רע"א 3289/17 מוחמד טאהא נ. כונס הנכסים הרשמי

1.

לפני בקשה למתן רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי מרכז לוד הנכבד (כב' השופט ש' סרחאן ), בתיק פש"ר 12003-08-16 מתאריך 18.04.2017, בגדרן נדחתה בקשת המבקש לביטול זמני של צו עיכוב יציאה מן הארץ שניתן בעניינו, וכן נדחתה באותו יום בקשתו של המבקש לעיון חוזר.

אביא להלן, בקיצור נמרץ, את הנתונים הנדרשים להכרעה בבקשה.

רקע והליכים קודמים

2.

בתאריך 04.09.2016 ניתן על ידי בית המשפט המחוזי הנכבד – צו כינוס נכסים במסגרת הליכי פשיטת רגל, שפתח בהם המבקש, וזאת בגין חובות בסך של כ-228,000 ש"ח. כן הושת עליו צו תשלומים חודשי בסך 400 ש"ח והמשיבה 2 מונתה כמנהלת מיוחדת.

המבקש טוען כי הוא מקפיד לשלם את התשלומים שהושתו עליו, כמצוות צו התשלומים שניתן בעניינו וכן כי הוא מגיש דו"חות כסדר.

3.

במסגרת הליכי פשיטת הרגל הנ"ל בית המשפט המחוזי הנכבד, הורה, בתאריך 05.09.2015 – מתוקף סמכותו לפי סעיף 57א ל פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980

(להלן גם: הפקודה , או פקודת פשיטת הרגל ), כי יציאתו של המבקש מן הארץ תעוכב עד לתום הליכי פשיטת הרגל.

4.

המבקש טוען כי הוא קיבל לאחרונה מתנה מבן דודו – להצטרף אליו לחופשה משותפת ב ברצלונה

שב ספרד , על חשבון בן הדוד. יציאתו של המבקש את הארץ תוכננה לתאריך 19.04.2017, והוא היה אמור לשהות בחו"ל עד לתאריך 27.04.2017, וכרטיס הטיסה נרכש בהתאם.

כדי לממש את המתנה שניתנה לו לטענתו – המבקש פנה, תחילה, אל המשיבה 2 בניסיון לקבל את הסכמתה ליציאתו לחו"ל, וזאת טרם שיגיש לבית המשפט המחוזי הנכבד בקשה מתאימה.

5.

בתאריך 06.04.2017 המשיבה 2 מסרה לבא-כוח המבקש כי דעתה איננה נוחה ממה שהתבקש על ידו, וזאת משום שאין מדובר בנסיעה שבבסיסה צורך הכרחי, אלא בטיול, ומשכך נוכח נסיבות המכלול – היא מתנגדת לבקשה.

6.

בתאריך 09.04.2016 המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי הנכבד בקשה לביטול זמני של צו עיכוב היציאה מן הארץ שניתן בעניינו, שאליה צורפה גם נכונות להציג כתבי ערבות חתומים בידי שני ערבים – להבטחת שובו של המבקש ארצה, וכן הודעה מטעם מממן הטיסה (בן דודו של המבקש), כי הוא מתחייב לרכוש עבורו את כרטיסי הטיסה ונכון לשלם את הוצאות האש"ל שלו במסגרת החופשה.

7.

בתאריך 18.04.2017 המשיבה 2 הגישה את תגובתה השלילית לבקשה, בצירוף עמדתה הנזכרת בפיסקה 5 שלעיל.

8.

בתאריך 18.04.2017 – בית המשפט המחוזי הנכבד דחה את בקשתו של המבקש, בהתחשב בנסיבות העניין ונוכח עמדת המשיבה 2.

9.

לאחר קבלת ההחלטה הנ"ל – המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי הנכבד, בהמשכו של אותו יום, בקשה לעיון חוזר, במסגרתה נטען, בין היתר, כי בן דודו של המבקש, נכון לתרום לקופת הכינוס סך של 6,000 ש"ח, בנוסף לתשלום כלל הוצאות הטיול.

10.

בתאריך 18.04.2017 בית המשפט המחוזי הנכבד דחה את בקשתו של המבקש לעיון חוזר, בקובעו כדלקמן: "הבקשה אינה מצריכה תגובה. לא מצאתי עילה לעיון חוזר בהחלטה הקודמת מהיום. המשפט אינו תכנית כבקשתך. הבקשה נדחית".

11.

למען שלמות התמונה יצוין כבר כאן כי עוד בשעות הלילה המאוחרות של אותו היום (18.04.2017) – המבקש הגיש לבית משפט זה (דרך המזכירה הראשית, כקבוע ב תקנות סדרי הדין (סעד מיידי בימי מנוחה ומחוץ לשעות העבודה הרגילות בבית המשפט), התשל"א-1971 ), בקשה למתן רשות ערעור ובקשה לסעד זמני לביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ שעומד נגדו. בסמוך לאחר הגשת הבקשה – הוריתי כך:

"1. אין מקום לקבל בשלב זה את הבקשה לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ שהוצא למבקש.

2.המשיבים יגיבו לבקשה עד לתאריך 20.04.2017.

3.לאחר קבלת התגובה אחליט בדבר דרך המשך הטיפול במכלול".

המשיבים הגיבו לבקשה ולפיכך ניתן עתה לברר הדברים, שיוצגו מיד בסמוך.

טענות הצדדים

12.

המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי הנכבד שגה עת שדחה את בקשתו לביטול זמני של צו עיכוב היציאה מן הארץ. שכן הסירוב נוגד, לשיטתו, את הדין והפסיקה. מעבר לכך במהלך הסירוב – לא ניתן, לגישת המבקש, משקל ראוי לנזק שיגרם לו ולבן דודו, שכבר שילם, בינתיים, בעבור החופשה, וכן לתועלת שעשויה לצמוח מהאפשרות להעשיר את קופת הכינוס ב-6,000 ש"ח על ידי צד ג'. לבסוף המבקש טוען כי החלטותיו של בית המשפט המחוזי הנכבד לא היו מנומקות כדבעי.

13.

מתגובתו של המשיב 1 עולה כי הוא מתנגד לבקשה. לשיטתו, נוכח העובדה שמועד הטיסה נקבע לתאריך 19.04.2017, ומועד זה כבר חלף – הבקשה הפכה ביני לביני לעיונית. עוד נטען כי בקשתו של המבקש לטוס לחופשה בחו"ל איננה עולה בקנה אחד עם מספר יסודות בדיני פשיטת הרגל: חובת תום הלב המוגברת – החלה על חייבים; חובת החייב למזער את נזקי נושיו; תכלית הפקודה , ומראית פני הצדק. המשיב 1 גם מסר כי להבנתו ברירת המחדל לפי הפקודה , היא כי יחול על מי שמצוי בהליכי פשיטת רגל צו עיכוב היציאה מן הארץ עד לתום ההליכים, וכי טיול "רגיל" בחו"ל איננו עולה כדי נסיבה מיוחדת המהווה חריג לכלל האמור.

14.

המשיבה 2 הצטרפה בתגובתה לעמדתו של המשיב 1, והוסיפה כי המבקש מצוי בהליך של פשיטת רגל כחצי שנה בלבד וטרם התברר מלוא מצב הנשייה. משכך, לגישתה, יציאה לחו"ל למטרת חופשה – איננה ראויה בנסיבות, ועומדת בניגוד לתכלית הפקודה .

דיון והכרעה

15.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות המשיבים לה – הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות , זאת מבלי לגרוע מהאמור בפיסקה 23 שלהלן .

עתה אנמק קביעותי אלו.

16.

ההחלטות, מושא הבקשה, הינן בגדר "החלטה אחרת", שכן אין הן בגדר "צו בפשיטת רגל", כמשמעו ב פקודה

(השוו: רע"א 4746/11 גרוזמן נ' כונס הנכסים הרשמי , פיסקה 10 (26.10.2011)), ועיינו: שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל , בעמ' 41-38 (מהדורה שלישית, 2010) (להלן: לוין וגרוניס ) ). לפיכך ערעור על ההחלטות הנ"ל מותנה בקבלת רשות . בהקשר זה יובהר כי בקשת רשות ערעור כשמה כן היא, ולכן כדי שתתקבל – על המבקש להראות כי קיימת עילה משפטית המצדיקה כי תינתן לו רשות לערער, מקום שהדין איננו מחייב זאת

(ראו: רע"א 5319/12 אללה נ' הוצאה לפועל נצרת (09.07.2012)).

17.

בית המשפט המחוזי הנכבד נדרש כאמור, פעמיים, לבקשתו של המבקש לצאת את הארץ – ולתפיסתי בדין הוא דחה אותן. אף בבקשה שבפני – המבקש לא הציג, בנסיבות, עילה משפטית המצדיקה את מתן רשות הערעור. די היה בכך כדי לדחות את הבקשה, ואולם למעלה מן הצורך אוסיף להלן גם מספר דברים לגופו של עניין.

18.

בבקשתו המקורית של המבקש – הוא עתר כי יותר לו לצאת לחו"ל בין התאריכים: 19.04.2017 ל-27.04.2017. בתאריך 18.04.2017 קבעתי כי: "אין מקום לקבל בשלב זה את הבקשה לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ שהוצא למבקש". לכאורה נגזר בכך גורל הבקשה לשבט, שכן תאריך היציאה המבוקש כבר חלף (השוו: רע"א 1978/16 סגל נ' מדינת ישראל (17.03.2016)).

יחד עם זאת, נוכח האצטלה העקרונית שהמבקש שיווה לבקשתו – הוריתי, כאמור, למשיבים להגיש את תגובותיהם לבקשה, ומשאלה הגיעו – מוצא אני לנכון להעיר מספר הערות בנושא:

א)

סעיף 6(א) ל חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מעגן את זכותו החוקתית של כל אדם הנמצא בארץ – לצאת מישראל. חירות זו איננה בלתי מוגבלת וניתן לפגוע בה במגבלות תנאי "פיסקת ההגבלה", הקבועים בסעיף 8 לחוק היסוד האמור.

ב)

הפקודה ,

וסעיף 57א שבה – עונים על הדרישות שההגבלה תהיה מכוח חוק, ההולם את ערכיה של מדינת ישראל ואף על תניית התכלית הראויה. בהקשר זה אציין עוד כי הפקודה

מבטאת מספר תכליות העומדות ביסודו של הליך פשיטת רגל, והן, בין היתר: לכנס את נכסי החייב ולחלקם באופן שוויוני בין נושיו, ומנגד, לאפשר לחייב, חדל הפירעון, להשתקם ולשוב לפעילות כלכלית נורמלית (ראו: רע"א 2282/04 גרינברג נ'

כונס הנכסים הרשמי , פ"ד נח(2) 810 (2004); לוין וגרוניס , בעמ' 200-197 ). נוכח התכלית השנייה הנ"ל – האפשרות לחסות תחת הליך פשיטת רגל הינה, במובן מסוים, חסד שעושה המחוקק עם החייב, וזאת בשים לב לעובדה כי במסגרת הליך זה מוקפאים, בין היתר, הליכי ההוצאה לפועל, וכן הליכים מסוימים אחרים כנגד החייב. עם זאת כנגד זכותו של החייב "ליהנות" מהחסד שמציע הסדר פשיטת הרגל – עומדים גם חיובים, במסגרתם, נאלץ החייב לוותר על מקצת מזכויותיו, ביניהן אף הזכות לצאת את הארץ בחופשיות, המעוגנת כאמור בסעיף 6(א) ל חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו . יתר על כן, משום ש פשיטת רגל משמעה, בסוף הדרך, השתחררות חלקית מחובות החייב כלפי נושיו ופגיעה בקניינם – מוטלת על בעלי התפקידים הפועלים במסגרת הליכי פשיטת הרגל וכן על בית המשפט, אחריות רבה, ועליהם לוודא שהחייבים לא ינצלו אפשרות חסד זו לרעה (השוו: ע"א 4892/91 אשכנזי נ' כונס הנכסים הרשמי , פ"ד מח(1) 45, 55 (1993); ע"א 7113/06 ג'נח נ' כונס הנכסים הרשמי

(30.11.2008)).

ג)

גדר הספקות בשאלת הגבלתו של החייב ביציאה לחו"ל ממוקד איפוא נוכח האמור בס"ק א) ו-ב) שלעיל, בדרישת

המידתיות ,

הקבועה ב"פיסקת ההגבלה" שבסעיף 8 ל חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (השוו: רע"א 7208/93 וייסגל נ' וייסגל , פ"ד מח(4), 529 (1994)). בהתאמת דרישה זו לענייננו אדון מיד בסמוך.

19.

בבקשה שלפני – המבקש עתר כי בית המשפט יאפשר לו לצאת ולנפוש ב ברצלונה משום שהוא סבור: "כי החופשה בתקופה שכזו תהיה עבורו שינוי אווירה, אשר תועיל למצב הקשה בו מצוי המערער (המבקש – ח"מ ) לפי שעה, עקב חובותיו, ההטרדות ורדיפות מצד הנושים..." (ראו: פיסקה 16 לבקשה).

האם טעמים אלה רלבנטיים? לגישתי כדי שבית המשפט ייעתר לבקשה לביטול זמני של צו עיכוב יציאה מן הארץ, תוך איזון ראוי בין הזכויות והאינטרסים המתנגשים – צריכים להתקיים, מספר תנאים, כפי שאפרט להלן:

ראשית , על בית המשפט לבחון בדקדקנות את הנימוקים לבקשה. לפי הדין הנוהג – ברירת המחדל, בכל הנוגע ליציאתו של חייב המצוי בעיצומו של הליך פשיטת רגל הינה כי לאחר שניתן לגבי החייב צו כינוס נכסים – יוצא לו צו עיכוב יציאה מן הארץ, וזה יעמוד בתוקפו בעיקרון עד לסיום הליכי פשיטת הרגל (ראו: סעיף 57א ל פקודה ; וכן את דברי ההסבר לתיקונו של הסעיף, עיינו: ה"ח התשמ"א מס' 1507, בעמ' 14507

(02.02.1981) ) . חריגה מכלל זה תיתכן רק באם ובעת שמוצגים על ידי החייב נימוקים משכנעים המצדיקים כי באיזון בין הזכויות המתנגשות – זכותו לחופש תנועה ולאינטרסים אישיים אחרים שונים, תגבר, בנסיבות, על זכותם הקניינית של נושיו.

טעמים אפשריים לאישור הבקשה יכולים להתבסס איפוא על: שיקולים בריאותיים, הומניים, משפחתיים, או עסקיים (שמטרתם להיטיב עם קופת פשיטת הרגל), וכן עבור הזמן, ובלבד שבמשך תקופה ממושכת התנהל החייב כראוי. לא מדובר ברשימה סגורה, ולכן על בית המשפט לבחון כל מקרה לגופו. ודוק, לא כל מקרה המאופיין בשיקולים הנ"ל יוביל בהכרח לביטולו הזמני של צו עיכוב היציאה מן הארץ, ומנגד לא כל מקרה שאיננו בא באחד התרחישים המנויים לעיל יוביל לדחייה אפריורית של הבקשה.

בנסיבות המקרה שלפני – אני סבור כי חופשה לצרכי "שינוי אוירה" בחלוף כחצי שנה בלבד מיום מתן צו הכינוס איננה

מצדיקה חריגה מהכלל לפיו צו עיכוב היציאה מן הארץ יעמוד בעיקרון בתוקפו עד לתום הליכי פשיטת הרגל, או לתקופה ממושכת.

שנית , על המבקש לעמוד בכל הדרישות שהושתו עליו על ידי בית המשפט המנהל את הליכי פשיטת הרגל, או על ידי הכנ"ר ולהגיש דו"חות כסדר (עיינו: לוין וגרוניס , בעמ' 135-134).

בהזדמנות זו אציין כי ראוי כי מי שמבקש לבטל באופן זמני את צו עיכוב היציאה מן הארץ שניתן בעניינו – יגיש את בקשתו מבעוד מועד, ככל שהדבר מתאפשר, בכפוף לנסיבות המקרה הקונקרטי.

20.

זה המקום להזכיר כי התרת יציאתו של החייב לחו"ל מעלה חשש אמיתי בדבר הימלטותו האפשרית מנושיו, מה שעלול להביא בסופו של יום את נושיו למצב שהם עומדים בפני שוקת שבורה לחלוטין (חשש המתחזק בענייננו נוכח עמדתה של המשיבה 2, לפיה טרם התברר מצב הנשייה). על חייב המבקש את ביטולו הזמני של צו עיכוב יציאה מן הארץ, להעמיד איפוא בפני בית המשפט בטוחות לשובו, ולתשלום חובותיו במידה שימלט. ניתן לעשות כן, בין השאר, באמצעות העמדת ערבים, אשר יחתמו על כתב ערבות מתאים. על כתב הערבות לשקף ברמת פירוט מניחה את הדעת, את מודעותם של הערבים לסכום החוב הכולל שבגינו נפתחו הליכי פשיטת הרגל. יתכנו גם מקרים בהם הערבים ידרשו להציג אף מסמכים המעידים על יכולתם הכלכלית לשאת בחובותיו של החייב למקרה שלא יחזור. במקרה שלפנינו הערבים המוצעים, נכונים היו, בצד ערבותם, לקבל על עצמם כי תעוכב יציאתם מן הארץ, חלף עיכוב יציאתו של החייב ואף שזו חלופה אפשרית. בהקשר זה ברור כי ככל שערבות הערבים תהיה משמעותית ומקיפה יותר – ניתן יהיה להקל במתן ההיתר ליציאה זמנית מן הארץ. יצוין עם זאת כי בענייננו, המבקש צירף לבקשתו רק נכונות

להציג כתב ערבות מטעם שני ערבים, ולא המציא כתב ערבות מקורי וחתום כנדרש. יתר על כן, בכתב הערבות המוצע – לא נכתב סכום החובות המוערך.

21.

לבסוף אציין כי בדונו בבקשות כאלו – בית המשפט נדרש לבחון גם את תום ליבו של החייב, שכן: "אין כל הצדקה לתת 'קרש הצלה' לחייב אשר בא לבית המשפט בידיים שאינן נקיות, ואין כל הצדקה לפגוע בנושים כדי לסייע למי שנהג בחוסר הגינות ובחוסר יושר" (ראו למשל: ע"א 7092/13 ד.מ. נ' י.מ. , פיסקה 29 (12.10.2015)). המונח תום לב הינו, גם במקרה זה, מונח שסתום הנותן לבית המשפט גמישות ומאפשר לו ליצוק לתוכו תוכן קונקרטי, בכל מקרה לגופו, תוך איזון בין האינטרסים והזכויות העומדים על הפרק (ראו: שם, בפיסקה 28 לחוות דעתי).

מבחינה יישומית – בבקשה לביטול זמני של צו עיכוב יציאה מן הארץ בהליכי פשיטת רגל – על בית המשפט להתרשם כי הכספים בהם מדובר (כאן, למשל, המתנה הנטענת) – לא מגיעים הלכה למעשה מכיסו של המבקש, בכסות של מתנה מצד שלישי. לפיכך על החייב ועל נותן המתנה להגיש לבית המשפט תצהירים (ולא הודעות), במסגרתם יבהירו חד-משמעית כי אכן מדובר במתנה.

לתצהירים אלה נפקויות שלא זה המקום לפרטם.

22.

לבסוף ראוי כי בית המשפט ייתן משקל גם למראית העין וצניעות הלכת הנדרשת מאדם המצוי בהליך פשיטת רגל. המבקש כאן הגיש את בקשתו שעה שההליך יחסית בתחילתו והנושים ממתינים להתפתחויות שצפויות בהמשך. יוזכר עוד כי סכום החוב המוערך הועמד בשלב זה על כ-228,000 ש"ח, המשולמים באמצעות צו תשלומים חודשי צנוע בסך של 400 ש"ח.

יתר על כן הבקשה שבפני הוגשה כאמור בחלוף חצי שנה בלבד מעת שניתן צו כינוס הנכסים, בגין היותו של המבקש חדל פירעון. זה המקום לציין עוד כי משסורבה בקשתו של המבקש – הוא הודיע במסגרת הבקשה לעיון חוזר כי בן דודו נכון להוסיף לקופת הכינוס 6,000 ש"ח, וזאת כדי שהבקשה תאושר. הנה כי כן – ככל שבידי המבקש, או מי מדורשי שלומו, סכומי כסף, שיש בהם כדי לסייע, הרי שמן הראוי כי סכומים אלה יופנו לכיסוי חובותיו של המבקש ולא להנאה ממותרות, בוודאי שלא בחלוף פרק זמן כה קצר מאז פתיחת ההליכים.

23.

לסיום אעיר מבלי לגרוע מהנאמר עד הנה – כי המבקש יהיה רשאי להגיש, בחלוף תקופת זמן משמעותית ולאחר שיתברר כי הוא עומד בתשלומים ובהסדרים שהושתו עליו, ומגיש את כל דו"חותיו כסדר – לבית המשפט המחוזי הנכבד בקשה נוספת, ובית המשפט של פשיטת הרגל יכריע בה לפי מיטב שיקול דעתו, בהתאם לאמות המידה והתנאים שנסקרו לעיל.

24.

נוכח כל האמור לעיל – הבקשה שבפני נדחית .