ע"א 2874/21 דניאל אבו שקארה נ. עו"ד רים עזאיזה

השופט ד' מינץ:

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט י' בן-חמו ) מיום 4.3.2021 בפש"ר 11630-06-18, בגדרו הוכרז המערער פושט רגל ואושרה בעניינו תכנית פירעון.

1.

ביום 27.6.2018 ניתן צו כינוס בעניינו של המערער, לבקשתו, הושת עליו צו תשלומים חודשי בסך של 1,500 ש"ח ומשיבה 1 מונתה למנהלת מיוחדת לנכסיו (להלן: המנהלת המיוחדת ). ביום 9.2.2021 הגישה המנהלת המיוחדת דו"ח מסכם בו המליצה על ביטולו של הליך הכינוס, לאור מחדלי המערער, וביניהם שאינו מגיש דוחות באופן סדיר, אינו ממציא אישורים בדבר היעדר נכסי נדל"ן הרשומים על שמו חרף דרישותיה של המנהלת המיוחדת, ממשיך לצבור חובות, להעלים הכנסות ועוד. אולם במסגרת הדיון שהתקיים ביום 4.3.2021, הודיעה המנהלת המיוחדת לבית המשפט כי המערער הגיש את המסמכים החסרים שפורטו בדו"ח המסכם. על כן, לאחר סקירת נתוניו הרלוונטיים של המערער, המליצה המנהלת המיוחדת על תכנית פירעון על פיה הוא ישלם סכום של 4,000 ש"ח לחודש למשך פרק זמן של 60 חודשים. המערער, מצדו, התנגד לתכנית הפירעון שהוצעה וטען כי נוכח מצבו הכלכלי יש לחייבו לכל היותר בתשלום חודשי בסך של 2,500 ש"ח. משיב 2 (להלן: הכנ"ר ) צידד בעמדת המנהלת המיוחדת.

2.

בסופו של אותו דיון, הכריז בית המשפט על המערער פושט רגל ואישר את תכנית הפירעון שהוצעה על ידי המנהלת המיוחדת, אשר נמצא כי היא סבירה ומאזנת נכון בין האינטרסים השונים. זאת בהתייחס, בין היתר לנתוני המערער, ובכלל זה להיותו צעיר לימים כבן 29 המשתכר בהכנסה חודשית של כ-12,000 ש"ח מעבודה כחובש, ולפירוט הוצאותיו הכולל סעיפים של "עזרה להורים", "סיגריות" ו-"מתנות", כל אחד בסך של כ-1,000 ש"ח לחודש. עוד צוין כי תכנית הפירעון אף מיטיבה עם המערער בהתחשב בגובה הדיבידנד שיחולק לנושים.

3.

מכאן הערעור שלפנינו בו נטען כי תכנית הפירעון שאושרה לא תואמת את נתוניו הכלכליים של המערער. בתמצית, לטענתו בית המשפט לא הביא בחשבון את העובדה ששכרו החודשי כפי שהוצג על ידי המנהלת המיוחדת מורכב מתגמול עבור שעות נוספות שנאלץ לבצע עקב מגפת הקורונה והוא צפוי להשתנות עם חלוף הזמן. אף לא נשקלו שיקולים נוספים ובכלל זה נסיבותיו האישיות של המערער, גילו הצעיר והעובדה שחובותיו נוצרו נוכח ניהול כושל של עסק משפחתי שנרשם על שמו בהיותו נער.

4.

דין הערעור להידחות על הסף לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. כידוע, שיקול הדעת המוקנה לבית משפט של חדלות פירעון הוא רחב, נוכח מומחיותו הייחודית ולאור התרשמותו הישירה מבעלי הדין ומנסיבות העניין (רע"א 1688/19 לוי נ' הכונס הרשמי , פסקה 11 (6.3.2019); רע"א 5633/18 בדראן נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 14 (16.10.2018)). זאת ועוד, כפי שנפסק לא אחת, אין זה מדרכה של ערכאת הערעור בהליך חדלות פירעון להתערב בקביעותיה של הערכאה הדיונית בנוגע לשאלת כושר ההחזר של חייב, שהיא מטבעה שאלה שבעובדה (רע"א 8160/10 בן דב נ' עו"ד יואב שרון, מנהל מיוחד על נכסי החייב , פסקה 3 (14.12.2010); רע"א 7567/18 מוקבל נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 5 (2.12.2018); רע"א 37/20 אלבו נ' עו"ד מיכאל גבור , פסקה 14 (31.3.2020); רע"א 402/21 שומר נ' עו"ד רועי ספיבק – המנהל המיוחד , פסקה 10 (4.4.2021 ). במקרה זה, פסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן תוך התייחסות לטענותיו המרכזיות של המערער ולאחר שמכלול הנתונים שהוצגו לפניו הובאו בחשבון ובכלל זה הכנסותיו והוצאותיו החודשיות, גובה תביעות החוב שהוגשו בהליך והתרשמותה של המנהלת המיוחדת ממצבו הכלכלי. מדובר בהכרעה המאזנת כראוי בין צרכי המערער לבין אינטרס הנושים שאין כל מקום להתערב בה. לא למותר להזכיר כי בית המשפט נהג עם המערער בסלחנות בשלב מוקדם יותר של ההליך, בכך שנמנע מביטול ההליך בשל מחדליו, על אף ששורת הדין הצדיקה זאת. גם מטעם זה לא קמה כל עילה להתערבות.

הערעור נדחה בלא צורך בתשובה. לפנים משורת הדין, משלא התבקשה תשובה לערעור, נוכח המתכונת הדיונית שבה ניתנה ההכרעה ובהתחשב במהותו של ההליך – לא ייעשה צו להוצאות.