פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט
לערעורים אזרחיים
רע"א 2021/21
לפני:
כבוד השופט ע' גרוסקופף
המבקש:
רפאל אזולאי
נ ג ד
המשיבים:
1. הכונס הרשמי
2. עו"ד קרן אוגינץ – המנהלת
המיוחדת
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי באר-שבע מיום 18.2.2021 בפש"ר 44927-05-13 שניתנה
על ידי כב' השופט עמית כהן
בשם המבקש:
בעצמו
החלטה
לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי באר-שבע (כב' השופט עמית כהן ) בפש"ר 44927-05-13 מיום 18.2.2021, במסגרתה נדחתה בקשת המבקש כי יינתן לו הפטר במסגרת הליך פשיטת הרגל בו הוא מצוי והוגדל צו התשלומים החודשי שהוטל עליו.
רקע והשתלשלות העניינים
1.
ביום 23.5.2013 ניתן צו כינוס לנכסי המבקש, רפאל אזולאי (להלן: החייב ), על פי בקשתו, והושת עליו צו תשלומים חודשי בסך 300 ש"ח. כמו כן, עו"ד קרן אוגינץ מונתה כמנהלת מיוחדת ולאחר מכן כנאמנת על נכסיו (המשיבה 2. להלן: הנאמנת ).
2.
ביום 5.7.2015 התקיים דיון בבית המשפט של חדלות פירעון להכרזת החייב כפושט רגל. במהלך הדיון, ביקש החייב כי תידחה ההכרזה, ושתינתן לו הזדמנות לבדוק את תביעות החוב שהוגשו נגדו, ולהציע הסדר בטרם יוכרז פושט רגל, ובית המשפט של חדלות פירעון נעתר לבקשתו.
3.
כשלושה חודשים מאוחר יותר, ביום 22.10.2015, עתרה הנאמנת לביטול ההליכים בעניינו של החייב מהטעם שצבר חוב פיגורים בתשלום החודשי, וכן לאור מחדלים בהתנהלותו. לאחר שניתנה לחייב זכות תגובה, ותוך שהובהר כי בהיעדר תגובה, יבוטלו ההליכים נגדו, ללא כל התראה נוספת, ביטל בית המשפט של חדלות פירעון ביום 4.1.2016 את צו הכינוס לנכסי החייב ואת ההליכים בעניינו.
4.
ביום 10.1.2016 הגיש החייב בקשה לבית המשפט של חדלות פירעון לביטול החלטתו מיום 4.1.2016, במסגרתה הודיע כי הסיר את חוב הפיגורים ואת מחדליו. ביום 13.3.2016, וחרף התנגדות הנאמנת, נעתר בית המשפט של חדלות פירעון לבקשת החייב, והורה על חידוש הליכי פשיטת הרגל בעניינו.
5.
בחלוף מספר חודשים, ביום 3.7.2016, הגיש החייב בקשה להכריז עליו פושט רגל ללא דיון, לאחר שהודיע כי אין באפשרותו להגיש הצעת הסדר. ביום 13.10.2016, דחה בית המשפט של חדלות פירעון את הבקשה, באמצו את עמדת הנאמנת, לפיה החייב אינו משתף פעולה עם ההליך, משאינו מגיש את דוחותיו החודשיים כסדרם וצובר פיגורים בתשלומים, והורה לחייב להסיר את המחדלים שעמדו בבסיס התנגדות הנאמנת.
6.
כעבור מספר חודשים, ביום 16.1.2017, הגיש החייב בקשה נוספת להכריז עליו פושט רגל ולקביעת מועד לדיון בקבלת הפטר, ובה טען כי הסיר את המחדלים האמורים. לעומת זאת, הנאמנת מסרה כי החייב לא הסיר את המחדלים האמורים ולא הגיש את דוחותיו כסדרם. בהמשך לאמור, התדיינו הצדדים בנושא במשך מספר חודשים. משלא הגיעו להסכמות, דחה בית המשפט ביום 8.2.2018 את בקשת החייב, בנמקו כי אין טעם לקבוע דיון בבקשה למתן הפטר בשלב הנוכחי, בטרם יושלם הבירור שביקש החייב לבצע לגבי שתי תביעות חוב שהוגשו.
7.
בחלוף מספר חודשים נוספים, ביום 12.6.2018, הגיש החייב בעצמו (ולא באמצעות בא-כוחו) בקשה נוספת לקביעת דיון לקבלת הפטר. לחלופין, ביקש החייב כי עניינו יועבר לטיפולו של נאמן אחר. ביום 25.6.2018 מחק בית המשפט של חדלות פירעון את בקשת החייב בנמקו כי אין לקבל בקשות מטעם החייב עצמו, בהיותו מיוצג על ידי עורך-דין.
8.
ביום 23.12.2018, הגיש החייב בקשה נוספת, רביעית במספר, לקביעת מועד להכרזה עליו כפושט רגל ולקבלת הפטר. את בקשתו נימק בכך כי בשל גילו, מצבו הרפואי והיותו ללא מקצוע, סיכויי העסקתו קלושים, ואין לו אלא לעבוד בעסקיו של בנו, אשר מעסיק אותו לפנים משורת הדין. לכן, טוען החייב כי הוא ממצה את פוטנציאל השתכרותו. הנאמנת בתגובתה ביקשה להורות על ביטול ההליכים בעניינו של החייב, משסברה כי אינו מתנהל בתום לב, כפי שעלה מדו"ח החקירה שהתנהלה בעניינו. בעקבות זאת, ביום 15.1.2019 הורה בית המשפט של חדלות פירעון על קביעת דיון לביטול ההליכים בעניינו של החייב. ואולם, בדיון לביטול ההליכים שהתקיים כעבור מספר חודשים, ביום 13.5.2019, חזרה בה הנאמנת מבקשתה, והחייב הוכרז כפושט רגל.
9.
לנוכח הכרזת החייב כפושט רגל, ביום 22.10.2019 הגיש החייב בקשה לקביעת מועד דיון לקבלת הפטר, במסגרתה הציע להעמיד את קופת הכינוס על סך 40,000 ש"ח, לרבות כספים הניתנים למימוש, כאשר תביעות החובות שאושרו בעניינו של החייב עומדות על סך כ-330,000 ש"ח. הנאמנת התנגדה לבקשתו וסברה שהצעתו נמוכה מדי. ביום 23.12.2019, לאחר שלא הוגשה תשובת החייב להתנגדות הנאמנת, מחק בית המשפט של חדלות פירעון את בקשתו.
10.
ביום 1.7.2020 הגיש החייב בקשה נוספת לקביעת מועד דיון לקבלת הפטר, במסגרתה שב על הצעתו להעמיד את קופת הכינוס על סך 40,000 ש"ח. הנאמנת חזרה על התנגדותה, וטענה כי לחייב נכסים מוקנים שטרם מומשו, וכי עליו להציע הצעה גבוהה יותר, וכן לסלק את חובות הפיגורים שנצברו לחובתו.
11.
כעבור מספר חודשים, ביום 18.12.2020, הגיש החייב בקשה נוספת, לקביעת מועד דיון לקבלת הפטר על פי הצעתו, במסגרתה שב על טענותיו מבקשותיו הקודמות. בתגובת הנאמנת, חזרה על התנגדותה להצעת החייב, והגישה תכנית פירעון מטעמה, על פיה החייב יידרש להוסיף 70,000 ש"ח לקופת פשיטת הרגל, ובנוסף לסלק חוב הפיגורים, כתנאי לקבלת הפטר. ביום 18.1.2021, הורה בית המשפט של חדלות פירעון לחייב לסייע לנאמנת לממש את כל הנכסים המוקנים לקופה וכן להסיר את מחדליו, לרבות הגשת תצהיר ואסמכתאות המפרטות אודות מצבו התעסוקתי והכלכלי.
12.
בחלוף חודש נוסף, ביום 18.2.2021, הגיש החייב בקשה נוספת לקביעת מועד דיון לקבלת הפטר, ובה שב על טענותיו שנטענו בבקשותיו הקודמות. עוד באותו היום דחה בית המשפט קמא את בקשתו, תוך שצוין כי החייב אינו עושה כל מאמץ למצות את כושר ההחזר לקופת פשיטת הרגל. צוין, כי על אף התמשכות ההליכים בעניינו של החייב, הצטבר בקופה סך של 12,000 ש"ח בלבד; כי החייב עובד במשרה חלקית בעסקיו של בנו, וספק אם ממצה את כושר השתכרותו; וכי לחייב הוצאות גבוהות בהתחשב במצבו המשפחתי והכלכלי. על כן, קבע בית המשפט קמא כי היה אף מקום לשקול את ביטול ההליכים. לאור האמור, הורה בית המשפט קמא לחייב לסלק את חוב הפיגורים; להגיש תצהיר נוסף כאמור בהחלטתו מיום 18.1.2021; והעלה את גובה צו התשלום לסך 1,000 ש"ח החל מחודש מרץ 2021 (להלן: צו התשלומים המעודכן ). כמו כן, צוין בהחלטה כי ככל שיציע החייב להעשיר את קופת פשיטת הרגל בסך 70,000 ש"ח, לצד סילוק חובות הפיגורים ומחדליו, ייקבע דיון בהפטר.
13.
על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי, במסגרתה מלין החייב על החלטת בית המשפט קמא לדחות את בקשתו לקבלת הפטר ולהעלות את גובה צו התשלומים החודשי. בבסיס בקשתו, טוען החייב כי עקב גילו, ומצבו הבריאותי, התעסוקתי והכלכלי, אין ביכולתו לעמוד בצו התשלומים המעודכן. כך, מבהיר החייב כי הכנסתו עומדת על סך 5,000 ש"ח בחודש; ואילו הוצאותיו הנוכחיות עולות על סכום זה, כך שבנו נאלץ לשלם את חלקם עבורו, ונמנעים ממנו צרכיו הבסיסיים, כגון טיפולי שיניים ורכישת מתנות לנכדיו. כמו כן, מציג החייב את הרקע להסתבכותו הכלכלית, כטענתו – החל ממספר ממעשי גזל שבוצעו נגדו, מצידם של מספר גורמים, לרבות מוסדות בנקאיים, וכלה בבקשתו להכרזה עליו כפושט רגל. בנוסף, פורש החייב שורה של פגמים שנפלו לשיטתו בהתנהלות הנאמנת, לרבות סירובה לבחון את טענותיו לעניין מעשי הגזל, ולפעול לבירור תביעות החוב שהוגשו נגדו, ובהתנהלות בית המשפט קמא, אשר טרם קיים דיון ענייני בבקשותיו לקבלת הפטר, למרות הימשכות ההליכים בעניינו. על כן, מבקש החייב לבטל את צו התשלומים המעודכן ולהעניק לו הפטר כנגד תשלום נוסף בסך של 40,000 ש"ח לקופת פשיטת הרגל, תוך שמדגיש כי אין כל תועלת בהמשך ההליכים בעניינו.
דיון והכרעה
14.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות ללא צורך בתגובות. כידוע, שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט של חדלות פירעון הוא רחב, נוכח מומחיותו הייחודית בתחומו ולאור התרשמותו הישירה מבעלי הדין ומנסיבות העניין , ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (רע"א 1688/19 לוי נ' הכונס הרשמי , פסקה 11 (6.3.2019); רע"א 5633/18 בדראן נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 14 (16.10.2018)). כך במיוחד לעניין מתן הפטר ( רע"א 37/20 אלבו נ' עו"ד גבור , פסקה 14 (31.3.2020); רע"א 3407/20 עו"ד אמסלם נ' שפירא, נאמן לנכסי החייב , פסקה 9 (22.7.2020)), וכך גם לעניין גובה צו התשלומים החודשי שיושת על החייב (ראו: רע"א 8160/10 בן דב נ' עו"ד שרון , פסקה 3 (14.12.2010); רע"א 7567/18 מוקבל נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 5 (2.12.2018)).
לא מצאתי כי המקרה שלפניי מצדיק חריגה מכלל זה .
15.
מהחלטת בית המשפט קמא עולה כי התמשכות ההליך, שעליה יש להצר, נובעת במידה רבה מכך שהחייב אינו משתף פעולה כנדרש עם הנאמנת, ואינו עומד בחובות ובנטלים המוטלים עליו כתנאי לקידום הליך חדלות הפירעון. מצב דברים זה הביא את בית המשפט קמא לדחות את בקשתו הנוכחית של החייב לקבלת הפטר, כמו גם בקשות קודמות מטעמו. לא ראיתי הצדקה להתערב בהחלטות אלה. לחייב נקבע מאז תחילת ההליך צו תשלומים בסכום מינימאלי, ואולם הוא צבר פיגורים פעם אחר פעם, ולא הגיש דוחות כנדרש. בנוסף, על פני הדברים, מתקבל הרושם כי החייב אינו מנצל את מלוא יכולתו על מנת למצות את כושר ההחזר שלו , בעוד ש כידוע, על החייב בהליך פשיטת רגל מוטלת חובה למצות את כושר השתכרותו, וזאת כחלק מחובתו להתנהל בתום לב במסגרת ההליך (רע"א 6353/19 לשצ'נקו נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 18 (11.2.2020); רע"א 2283/03 גרינברג נ' כונס הנכסים הרשמי , פ"ד נח(2) 810, 814 (2004)). הלכה פסוקה היא, כי אי-עמידה בחובה זו עלולה אף להוביל לביטול הליך פשיטת הרגל כולו (ע"א 7375/18 גל נ' בן ארצי עו"ד , פסקה 13 (2.10.2019); 6892/18 רפאל נ' עו"ד זיסמן – מנהל מיוחד , פסקה 9 (18.12.2019)). משאלו הם פני הדברים, לא התרשמתי כי נעשה איזון לקוי בין צרכי החייב לבין האינטרסים של נושיו.
נהפוך הוא, בית המשפט קמא והנאמנת הפגינו "יד רכה" כלפי החייב, ונמנעו מביטול הליך פשיטת הרגל בשל מחדליו החוזרים ונשנים, למרות שיתכן כי שורת הדין הצדיקה זאת. ויודגש, לאורך השנים בית המשפט קמא לא דחה את בקשת החייב לקבלת הפטר כליל, אלא קבע תנאים, אשר בהתקיימם, יוכל החייב לשוב ולהגיש את בקשתו למתן הפטר. טוב יעשה החייב אם יגלה לעת הזו נכונות לעמוד בתנאים הללו, שאינם מכבידים יתר על המידה – ומוטב מאוחר מאשר לעולם לא.
16.
מנימוקים דומים, לא ראיתי להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא לעניין העלאת גובה צו התשלומים. החלטה זו מביאה בחשבון את מכלול מאפייניו של החייב, ומעוגנת במצבו הכלכלי, ובמאפייניה של תכנית הפירעון. לא מצאתי כי הסכום שנקבע חורג מהמתבקש ומהסביר בנסיבותיו הקונקרטיות של החייב, במיוחד בשים לב לאמור לעיל ביחס להתמשכות הליכי חדלות הפירעון במקרה דנן.
17.
בקשת רשות הערעור נדחית איפוא. משלא נתבקשה תגובת המשיבים, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, ט"ז בסיון התשפ"א (27.5.2021).
ש ו פ ט