רע"א 1371/18 יוסי בודנשטיין נ. אמיר גרינברג ,עו"ד

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' לושי- עבודי ) בפש"ר 36677-06-12 מיום 24.1.2018, בגדרה נדחתה בקשת המבקש לביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ אשר ניתן נגדו.

רקע

2.

ביום 20.11.2012 ניתן צו לכינוס נכסי המבקש (החלטת סגנית הנשיאה, כב' השופטת ו' אלשיך ), והמשיב 1 מונה לנאמן על נכסיו (להלן: הנאמן ). בד בבד עם מתן צו הכינוס ניתן נגד המבקש צו עיכוב יציאה מן הארץ (להלן: צו העיכוב ). ביום 20.5.2015 הוכרז המבקש פושט רגל.

במהלך השנים שחלפו ממתן צו העיכוב, הגיש המבקש מעת לעת בקשות לביטולו לתקופות מוגבלות, על-מנת שיוכל לנסוע לבולגריה לצרכי עבודתו. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשות, בהסכמת הנאמן ובכפוף לתנאים שנקבעו.

3.

ביום 5.11.2017 פנה המבקש לנאמן וביקש את הסכמתו לביטול צו העיכוב למשך שבעה ימים. הפעם סירב הנאמן לבקשת המבקש מאחר שהובא לידיעתו כי המבקש נוהג לפקוד בתי קזינו במהלך שהותו בבולגריה, ולהמר על סכומי כסף משמעותיים. הנאמן טען, אפוא, כי המבקש נוהג בחוסר תום-לב, וכי התנהלותו עולה כדי ניצול לרעה של ההיתר שניתן לו לצאת מן הארץ לצרכי עבודה.

4.

על רקע האמור, הגיש המבקש ביום 19.11.2017 בקשה לבית המשפט המחוזי לביטול צו העיכוב, חרף עמדת הנאמן. במסגרת בקשתו הודה המבקש כי הוא נוהג להמר במהלך שהותו בבולגריה, אך טען כי מדובר בהימורים על סכומי כסף זניחים. בסופו של דבר, בקשה זו לא נדונה עקב חלוף מועד הנסיעה מושא הבקשה ולפיכך, בשלהי חודש נובמבר 2017 שב המבקש והגיש בקשה נוספת לביטול צו העיכוב למשך שבוע ימים.

5.

בתגובה לבקשה, שב הנאמן על סירובו לביטול צו העיכוב, וטען כי המבקש נוהג להמר על סכומי כסף משמעותיים, המגיעים לכדי מאות אירו; כי המבקש ניצל לרעה את הסכמתו לבקשות הביטול עד כה; וכי אינטרס הנושים בשמירה על קופת פשיטת הרגל גובר על זכותו של המבקש לצאת מן הארץ. המשיב 2, הוא כונס הנכסים הרשמי (להלן: הכנ"ר ), הצטרף לעמדת הנאמן, וסבר כי על אף שנסיעותיו של המבקש לבולגריה אכן מעשירות את קופת פשיטת הרגל, הרי שבילוי בקזינו והשתתפות בהימורים באופן כללי, מהווים התנהלות שאינה תקינה, נקיית כפיים ותמת לב, היוצרת סיכון לחייב ועלולה להובילו ליצירת חובות חדשים.

6.

בתשובתו, טען המבקש כי טענות הנאמן חסרות בסיס עובדתי וכי הדין אינו אוסר על חייבים להמר, כל עוד ההימורים נעשים באופן חוקי ושלא מתוך הכספים המיועדים לקופת פשיטת הרגל. עוד טען המבקש כי נוכח גילו המתקדם ומצבו הרפואי, יכולתו להשתכר בישראל מוגבלת. לטענתו, נסיעותיו לבולגריה אך העשירו את קופת פשיטת הרגל, ודחיית בקשתו תסב נזק כספי לנושיו . כמו כן, טען המבקש כי הוא מוכן להתחייב שלא ישוב להמר בעת שהותו בבולגריה.

החלטת בית המשפט המחוזי

7.

בהחלטתו מיום 24.1.2018 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה. נקבע כי המבקש אמנם עמד עד כה בצו התשלומים, אך הוצאותיו על הימורים גורעות ממסת הכספים המיועדת לנושים, ועשויות להביא לצבירת חובות נוספים. זאת ועוד, בית המשפט המחוזי קבע כי אף אם המבקש אינו מהמר על סכומי כסף גדולים, הרי שעצם עיסוקו בהימורים מעיד על "התנהגות פזרנית, חסרת אחריות אשר הינה בבחינת מותרות, והיא מהווה התנהלות בחוסר תום לב בהליך" (ראו סעיף 14 להחלטת בית המשפט המחוזי). עוד נקבע כי העובדה שהמבקש הסתיר את ביקוריו בבתי קזינו,

מלמדת אף היא על חוסר תום-לבו. לבסוף, ציין בית המשפט המחוזי כי יתכן שניתן יהיה להתנות בעתיד את יציאת המבקש מן הארץ בהגדלת צו התשלומים החודשי המושת עליו. לעת עתה נדחתה, אפוא, בקשת המבקש, ונקבע כי יש לשקול את האפשרות המוצעת לעיל רק לאחר קבלת עמדותיהם של נושיו בעניין.

על החלטתו זו של בית המשפט המחוזי נסבה בקשת רשות הערעור דנן.

הבקשה דנן

8.

בבקשה דנן שב המבקש על טענותיו לפני בית המשפט המחוזי, ומוסיף כי דחיית הבקשה נעדרת כל בסיס חוקי, וכי לא ניתנה לו הזדמנות להשמיע את טענותיו לפני בית המשפט המחוזי עובר לקבלת ההחלטה.

מנגד, סומכים המשיבים ידיהם על החלטת בית המשפט המחוזי ועל נימוקיה. בנוסף, טוען הנאמן כי החלטה זו מבוססת על קביעות עובדתיות, ומשכך, היא נמנית על סוג ההחלטות שבהן ממעטת ערכאת הערעור להתערב, וכי למבקש אכן ניתנה זכות טיעון לפני בית המשפט המחוזי – במסגרת בקשות, תגובות ותשובות שהגיש המבקש מטעמו. עוד טוען הנאמן כי אין מדובר בהחלטה עקרונית וסופית של בית המשפט המחוזי, כי אם בדחיה של בקשת המבקש "לעת הזו" (ראו פסקה 19 להחלטת בית המשפט המחוזי), תוך הותרת אפשרות לבחינתה מחדש בעתיד.

דיון והכרעה

9.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובות לה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

החלטתו של בית המשפט המחוזי נטועה בנסיבותיו הקונקרטיות של המבקש, ומבוססת, בין היתר, על התרשמות הערכאה הדיונית מהתנהלותו, ועל הנזק האפשרי לקופת הנושים כתוצאה מהסיכון שבהימורים. על יסוד דברים אלה, בנוסף לחוסר תום הלב העולה מהתנהלות המבקש, בעטיו לא ניתן ליתן בו אמון הדרוש לשם ביטול צו העיכוב, סבר בית המשפט המחוזי כי אין להיעתר לבקשה (ראו: רע"א 3289/17 טאהא נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקאות 22-19 (30.4.2017)). קביעות מעין אלה מצויות, מטבע הדברים, בליבת שיקול הדעת הנתון לערכאה הדיונית, "לאור היכרותה הנרחבת [...] עם הנפשות הפועלות ומכלול נסיבות העניין" (ראו והשוו: רע"א 4025/15 שאני נ' הנאמנת על נכסי החייב , פסקה 10 והאסמכתאות שם (25.6.2015)). לפיכך, התערבותה של ערכאת הערעור

בכגון דא תעשה בצמצום רב ובזהירות המתחייבת.

חרף האמור, המבקש לא הצביע בבקשתו דנן על נימוק מבורר להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי; אף אני לא ראיתי, אפוא, הצדקה לעשות כן.

10.

חיזוק למסקנתי זו מצאתי גם בפתח שהותיר בית המשפט המחוזי לביטולו של צו העיכוב בעתיד, תוך הגדלת צו התשלומים החודשי המושת על המבקש. לאחר קבלת עמדות הנושים בנדון, לבטח ישקול בית המשפט המחוזי את האפשרות האמורה, יאזן בין האינטרסים השונים, ויחליט כחכמתו.

11.

אשר לטענת המבקש כי לא ניתנה לו הזדמנות להשמיע את טענותיו לפני בית המשפט המחוזי עובר לקבלת ההחלטה, לא שוכנעתי כי נמנעה מן המבקש זכותו זו. המבקש העלה את טענותיו, כאמור לעיל, במסגרת הבקשה לביטול צו העיכוב, וכן ניתנה לו האפשרות להשיב לתגובות המשיבים – הכל כאמור בתקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות.