רע"א 1475-23 רע"א 1475-23

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת א' לושי-עבודי) מיום 26.12.2022 בפש"ר 32575-05-17, בגדרה הורה בית המשפט המחוזי על הגדלת צו התשלומים החודשי שהושת על המבקש, באופן שזה יעמוד על סכום של 5,000 ₪.

תמצית הרקע הרלוונטי לבקשה

1.כנגד המבקש, עורך דין בעיסוקו, מתנהל מזה כשש שנים הליך פשיטת רגל בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. בגדרי ההליך, הוגשו נגד המבקש 19 תביעות חוב בסך כולל של כ-3.5 מיליון ₪. ביום 20.7.2017 ניתן צו לכינוס נכסי המבקש, ועמו הושת עליו צו תשלומים חודשי מדורג בסך של 500 ₪ החל מיום 1.8.2017, וסך של 1,000 ₪ החל מיום 1.10.2017 (להלן: צו התשלומים). כן מונה המשיב 1 כמנהל מיוחד לנכסיו (להלן: המנהל המיוחד). יצוין כי בית המשפט המחוזי נמנע מלהכריז על המבקש כפושט רגל, בשל השלכות ההכרזה על משלח ידו.

2.ביום 14.1.2020 הגיש המנהל המיוחד בקשה להגדלת צו התשלומים החודשי לסך של 10,000 ₪. בהחלטתו מיום 23.3.2020, קבע בית המשפט המחוזי כי "לעת הזו אין מקום להעלות את צו החיוב זאת מאחר ולא הוכח כי לחייב הכנסות נוספות שאינן מדווחות". עם זאת, הורה למבקש לבחון מקור הכנסה אחר אשר יהיה בו כדי להגדיל את סך הכנסותיו החודשיות.

3.בחלוף למעלה משנתיים, ביום 21.8.2022, הורה בית המשפט המחוזי למנהל המיוחד להגיש דוח מעדכן ובו המלצותיו "בנוגע לגורל ההליך". ביום 13.9.2022 הגיש המנהל המיוחד דוח מעדכן בו הומלץ, בין היתר, על הגדלת צו התשלומים החודשי והעמדתו על סך של 10,000 ₪. בבקשה צוין כי המנהל המיוחד נטל במניין שיקוליו את פוטנציאל השתכרותו של המבקש כשכיר, העומד להערכתו על סך 20,000 ₪; את משכורת רעייתו; את השתתפות בתו בהוצאות משק הבית; את תשלומי המשכנתא שהמבקש משלם לבנו; ואת אומדן הכנסות ילדיו.

4.בתשובתו לבקשה טען המבקש, בעיקרו של דבר, כי הדוח שהגיש המנהל המיוחד ביום 13.9.2022, הוא דוח ממוחזר, שהועתק זו הפעם השלישית מדוחות שהגיש בעבר. כן טען כי בתו אינה מתגוררת עוד בביתו וכי בנו משרת בצבא. המבקש הוסיף וטען כי המנהל המיוחד התעלם מהחלטתו של בית המשפט מיום 23.3.2020 לפיה אין מקום להגדיל את צו התשלומים מאחר שלא הוכח כי למבקש הכנסות נוספות; וכן מן העובדה שהמבקש הוא בן 56 שנים, גיל שבו לפי הנטען מתקשים דורשי עבודה באיתור מקומות תעסוקה, בוודאי בשכר שמעבר לשכר המינימום.

5.בתגובתו לתשובת המבקש, טען המנהל המיוחד כי המבקש מציג עובדות כוזבות ביחס לשיעור השתכרותו, בהתחשב במשלח ידו כעורך דין ובניסיונו ארוך השנים בענף הנדל"ן. נוסף לכך, עמד המנהל המיוחד על פערים העולים מעיון בשלושת הדוחות הדו-חודשיים האחרונים שהגיש המבקש, שאינם נתמכים באסמכתאות הולמות, ומלמדים, לכאורה, על הברחת כספים.

החלטת בית המשפט המחוזי

6.בהחלטתו מיום 26.12.2022, קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת המנהל המיוחד בחלקה. בית המשפט המחוזי עמד על כך שאף שהמבקש העלה בתשובתו טענות עובדתיות רבות, אלה לא נתמכו בתצהיר, ואף לא גובו בראיות המעידות על מצבו הכלכלי. עוד צוין כי גם אם תתקבל טענת המבקש לפיה בתו אינה מתגוררת עמו עוד, הרי שהדבר מלמד לכאורה על הגדלת יתרת הכנסתו הפנויה. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי תמוהה בעיניו טענת המבקש ולפיה, חרף משלח ידו וניסיונו בתחום הנדל"ן, הוא משתכר לטענתו שכר מינימום, טענות שאף הן לא נתמכו כנדרש. לבסוף, עמד בית המשפט המחוזי על החוסרים בדוחות המבקש אשר אינם מאפשרים לאמוד את יכולותיו הכלכליות, ומצדיקים אף הם היעתרות לבקשה להגדלת צו התשלומים.

לאור כל האמור, ציין בית המשפט המחוזי כי נראה שהיה מקום להיעתר לבקשה במלואה ולהשית על המבקש צו תשלומים חודשי בסך של 10,000 ₪ כפי שנתבקש. עם זאת, נקבע כי לאחר שקילת טענות הצדדים, האיזון הראוי מחייב להעמיד את צו התשלומים החודשי בשלב זה על סך של 5,000 ₪ שישולם החל מיום 1.1.2023, למשך שלושה חודשים. נקבע כי בפרק הזמן האמור, יעמיק המנהל המיוחד את בדיקותיו בנוגע להעסקתו של המבקש ולתנאי העסקתו, כאשר מנגד נדרש המבקש להמציא לידי המנהל המיוחד דוח על פרטי עבודתו במהלך השנתיים האחרונות.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

בקשת רשות הערעור

7.בבקשה שלפניי שב המבקש על טענותיו כפי שהועלו בהליך קמא, ומוסיף וטוען כי שגה בית המשפט המחוזי משקבע כי די בעובדה שתשובתו לא נתמכה בתצהיר, כדי לדחות את הנטען בה ולקבל את הבקשה. לטענת המבקש, לצורך הגדלת צו התשלומים נדרש המנהל המיוחד להוכיח כי למבקש הכנסות נוספות, כפי שקבע בית המשפט המחוזי בהחלטתו הקודמת מיום 23.3.2020. לשיטתו, הנטל להוכיח את גובה הכנסותיו ושכרו מוטל על המנהל המיוחד אשר הוא זה המבקש להגדיל את צו התשלומים, ונטל זה לא הורם. עוד טוען המבקש כי בדוח המנהל המיוחד נשקלה השתתפות בתו של המבקש בהוצאות משק הבית, ולפיכך שגה בית המשפט המחוזי משקבע שהעובדה שזו אינה מתגוררת עוד בביתו, מלמדת לכאורה על הגדלת יתרת הכנסותיו. לעניין התהיות שהעלה המנהל המיוחד ואוזכרו בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, ציין המבקש כי כל התנהלותו הכספית נערכת במזומן, לרבות תשלום כל הוצאותיו. לבסוף, טוען המבקש כי אין ביכולתו לקיים את צו התשלומים המוגדל בהינתן ששכרו עומד על סך של 5,500 ₪ בלבד. לנוכח האמור, עותר המבקש להורות על ביטול החלטתו של בית המשפט המחוזי ולקבוע שצו התשלומים החודשי יעמוד על סכום של 1,000 ₪.

דיון והכרעה

8.לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, בתיק בית המשפט המחוזי ובהחלטת בית המשפט המחוזי מושא הבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים.

9.עניינה של ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור הוא בכושרו הכלכלי של המבקש, ובהתאם, קביעת גובה צו התשלומים החודשי שיושת עליו כחייב בהליך פשיטת רגל. שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט של פשיטת רגל בהחלטות מעין אלו הוא רחב, נוכח מומחיותו הייחודית ובשל התרשמותו הישירה מן הראיות והטיעונים שנטענו לפניו בנוגע ליכולותיו ולנסיבותיו הפרטניות של החייב. על כן, לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בהחלטות כגון דא (ראו: רע"א 8160/10 בן דב נ' עו"ד יואב שרון, מנהל מיוחד על נכסי החייב, פסקה 3 (14.12.2010); רע"א 4042/15 ראדי נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 8 (26.7.2015); רע"א 1688/19 לוי נ' הכונס הרשמי, פסקה 11 (6.3.2019); רע"א 7011/21 צור נ' עו"ד גיא סיוון – בתפקידו כמנהל המיוחד לנכסי החייב, פסקה 6 (21.12.2021)). ערכאת הערעור תתערב בהחלטות מעין אלו, רק במקרים חריגים בהם נמצא כי הערכאה הדיונית לא איזנה באופן ראוי בין צרכי החייב לבין אינטרס הנושים (ראו: רע"א 7567/18 מוקבל נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 5, והאסמכתאות המובאות שם (2.12.2018)). המקרה שלפניי אינו בא בגדר מקרים חריגים אלה.

10.החלטתו של בית המשפט המחוזי נטועה בנסיבותיו הפרטניות של המבקש, ומתבססת בעיקרה על דוח המנהל המיוחד ועל טענותיו לעניין פוטנציאל השתכרותו הבלתי ממומש של המבקש. טענות אלה לא נסתרו על-ידי המבקש אשר העלה בתגובתו טענות כלליות בלבד שאף הן לא גובו בכל ראיה. אציין כי סוגיית פוטנציאל השתכרותו של המבקש עלתה כבר בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 23.3.2020, בה נדרש המבקש לעשות להגדלת השתכרותו. המבקש לא עשה כן עד היום, וטוען לשיעור השתכרות שאינו עולה על שכר מינימום, כאמור ללא כל ראיה, זאת אף שהוא ממשיך לעבוד כעורך דין. על פני הדברים, מתקבל הרושם כי המבקש אינו מנצל את מלוא יכולתו על מנת להגדיל את הכנסותיו ולמצות את כושר ההחזר שלו. זאת חרף חובתו של חייב בהליך פשיטת רגל לעשות כן, כחלק מחובתו להתנהל בתום לב במסגרת ההליך (ראו: רע"א 6353/19 לשצ'נקו נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 18 (11.2.2020); רע"א 2282/03 גרינברג נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נח(2) 810, 814 (2004)).

11.כאמור, בית המשפט המחוזי הגדיל את צו התשלומים החודשי, לסכום הנמוך מהסכום לו עתר המנהל המיוחד, וזאת למשך שלושה חודשים, תוך שהנחה במקביל את המנהל המיוחד להעמיק את בדיקותיו בנוגע להעסקתו של המבקש ולתנאי העסקתו. בכך ערך בית המשפט המחוזי איזון ראוי בין אינטרס הנושים וצרכי המבקש שלא מצאתי עילה להתערב בו. גם ביתר טענותיו של המבקש אין כדי לשנות ממסקנה זו. למותר לציין כי ככל שיעלו מבדיקותיו של המנהל המיוחד, או מן הדוחות שימציא המבקש בנוגע להעסקתו, ממצאים המצדיקים זאת, פתוחה לפני המבקש הדרך להגשת בקשה מתאימה לבית המשפט המחוזי.

12.אשר על כן – הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

משלא נתבקשה תשובה, איני עושה צו להוצאות.