה בבקשת האישור ובפסק הדין בערעור; ואני שותפה אף לעמדתו של בית המשפט המחוזי כי חברת החשמל אינה מנועה מלהעלות טענת הגנה לפי סעיף 6 לפקודת הנזיקין ביחס לעילות התביעה הנוספות.

20.

באשר לשאלת ההתיישנות – כידוע, טענת התיישנות יש להעלות בהזמנות הראשונה (כפי שאכן נעשה במקרה דנן); ובהינתן האמור מצופה היה מחברת החשמל להעלות את כלל הטענות העובדתיות הרלוונטיות כבר אז. על כן משהכריע בית המשפט המחוזי בטענת ההתיישנות בגדרי ההחלטה בבקשת האישור, לא בנקל ניתן יהיה לשנות מכך בשלב השני של הדיון. עם זאת, האמור לעיל לגבי האפשרות לשנות מהחלטות ביניים נכון גם בהקשר זה; וככלל בית המשפט רשאי לעיין מחדש בהחלטות בעניין התיישנות אם מצא שמתקיימות נסיבות המצדיקות הערכה מחודשת של סוגיה זו, למשל כאשר במהלך שמיעת הראיות מתבררות עובדות נוספות המשפיעות על סוגיית ההתיישנות (ראו למשל: רע"א 1582/12 כרמל אולפינים בע"מ נ' תעשיות אלקטרוכימיות (1952) בע"מ (בפירוק) , פסקה 9 (15.3.2012); וראו גם טל חבקין התיישנות 129 (מהדורה שניה, 2021)).

על כן, אין מקום להתערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי, שהותיר פתח לחברת החשמל להעלות טענות עובדתיות נוספות שלא נטענו בשלב בקשת האישור ואשר נודעת להן השלכה על סוגיית ההתיישנות; ואולם יבואר כי מצופה מחברת החשמל להציג הסבר מניח את הדעת מדוע טענות אלו לא נטענו בעת העלאת טענת ההתיישנות לראשונה.

סוף דבר

21.

התוצאה היא שבקשת רשות הערעור נדחית. המבקש (שליידר) יישא בהוצאות המשיבה (חברת החשמל) בסך 10,000 ש"ח .