רע"א 6166-23 רע"א 6166-23

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת א' לושי-עבודי) מיום 16.7.2023 בפש"ר 32575-05-17, בגדרה הורה בית המשפט המחוזי על הגדלת צו התשלומים החודשי שהושת על המבקש, באופן שזה יעמוד על סכום של 10,000 ₪.

תמצית הרקע לבקשה

1.הרקע להליך שבמוקד הדיון פורט בהחלטתי מיום 7.6.2023 ברע"א 1475/23, ואין צורך לשוב על דברים. בתמצית ייאמר, כי ביום 20.7.2017 ניתן צו לכינוס נכסיו של המבקש, עורך דין בעיסוקו, והוטל עליו צו תשלומים חודשי במסגרתו חויב לשלם סך של 1,000 ₪ החל מיום 1.10.2017 (להלן: צו התשלומים החודשי). בית המשפט המחוזי נמנע מלהכריז על המבקש כפושט רגל, בשל השלכות ההכרזה על משלח ידו. ביום 13.9.2022 הגיש המשיב 1 (להלן: המנהל המיוחד) דוח מעדכן במסגרתו ביקש להגדיל את צו התשלומים החודשי ולהעמידו על סך של 10,000 ₪, וזאת בהתחשב, בין היתר, בפוטנציאל השתכרותו של המבקש כעורך-דין שכיר, העומד להערכתו על סך של 20,000 ₪. בהחלטתו מיום 26.12.2022, קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת המנהל המיוחד בחלקה. בית המשפט המחוזי ציין, בין היתר, כי תמוהה בעיניו טענת המבקש, שלא נתמכה כנדרש, ולפיה חרף משלח ידו וניסיונו בתחום הנדל"ן, הוא משתכר שכר מינימום; וכן עמד על חוסרים בדוחות המבקש שאינם מאפשרים לאמוד את יכולותיו הכלכליות האמיתיות. לאור האמור הגיע למסקנה, שלפיה היה מקום להיעתר לבקשה במלואה ולהשית על המבקש צו תשלומים חודשי בסך של 10,000 ₪ כפי שביקש המנהל המיוחד. לצד זאת קבע, כי "האיזון הראוי" מחייב להעמיד את צו התשלומים בשלב זה על סך של 5,000 ₪ לתקופה של שלושה חודשים, כאשר בפרק זמן זה יעמיק המנהל המיוחד את בדיקותיו בנוגע להעסקת המבקש. במקביל נדרש המבקש להמציא לידי המנהל המיוחד דוח נוכחות במקום עבודתו וכן פירוט מלוא העניינים בהם טיפל בכל יום עבודה במהלך השנתיים האחרונות.

2.בהמשך להחלטה זו, הגיש המנהל המיוחד ביום 8.6.2023 דוח בו ציין כי המבקש לא העביר לו את המידע הנדרש, ובכך סיכל את יכולתו של המנהל המיוחד להעמיק את הבדיקות אודות העסקתו. עוד ציין, כי המבקש לא עמד בצו התשלומים וצבר בשנת 2023 חוב פיגורים העומד, נכון לאותה עת, על סך של 14,500 ₪. לבסוף ציין המנהל המיוחד, כי מהדוח הדו-חודשי האחרון שהגיש המבקש עולה כי הוא פוטר מעבודתו אצל עו"ד ברקוביץ, בא-כוחו בהליך פשיטת הרגל; כאשר לטענת המנהל המיוחד פיצויי הפיטורין המגיעים למבקש עומדים על סך של כ-30,000 ₪, אותם עליו להעביר לקופת הכינוס. בהתאם, ביקש המנהל המיוחד להורות על הוצאת פקודת מאסר כנגד המבקש בגין חוב הפיגורים; להורות למבקש ולבא-כוחו להמציא לידיו את כל המידע שנדרש מהם בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 26.12.2022; ולהורות לבא-כוח המבקש להעביר תחשיב של פיצויי הפיטורין וכל הזכויות להן זכאי המבקש ולהעביר את הסכום לאלתר לקופת הכינוס.

3.בתגובתו לבקשת המנהל המיוחד טען המבקש, כי אמנם העביר למנהל המיוחד דוחות נוכחות ומסמכים נוספים לשנתיים האחרונות, כפי שנדרש בהחלטת בית המשפט המחוזי – וחרף זאת המנהל המיוחד לא ביצע את הבדיקות שהוטל עליו לבצע. כן טען כי פוטר מעבודתו כעורך-דין שכיר וכי הוא מקבל כיום קצבת אבטלה מן הביטוח הלאומי. לטענתו, על אף שאפשר ופוטנציאל השתכרותו כעורך-דין שכיר גבוה יותר מהשכר אותו קיבל בעבודתו האחרונה, בפועל אין בידו למצוא עבודה בתחום, בשל העובדה שהוא מצוי בהליכי פשיטת רגל והליכי כינוס. עוד טען, כי סכום פיצויי הפיטורין המגיע לו וכן חוב הפיגורים שצבר לשנת 2023 נמוכים מהסכומים להם טען המנהל המיוחד. לאור האמור ביקש להורות כי ישלם מדי חודש סך של 1,500 ₪ לקופת הכינוס, מתוכם סך של 500 ₪ ישמש לצמצום חוב הפיגורים שהצטבר לחובתו.

4.בתשובתו לתגובת החייב, טען המנהל המיוחד כי המסמכים ששלח המבקש מחודש פברואר 2023 נעלמו מעיניו, והמבקש לא טרח לוודא קבלתם – ומכל מקום, טען כי דוחות הנוכחות של המבקש במקום העבודה "נראים כמסמכים מפוברקים שכן מדובר בטבלאות מודפסות ללא אישור המעסיק וללא אישור רואה חשבון מטעם המעסיק". כן טען כי המבקש לא מסר כל פירוט לגבי תוכן עבודתו, כפי שנדרש לעשות. לגופו של עניין נטען כי משנת 2018 המבקש משתכר, על פי הצהרתו, שכר שאינו ריאלי ביחס לעבודתו, וכי גם לאחר פיטוריו לא עשה כל מאמץ להתקבל לעבודה במשרד עורכי-דין חלופי ולמצות את פוטנציאל השתכרותו, בהיותו עורך-דין ותיק ומנוסה בתחום הנדל"ן. לנוכח האמור שב המנהל המיוחד על בקשתו להורות על מאסר המבקש לאלתר עד לפירעון מלוא חוב הפיגורים; וכן התבקש לקבוע כי צו התשלומים החודשי שנקבע על סך של 5,000 ₪ יעמוד בתוקפו גם להבא.

5.בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 16.7.2023 – שהיא העומדת במוקד הבקשה שלפניי – נקבע, בהתייחס לחוב הפיגורים, כי אם זה לא יסולק עד ליום 6.8.2023, ייאסר המבקש למשך 14 יום. אשר לגובה צו התשלומים החודשי, ציין בית המשפט המחוזי כי מתגובת המנהל המיוחד עולה כי המבקש המציא לידיו מסמכים שאין ודאות לעניין תוקפם, באופן שאינו מאפשר למנהל המיוחד להעמיק את בדיקותיו לגבי העסקתו של המבקש ותנאיה. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי מן התגובה עולה שהמבקש אינו ממצה את פוטנציאל השתכרותו חרף היותו עורך-דין בעל ותק של כ-17 שנים, ואף אינו מצביע על מאמצים שעשה למציאת מקום עבודה. בנסיבות אלה, העמיד בית המשפט המחוזי את צו התשלומים החודשי על סך של 10,000 ₪, וזאת החל מיום 1.10.2023 על מנת לאפשר למבקש להיערך לתשלום זה, ולפנים משורת הדין.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי. ביום 18.10.2023 הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי בכל הנוגע להגדלת צו התשלומים והעמדתו על סך של 10,000 ₪, עד להכרעה בבקשת רשות הערעור.

בקשת רשות הערעור

6.המבקש טוען בבקשת רשות הערעור, כי בית המשפט המחוזי לא נימק את החלטתו המורה על מאסרו ולא הצביע על מקור לשלילת חירותו. אשר להחלטה המעמידה את צו התשלומים החודשי על סך של 10,000 ₪ נטען, כי החלטה זו התקבלה מבלי שבית המשפט המחוזי ערך דיון בפוטנציאל השתכרותו של המבקש, ועל אף שהמנהל המיוחד עתר להעמיד את צו התשלומים החודשי על סך של 5,000 ₪ בלבד. נטען, כי הערכתו של המנהל המיוחד ולפיה פוטנציאל השתכרותו של עורך דין בנתוניו עומד על סך של 20,000 ₪, אינה מבוססת – וממילא, גם אם הייתה נכונה, פוטנציאל השתכרותו של המבקש בפועל, כך לטענתו, "שואף לאפס", היות ומשרדי עורכי-דין אינם מוכנים להעסיקו מפאת מצבו המשפטי וגילו המבוגר. בנסיבות אלה, טוען המבקש כי היה על בית המשפט המחוזי להכריז עליו כפושט רגל. לנוכח האמור עתר המבקש לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי; להעמיד את צו התשלומים החודשי על סך של 1,000 ₪; לבטל את צו המאסר שהוצא נגדו; ולהכריז עליו כפושט רגל.

דיון והכרעה

7.לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, בתיק בית המשפט המחוזי ובהחלטת בית המשפט המחוזי מושא הבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים.

8.אשר להחלטה על מאסרו של המבקש – עיון בתיק בית המשפט מעלה כי בהמשך להודעת המבקש מיום 1.8.2023 ולפיה פרע את חוב הפיגורים, הורה בית המשפט המחוזי, בהחלטתו מיום 6.8.2023, על ביטול צו המאסר שניתן בהחלטתו מושא הבקשה. בנסיבות אלה, טענות המבקש בעניין זה התייתרו.

9.אשר להחלטה להגדיל את צו התשלומים החודשי כך שיעמוד על סך של 10,000 ₪. כידוע, גובהו של התשלום העתי נגזר מיכולתו הכלכלית של החייב והוא נועד לאזן בין שתי תכליות: הגנה על אינטרס הנושים מחד, ושמירה על יכולתו של החייב להתקיים בכבוד מאידך (רע"א 6353/19 לשצ'נקו נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 11 (11.2.2020)). לבית המשפט של פשיטת רגל נתון שיקול דעת רחב בכל הנוגע לקביעת כושרו הכלכלי של החייב, ובהתאם בקביעת גובה צו התשלומים שיושת עליו, לאור מומחיותו המיוחדת ויכולתו להתרשם באופן ישיר מן הראיות והטיעונים לגבי נסיבותיו הפרטניות של החייב. על כן, ערכאת הערעור תתערב בהחלטות בנושאים אלה, המבוססות על קביעות שבעובדה, רק במקרים חריגים וכאשר נמצא כי הערכאה הדיונית לא איזנה כראוי בין אינטרס הנושים ובין צרכי החייב (ראו: רע"א 8160/10 בן דב נ' עו"ד יואב שרון, מנהל מיוחד על נכסי החייב, פסקה 3 (14.12.2010); רע"א 7567/18 מוקבל נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 5 (2.12.2018)). לא מצאתי כי עניינו של המבקש נמנה עם מקרים חריגים אלה.

10.בית המשפט המחוזי קבע, עוד בהחלטתו מיום 26.12.2022, כי היה מקום להעמיד את צו התשלומים החודשי על סכום של 10,000 ₪. עם זאת, אפשר למבקש להמציא למנהל המיוחד מסמכים שיאפשרו לעמוד על פוטנציאל השתכרותו לאשורו. חרף זאת, המבקש לא פעל להגשת כלל המסמכים שנדרשה המצאתם, ולגבי אלה שהומצאו עלה ספק בעניין אמיתותם. עוד נמצא כי המבקש אינו ממצה את פוטנציאל השתכרותו כעורך-דין ואף אינו מראה כל מאמץ למציאת מקום עבודה – זאת, חרף חובתו למצות את פוטנציאל השתכרותו כחייב בהליך פשיטת רגל. בנסיבות אלה, לא ראיתי להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי להגדיל את צו התשלומים החודשי. אעיר כי אמנם, בתגובתו מיום 10.7.2023 ביקש המנהל המיוחד להותיר את צו התשלומים החודשי העומד על סך 5,000 ₪ על כנו. עם זאת, בבקשתו המקורית עתר להעמדתו על סכום של 10,000 ₪, ובית המשפט המחוזי, בהחלטתו מיום 26.12.2022, מצא הצדקה לכך. לא נראה כי חל מאז שינוי בנתונים שהובילו לאותה קביעה, וממילא, בית המשפט של פשיטת רגל מוסמך להשית צו תשלומים "בתנאים שיקבע" (סעיף 111(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980), ואין הוא כבול לסכום כזה או אחר שצוין בתגובת המנהל המיוחד.

11.אשר על כן – הבקשה למתן רשות ערעור נדחית, ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע. משלא נתבקשה תשובה, ולפנים משורת הדין, איני עושה צו להוצאות.