רע"א 6872/14 אס.די.אס סחר וקניות נ. עו"ד לאון אמיראס

1.

משיב 1 מונה למנהל המיוחד. תביעת חוב שהגישה המבקשת למנהל המיוחד - נדחתה. המבקשת ערערה לבית המשפט המחוזי, וביקשה כי תביעת החוב תועבר לבדיקה אצל בעל תפקיד אחר. בית המשפט פסק כי המבקשת תגיש תגובה למנהל המיוחד בעניין תביעת החוב, והלה יבחן פעם נוספת את טענותיה (פש"ר 7052/10, כב' השופט כ' מוסק ). מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, במסגרתה פורשת המבקשת את עמדתה בדבר הצורך להעביר את תביעת החוב לבדיקתו של בעל תפקיד אחר.

2.

שאלה מקדמית המתעוררת בתיק עניינה סיווג ההליך: האם עסקינן בערעור ברשות או בזכות. בפשיטת רגל, להבדיל מתיק אזרחי "רגיל", סיווג ההליך נקבע בראש ובראשונה על פי סעיף 182 ל פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 . סעיף זה מעניק זכות ערעור למי ש"נפגע על ידי צו בפשיטת רגל". סעיף 182(ד) מוסיף כי אם "ניתן הצו בבית המשפט המחוזי כערכאה ראשונה, אפשר לערער עליו לפני בית המשפט העליון".

המחוקק לא ביאר מהו "צו בפשיטת רגל", המקנה זכות ערעור. בפסיקה נקבע כי מדובר בצווים הניתנים על ידי בית המשפט בעת שהוא מפעיל את סמכותו המיוחדת כבית משפט של פשיטת רגל (שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל 38-40 (מהדורה שלישית, 2010)). לדוגמא, כאשר נאמן דחה תביעת חוב, ובית המשפט המחוזי דחה ערעור על החלטת הנאמן – החלטת בית המשפט נחשבת "צו בפשיטת רגל", והערעור עליה לבית המשפט העליון יהא בזכות (שם, בעמ' 39).

במקרה דנן, כאמור, בית המשפט המחוזי הורה על קיום דיון נוסף בפני המנהל המיוחד בעניין תביעת החוב של המבקשת. בנסיבות אלו, ניתן לומר כי החלטת בית המשפט המחוזי איננה בבחינת צו המבטא את סמכותו המיוחדת כבית משפט של פשיטת רגל. לאמור: לא ניתנה על ידי בית המשפט הכרעה פוזיטיבית בעניין תביעת החוב של המבקשת. חלף זאת, הורה בית המשפט לצדדים לקיים דיון נוסף בפני המנהל המיוחד. בנסיבות אלו, סבורני כי אין מדובר ב"צו בפשיטת רגל", כמשמעותו בפקודה, ולפיכך אין עליה זכות ערעור לפי סעיף 182 לפקודה. מכאן יש להידרש לשאלה האם החלטת בית המשפט המחוזי היא "החלטה אחרת", שהערעור עליה הוא ברשות, או שמא "פסק דין" (ראו סעיף 41 ל חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 ). להשקפתי, טיב ההחלטה – כפי שתואר – מביא למסקנה כי מדובר בהחלטה אחרת: הכרעת בית המשפט המחוזי איננה סותמת את הגולל על תביעת החוב של המבקשת, אלא אדרבה – מורה על קיום "דיון נוסף" בעניין בפני המנהל המיוחד. במובן זה עסקינן בהחלטה שנועדה לקדם את ההכרעה במתן "צו בפשיטת רגל", ולא בצו מעין זה.

סוף דבר, הואיל והחלטת בית המשפט המחוזי איננה בבחינת "צו בפשיטת רגל", ואף מהווה "החלטה אחרת" להבדיל מ"פסק דין" – הערעור עליה הינו ברשות.

3.

לגופה של בקשת רשות הערעור, עמדת המבקשת היא כי יש להעביר את בדיקת תביעת החוב לידי בעל תפקיד אחר. זאת משני טעמים עיקריים: ראשית , המנהל המיוחד נחשף למידע במעמד צד אחד, שנמסר לו בין היתר מפי החייב וקרוביו. שנית , המנהל המיוחד כבר התבטא באופן נחרץ נגד עמדת המבקשת, ומכאן שדעתו בעניין "נעולה".

עמדת המבקשת, כמו גם עמדותיהם של יתר בעלי העניין בתיק, הוצגה בפירוט בפני בית המשפט המחוזי. לאחר שקילת מכלול הנסיבות הורה בית המשפט המחוזי כי המנהל המיוחד יבחן פעם נוספת את טענותיה של המבקשת, לאחר שתוגש לו תגובה מטעמה. בית המשפט המחוזי הוסיף כי מן הראוי שהמנהל המיוחד יערוך במידת הצורך בדיקות וחקירות נוספות, לשם הכרעה בתביעת החוב. בנסיבות אלו, דעתי היא כי לא נפלה שגיאה משפטית בהחלטת בית המשפט המחוזי להשיב את תביעת החוב לבירור נוסף אצל המנהל המיוחד, חלף הצעתה של המבקשת לפנות בעל תפקיד אחר. חזקה על המנהל המיוחד שיפעל על פי שיקול דעת מיטבי. כמובן, הכרעתו של המנהל המיוחד – תהא אשר תהא – תוכל לעמוד לביקורת שיפוטית על פי המנגנון שמותווה בדין. נמצא, אפוא, שתביעת החוב של המבקשת עתידה להיבדק לגופו של עניין בידי המנהל המיוחד, ולעבור את מסננת הביקורת הערעורית. זאת תוך התייחסות למכלול ההיבטים המשפטיים והעובדתיים של תביעת החוב.

4.

בקשת רשות הערעור נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.