רע"א 402/21 שי משה שומר נ. רועי ספיבק- מנהל מיוחד

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט אריה נאמן ) בפש"ר 27382-09-19 מיום 7.12.2020 (להלן: הליכי הפש"ר ), במסגרתה נדחתה בקשת המבקש להמשך הקפאת צו התשלומים החודשי שהושת עליו במסגרת הליכי כינוס נכסיו.

העובדות הצריכות לעניין

1.

ביום 26.9.2019 ניתן צו כינוס לנכסי המבקש, שי משה שומר (להלן: החייב ) לבקשת אחד מנושיו. עם מתן צו הכינוס, קבע בית המשפט קמא כי תיק החייב ותיק בן דודו – ירון ויצנר (להלן: ויצנר ), בפש"ר 31573-09-19, יידונו במאוחד בשל היותם תיקים קשורים. בהתאם, עו"ד אופיר דידי מונה תחילה כמנהל מיוחד לנכסיהם; על החייב הושת תשלום חודשי בסך 5,000 ש"ח ועל ויצנר הושת תשלום חודשי בסך 2,000 ש"ח. כחודש לאחר מכן, ביום 29.10.2019 נעתר בית המשפט קמא לבקשת כונס הנכסים הרשמי (להלן: הכנ"ר ) לשחרר את עו"ד אופירי דיני מתפקידו כמנהל מיוחד ולמנות במקומו את המשיב 1, עו"ד רועי ספיבק. ביום 22.3.2021, ביטל בית המשפט קמא את החלטתו לאיחוד התיקים, מהטעם שלחייב ולויצנר יכולות כלכליות שונות וכן תא משפחתי שונה, הכריז על החייב כפושט רגל, והמשיב 1 מונה כנאמן לנכסי החייב (להלן: הנאמן ) .

2.

כעבור כמה חודשים ממתן הצו הכינוס, ביום 27.4.2020 הגיש החייב, בהסכמת הנאמן (המנהל המיוחד דאז), בקשה למתן פטור זמני מביצוע צו התשלומים למשך החודשים אפריל ומאי 2020, או לחלופין להפחתת צו התשלומים לסך 750 ש"ח בחודש. הטעם לכך היה טענת החייב כי עקב התפשטות נגיף הקורונה והשלכותיו הכלכליות, מצבו הכלכלי הורע – והדבר בא לידי ביטוי בכך שמשכורתו הופחתה ב-15% (ל-14,500 ש"ח) ופעילותה העסקית של אשתו, מנתחת פלסטית במקצועה, הופסקה, בהתאם למגבלות שהוטלו על ידי הרשויות המוסמכות. בבקשתו, ציין החייב כי להבנתו, גובה התשלום החודשי הביא בחשבון גם את הכנסותיה של רעייתו, שאינה צד בהליך; וכי על אף שהדבר מנוגד להנחיות הכנ"ר מיום 16.5.2016, לא ערער על כך בשל מטרתו להשיא תועלת לנושיו, וכן מתוך ההבנה כי יוכל להגיש בקשה להפחתת גובה צו התשלומים ככל שיתעורר צורך בכך. ביום 27.4.2020, נעתר בית המשפט קמא לבקשת החייב, והורה על הקפאת צו התשלומים לחודשים אפריל ומאי 2020.

3.

בחלוף כמה חודשים, ביום 3.9.2020, פנה החייב לבית המשפט קמא בבקשה נוספת, הפעם בניגוד לעמדת הנאמן, להאריך את הפטור הזמני שניתן לו ביום 27.4.2020 למשך חודשיים (כאמור בכותרת לבקשתו) או 6 חודשים (לפי תוכן הבקשה) נוספים, או לחלופין להפחית את גובה צו התשלומים לסך של 2,000 ש"ח בחודש. כעולה מנספחי הבקשה, התנגדותו של הנאמן לבקשת החייב זו הפעם באה על רקע סברתו כי די בהכנסת החייב כדי לעמוד בצו התשלומים שנקבע בעניינו; וכי הוצאת משק ביתו של החייב גבוהות מאוד, וככאלו אינן הולמות חייב המצוי תחת צו כינוס. בשל כך, ובציינו כי החייב לא הגיש דוחות דו-חודשיים החל מחודש מרץ 2020, סבר הנאמן כי אין להיעתר לבקשתו. לעומת זאת, בבקשתו שב החייב על טענותיו מיום 27.4.2020, לפיהן חלה הרעה במצבו הכלכלי וכן באשר להסתמכות צו התשלומים על הכנסותיה של רעייתו, בניגוד כאמור להנחיות הכנ"ר מיום 16.5.2020. בנוסף, כמענה לטענות הנאמן, גרס החייב כי הנאמן התעלם מכך שרעיית החייב וילדיו אינם מצויים בהליך פשיטת רגל, ומשכך הוצאות עסקה של רעייתו אינן צריכות לבוא בחשבון בקביעת גובה צו התשלומים.

4.

ביום 3.9.2020, דחה בית המשפט קמא את בקשת החייב, בהסתמך על טענת הנאמן לפיה החל מחודש מרץ 2020 לא הגיש החייב דו"חות דו-חודשיים שילמדו על מצב הדברים לאשורו, ועל כן לא ניתן לאמת את טענותיו ולבחון את ההוצאות מול ההכנסות.

5.

כעבור כמה ימים, ביום 6.9.2020 הגיש החייב הודעת הבהרה, בה טען כי הדו"חות הדו-חודשיים הועברו לנאמן באופן סדיר, וביקש מבית המשפט קמא ליתן החלטה בבקשתו; ביום 23.11.2020 הוגשה תגובת הנאמן, בה שב הנאמן על טענותיו, ואף הביע את עמדתו כי לא זו בלבד שאין להיעתר לבקשת החייב, אלא שראוי אף להעלות את גובה צו התשלומים כך שלא יפחת מסך 7,000 ש"ח לחודש, ועוד 1,500 ש"ח לכיסוי התשלומים שהוקפאו כאמור בהחלטת בית המשפט קמא מיום 27.4.2020.

6.

ביום 23.11.2020, קבע בית המשפט קמא כי לאור האמור בתגובת הנאמן, הוא אינו מוצא לנכון להיעתר לבקשת החייב, כך שבהיעדר תשובה מטעם החייב לאמור בתגובת הנאמן, תידחה הבקשה, ובקשת הנאמן להגדלת התשלום החודשי תידון בדיון הכרזת פשיטת הרגל. כעבור כשבועיים, ביום 7.12.2020 הגיש החייב את תגובתו כאמור, במסגרתה שב על טענותיו שנשמעו, אך הוסיף מספר טענות: לדעתו, התערבות הנאמן בהוצאות החינוך פוגעת בזכות הבסיסית של ילדיו לחינוך; בנוסף, גובהו של צו התשלומים שנפסק בעניינו אינו מידתי, וניתן לראות זאת, לשיטתו, באמצעות הפער בגובה צו התשלומים שהוטל עליו בהשוואה לצו התשלומים שהושת על ויצנר, וזאת חרף הדמיון בין התיקים; כמו כן, לשיטתו, אין מקום לדרוש באופן רטרוספקטיבי תשלומים לכיסוי התשלומים שהוקפאו בהתאם להחלטת בית המשפט קמא מיום 27.4.2020.

7.

ביום 7.12.2020 דחה בית המשפט קמא את בקשת החייב, בנמקו כי אין מדובר בהשתת חלק מהתשלום החודשי על רעיית החייב, אלא בחובתה להשתתף בהוצאות התא המשפחתי; כמו כן, סבר בית המשפט קמא כי החייב מנסה ליצור הפרדה מלאכותית בינו לבין רעייתו לעניין אופן ניהול כלכלת התא המשפחתי; ולבסוף, הוסיף כי מסגרות החינוך הציבוריות מספקות מענה הולם, ועל כן העובדה שהחייב מתעקש על חינוך במסגרות פרטיות אינה עולה בקנה אחד עם העובדה שהוא מצוי בהליכי חדלות פירעון וחייב כספים רבים.

8.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי, במסגרתה פורש החייב שורה של פגמים וליקויים, לגישתו, בהחלטת בית המשפט קמא, לרבות מתן ההחלטה על גבי פתקית, ללא נימוק משפטי מלא, בהתעלם מרוב טענותיו ומבלי שנדרש לעמדת הכנ"ר. בנוסף, טוען החייב כי דחיית בקשתו וכן הטלת חיובים באופן רטרוספקטיבי על ידי בית המשפט קמא מנוגדת לנוהל הכונס הרשמי והממונה על הליכי חדלות פירעון מיום 15.3.2020 (להלן: נהלי הקורונה מיום 15.3.2020 ). לשיטתו, לגבי חייבים שטרם נקבעה בעניינם תכנית פירעון, על הכנ"ר לשקול הפחתה זמנית של גובה צו התשלומים או לחלופין מתן פטור זמני. כמו כן, שב החייב על טענותיו לעניין גובה צו התשלומים שנקבע לו, אשר לדידו כולל רכיב חיוב בגין הכנסותיה של רעייתו, באופן הפוגע בזכותה הקניינית; ואף גובהו של הצו אינו מידתי, וזאת כאמור, בהתבסס על השוואה שעורך החייב בינו לבין ויצנר, תוך שפורש את נקודות הדמיון, להבנתו, ביניהם, ובכללם הרקע המשפחתי והתעסוקתי שלהם וכן יכולותיהם הכלכליות.

דיון והכרעה

9.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות ללא צורך בתגובות.

10.

הלכה מושרשת היא, כי קביעותיו של בית המשפט של חדלות הפירעון בדבר כושר ההחזר של החייב בהליכי הכינוס, ובהתאם לכך גובה צו התשלומים החודשי שיושת עליו, נגזרות מהראיות ומהטיעונים שהובאו לפני הערכאה הדיונית. מכאן, שמדובר בקביעות עובדתיות שבית משפט זה אינו נוטה להתערב בהן, אלא במקרים חריגים בהם יימצא כי בית המשפט של חדלות הפירעון לא איזן כראוי בין צרכי החייב לבין האינטרסים של נושיו (ראו רע"א 8160/10 בן דב נ' עו"ד שרון , פסקה 3 (14.12.2010); רע"א 7567/18 מוקבל נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 5 (2.12.2018)).

סבורני כי המקרה שלפניי אינו נמנה בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות כאמור. החלטתו של בית המשפט קמא ניתנה, הגם שבאופן תמציתי, תוך התייחסות לטענותיו המרכזיות של החייב, ולאחר שהביא בחשבון את מכלול הנתונים שהציגו הצדדים לפניו, לרבות הוצאותיו והכנסותיו החודשיות של המבקש וכן התרשמותו של הנאמן. לאור האמור, נראה כי בית המשפט קמא פעל כראוי, ולא התרשמתי כי נעשה איזון לקוי בין צרכי החייב לבין האינטרסים של נושיו.

11.

אף לגופם של דברים, לא השתכנעתי כי נפלה שגגה מלפני בית המשפט קמא. אכן, הליכי פשיטת הרגל מתנהלים נגד החייב, ולא נגד אשתו, ואולם אין משמעות הדבר כי ניתן להתעלם מ חובתה לשאת בחלק מהוצאות התא המשפחתי , כאשר באים להעריך את גובה התשלום החודשי שניתן להשית על החייב. כמו כן, חייב המצוי בהליכי פשיטת רגל נדרש למצמצם הוצאותיו, ובכלל זה הוצאות המתייחסות לבני ביתו, ובוודאי שעליו לעשות כן בבואו לבקש הקלה בגובה צו התשלומים שנקבע לו. כפי שהצביע הנאמן, הוצאות משק ביתו של החייב גבוהות כפי 5 מסכום ההוצאות הסביר על פי אומדני כונס הנכסים הרשמי וכוללים, בין היתר, הוצאות חינוך בסך אלפי שקלים, אף שילדיו של החייב מצויים בגיל חינוך חינם. משקלם של אלו מעלה כי צדק בית המשפט קמא בקבעו כי אין לקבל את בקשת החייב להמשך הקפאת צו התשלומים בעניינו, והדבר אינו מנוגד לנהלי הקורונה מיום 15.3.2020, אשר מעניקים שיקול דעת לבחינת כל מקרה לגופו לפי נסיבותיו. לבסוף, הניסיון ללמוד מעניינו של חייב אחר, ואפילו הוא קרוב משפחה של החייב בו עסקינן, אינו מועיל, מאחר שכל מקרה נבחן לגופו, בהתאם לנסיבותיו הייחודיות של החייב בו עסקינן (וכזכור, טעם זה עמד ביסוד ההחלטה להפריד בין תיקי החייבים).

12.

קיצורו של דבר, בית המשפט קמא סבר, ובצדק סבר, כי לא ניתן לקבל את בקשת החייב להמשך הקפאת צו התשלומים. החייב לא הצביע בטענותיו על פגמים שנפלו בהכרעה זו, לא כל שכן כאלו המצדיקים את התערבות ערכאות הערעור.

13.

בקשת רשות הערעור נדחית איפוא. משלא נתבקשה תגובת המשיבים, אין צו להוצאות.