בש"א 4123/19מדינת ישראל נ. אבי פיקאלי

1.

האם היועץ המשפטי לממשלה (להלן: היועץ המשפטי לממשלה או היועץ ) רשאי להגיש בקשה לדיון נוסף בפסק דין של בית המשפט העליון במקרים שבהם התייצב היועץ להליך בטרם מתן פסק הדין? שאלה זו התעוררה בגדר הבקשה שלפניי.

ההליכים הצריכים לעניין

2.

המשיב 1 הגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה על פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו שבו נדחה ערעור שהגיש על פסק דין של בית משפט שלום (רע"א 9849/17). בהחלטתו מיום 3.5.2018 הורה כבוד השופט י' עמית על העברת בקשת רשות הערעור לדיון בפני הרכב. בנוסף, הוא הורה ליועץ המשפטי לממשלה להודיע האם ברצונו להביע עמדה בשאלה המשפטית שבבסיס בקשת רשות הערעור. ביום 4.7.2018 הודיע היועץ על התייצבותו להליך מכוח פקודת סדרי הדין (התייצבות היועץ המשפטי לממשלה) [נוסח חדש] (להלן: פקודת ההתייצבות ) ובהתאם לכך הגיש את עמדתו בבקשת רשות הערעור.

3.

ביום 4.6.2019 ניתן פסק דינו של בית משפט זה בבקשת רשות הערעור (כבוד השופטים י' עמית , ד' ברק-ארז ו- ע' גרוסקופף ; להלן: פסק הדין ).

4.

ביום 17.6.2019 הגישה המשיבה 2 בקשה מוסכמת להארכת המועד להגשת בקשה לדיון נוסף בפסק הדין. הבקשה התקבלה בהחלטתו של כבוד הרשם ר' גולדשטיין מיום 17.6.2019 (בש"א 4116/19), אשר האריך את המועד להגשת בקשה לדיון נוסף עד ליום 5.8.2019.

הבקשה להארכת מועד

5.

אף היועץ המשפטי לממשלה הגיש בקשה להארכת המועד להגשת בקשה לדיון נוסף בפסק הדין, היא הבקשה שלפניי. בקשה זו הוגשה בהסכמת הצדדים כולם מלבד המשיב 1 אשר מסר כי הוא מסכים להארכת המועד "אם בית המשפט הנכבד ימצא שיש מעמד ליועץ המשפטי לממשלה להגיש בקשה לדיון נוסף".

6.

נוכח עמדתו של המשיב 1, בהחלטתי מיום 19.6.2019 הוריתי ליועץ המשפטי לממשלה להבהיר מהו, לשיטתו, מקור הסמכות להגשת בקשה לדיון נוסף מטעמו בנסיבותיו של המקרה שלפנינו.

7.

בהודעה שהוגשה מטעם היועץ המשפטי לממשלה ביום 19.6.2019 נטען כי נתונה לו סמכות להגשת בקשה לדיון נוסף במקרה דנן מכוח פקודת ההתייצבות ובהתחשב בכך שהתייצב להליך שהתנהל בבית משפט זה עובר למתן פסק הדין. עוד נטען כי בעבר נדחו בקשות לדיון נוסף שהוגשו על-ידי היועץ המשפטי לממשלה מבלי שנשללה באופן עקרוני האפשרות כי היועץ יגיש בקשה לדיון נוסף מטעמו (בהפניה לדנ"א 7161/17 שני נ' שליידר (4.2.2018)).

8.

בהחלטתי מיום 19.6.2019 אפשרתי ליתר הצדדים להגיש התייחסות להודעת היועץ וכן הוריתי על מתן הארכת מועד ליועץ המשפטי לממשלה להגשת בקשה לדיון נוסף, עד למתן החלטה אחרת.

9.

בתגובה מטעם המשיב 1 שהוגשה ביום 24.6.2019 נטען כי אין ליועץ המשפטי לממשלה סמכות להגיש בקשה לדיון נוסף במקרה דנן. המשיב 1 הדגיש כי היועץ המשפטי לממשלה לא היה צד להליכים שהתנהלו בבית משפט השלום ובבית המשפט המחוזי. בהמשך לכך נטען כי היועץ יהיה רשאי להביע את עמדתו בבקשה לדיון נוסף רק במקרה שבו תתקבל בקשה לדיון נוסף על-ידי מי מהצדדים האחרים (בשונה מהאפשרות ליזום הליך של דיון נוסף).

דיון והכרעה

10.

על מנת להכריע בבקשה להארכת מועד מטעם היועץ המשפטי לממשלה, שומה עליי להידרש לסוגיה המקדמית הנוגעת לסמכותו של היועץ להגיש בקשה לדיון נוסף במקרה שבו הוא התייצב להליך הערעורי שבו ניתן פסק הדין.

11.

סעיפים 30(א) ו-30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט ) קובעים כי "כל בעל דין" רשאי לבקש דיון נוסף "בעניין שפסק בו בית המשפט בשלושה". בשים לב להוראות דין אלה נקבע בפסיקה שנקודת המוצא היא כי מי שהיה צד להליך הקודם רשאי להגיש בקשה לדיון נוסף וכי "הנטייה היא שלא להורות על קיום דיון נוסף, כשהיוזמה לכך היא של גורם חיצוני שלא ראה להצטרף להליך קודם לכן" (דנ"א 7398/09 עיריית ירושלים נ' שירותי בריאות כללית , פסקה 24 לפסק דינו של הנשיא (בדימ') א' גרוניס (14.4.2015) (להלן: עניין שירותי בריאות כללית ). ראו עוד: דנ"א 3444/97 חיימס נ' איילון חברה לבטוח בע"מ , פסקה 6 (14.12.1997);

יגאל מרזל "סעיף 18 לחוק יסוד: השפיטה – 'דיון נוסף' בדיון הנוסף"

ספר דורית ביניש 181, 228 (קרן אזולאי, איתי בר-סימן-טוב, אהרן ברק ושחר ליפשיץ עורכים, 2018) (להלן: מרזל ); השוו: בש"פ 2861/18 הסינגוריה הציבורית נ' ראדה , פסקה 9 (14.8.2018)).

12.

האם יש לראות ביועץ המשפטי לממשלה אשר התייצב מכוח פקודת ההתייצבות להליך שהתנהל בבית המשפט עובר למתן פסק הדין כ"צד להליך" הרשאי להגיש בקשה לדיון נוסף? אני סבורה כי לשאלה זו יש להשיב בחיוב, ואסביר.

13.

סמכותו של היועץ המשפטי לממשלה להתייצב להליך מעוגנת בפקודת ההתייצבות המורה כי היועץ רשאי להתייצב להליך משפטי כל אימת שהוא סבור שיש בו להשפיע או שהוא כרוך בזכות של המדינה, בזכות ציבורית או בעניין ציבורי (סעיף 1 לפקודה). קיימות דעות שונות באשר למעמדו של היועץ המשפטי לממשלה בהליך בו התייצב מכוח פקודת ההתייצבות, החל מן העמדה שלפיה "היועץ המשפטי אינו בעל-דין במשפט" (ראו: ע"א 811/75 THE RUSSIAN ECCLESIASTICAL MISSION IN JERUSALEM

נ' היועץ המשפטי לממשלה , פ"ד לא (3) 317, 323 (1977); ע"א 546/04 עיריית ירושלים נ' שרותי בריאות כללית , פסקה 20 (20.8.2009); השוו: ענין שירותי בריאות כללית , בפסקה 3 לחוות דעתה של הנשיאה מ' נאור ), ועד לעמדה לפיה היועץ המשפטי לממשלה הוא בעל דין לכל דבר ועניין ( ראו: ע"א 2173/05 היועץ המשפטי לממשלה נ' B.G. Assistntce Ltd

(15.5.2005); עע"מ 7414/13

בר טן אחזקות והשקעות בע"מ נ' עיריית רמת גן (18.8.2014); השוו: עניין שירותי בריאות כללית , בפסקה 19 לפסק דינו של הנשיא (בדימ') א' גרוניס ).

14.

כך או כך, הפסיקה הכירה בכך שבמקרים בהם היועץ המשפטי לממשלה התייצב להליך, מכוח פקודת ההתייצבות, נתונה לו הזכות להגיש ערעור על פסק דין שניתן, שעה שהוא סבור כי פסק הדין פוגע באינטרס הציבורי שעליו ביקש להגן (ראו: בג"ץ 1074/93 היועץ המשפטי לממשלה נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים , פ''ד מט(2) 485, 495 (1995); רע"פ 11011/02 נמרודי נ' היועץ המשפטי לממשלה , פ''ד נח(5) 769, 773 (2004); עניין שירותי בריאות כללית , בפסקה 16 לפסק דינו של הנשיא (בדימ') א' גרוניס ופסק דינו של השופט ע' פוגלמן ).

15.

אם כך לגבי האפשרות של היועץ להגיש ערעור, קל וחומר לגבי האפשרות להגיש בקשה לדיון נוסף באותם מקרים שבהם התייצב להליך עובר למתן פסק הדין מושא הבקשה לדיון נוסף. כידוע, במוקד הליך הדיון הנוסף עומד האינטרס הציבורי ומטרתו היא לקבוע הלכה ומדיניות בשאלה עקרונית, אשר עשויה להיות לה השלכות על הציבור בכללותו. לכן, מרכז הכובד של הדיון הנוסף אינו מתמקד בצדדים לדיון אלא בשיקולים ציבוריים רחבים (ראו: ד"נ 4/57 ברלינרבלאו נ' שר-הבטחון , פ"ד יב 25, 28 (1958); דנ"א 2439/94 בלוך

נ' גילאור , פ''ד מח(3) 319 , 324 (1994); חמי בן-נון וטל חבקין

הערעור האזרחי 214, 614-613 (מהדורה שלישית, 2012); מרזל , בעמ' 199-179). מהותו של הליך הדיון הנוסף מחדדת את ההכרה באפשרות של היועץ המשפטי לממשלה, כמי שאמון על הבאת האינטרס הציבורי בפני בית המשפט, להגיש בקשה לדיון נוסף במקרים שבהם התייצב להליך עובר למתן פסק הדין, וכאשר הוא סבור כי יש בפסק הדין כדי להשפיע על זכויות ציבוריות.

16.

לא למותר לציין בהקשר זה כי נוכח מטרותיו של הליך הדיון הנוסף, כהליך שנועד לגבש מדיניות רחבה המביאה במכלול השיקולים גם את האינטרס הציבורי, מגלה בית המשפט גישה רחבה לגבי האפשרות של היועץ המשפטי לממשלה להשמיע את טענותיו במסגרת הליך זה אף במקרים שבהם הוא לא היה צד להליך המקורי שהתנהל בבית המשפט ואף להרחיב את טיעוניו מעבר לטיעונים שהועלו על-ידי הצדדים (ראו: עניין שירותי בריאות כללית , בפסקה 24 לפסק דינו של הנשיא (בדימ') א' גרוניס ופסק דינו של השופט ע' פוגלמן ).

17.

ואעיר, כי לא ראיתי בטענות המשיב 1 באשר לכך שהיועץ לא התייצב להליכים שהתקיימו בבית משפט השלום ובית המשפט המחוזי כדי לשנות מן המסקנה שאליה הגעתי. סמכותו של היועץ המשפטי לממשלה להתייצב להליך מכוח פקודת ההתייצבות הוכרה גם במקרים שבהם הוא לא היה צד להליך בשלביו המוקדמים, ועוד נפסק כי היועץ רשאי להתייצב להליך לראשונה בשלב הערעור, שכן לעיתים הטעם להתייצבותו של היועץ מתגבש רק לאחר מתן פסק הדין של הערכאות הדיוניות (ראו: ע"א 347/71 סנסור נ' הקונסוליה הכללית של יוון , פ"ד כו(2) 328, 334-333 (1 972) ).

18.

מצאתי לנכון להבהיר כי החלטתי מתייחסת רק לאותם מקרים שבהם היועץ התייצב להליך שקדם למתן פסק הדין שמבוקש לקיים בו דיון נוסף, בהתאם להוראות פקודת ההתייצבות, ואין לראות בה משום הבעת עמדה בשאלה האם היועץ רשאי להגיש בקשה לדיון נוסף מקום בו לא התייצב כלל להליך הערעורי או מקום בו הגיש עמדה (לבקשת בית המשפט) או נטל חלק כלשהו בהליך מבלי להודיע על התייצבותו מכוח פקודת ההתייצבות (ראו לעניין זה: מרזל , בעמ' 229, ה"ש 230).

19.

סוף דבר: משהגעתי למסקנה כי היועץ המשפטי רשאי במקרה דנן להגיש בקשה לדיון נוסף בפסק הדין, ובהתחשב בהחלטתו של כבוד הרשם גולדשטיין בבש"א 4116/19, אני מורה על הארכת המועד להגשת הבקשה לדיון נוסף מטעם היועץ המשפטי לממשלה עד ליום 5.8.2019. דבר הארכה יצוין בפתח ההליך והחלטתי זו תצורף לו כנספח.