רע"א 571/21 מאיר מלכה נ. כונס הנכסים הרשמי

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופט עמית כהן ) בפש"ר 31671-01-17 מיום 11.1.2021 (להלן: הליכי הפש"ר ), במסגרתה נדחתה בקשת המבקש לשינוי תכנית הפירעון שנקבעה לו.

העובדות הצריכות לעניין

1.

ביום 15.1.2017 ניתן צו כינוס לנכסי המבקש, מאיר מלכה (להלן: החייב ), על פי בקשתו, והושת עליו צו תשלומים בסך 500 ש"ח. ביום 10.9.2019, הוכרז החייב כפושט רגל, והמשיב 2, עו"ד אורן צורן, מונה כנאמן לנכסיו (להלן: הנאמן ). יצוין, כי זהו הליך פשיטת רגל השני בו מצוי החייב, כאשר זה הראשון בוטל בשנת 2014.

2.

במסגרת הדיון בו הוכרז החייב כפושט רגל, ביום 10.9.2019 דחה בית המשפט של חדלות פירעון את תכנית הפירעון שהוצעה על ידי הנאמן בדו"ח המסכם, אשר דרשה מהחייב 60 תשלומים חודשיים בני 2,000 ש"ח כל אחד, כתנאי לקבלת הפטר. נוכח התנגדות החייב לתכנית זו, ועל רקע גילו המתקדם ומצבו הכלכלי והתעסוקתי הרעוע, הציע בית המשפט של חדלות פירעון, והחייב הסכים, תכנית פירעון במסגרתה חויב בתשלום של 1,000 ש"ח כל חודש, במשך 48 חודשים, כתנאי לקבלת הפטר (להלן: תכנית הפירעון ).

3.

כשנה מאוחר יותר, ביום 6.9.2020 הגיש החייב בקשה לשינוי תכנית הפירעון שנקבעה לו, וביקש פטור מיתרת התשלומים עקב שינוי נסיבות. בבסיס הבקשה, הטענה כי עובר לקביעת תכנית הפירעון בעניינו, נפצע בביתו באזור גבו, ובעקבות כך ניטל ממנו מלוא כושר השתכרותו (להלן: הפציעה ). החייב ציין כי בעקבות הפציעה, הגיש בקשה לקבלת קצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי (להלן: בקשה לקצבת נכות ו- המל"ל , בהתאמה); ועד להחלטה בבקשה לקצבת נכות, ועל מנת שלא לצבור חובות נוספים, עזב את בית מגוריו, ולעת הזו אין לו מקום מגורים קבוע. לדבריו הוא מתקיים בימים אלה מקצבת הבטחת הכנסה חודשית בסך של 2,090 ₪, ומקבל סיוע משירותי הרווחה. ביום 1.11.2020, מחק בית המשפט קמא את בקשת החייב, מהטעם שביקש להמתין להחלטת המל"ל בבקשה לקצבת נכות, אך הוסיף כי בהגיע החלטה כאמור ובצירוף אסמכתאות, יוכל החייב להגיש בקשה מחודשת.

4.

מספר שבועות לאחר מכן, ובטרם ניתנה החלטת המל"ל בבקשה לקצבת נכות, הגיש החייב ביום 24.11.2020 בקשה נוספת לבית המשפט קמא לשנות את תכנית הפרעון. בית המשפט קמא, נדרש לבקשה ביום 24.11.2020, וחזר על קביעתו מיום 1.11.2020, לפיה יש להמתין להחלטת המל"ל בבקשה לקצבת נכות, ולאחריה יהא החייב רשאי להגיש בקשה מחודשת, בצירוף אסמכתאות.

5.

כעבור כמה ימים, ביום 6.12.2020 הגיש החייב בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט קמא מיום 1.11.2020, וחזר על טענתו בדבר הפגיעה שנגרמה לכושר השתכרותו בגין הפציעה, אלא שהפעם הוסיף כי בינתיים נדחתה בקשתו לקצבת נכות.

6.

ביום 11.1.2021 דחה בית המשפט קמא את בקשת החייב, וזאת בהתאם לעמדת הנאמן. בית המשפט קמא נימק את החלטתו בכך שבקשתו של החייב לעיון חוזר חסרה אסמכתאות לכך שאכן חל שינוי במצבו הרפואי והתעסוקתי, באופן המצדיק את שינוי תכנית הפירעון שנקבעה לו.

7.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי, במסגרתה שב החייב על טענותיו לעניין השינוי שחל במצבו הבריאותי וביכולת השתכרותו – שינוי אשר הותיר אותו, לטענתו, חסר כל יכולת השתכרות.

דיון והכרעה

8.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות ללא צורך בתגובות.

9.

החלטת הערכאה הדיונית בדבר סכום התשלום החודשי שמוטל על חייב בצו התשלומים היא קביעה בעלת אופי זמני, העשויה להשתנות בהתאם לשינוי נסיבותיו של המבקש בהמשך (רע"א 4746/11 גרוזמן נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 10 (26.10.2011)). כמו כן, הממצאים בדבר כושר החזר החייב בהליכי פשיטת רגל, ובהתאם לכך גובה צו התשלומים החודשי שיושת עליו, נגזרות מהראיות ומהטיעונים שהובאו לפני הערכאה הדיונית. לפיכך, מדובר בקביעות עובדתיות שבית משפט זה אינו נוטה להתערב בהן, אלא במקרים חריגים שענייננו אינו אחד מהם (ראו: רע"א 8160/10 בן דב נ' עו"ד שרון , פסקה 3 (14.12.2010); רע"א 7567/18 מוקבל נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 5 (2.12.2018)). הדברים אמורים במיוחד, במקרה דנן, בו עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטה הדוחה בקשה לעיון חוזר. כלומר, במקרה בו בית המשפט של חדלות פירעון נדרש שנית לסוגיה, ומצא כי אין לשנות מהחלטתו.

10.

לגופם של דברים, בית המשפט קמא עמד בהחלטתו על כך שעל חייב הטוען לשינוי נסיבות המצדיק, לשיטתו, שינוי בתכנית הפירעון שנקבעה לו, לצרף תימוכין לטענותיו אלו. אכן, הטוען לקיומן של נסיבות חדשות, חייב להציג אסמכתאות משכנעות לאמיתות טענותיו; ואילו מחומר הראיות שהוגש מטעם החייב, לא ניתן לבסס את טענותיו בדבר ההרעה הנטענת במצבו הבריאותי והתעסוקתי. לא זו אף זו, עיון בהחלטות קודמות של בית המשפט קמא מעלה כי לחייב ניתנו מספר הזדמנויות להמציא אסמכתאות לטענותיו, ובכל זאת לא עשה כן. נוכח האמור, סבר בית המשפט קמא, ובצדק סבר, כי אין מקום לעת הזו לקבל את בקשת החייב לשינוי תכנית הפירעון שנקבעה לו.

11.

ודוק, בית המשפט קמא לא סתם את הגולל בהחלטתו על טענות החייב בדבר שינוי הנסיבות שחל בעניינו; הוא גם לא ביטל את האפשרות כי החייב יוכיח, בהמשך ובצירוף אסמכתאות, את שינוי הנסיבות לו הוא טוען. כל שנקבע בהחלטה הנתקפת בבקשת רשות הערעור שלפניי, הוא שלא צורפו אסמכתאות המאמתות את טענות החייב. החייב לא הצביע בטענותיו על פגמים שנפלו בהכרעה זו, לא כל שכן כאלו המצדיקים את התערבות ערכאות הערעור.

12.

בקשת רשות הערעור נדחית איפוא. משלא נתבקשה תגובת המשיבים, אין צו להוצאות.