פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
7011/21
לפני:
כבוד השופט ש' שוחט
המבקש:
יניר צור
נ ג ד
המשיבים:
1. גיא עו"ד סיוון - בתפקידו כמנהל המיוחד לנכסי החייב
2. כונס נכסים רשמי
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 6.7.2021 בפש"ר 32373-01-18 שניתנה על
ידי כבוד השופט אריה נאמן
בשם המבקש:
עו"ד חסן גדבאן
החלטה
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 6.7.2021, בפש"ר 32373-01-18 (השופט א' נאמן ), בגדרה הורה בית משפט קמא על הגדלת צו התשלומים שהושת על המבקש, החל מחודש יולי 2021, לסכום של 5000 ₪ לחודש.
1.
המבקש, חייב, שנמצא בהליכי פשיטת רגל מאז 1.4.2018.
2.
ביום 6.7.2021 הורה בית משפט קמא על הגדלת צו התשלומים שהושת על המבקש, החל מחודש יולי 2021, לסכום של 5000 ₪ לחודש.
3.
מכאן הבקשה שלפני למתן רשות ערעור על ההחלטה, לביטולה ולקביעת תכנית פירעון בה צו התשלומים יעמוד על סכום של 1000 ₪ לחודש.
4.
לאחר עיון בבקשה ובמצורף לה, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות בלא צורך בתשובה, בהתאם לסמכות שקבועה בתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.
5.
עניינה של ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור – החלטה בדבר כושר ההחזר של המבקש, כחייב בהליכי פשיטת רגל, וקביעת גובה צו התשלומים החודשי שיושת עליו.
6.
החלטה מעין זו, נגזרת מן הראיות והטיעונים שהובאו לפני הערכאה הדיונית בנוגע ליכולותיו ולנסיבותיו של החייב, פושט הרגל, מושא ההליך. משכך, לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בתוצאותיה (ראו למשל: רע"א 4926/00 דג'לדטי נ' הנאמן , פסקה 5 (2.4.2001); רע"א 8160/10 בן דב נ' המנהל המיוחד על נכסי החייב , פסקה 3 (14.12.2010); רע"א 4042/15 ראדי נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 8 (26.7.2015); רע"א 10181/17 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' פנסו , פסקה 11 (30.5.2018) (להלן: עניין פנסו ); רע"א 2060/18 זיסר נ' המנהל מיוחד , פסקה 10 (20.6.2018)). עוד נקבע כי ערכאת הערעור תיטה להתערב בהחלטות מעין אלו, רק במקרים שבהם הערכאה הדיונית לא איזנה באופן ראוי בין צרכי החייב לבין האינטרסים של הנושים (ראו: ע"א 341/82 בר דרור נ' כסיף , פ"ד לז (3) 729, 735 (1983); עניין פנסו , שם; רע"א 6177/18 מרחב נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 6 (16.10.2018)).
המקרה שלפנינו אינו בא בגדר מקרים אלה.
7.
בענייננו, החלטתו של בית משפט קמא נטועה בנסיבותיו המסוימות של החייב, המבקש, ומתבססת בעיקרה על הדוח המסכם של המנהלת המיוחדת ועל הראיות שהוצגו לפניה לעניין כושר הפירעון של המבקש. בית משפט קמא בחר שלא לתת אמון בעדויותיהם של המבקש ושל אחיו, הבעלים של העסק בו הוא מועסק, עמד על הסתירות בגרסאות העובדתיות שהציגו לפניו בכל הנוגע למעמדו של המבקש בעסק וסבר כי גרסת החייב להשתכרות בגובה שכר המינימום, חרף ניסיונו הרב בענף הרווחי יותר בעסק (סימון כבישים), השתכרות שנמוכה מזו של עובדים אחרים בענף שפחות רווחי (חשמל), אינה מסתברת. את מסקנתו זו תמך בית משפט קמא גם בדברי המבקש למנהלת המיוחדת, כי טרם כניסתו להליך, עת היה שקוע בחובות, היה האח רושם לו בתלוש השכר סכום נמוך יותר "כדי שלא יעקלו לי" . בנסיבות אלה, כפי קביעתו של בית משפט קמא, גם אם מעמדו של המבקש אינו כשל שותף בעסק שבו הוא מועסק, שכרו הינו גבוה יותר מהמוצהר. על רקע דברים אלה ובהתבסס על הכנסות העסק כפי שפורטו בדוח המסכם של המנהלת המיוחדת, אמד בית משפט קמא את הכנסתו של המבקש וגזר את גובה החיוב. משאלו הם פני הדברים, סבורני כי אין מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא.
הבקשה נדחית, אפוא. משלא נתבקשה תשובה, לא אעשה צו להוצאות.
ניתנה
היום, י"ז בטבת התשפ"ב (21.12.2021).
ש ו פ ט