רע"א 7567/18 הלאל מוקבל נ. כונס הנכסים הרשמי

בבית המשפט העליון

רע"א

7567/18

לפני:

כבוד השופט ע' גרוסקופף

המבקש:

הלאל

מוקבל

נ

ג

ד

המשיבים:

1.כונס הנכסים הרשמי

2.עו"ד מיכאל גיבור - מנהל מיוחד

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי חיפה מיום 18.9.2018 בתיק פש"ר 67689-11-17 שניתנה על ידי כב' השופט איל

באומגרט

בשם המבקש:

עו"ד שמעון ברקוביץ'

פסק-דין

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 18.9.2018 בפש"ר 67689-11-17 שניתנה על ידי כבוד השופט איל באומגרט ,

והעלתה את צו התשלומים החודשי המוטל על המבקש מסך של 700 ש"ח לסך של 2,000 ש"ח.

1.

להלן יובאו העובדות הצריכות לעניין; המבקש הוא גבר בן 38, נשוי ואב לשני ילדים בני 10 ו-12. ביום 11.12.2017 ניתן צו כינוס לבקשת המבקש, בגין חובות מוצהרים בשיעור של מיליון ש"ח. עם מתן צו הכינוס הושת על המבקש תשלום חודשי לקופת הכינוס בגובה 700 ש"ח, זאת בהתחשב בהצהרת החייב כי הכנסתו עומדת על 6,000-5,000 ש"ח בחודש. החל מחודש פברואר 2018, החל לעבוד בעבודה חדשה המכניסה לו 7,000 ש"ח מידי חודש, וכן נמצא ברשותו רכב ממקום עבודתו.

2.

המבקש מתגורר בחיפה עם הוריו, ומעביר להם מידי חודש סכום של 1,300 ש"ח כהשתתפות בהוצאות המחייה. אשתו וילדיו מתגוררים בנפרד ממנו, בשטחי יהודה ושומרון. לטענתו, הסיבה להתפצלותו של התא המשפחתי היא לחצים שהופעלו עליו ועל משפחתו על ידי גורמים חוץ בנקאיים להם חייב המבקש כספים. אשתו איננה עובדת, והמבקש מעביר לה מידי חודש סכום של 4,000 ש"ח. נוסף להוצאות אלה, טוען החייב כי הוצאותיו האישיות בגין ביגוד, כלכלה ונסיעות עומדות על 1,000 ש"ח לחודש.

3.

ביום 2.8.2018, הגיש המנהל המיוחד בקשה להגדלת התשלום החודשי המושת על המבקש מ-700 ש"ח ל-2500 ש"ח. בבקשתו ציין המנהל המיוחד בין היתר את משכרותו של המבקש שעלתה בחודשים האחרונים, והתייחס לכך שפיצול התא המשפחתי של המבקש משית עלויות מיותרות על קופת הכינוס. נוסף לכך, התייחס המנהל המיוחד למחדל המבקש, אשר איננו מגיש דו"חות כלכליים ואינו מאפשר לבצע פיקוח בזמן אמת. הבקשה התקבלה באופן חלקי על ידי בית המשפט קמא, אשר החליט להעלות את התשלום החודשי ל-2,000 ש"ח. בית המשפט קמא התייחס בהחלטתו לכך שההוצאות הנותרות למבקש לאחר הפרשת התשלום החודשי לקופת הכינוס הן סבירות כשמדובר בתא משפחתי המונה ארבע נפשות. אולם, ציין כי החייב אינו יכול להיבנות מכך שהוא מחזיק בפועל בשני תאים משפחתיים. אם החייב משתתף בהוצאות הוריו, הרי שלא אמורות להיות לו הוצאות נוספות בגין כלכלה, חשמל וכו '. כמו כן, המבקש מקבל רכב ממעבידו ולכן לא אמורות להיות לו הוצאות רכב. עוד הוסיף בית המשפט קמא כי בחירת המבקש לפצל את התא המשפחתי, ולתמוך הן באשתו ובילדיו והן בהוריו – כל זאת כאשר אשתו איננה עובדת למחייתה – מעצימה את הוצאותיו על חשבון הנושים. כן ציין בית המשפט כי על המבקש להגיש דו"חות באופן מסודר, כמתחייב מצו הכינוס.

4.

בבקשת רשות הערעור ציין המבקש כי עניינו של ההליך אינו נוגע בשאלות עובדתיות כגון רמת השתכרות או הוצאות, אלא המחלוקת היא בשאלת הסכום הראוי לתשלום לקופת הכינוס. טענתו העיקרית של המבקש היא כי מתוך הכנסה של 7,000 ש"ח, העברה של 700 ש"ח מידי חודש לקופת הכינוס היא ראויה. זאת בהתחשב בכך שיתרת שכרו של המבקש מיועדת לפרנסת משפחתו, ומדובר בסכום מינימלי הנדרש לשם מחייה בכבוד. על אף שהמבקש טרח לציין כי עניינו של ההליך אינו עוסק בשאלות עובדתיות, עיקר טענותיו מופנות נגד קביעותיו אלה של בית המשפט קמא: ראשית , טוען המבקש כי שגה בית המשפט משקבע כי למבקש זכאות לרכב מעבודתו, שכן לא כך הדבר. לדבריו, מדובר ברכב שהעמיד מעסיקו לרשותו על מנת שיסיע את שאר העובדים אל מקום העבודה. הקצאת הרכב על ידי המעביד אינה חוסכת לו הוצאות, שכן המעסיק עוקב באמצעות דלקן אחר תשלומי הדלק, ומכסה עבור המבקש רק את הנסיעות המבוצעות במסגרת עבודתו. שנית , חולק המבקש על קביעת בית המשפט קמא כי פיצול התא המשפחתי מעצים את הוצאות המבקש על חשבון הנושים. לדבריו, ההפך הוא הנכון – עלות המחייה בשטחי יהודה ושומרון זולה משמעותית מעלות המחייה בשטחי ישראל. לו הייתה מתגוררת כל משפחתו בשטחי ישראל –הוצאות המחייה היו גדלות. שלישית , טוען המבקש כי עצם השתתפותו בהוצאות המחייה בדירת הוריו, איננה מכסה את צרכיו הפרטיים כגון טלפון, דלק ובגדים. מכאן שאין בסיס לקביעת בית המשפט קמא לפיו אם המבקש משתתף בהוצאות המחייה בדירת הוריו, הרי שלא אמורות להיות לו הוצאות נוספות.

5.

לאחר שעיינתי

בחומרים שלפניי, הגעתי למסקנה כי דין בקשה זו להידחות, אף מבלי שתידרש תגובת המשיבים. השגתו של החייב על סכום התשלום החודשי היא בגדר בקשת רשות ערעור, שכן מדובר בקביעה בעלת אופי זמני שעשויה להשתנות בהתאם לשינוי נסיבותיו של המבקש בהמשך ( רע"א 4746/11 גרוזמן נ' כונס הנכסים הרשמי

(26.10.2011)) . בית משפט זה קבע לא אחת כי הקביעות בדבר כושר ההחזר של החייב בהליכי כינוס, ובהתאם לכך גובה צו התשלומים החודשי שיושת עליו, נגזרות מהראיות והטיעונים שהובאו לפני הערכאה הדיונית. מכאן שמדובר בקביעות עובדתיות שבית משפט זה אינו נוטה להתערב בהן, אלא במקרים חריגים בהם יימצא כי הערכאה הדיונית לא איזנה כראוי בין צרכי החייב לבין האינטרסים של נושיו (ראו: רע"א 8160/10 בן דב נ' עו"ד שרון , פסקה 3 (14.12.2010); רע"א 4042/15 ראדי נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 8 (26.07.2015) ; רעא 6177/18 מרחב נ' כונס הנכסים , פסקה 6 (16.10.2018)). המקרה שלפנינו אינו נמנה על מקרים אלה.

6.

המבקש חולק בבקשתו על קביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא, כגון התועלת שבהחזקת רכב המעביד שברשותו, הוצאותיו הנוספות מלבד תשלום דמי המחייה להוריו, והשאלה בדבר עלות המחייה של משפחתו בשטחי יהודה ושומרון לעומת עלות המחייה בישראל. לא מצאתי הצדקה להתערב בקביעותיו אלה של בית המשפט קמא. בנוגע לטענת המבקש כי סכום של 6,300 ש"ח הוא המינימום הנדרש למחייה בכבוד עבור משפחתו, הרי שאין חולק כי צמצום הסכום ממנו מתפרנסת משפחת המבקש לסכום של 5000 ש"ח יקשה על חיי המשפחה. עם זאת, גם כאן לא מצאתי כי קיימת הצדקה להתערב בקביעתו של בית המשפט קמא, שהביא בחשבון את מכלול השיקולים הרלוונטיים בהחלטתו. כך במיוחד כאשר המבקש אינו מגיש דוחות כלכליים כנדרש, באופן שאינו מאפשר פיקוח נאות על הכנסותיו והוצאותיו.

7.

סוף דבר: דין העתירה להידחות. לפנים משורת הדין לא ייעשה צו להוצאות.